"זיכרון זה לא רק נוסטלגיה – זיכרון זה גם פרספקטיבה"
30.1.21 י"ז שבט תשפ"א (שנה עשירית)
ודאי ראיתם כמה היינו נרגשים בשעת הגשת הספר שלנו לכם. יצירת ספר משלנו זה אירוע מרגש מאוד. לא סיפרנו על תהליך יצירת הספר, ואם מי מכם ירצה לדעת נשמח לספר על כך מגיבוש הרעיון ועד ההוצאה לאור. רעיה מצלמת כל הזמן וצילומיה המיוחדים נותנים לספר את החגיגיות ואת האור, את היופי והחום! השילוב יוצר ייחודיות ורצף נשימה. כבר אמרתי שאני לא סופר (למרות שמקובל לחשוב שמי שמוציא שני ספרים הוא כבר סופר). אני פתוח לאנשים, יוצר קשר ומספר על מה שאני רואה-ראיתי, שומע-שמעתי וגם מזכרונותי. לכן הסיפורים הם אמיתיים, הם מהחיים, הם התרחשו במציאות ואני הוספתי להם נופך ספרותי. אנחנו עוד חוגגים את הוצאת הספר לאור, שוב משבחים ומודים לטוני על העשייה המקצועית ועל נועם הליכותיה וסבלנותה ל'ציפור נפשנו', אנחנו מודים לקרין וירון על תמיכתם, לתימור על עצותיו ובמיוחד לשהם על עזרתה. אנחנו מקווים שתעריכו ותאהבו את הספר (לפחות כמו את הריקוד הזוגי שלנו).
חגיגת ט"ו בשבט מאחורינו, אוסיף כמה פרטים על חודש שבט. 1. שבט החודש נקרא "יוסף" (המייצג את בניו אפרים ומנשה), 2. אבן החושן שמיוחסת לו: שוהם. 3. השם בא משם החודש הבבלי. 'שבט', פירושו "להכות" בבבלית, מכאן המלה העברית "שבט" (חוסך שבטו…) ואולי נכון יותר הוא הפירוש שהכוונה היא ל'מכת הגשם' היורד בדרך כלל בכמויות גדולות בחודש שבט. ט"ו בשבט מוזכר לראשונה במשנה, בקטע המונה את ארבעת ראשי השנה בלוח השנה העברי. שם נמצאים גם פיוטים ותפילות להצלחת יבול האילנות. ב'שולחן ערוך' כתוב רק שאין לקבוע בו תענית. בשנים הארוכות של הגלות הפך ט"ו בשבט לחג- געגועים לארץ ישראל, שיבחו ביום זה את פירות הארץ ואכלו אותם. דווקא היעדרה של הלכה פסוקה, אפשרה גיוון רב לאופן ציון החג.
השקדיות לובשות בגדי חג לבנים ומבשרות ציפייה לאביב. החורף עדיין כאן אבל הימים מתארכים והלילות מתקצרים ואנחנו מחכים לירח המלא בו נחגוג את ראש השנה לאילנות. חג, שבמהלך הדורות לבש צורה ופשט צורה כשפירוש אחד אינו סותר את משנהו. זה חג שבמקורו עסק בענייני מיסוי ומעשר, מעין "יום מס הכנסה" ובו נקבע גובה המעשר שיועלה לרשויות על פי הערכת יבול העצים, במשך כל השנה עד ט"ו בשבט הבא. ואחר כך נוספו משמעויות דתיות וגם טקסי נטיעות בחיק הטבע, זה חג בהתחדשות מתמדת בה כל התכנים אפשריים! לפני כמה שנים הצעתי לקיים את "סדר ט"ו בשבט" אצלנו. לא את זה שהתקינו המקובלים ב- 1731 ופירסמו אותו בספר "חמדת ימים" אלא סוג של "סדר" ערוך דומה לליל סדר פסח. שולחן ערוך בכל טוב, ארבע כוסות הקראות ושירים. 'סדר' המספר ומפאר את עצי הארץ ופריים, משולב בשירים וריקודים. הרעיון לא התרומם עד כדי ביצוע. (אולי יום אחד). ירח שבט הוא גם חודש השירה, משירת העשבים לשירת המשפחה , חודש בו חל 'יום המשפחה', חודש שיש בו "שבת שירה", שבה קוראים שתיים מהשירות הגדולות של ההיסטוריה שלנו: "שירת הים" ו"שירת דבורה".
ואי אפשר מבלי להזכיר את דור הורינו, שהם, הלכה למעשה, נתנו תשובה לקשר שלנו עם ארץ ישראל ועם האדמה עליה אנו חיים.
"שבוע טוב"!
שבועטוב 