"זיכרון זה לא רק נוסטלגיה – זיכרון זה גם פרספקטיבה"
31.8.21 כ"ב אב תשפ"א (שנה עשירית)
בימים אלה אי אפשר שלא להזכיר את האולימפיאדה ואני חוזר להתחלת ההתחלות, לשנת 776 לפני הספירה בעיירה אולימפיה. סיפור שאותו שמעתי מפי אבא עשרות פעמים. באולימפיאדה הראשונה היה רק מקצוע אחד : ריצה שנקראה סטדיון (על שמה אומרים אצטדיון) משהו פחות מ-200 מטר. המנצח הראשון היה טבח בשם קרובאייבוס. הפרס למנצח היה זר ענפי זית שהונח על ראשו. באולימפיאדה ה- 15, שהתקיימה בשנת 720 לפנה"ס, התייצב לתחרות רץ יווני שנקרא אורסיפוס שבדרך לניצחון נפלו מכנסיו. ומאז ניצחונו המרהיב, בכל האולימפיאדות בזמן העתיק התחרו בעירום. האולימפיאדות ביוון נמשכו כ- 1200 שנה. אגב, לא ידוע איך הגיבו הנשים כי באולימפיאדות, נשים לא השתתפו, כנראה גם לא בקהל, רק גברים!
אחרי תקופת ההמתנה למלחמת ששת הימים והמלחמה עצמה בסיני, אחרי 30 ימי שירות, קיבלנו כמה ימי חופשה בדרך להמשך שרות ארוך בקונייטרה שבגולן. חזרנו לארץ לנקודת האיסוף בעין הוד. לפתע אני רואה את רעיה עם קרין (בת 7) ולירן (4) ולא הבנתי אם זו 'פאטה מורגנה' או לא? מאיפה ידעו (רעיה ונעמיצ'קה ) על בואנו חזרה לבסיס? הסיטואציה ההזויה הזו הייתה האופוריה הפרטית שלי, בניגוד לאופוריה הלאומית על הניצחון במלחמה. לירן נצמד לרגל שלי ולא הרפה וקרין כל פעם קפצה עלי וחיבקה חזק. (הלוואי היום). ובגילוי לב: אני התרכזתי כולי ברעיה/תי. שוב להיות ביחד! מלאך משמיים שמופיע משום-מקום, ולמה אני מספר לכם כל זאת? חלפו כבר חמישים ושלוש שנים! בימי הקורונה הארוכים עשינו סדר בניירות שהצטברו עם השנים. החלטנו "לחסוך" לכם עבודה 'אחרינו' ולזרוק בעצמנו חלק מהם. תוך כדי נבירה בניירת מצאתי שיר שכתבתי אז, שלא זכרתי בכלל על קיומו ורעיה טוענת שהיא אפילו לא ראתה אותו, שיר אהבה! לא ביאליק ולא טשרניחובסקי, לא נתן יונתן ולא נתן זך כתבו כמותו… שיר משלי! הבאתי את מילות השיר לאורי אופיר והצעתי לו שילחין אותו והוא – כנראה שמצא חן בעיניו הסכים. חלפה יותר משנה ויום אחד בישר לי שהלחין את השיר. ואמיר גינת הסכים לשיר אותו. את השיר הזה אני משמיע לכם היום כשאנחנו מציינים את יום הולדתה של רעיה: הרעיה, האמא, הסבתא , הסבתא רבתא. ומאחלים לה את ההכי נפלא, שאפשר בכלל לאחל ליום הולדת. תקשיבו לו, למילים, ללחן ולשירתו המרגשת של אמיר חביבנו.
"שבוע טוב"!
שבועטוב 