"שבוע טוב"(493)

    "זיכרון זה לא רק נוסטלגיה  –  זיכרון זה גם פרספקטיבה"

                      31.8.21   כ"ב אב תשפ"א   (שנה עשירית)

בימים אלה אי אפשר שלא להזכיר את האולימפיאדה ואני חוזר להתחלת ההתחלות, לשנת 776 לפני הספירה בעיירה אולימפיה. סיפור שאותו שמעתי מפי אבא עשרות פעמים. באולימפיאדה הראשונה היה רק מקצוע אחד : ריצה שנקראה סטדיון (על שמה אומרים אצטדיון) משהו פחות מ-200 מטר. המנצח הראשון היה טבח בשם קרובאייבוס. הפרס למנצח היה זר ענפי זית שהונח על ראשו. באולימפיאדה ה- 15, שהתקיימה בשנת 720 לפנה"ס, התייצב לתחרות רץ יווני שנקרא אורסיפוס  שבדרך לניצחון נפלו מכנסיו. ומאז ניצחונו המרהיב, בכל האולימפיאדות בזמן העתיק התחרו בעירום. האולימפיאדות ביוון נמשכו כ- 1200 שנה. אגב, לא ידוע איך הגיבו הנשים כי באולימפיאדות, נשים לא השתתפו, כנראה גם לא בקהל, רק גברים!

אחרי תקופת ההמתנה למלחמת ששת הימים והמלחמה עצמה בסיני, אחרי 30 ימי שירות, קיבלנו כמה ימי חופשה בדרך להמשך שרות ארוך בקונייטרה שבגולן. חזרנו לארץ לנקודת האיסוף בעין הוד. לפתע אני רואה את רעיה עם קרין (בת 7) ולירן (4) ולא הבנתי אם זו 'פאטה מורגנה' או לא? מאיפה ידעו (רעיה ונעמיצ'קה ) על בואנו חזרה לבסיס? הסיטואציה ההזויה הזו הייתה האופוריה הפרטית שלי,  בניגוד לאופוריה הלאומית על הניצחון במלחמה.  לירן נצמד לרגל שלי ולא הרפה וקרין כל פעם קפצה עלי וחיבקה חזק. (הלוואי היום). ובגילוי לב: אני התרכזתי כולי ברעיה/תי. שוב  להיות ביחד!  מלאך משמיים שמופיע משום-מקום, ולמה אני מספר לכם כל זאת? חלפו כבר חמישים ושלוש שנים! בימי הקורונה הארוכים עשינו סדר בניירות שהצטברו עם השנים. החלטנו "לחסוך" לכם עבודה 'אחרינו' ולזרוק בעצמנו חלק מהם. תוך כדי נבירה בניירת מצאתי שיר שכתבתי אז, שלא זכרתי בכלל על קיומו ורעיה טוענת שהיא אפילו לא ראתה אותו, שיר אהבה!  לא ביאליק ולא טשרניחובסקי, לא נתן יונתן ולא נתן זך כתבו כמותו… שיר משלי! הבאתי את מילות השיר לאורי אופיר והצעתי לו שילחין אותו והוא – כנראה שמצא חן בעיניו הסכים. חלפה יותר משנה ויום אחד בישר לי שהלחין את השיר. ואמיר גינת הסכים לשיר אותו. את השיר הזה אני משמיע לכם היום כשאנחנו מציינים את יום הולדתה של רעיה: הרעיה, האמא, הסבתא , הסבתא רבתא. ומאחלים לה את ההכי נפלא, שאפשר בכלל לאחל ליום הולדת. תקשיבו לו, למילים,  ללחן ולשירתו המרגשת של אמיר חביבנו.

"שבוע טוב"!    

"שבוע טוב" (492)

"זיכרון זה לא רק נוסטלגיה  –  זיכרון זה גם פרספקטיבה"

24.7.21   טו אב תשפ"א       (שנה עשירית)

היום ט' באב. תירוש ידידי היה אומר: "צום תשעה באב מציג לנו שני גיבורים – אחד, רבי עקיבא, מנהיג אזרחי-דתי, ואחד, בר כוכבא, מנהיג צבאי, לוחם ומצביא שהנהיג את המרד נגד הרומאים ששלטו אז בארץ ישראל. הרמב"ם מפתיע בהלכות מלכים שלו באומרו: "רבי עקיבא חכם גדול מחכמי המשנה היה והוא היה נושא כליו (!) של בן כוזיבא (בר כוכבא) המלך. והוא היה אומר עליו שהוא המלך המשיח ודימה הוא וכל חכמי דורו שהוא המלך המשיח… כיון שנהרג נודע להם שאינו כזה". הבנתם? על פי הרמב"ם, גדול התנאים דאז היה בסך הכל שוליית הגנרל. בתלמוד יש גם גירסה שבר כוזיבא עצמו היה זה שאמר לחכמי ישראל: "אני משיח". הם העמידוהו למבחן והוא כשל בו, ואז קטלוהו. מי קטל אותו? שאלה קשה. יש המפרשים שהיהודים עשו כן ויש התולים את ההריגה בגויים. והשורה התחתונה: הגיבור שקרא לדרור מת, פקעה תהילתו".

ומט' באב הבוכה, לט"ו באב השמח המתואר להלן: "נערות מחוללות בכרמים,  שמלות לבנות המוכספות באור הלבנה מתנפנפות, רגליהן בוטשות בקרקע, ידיים אוחזות בחוזקה במעגל. הנערות מחוללות והנערים המתגודדים בחבורות מציצים בהן בביישנות ובתשוקה וגם הן מגניבות מבטים חטופים אל הנערים.  הן מחוללות בכרמים והלבנה מביטה בהן בחיבה. עת בציר היא וכל הכפר חוגג את פרי הגפן ושמח בפוריותה של האדמה הטובה". ואז… נפתח טקס חטיפת הבנות, הבא לציין את שובם של בני שבט בנימין לקהל ישראל אחר פרשת "פילגש בגבעה". ט"ו באב הוא חג חקלאי- כפרי, חג של פוריות ונעורים, תנובה וחושניות המשקף תרבות עתיקה, אולי קדומה לעם ישראל. כל המצוי בידינו הוא התיאור החי המופיע ב"משנה".

ואיך אפשר בלי לברך את ספיר ליום הולדתו?
אבא שלי היה מצטט: "אין אדם מתקנא בבנו ובתלמידו". אנחנו מאוד גאים להיות הסבים של ספיר. עד כי בהיותנו משוחחים אתו, אני מרגיש לפעמים כתלמידו וחושב:  "הלוואי שירבו רגעים כאלה"…  נאחל לך שתגשים את כל מאוויך ורצונותיך שהם תמיד מלאים בחזון ויעדים. שתהיה בן טוב, חבר טוב  ושתזכור, שמשפחה שלמה מאחוריך ומצדדיך שאוהבת אותך. לא צריך יותר! והכל בשמחה!  בו"ה, בו"ה לך!

וחדשות מהאולימפיאדה: הבוקר צפיתי במשחק כדורגל –נשים מרהיב של ברזיל מול סין. כל כך נהניתי שסימסתי למור והוא ענה: "סבא אתה אדיר וגם היחיד בעולם שראה את המשחק!"                                  
"שבוע טוב"!         

"שבוע טוב" (491)

"זיכרון זה לא רק נוסטלגיה  –  זיכרון זה גם פרספקטיבה"

17.7.21   ח' באב תשפ"א    (שנה עשירית)

השבוע סיימנו לקרוא בתורה את ספר במדבר, בקריאת שתי פרשות: "מטות" ו"מסעי". זכור לי שבאחד השיעורים אמר המורה שבעיניו ספר "במדבר " הוא הספר החשוב  בספרי חמשת חומשי התורה. ולמה? כי האירוע המרכזי בספר "בראשית" הוא: בריאת העולם. בספר "שמות", אמר, היציאה ממצריים היה האירוע המרכזי, בספר "ויקרא" הקמת המשכן החגיגית ובספר "דברים"  נאומו הנרגש האחרון של משה. אבל… ספר "במדבר" מאופיין באין ספור סיפורים קטנים וגדולים על המסע לארץ ישראל ויש בו גם עליות וירידות, רגעי קסם של שירה ורגעי קושי של משברים. זהו ספר המורכב מסיפורי החיים, מהרגעים האפורים ולא מרגעי ההוד וההדר "ונודה", אמר "רוב חיינו בנויים מרגעים אפורים, מהשגרה, ולכן בעיני הוא הספר החשוב ביותר בחומשי- תורה". אהבתי את הפרשנות שלו.

אכזבה ושמחה, כך אכנה את סיומן הדרמטי של שתי ה'גדולות': ה"קופה אמריקה״ ו"היורו". כולכם יודעים שמשחקי ה"קופה" מעניינים אותי יותר ממשחקי היורו, שהכדורגל הדרום אמריקאי מהנה אותי הרבה יותר בשל סגנונו המזכיר לפעמים מחול מסעיר. התעצבתי  שברזיל לא ניצחה או מוטב לומר לא שמחתי לראות את צהלת הארגנטינאים בניצחונם. הקבוצות האירופאיות הרבה פחות נוגעות ללבי, לכן לא יצאתי מגדרי כשאיטליה ניצחה את הבריטים. וכעת… סוף-סוף,  פנינו ל'מאמץ' הגדול והמרהיב לצפות שעות ארוכות באולימפיאדה! מופע הספורט הגדול בעולם, עם האתלטיקה הקלה, השחייה, המשחקים שבה, הכישרונות, המאמצים וההישגים האישיים והקבוצתיים הנפלאים, ומשתתפים בה 51.8% ספורטאים ו – 48.2 % ספורטאיות גם הישג לא קטן. אולימפיאדה היא תמיד השיא של יכולת בספורט ולכן אני כל כך מצפה לה.

מחר יום הולדתה של אן. הרבה מזל טוב לך! ברכתנו כוללת קטע משיר ששמו           
"תפילת סב/ים": שכתב מאיר גת, שירה בפרוזה:
"שמור אלי על נכדתי נצור אורה
להבתה לבה, הזן כוחה עד מאה ועשרים
הגן עליה מכל רע, הרחק ממנה סכנה
ושים לאל כל ניסיון של השטן להתקרב אליה  
שימני כפרה לעוונותיה, בוא חשבון עמדי
אל תשלח ידך אל נכדתי- חמדתי
קרא לה דרור מעקדה ועבדות 
סלול דרכה להגשמה
לדעת אהבה בשפע, לתת ולקבל…
מה עוד אבקש למענך ילדתי.

ורק נוסיף שתדעי הרבה שמחה ואושר ואהבה בבית הורייך עם חברייך וחברותייך. והכל מעורב בצלילי המוזיקה שאת מנגנת, החודרת ללב אוהבייך.

וברכה חמה לילדנו לירן ליום הולדתו החמישים ושמונה. ילד אהוב שלנו, ילד שיכול כבר להיות גם סבא ואיזה סבא! אני לא מאמין שכך הזמן רץ אני עוד זוכר שהבאתי את אמא לביה"ח ללידה ובימים ההם אף אחד לא נוכח בלידה בבחינת "אינטימיות חלוצית שכזו" השארתי שם את אמא. והרהרתי לעצמי "יש זמן"! כיון שרפתן הייתי באותם הימים ידעתי שלידה זה לא עניין שנמשך רגע מיהרתי לנסוע למרחביה בה נחנך לאחרונה מכון חליבה אוטומטי, עגול, שנחשב לשיא השכלולים ולצפות בסוף חליבה וזה באמת נראה יפה, נקי ומהיר. כשחזרתי לרפת אדם בישר לי : "נולד לך בן" איזה אושר! ורגש האושר הזו מלווה אותי כל אימת שאני רואה אותך, שומע אותך ונוגע בך. אשרינו! שתמשיך לאהוב ולעשות את מעשיך הטובים במשפחה שהקמתם עם ילדיכם, לעיסוקים ובדרך החיים שבחרת. הכל בשמחה, באהבה ובשלמות ושתעשה הכל שיהיו להוריך חיים מאושרים.

"שבוע טוב"!

"שבוע טוב" (490)

"זיכרון זה לא רק נוסטלגיה  –  זיכרון זה גם פרספקטיבה"

10.7.21   א' אב תשפ"א    (שנה עשירית)

פרשת  השבוע "פנחס", היא פרשה מכוננת. פרשה בה נקבעים המחליפים של משה המנהיג ואהרון הכהן. יהושוע ופנחס הם הנבחרים של אלוהים להיות היורשים ולהוביל את העם בעתיד. אם בחירתו של יהושע הייתה "טבעית" לאחר שנתגלו כישוריו כמנהיג הן כסגנו/עוזרו של משה במשך שנים רבות ובזכות עמידתו בפרשת המרגלים, הרי פנחס מתמנה בזכות רצח שביצע כאשר ראה ישראלי נכנס לאוהלה (לקובה) של נערה מדיינית, לקח סכין ודקר את שניהם למוות. זו הייתה פעילותו הקיצונית שהרשימה כל כך את אלוהים, שבעצם בחירתו לכוהן, שידר לעם שאת נושאי הדת ועבודת הקודש ינהיגו מעכשיו  הקנאים ולא אנשים תמימים וטובי לב- כמו אהרון.   

דברי פתיחה ל"הקראת 'הגדת בראשית'

הרעיון לערוך/לכתוב "הגדה לקיבוץ– לחג ה- 100, מקנן בי  כבר כמה שנים, אני חושב שהצלחנו מאוד להנחיל את שירי הראשונים לדורות הבאים, אבל לא הצלחנו להנחיל את סיפורו של הקיבוץ. ואת זה אני מנסה לעשות. שיתפתי מספר חברים בנושא מהן האפשרויות לכתיבה, חלק מהתגובות היה: "למה חוזרים שוב ושוב על השנים הראשונות? למה שלא תכתוב על שנות ה- 80, ה-90. למשל?". התרכזתי במאפייני התקופות השונות. (שלחתי לכם את ה"מאמר") וכשסקרתי לעצמי את תולדות הקיבוץ התגבשה אצלי הדעה שהיום, מנקודת מבט ממרחק וזמן, אני יכול לספר באובייקטיביות מלאה רק את התקופה הראשונה, 'התקופה האידיאולוגית', אני קורא לה. שלא כך לגבי תקופות מאוחרות יותר, בהן גם הייתי מעורב יותר. ניגשתי לכתוב את "הגדת בראשית" מתוך תקווה ואמונה שיהיה לכך המשך ב"הגדת שמות" ו"יקרא" ו"דברים". הכוונה, לסיפור העשורים הבאים.
היום אנחנו מקיימים קריאה ניסיונית של יותר ממחצית מ'ההגדה' להתרשמות ראשונית. בלי כל 'הצבע מסביב' המתבקש: בלי השירים ובלי ה"כוסות"/נטיעת עצים/בנית בניין/הופעות חיות, סרטי וידאו וכד'. אני מניח שתהיינה לכם תגובות, על הדגשים ועל טיב החומר עצמו. והאם בכלל יש ל'הגדה' זו מקום מרכזי בחג. ואני כבר מודה לכם שבאתם ועל שיתוף הפעולה.
לפני שבועיים כתבתי על הצורך בקיום אירועים מאחדים בעת הזו, על פני דיונים ומעשים בנושאים השנויים במחלוקת. והנה, רק בשבוע שעבר "חגגנו" אירוע כזה ב"פסטיבל התירס". פתאום ראינו שמחה גדולה בעיני הבאים ראינו חיוכים רחבים, ראינו "יחד". כבר השבוע עוד אר' ערב כזו, ובאופק בספטמבר "פסטיבל האוכל". אני אמנם מחפש במבצעים האלה גם מרכיבים שאינם מתחום האוכל, שיש בהם גם השראה של תרבות נוספת אבל שמח לראות "שעוד בחורנו חי". כמה טוב לראות שמחה ברבים!

ולגלי, ליום ההולדת ה-11: שתמשיך להיות חבר לחבריך, בן טוב להוריך, אח טוב לאחיך ואחותך ובן למשפחה אוהבת ועוקבת, ואל תשכח למצות את רגעיך האמיתיים בכדורגל, והכל בשמחה ורוח טובה.

"שבוע טוב"!                          

"שבוע טוב" (489)

"זיכרון זה לא רק נוסטלגיה  –  זיכרון זה גם פרספקטיבה"   

3.7.21   כ"ג תמוז תשפ"א        (שנה עשירית)

"אצלנו זה לא יכול לקרות"  – בעקבות 'אופני הקבורה המוצעים' ב"דף לחבר"

"…אני רוצה לחזור הביתה לקיבוץ שלי, עוד לפני שימלאו לי שלושים שנים. כמקובל, נקבעה לי פגישה במזכירות. לקראתה התקלחתי, סירקתי את זקני, החלפתי את הטישרט לצבע כחול, והתכוננתי לשאלות: "מה הביא אותך אחרי שנים לרצות לחזור לקיבוץ?" ולעוד שאלות בעלות גוון ערכי כזה. במשרד המזכירות פגשתי פנים מאירות, מסבירות פנים ומחייכות ואז נשמעו הדברים: "אנחנו שמחים מאוד לשובך", אמר המזכיר, "אבל נתחיל בשיחתנו דווקא בסוף דבר, כי "סוף מעשה במחשבת תחילה" אמרו חז"ל, נתחיל בהיכן יהיה מקום קבורתך בבוא יומך", נבהלתי וקטעתי את דברי המזכיר: "אני בקושי בן 30 למה אני צריך לחשוב היום איפה אקבר בעוד 60 שנה?"  "תראה, בחור צעיר", אמר המזכיר: "לראשונה בתולדות קיבוצנו אנחנו מקיימים במזכירות הקיבוץ דיון רציני על איך ניראה בטווח הרחוק, בעוד 30-40 שנה. ואת הדיון הזה בחרנו להתחיל בנושא 'צביון בית הקברות" שלנו, שגם שם אנו סובלים מבעיות שיכון. ואלה הן כמה מהאפשרויות: אתה תיקבר באותו בור עם בת זוגך, אם תתחתן, ואם לא, תצטרך למצוא מישהו שיכנס מעליך או מתחתיך באותו מקום אבל אז…  (ע-ל-י-נ-ו), לכל אחד מכם תהיה מצבה קטנה נפרדת, מובטח!  תוכל גם לתת הוראה לשרוף את גופתך ולפזר את אפרך ברחבי הקיבוץ, אז יהיה לנו יותר קל למצוא לך פינת זיכרון קטנה בשטח. תוכל גם להיקבר בקיר קבורה או, אם תרצה, בשיטת 'ליקוט עצמות'. אגב, בהיותך נקלט צעיר עליך להיות מוכן, לאפשרות שתיקבר כבר בבית העלמין האיזורי, אם יוקם. אז לפני שאנחנו נכנסים לשיחה על שובך לקיבוץ, תגיד לי מה אתה מחליט? באיזו אופציה אתה בוחר?" שמעתי היטב כל מילה ומלמלתי: "תגיד, אולי אפשר להקדים דיון ב"איפה אגור בעוד שבוע? ואיפה אעבוד, לפני הדיון איפה אקבר?"                   
"טוב" אמר המזכיר, כשחיוך רחב על פניו ומתעלם מהערתי, "תישן על זה כמה לילות ואז נחזור ונשוחח". קמתי ממקומי ויצאתי מהחדר. בדרך פגשתי חבר וסיפרתי לו על הפגישה ההזוייה שחוויתי: "תראה", אמרתי לו: "הוזמנתי לשיחה על איך לחיות כאן, ולא על איפה אקבר".  "עבד עליך", אמר החבר, "אצלנו זה לא יכול לקרות!" 

פרשת השבוע היא פרשת "בלק" והסיפור ידוע, המלך בלק מנסה לשכור נביא ושמו בלעם שיקלל את עם ישראל. אבל זה לא מצליח, כל פעם יוצאות מפיו רק ברכות במקום קללות. הידועות שבהן הן : "מה טובו אוהליך יעקב, משכנותיך ישראל" ו- "הן עם כלביא יקום וכלביא יתנשא". אלפי/מאות שנים התנחמו יהודים בפסוקים נצחיים אלה בשעות קשות לעם ישראל, האמנו בהם ותמהנו: איך דווקא בלעם, אחד "שלא משלנו" שפגש בנו לרגע, שראה אותנו מ'בחוץ', רואה נכון את העם הזה ואת חוזקו.                                                                         
ובאותה פרשה, למה בלעם רוכב על אתון ולא כמקובל על חמור? הסיפור הזה הוא כולו משל לחיי הנישואים, (וגם לקשר שבין עם ישראל והשכינה) וכיצד? באמצעות דבריה של האתון בעת האירוע מנסה התורה להציג לנו את דמות האישה האידיאלית, בעיני היהדות כמובן! דמות של בת זוג שכל מעשיה מוקדשים להאדרת בעלה, כשהיא נטולת בקשות לעצמה.                                            
ומהם הסימנים של "אשת חיל " זו, המתגלים באתון? 1. היא רואה את הסכנות שבדרך, שהגבר אינו מבחין בהן.
2. סובלת בדממה כדי לאפשר לגבר לעסוק במלאכתו מבלי לחשוש משום דבר. 3. מגינה עליו בגופה (מפני חרבו של מלאך המוות) ומוכנה להקריב את חייה למענו. 4. גם כאשר היא אישה 'מוכית' אינה מתלוננת. 5. ואם וכאשר היא "סוגרת אתו חשבון", היא אינה נוזפת, אלא שואלת שאלות כמו: לא סמכת על שיקול דעתי? לא הייתי נאמנה לך? הרי עלי 'רכבת' כל חייך ועד היום! בלעם הגבר נאלץ להודות שגם הפעם היא הצודקת! ולכן נאמר "אשת חיל מי ימצא"… 

ולסיום, ברכות ואיחולים לכם, נכדינו, עם סיום שנת הלימודים וצאתכם לחופש הגדול. תשתדלו להינות, לבלות, להתנתק קצת מהסלולרי ולקרוא ספרים, לעבוד, גם לנוח ולאסוף כוחות לקראת שנת הלימודים הבאה. תעשו הכל ברוגע ובשמחה. לבד עם עצמכם ועם הוריכם האוהבים!                                                   
ב"וה, ב"וה לכם! מאתנו באהבה גדולה!    (בו"ה, בלשון חכמים הן ראשי תיבות של "ברכה והצלחה"!)   

 "שבוע טוב"!