חודש: אפריל 2017

22.4.17  כ"ה ניסן תשע"ז

חג הפסח הוא באמת חג מכונן לעם ישראל באשר הוא. ואפשר לספר בו רבות. כידוע לכם בחג זה קוראים את מגילת 'שיר השירים' ועל כך הפעם.
"שיר השירים" היא מגילה מיוחדת בין ספרי המקרא. זהו סיפור אהבה גדול בין רועה ורועה המבטאים את אהבתם העזה זו לזה. אך על פי חז"ל, זה תיאור ספרותי על האהבה העזה בין כנסת ישראל לבין מלכו של עולם הוא האלוהים.
שנים שאנו שרים וקוראים ב"שיר השירים" ומהי העלילה של הפואמה הנפלאה הזו . מדובר בסיפור אהבה בין נערה (השולמית) מהכפר שונם אשר רעתה את עדר העיזים של אמה. עם רועה שגדל עמה וביניהם ניצתה אהבה. אחיה מנסים להרחיקה ממנו. ויום אחד כשהלכה בכרמים לקחו אותה או חטפו אותה אנשי המלך שלמה והביאוה להרמון הנשים אשר לו. שלמה התאהב בה, אך ליבה יצא לאהובה. הרועה בא לבקרה ודיבר על ליבה שתחזור לכפר הולדתם. המלך, שחשב שיוכל לקנותה בכסף וזהב, והבין כמה עזה אהבתם נתן לה לשוב לבית אמה. אז מה יש בשירה הזו? רגשות עזים של געגועים, אהבה וקנאה, קירבה ופרידה, חיפוש ומפגש, תקווה ותוחלת, תוך תיאורי טבע בעונת האביב. כל זה מהווה רקע לשיח השירי הנפלא בין שולמית ל"דודה". (במילים אלה פתחתי את ערב "שיר השירים" שקיימנו במפג"ש.
ביום שני נציין את 'יום השואה' והערה בשולי יום זה על עובדות שלא מדברים עליהן. הפער שנוצר בין האשכנזים והמזרחיים, לדעתי, ראשיתו בתוצאות השואה, ספציפית יותר, בקבלת השילומים מגרמניה.
העולים מהמזרח והמערב קבלו שאלה שהקימו את הארץ הזו, חיו בבואם לארץ בתנאים קשים ביותר אפילו יותר מהם. לא היה קיים פער גדול בין כל אזרחי המדינה בראשיתה קיומה.  הפער בחברה הישראלית החל להיווצר עם קבלת השילומים מגרמניה. מקבלי השילומים היו האשכנזים, הפליטים ויוצאי ארצות אירופה שנכבשו על ידי הנאצים. חלקים מסוימים מהאוכלוסייה במדינה הצעירה קיבלו סכומי כסף בגין קרוביהם שנספו בשואה, כשלידו חי חלק, שהלך וגדל שלא קיבל את השילומים, אך ראה מי קיבל ובאמצעותו ביסס את מעמדו הכלכלי והחברתי. חלפו כמה שנים עד שהתגובה הגיעה, והחלו להישמע באופן מובן קולות של מרמור וקיפוח. כך הופיעו פרשיות כמו  'ואדי סאליב' בחיפה ועד ההתארגנות וההתאגדות בדמות ה'פנתרים השחורים'. .. עד היום הזה קיימות לצערי תחושות האפלייה והקיפוח. יתכן  שהתיזה הזו אינה מדויקת. אבל אני בטוח שלמהלך השילומים הייתה השפעה רבה על הקרע העצום, גם הפוליטי, שהתפתח בין ה"אשכנזים" וה"מזרחים" וצמח לממדיו המבהילים היום. (על אף שכיום מרבית המשפחות בארץ הן מעורבות לגמרי).
שני המתוק! במלאת לך שנה, אני לא חושב שתבין ברכה המאחלת לך אהבה ואושר, בינתיים נברך את הוריך שיהיו מאושרים בך כמו באחיך, שתזכו להרבה רגעי שמחה, נחת ולכמה רגעי שינה עמוקה !
"שבוע טוב"!

18.4.17  י"ט ניסן תשע"ז

"החודש הזה לכם ראש חודשים" כך אנו פותחים את הקריאה בהגדה של פסח.  בלילה הזה כולנו מעלים על נס את יציאת מצריים, את היציאה מעבדות לחרות, היותנו לעם בן חורין, לאדם בן חורין. ההגדה הראשונה (חלקים) המצויה בידינו נתגלתה אצל הרב סעדיה גאון במאה העשירית. עם המצאת הדפוס יצאו לאור כ5500 הגדות שונות בצורתן אפילו בתוכנן אך בבסיסן עומדת אותה הגדה והאמירה. דור הורים מספר לדור בניו איך היינו לעם. דור מוסר ודור מקבל,  כבר דורות רבים מאד. למטרה זו נועד "ליל הסדר" שכולו הגדה. החל מ- 4 קושיות, מ- 4 הבנים: החכם, הרשע, התם וזה שאינו יודע לשאול, מ'ארמי עובד אבי' המגדיר את היותנו עם נוודים ואיך חיינו בין העמים, ועד "פסח, מצה, מרור" שהם דרשות קצרות על פסוקים מהתורה המתארים את יציאת מצריים. מאוחר יותר צורפו שירים ופזמונים ואפילו נוסחים היתוליים  – אולי כדי לקרב את הילדים לסיפור ההגדה? אך במרכזה תמיד עומד המסר של יציאה מעבדות לחירות.בהכרזה "היום הייתם לעם" מסתיים הקטע הפותח את קריאת ההגדה.
ומהו סיפור הכוס של אליהו? מוזגים גביע יין על השולחן ולידו כסא פנוי ומשאירים את דלת הבית פתוחה כדי שאליהו יבוא (עם המשיח) ובינתיים קוראים תפילה לנקמה: "שפוך חמתך על הגויים אשר לא ידעוך…" תפילה זו, שמקורה באירופה, הוכנסה להגדה בשל עלילות הדם בימי הביניים בימי הפסח, בהן הואשמו היהודים בשימוש בדם ילדים לצרכי אפיית המצות. ולמה דווקא אליהו? כי אליהו הנביא קשור בתנ"ך לגדול הנוקמים, כשהרג את 400 נביאי הבעל והוא, כך האמינו, זה שיגן על היהודים מפני בני המקום האנטישמים. האמת ההיסטורית היא, שהשאירו את דלת הבית פתוחה כדי לשמוע ולראות אם קבוצות של פורעים באות לתקוף את המסובים בליל הסדר.

אני מרגיש חובה להגיב על הערב שהוקדש למערכה על משמר העמק ב- 4.4.48. ולומר ש"הבושה כיסתה את פני" בלשון הגשש. תוכן הערב היה העלאת זיכרונות מהטראומה הקשה ביותר שעבר הקיבוץ מאז היווסדו  אך איפה היו החברים הצעירים ועד גילאי ה- 50 -60 פרט לבודדים? ובמיוחד, היכן היו, למשל, 100 הנקלטים בחמש השנים האחרונות, שעליהם נכתב ב"דף לחבר" ונאמר בשיחת הקיבוץ שהם כל כך אוהבים את המקום ורואים בו את ביתם! הם, בני זוגם ומשפחותיהם. עד כדי כך עברו של הקיבוץ כבר לא "שייך"? לא נוגע? לא מעניין?  צר לי לומר, גם בעקבות הערב הזה פעם "השיתופי" היה בעיקר בנכסי תרבות, חינוך ורוח הקיבוץ, היום "השיתופי" בא לביטוי במכוניות ובונוס. לא אמרתי מילה על כבוד המקום רק דיברתי על ההזדמנות שהוחמצה לרבים, לשמוע על חלק חשוב בתולדות הקיבוץ שלנו ותודה לאלה שיזמו וקיימו את הערב.
"שבוע טוב"!

פסח              8.4.17  י"ב ניסן תשע"ז

התלבטתי אם לכתוב הפעם על ערכו של הסדר בשבילי, או על האירוע הכי משמעותי של נעורי, המערכה על משמר העמק ב- 4.4.1948, ובחרתי בפסח.

מדוע ליל הסדר הוא מיוחד עבורי?  "לכל אדם שנפטר יש יום זיכרון… אך יש שלפעמים שההיזכרות בו חלה באירוע מסוים וזה מה שקורה לי שנה אחר שנה, בהיכנסי בליל הסדר לאולם הגדול המסודר להפליא. אני בא עם רעייתי לטקס, לבושים במיטב בגדינו, ההגדות תחת זרוענו והחיוך על פנינו. בהיכנסי לאולם עולה בי זיכרון הורי, זיכרון שמציף אותי געגועים, מימים של חג שחווינו כולנו ביחד, בעוצמות שרק משפחה כמו שלנו הצליחה לחוות. ברגעים אלו אני אוהב להביט בעיניה של רעייתי ולמצוא בהן את מבטה המבין והמרגיש בדיוק את פשר הרהורי". (ציטוט מסיפור שלי)
מאז שאני זוכר את עצמי, אבא כיהן כאב הסדר בקיבוצנו. אבא היה איש משכיל וסקרן, חכם ומלא רעיונות ויוזמות. 40 שנה שימש כאב הסדר ובכל שנה כשהתחיל בהכנות לסדר, כל פינה בדירתם הקטנה הייתה גדושה בספרים ובדפים כתובים בכתב ידו, ניירות, עטים ועפרונות בכל מקום, הוא היה בוחן חידושים ותוספות להגדה שלנו כדי ש'הסדר' יהיה מוכן ומזומן מבחינתו. ואימא, ישובה לצדו בליל הסדר, אחרי כל קטע קריאה או שיר, הייתה לוחשת לו מה דעתה ומוסיפה הערות כמו: "תתקן את הצווארון" ואומרת לו שישים יותר לב לבנו הקטן, שנדמה לה שמתחיל להשתעמם. אבא ראה את הסדר על טקסיו וטקסטיו כסמל למסורת היהודית המתחדשת של עם ישראל בארצו. אלה היו המילים והביטויים שכל כך אהב לומר ואפשר היה ליחסם רק אליו מבלי לחייך.  אימצתי אותם בדרכי שלי כאשר המשכתי את ניהול הסדר אחרי שפרש.
מאז שהורי נפטרו דברים רבים השתנו אבל 'טקס ליל הסדר' הוא נחלת דורות, וימשיך להתקיים גם בדורות הבאים. ואצלי, הוא גם טקס זיכרון להורים.
עם רגשות אלה אני מתלבט מדי שנה האם להיענות להזמנה לחוג את 'ליל הסדר' בחיק המשפחה שלנו, כולה או בחלקה, או להצטרף לסדר הקיבוצי המסורתי ההומה של משפחת הקיבוץ (מונח שאבא המציא כשהוא חש בשנים הראשונות בהם ערכו את הסדר – שהחברים נמצאים באולם פיזית, אך נפשם הייתה בחיק משפחותיהם בגולה). אתם יודעים שאנחנו (בסוף) באים אליכם כי המשפחה שלנו היא העיקר והיקר בשבילנו, זכרו זאת תמיד בכל מקום שתחגגו. (לנו נותר רק להצטער ש"מרד הבן" שלכם בא לביטוי דווקא ב"ליל הסדר"). דמיינו איזה אושר יכול היה להיות בשבילנו כאשר כל המשפחה מסובה ביחד ב'סדר' המרכזי בקיבוץ. איזה חלום?!
(וכאן המקום לתמונת 4 הדורות!).
שיהיה לכולנו חג פסח שמח ו"שבוע- 'חול המועד'- טוב"!