"שבוע טוב" (184)

ברכותנו לספיר ביום הולדתו. תמשיך לפתח את יכולותיך הרבות: העיוניות, המוזיקאליות, היצירתיות והחברתיות. תיהנה לקרוא ספרים- ולרדת לעומקם אל תזנח את הפתיחות שבך ללמוד הכל, מכל, בכל. היום, ביום הולדתך, זה הזמן לאיחולי הצלחה, אושר ואהבה לך ולמשפחתך.

ט' באב חל היום. משנכנס ירח אב ממעיטים בשמחה, בשבוע שבו חל ט' באב אסור בכביסה, בתספורת, בקניית בגדים או מנעלים חדשים, אין אוכלים בשר, אין שותים יין, ואין רוחצים רחיצה של תענוג. לאחר שקיימנו כל זאת אנו מוכנים לצום ולתפילות של התשעה באב. המגילה שקוראים בתשעה באב היא "מגילת איכה". כמובן שפתחתי את התנ"ך של סבא של"ג וקראתי את המבוא הנהדר שלו למגילה וזה בקצרה הסיכום שלי: מגילת איכה כוללת חמש קינות המיוחסות לירמיהו הנביא (של"ג טוען שלא רק ירמיהו כתב אותן). בין הקינות יש קשר לשון ותוכן. בכולן מתוארת ירושלים ומצבו של העם המקונן. פרט לתיאורי החורבן, מבקש ירמיהו לצרף לכאב ולבכי גם את לימוד הלקח ואת התשובה כמבוא לגאולה. בכל אחת מהקינות מצוי הקשר בין החטאים לבין החורבן ומציג גם נקודת מבט כוללת על האדם, העם והאלוהים.

יש היום ז'אנר של כותבים שעושים אקטואליזציה הומוריסטית על סיפורי התנ"ך ולפניכם אחד מהם שאהבתי: "ויקום אלוהים מוקדם מדי בבוקר מצלצול טלפון קווי ויופתע עד מאוד כי מי מתקשר לטלפון קווי בימינו, מה, אנחנו בתקופת התנ"ך? ויאמר "הלו" ויענה לו משיבון אוטומטי הקורא לו לתרום לישיבת קבר רחל אמנו למען יזכה לשידוך. ויאמר אלוהים: חחחחחחח מה זו כל הפגאניות הזאתי, ברכות זיווג בטלפון? וואלה הייתי מעדיף לתרום לעניי עמי אבל אין לי כרטיס אשראי וגם למען השם, שהוא אני, אתם מוכנים להפסיק לנשק מזוזות? זה מאוד לא הגייני! ויפרסם בפייסבוק  סטטוס בנושא המזוזות ויקבל אלפי תגובות נאצה לאמור: אלוהים, יא אשכנזי, מניאק, עוף לעזה יא סמולני, זבל, מי בכלל ברא אותך בכלל, שתישרף בגיהינום יא כלב. וייזכר אלוהים מאוחר מדי שזו הייתה טעות לברוא את העולם בכלל ואת האנושות בפרט ויתחרט עד מאוד וינחם עצמו בכך, שחיים רק פעם אחת ומטעויות לומדים.
ויחזק אלוהים את שבט דאעש כמו שחיזק את אשור ואת בבל ואת הפועל ירושלים… בכדורסל.                           "שבוע טוב"!

"שבוע טוב" (183)

לירן בננו היקר! מברכים אותך ליומולדתך, מאחלים לך רק טוב בעבודתך, החופפת במידה רבה את ההובי שלך, ממשיכים להעריך את שינוי היעוד שלך, מביעים את אהבתנו הגדולה אליך ולמשפחתך היפה ומייחלים שרק הטוב והיפה יהיו מנת חלקך/כם בשנים שבשעריך. השיר: "מילד שכזה, באמת באמת יש נחת" אומר הכל. קבל את חיבוקנו ואהבתנו.


פרשת השבוע 'פנחס' מעלה מספר בעיות אתייחס רק למשפט: "עושה מעשה זמרי ומבקש שכר כפנחס". ראשית, סיפור המעשה. עם ישראל מגיע במסעו במדבר ל'שיטים' שם מתגוררים מואבים רבים, עם הזמן נוצרים קשרים אינטימיים בין הישראלים והמואביות. התבוללות?! הפרשה מתארת איך זמרי בן סלוח, מראשי שבט שמעון, מקיים יחסים עם כזבי בת צור המואביה, מול אהל משה, ופנחס הקנאי לדת ישראל, בא עליהם עם רומח והורג את שניהם. על מעשה רצח זה אלוהים משבח אותו ומעניק לו את 'ברית כהונת עולם' מעין צל"ש בשפתנו היום. וקבע, למעשה, שהוא יהיה המחליף של אהרון הכהן הגדול. כך אלוהים הופך את פנחס הרוצח לדמות קנאית 'חיובית' כיון שחיסל באבחת רומח, את 'נטיית' ההתבוללות בעם. מכיוון שמשה עצמו היה נשוי לאישה מדיינית, לא התערב באירוע הקנאות הדתית הקיצונית הזו. חז"ל המתייחסים למשה ברוח חיובית בפרשה זו, טוענים, שבימים ההם, האב היה הדמות הקובעת מיהו ישראלי (יהודי) ולכן זהות אשתו לא חשובה. רק בימי המשנה שונתה הנוסחה לזו הקיימת היום, ש'מיהו יהודי' נקבע לפי האם. שינוי זה בא בעקבות אלפי מקרי האונס שעשו הרומאים בנשים יהודיות. אם נחזור למעשה פנחס, שבעיני הוא מעשה נתעב ונורא, אני שואל האם מעשה יגאל עמיר, ברצח רבין לא הייתה בו אותה רמת קנאות, שאי אפשר להסבירה, שעשה פנחס במעשה הרצח שלו? רק שלפני כ- 3000 שנה הנשק שהשתמש בו פנחס היה רומח ויגאל עמיר באקדח. האם לא היה אותו מניע לשניהם? סוג של קנאות ל"הצלת" עם ישראל שהביא לפעולה אישית טרגית כל כך? לפנחס, בתגובה, אלוהים מעניק צל"ש, בעוד יגאל עמיר, בימינו, הוכנס לכלא לכל חייו, אך רבים (כל פעם יותר) מעניקים צל"ש גם לו על מעשהו. המשפט בו פתחתי מסביר: "אדם עושה מעשה נבזה ומתהדר כאילו עשה מעשה נעלה".


ואסיים בברכה חמה לאן החוגגת היום 'בת מצווה'. מה נאחל לך ילדה מוכשרת כל כך, שתמשיכי לנגן, לשיר ולרקוד. שתמשיכי בפעולות ב'צופים' (למה לא 'השומר הצעיר'?) שתמשיכי ללמוד, הכל והרבה! ואולי הכי חשוב שתקשיבי ותלמדי מהורייך, היי אחות בכורה ואחראית לאחייך ואחותך וחברה טובה לחברותייך ולחברייך. שתהיי עליזה ושמחה בחלקך, ברוכה תהיי לכל רואייך ושומעייך.          "שבוע טוב"!

"שבוע טוב" (182)

לגלי ביום הולדתו החמישי: חמוד ! היה חזק כארי, מהיר וזריז כצ'יטה, חכם כינשוף – שלוש תכונות הכרחיות לשחקן כדורגל! חמוד כגור אוגרים, מתוק כגור פנדה ושמח כגור קופים! שלוש תכונות ההופכות שחקן לכוכב אהוב בקבוצתו. אבל מעל הכל… תקשיב תמיד לאבא ואימא וגם לעצמך ולחבריך. אין איחולים יפים מאלה.

מוצ"ש, כולכם הלכתם לביתכם ואנחנו סיימנו לסדר את הבית, והתיישבנו מול הטלביזיה, ואז… לפתע אני נעמד (באצטדיון נסיונל) ושר בקולי קולות את ההמנון הצ'ילני :

Puro chile es tu cielo azulado, puras brisas te Cruzan tambien…"  "

בעברית: "טהורים, צ'ילה, הם השמים הכחולים שלך / משבים טהורים נושבים בך גם / והשדה של הפרחים הרקומים / הוא העתק שמח של גן עדן", שר עם שחקני נבחרת צ'ילה. ואז… החל משחק הגמר של "קופה דה אמריקה" ולאחריה שמחת המנצחים וכל היתר היסטוריה אחרי ש"זכינו" בגביע!

653869_I

פרשת השבוע האחרונה הייתה פרשת בלק ואחזור עליה בקצרה. בלק מלך מואב נלחץ בגלל הישגי עם ישראל וביקש מבלעם (בלי עם) שנחשב לנביא בימי יציאת מצריים, גוי שזכה לנבואה וכבר סייע, באמצעות קללותיו לבלק, לקלל את עם ישראל. בלעם לא מצליח לקלל, מפיו נשמעות רק ברכות כמו: "מה טובו אוהליך יעקב, משכנותיך ישראל" או "עם כלביא יקום" ועוד. מה ההסבר לכך שבלעם, מבחוץ, מרעיף שבחים ואילו מנהיגי ישראל ונביאיו, שבאים מתוך העם, מבקרים ונוזפים בו כל הזמן? ומה ההסבר שגם היום אלה הבאים מבחוץ לראותנו מרבים להחמיא לנו. ואנו, מלאי דברי ביקורת על עצמנו. ההסבר לכך מונח במילה חינוך! כי אנחנו, בהתייסרותנו ובביקורתנו רוצים ליצור מצב טוב יותר, שיושג רק באמצעות החינוך, וגם אנו יודעים שלחלק מחמאות ולשמוע מחמאות משרה הרגשה טובה הרבה יותר מאשר לשמוע דברי תוכחה.       מכל הפרשות היחידה שנושאת את שמו של שונא ישראל, היא פרשת בלק! שבעצם הייתה צריכה להיקרא פרשת "בלעם" כי הוא הגיבור האמיתי שלה. אך מאחר ובלק נשא באחריות לשילוח ולתוצאותיו – הברכות הנפלאות ביותר שהורעפו בתנ"ך על עם ישראל, יש אומרים, שמגיע לו אפילו התואר 'חסיד אומות עולם' ולכן נקראת הפרשה "פרשת בלק".

כבר מזמן שאיננו נוהגים להקשיב לתיבת הזיכרון של הטלפון הקווי. השבוע רעיה מצאה שם הודעה מלפני חודש ובה מדברת תמר לין המבקשת שאחזור אליה. חזרתי אליה והיא מספרת שקראה בבלוג שלי מה- 12.2.15 ובו כתבתי על תמה וההדחה הגדולה שביצע אוריאל (בעלה) והיא רוצה להציג את עמדתו שאינה מופיעה בבלוג ולספר מה באמת קרה בתמה. היא הייתה מאוד נרגשת בדברה עליו, על חייו בקיבוץ ואח"כ בכפר ביל"ו. סיפרה לי למה הם עזבו (ואני זוכר את השיחה בחדרם כי הייתי ב- 1968, מזכיר) לאחר שהשיחה התארכה, ביקשתי ממנה שתנסה לכתוב את כל מה שסיפרה ושתשלח אלי ואני, אפרסם כאן, בבלוג שלי, קטעים נבחרים כדי לתקן את התמונה שלדעתה אינה שלמה.
וזו הזדמנות לתיקון !                                                          "שבוע טוב"!

"שבוע טוב" (181)

לאן, לאורי, למאי וניר בסיום שנת הלימודים. אנחנו יחד אתכם בציפייה לחופש גדול נעים ומהנה, בילוי עם המשפחות והחברים וכמו שאומרים, שגם תאגרו כוח לקראת שנת הלימודים הבאה.       ברכה מיוחדת לספיר על הנגינה בפסנתר לה זכינו להאזין בשבת האחרונה. שנים אנחנו מלווים אותך ובכל שנה אנו נהנים וגאים בך יותר.

מהי דמוקרטיה? שלטון העם. אחד מסממניה הבולטים היא מימוש זכות הבחירה- הזכות להיבחר, הזכות להשפיע. שתי ההצבעות שנערכו בשבוע שעבר העמידו בפני את השאלה הגדולה: האם נושאי ההצבעות האלה, בכלל חשובים לנו. ואם לא, מה כן? (ואנחנו מתהדרים בתואר: "חיינו הם שיא הדמוקרטיה").  על כך, הפעם, דברי ביקורת:
1. ההצבעה על "חזון הקיבוץ" נושא שלדעת המזכירים והמזכירות הוא נושא מהותי, חשוב, מתווה דרך. ואכן, השקיעו בו רבות כדי להובילו ולנהלו ובסוף לסכמו כמקובל בהצבעה בכללפי. בהצבעה השתתפו 208 חברים/ות מתוך 553. רק37.6% מכלל בעלי זכות ההצבעה. אגב, נתון שלא פורסם ב'דף לחבר'. אך לעומתו ובתחושה של סיפוק, מוצגת התוצאה המרשימה: 92% תמכו בו! למה ההשתתפות הייתה כה קטנה? כי זה מובן מאליו שזה ה"חזון שלנו"? שעליו יחתמו מעכשיו כל הנקלטים וכל המבקשים לבוא אלינו? או שמא, כמו ששמעתי, פשוט "אין לו שום חשיבות", "לא תהיה לו שום השפעה על הנושאים החשובים באמת כמו גודל הבונוס, גודל הדירה, או כלקח מהעבר, השפעה על יחסי הקיבוץ – תמה? ואני שואל שאלה פשוטה איפה החברים שהקיבוץ חשוב להם, שהדמוקרטיה הקיבוצית שלנו חשובה להם, אלה שכל כך אוהבים אותו ורוצים לחיות בו, שמעוניינים להשפיע! מאיפה באה האדישות והאי- אכפתיות הזו? אם הייתי מכהן היום כמזכיר, הייתי מביא את הנושא לשיחה בבחינת "לראות קרוב" כדי שנוכל "לראות רחוק". ולא מסתפק בתוצאה!

2. הבחירה למזכיר התנועה הקיבוצית. ששתי פנים לה. יש האומרים: "מה לנו ולכלל התנועה הקיבוצית, אנחנו אחרים בכל ההיבטים, ממצב כלכלי ועד אורח חיינו השיתופי השונה". אבל עד שנחליט על כך, אנחנו משתייכים לתנועה הקיבוצית! רק 212 חברים/ות השתתפו בהצבעה מתוך (שוב) 553 חברים/ות. כאן השאלה למה, קצת שונה. כי "אני לא מרגיש שייכות" כי "אנחנו לא מקבלים כלום מהתנועה" או "מה אכפת לי מי יכהן בתפקיד".  אבל המדהים הוא שוב חוסר האכפתיות, האדישות, חוסר הרגשת השייכות, היעלמות הסולידריות הבין קיבוצית. זה אמנם דיון אחר, אבל איך קורה שלצעד דמוקרטי פשוט כמו להצביע בקלפי, לבחור, לנסות להשפיע, גם ממנו אנחנו מדירים את רגלינו? ובסוגריים, אני מעריך, שבשתי ההצבעות  השתתפו בערך אותם החברים/ות (הוותיקים ברובם) והלוואי שאני טועה.

והפן השני, מבלי לגחך (אבל אי אפשר שלא), הוא: איך קורה שחמישה מועמדים מטעם עצמם, מסתובבים שבועות ארוכים וכל אחד מהם (לו נלווים כמה חסידים) מסביר לנו שהוא הכי טוב, הכי מוכשר, הכי ראוי ועוד שורת שבחים אישיים, להוביל את התנועה אל האור! תנועה, שמונה בסביבות 130- 150 אלף נפש. (פריימריז במיטבו) ודעתו האישית על עצמו גם עולה לא יודע כמה, כסף ציבורי. כי מי לא ראה את ערמות החבילות הצבעוניות המכילות את דפי הפרסומת האישית שלהם ליד פחי האשפה (אני יודע, שדמוקרטיה עולה כסף) אומרים לי, שכך מתנהלות היום בחירות אבל לתומי חשבתי לי, שהצניעות והענווה מחייבות שלפחות, למראית עין, מישהו אחר ימליץ עליך! (ולא בדיעבד במודעות תמיכה בעיתונים). בצדק תגידו שאני מ"פעם", זה נכון, אבל "פעם" הייתה לנו תנועה מפוארת שנגעה בכולנו ולא רק ב – 36% מתוכנו.
ואסיים ברוח טובה לקיץ הבעל"ט, ציטוטים משיר של דני סנדרסון:

לכבוד הקיץ שהגיע כתבתי שיר. /  אמנם אני עוד לא מזיע, אבל איני מסתיר /  את תשוקתי אל העונה ששמה קץ לקור / ולכבודה עם עפרון כתבתי שיר מזמור עם בגד ים יצאתי פעם אל חוף ביום אביב / שמיכה מבד עיתון ביד ושמש מסביב / מצאתי חול פנוי מכל אדם ובהמה / ואת עצמי פרקדתי בין ים ויבשה. גלים על פני המים / ושמש של שמים / חלום אביב עולה / ואותי הוא ממלא.

"שבוע טוב"!