ככל שנודה יותר על מה שיש– נבין יותר שיש על מה
14.11.26 ד' כסלו תשפ"ז
פרשת 'תולדות' עוסקת בתולדות משפחת יצחק, רבקה ושני בניהם עשו ויעקב. רבקה שומעת מפי אלוהים כנבואה: " שני גויים בבטנך,/ ושני לאומים ממעיך ייפרדו, / ולאום מלאום יאמץ, / ורב יעבוד צעיר". רבקה פירשה זאת שעשו הבכור הוא יהיה הרב ויעקב יהיה האמיץ, שעשו יעבוד אותו. כזכור: יצחק נשא את רבקה לאשה בהיותו בן ארבעים ולאחר תקופת עקרות ממושכת. בגיל שישים נולדו להם התאומים שהיו יקרים לו מאוד והוא רצה להעניק לכל אחד מהם את הברכה שהכין, לבכור בבכורתו ולצעיר בצעירותו. וכשהגיע הרגע לברך מתרחשת דרמה גדולה. יצחק איבד את ראייתו ואינו יכול להבחין ביניהם, נותרו לו החושים האחרים חוש המישוש, חוש הריח וחוש הטעם. בעזרת חושים אלה תמרנה רבקה כך, שיעקב קיבל את הבכורה וההמשך ידוע. 22 שנה אחרי שיעקב ברח מביתו מפחדו מנקמת עשו, נפגשו האחים. הם התחבקו והתנשקו ונראו שוב כאחים, כשכל אחד ממשיך בדרכו שלו.. ויש האומרים לגבי ראשונות חוש השמיעה, כי אומרים "שמע ישראל" ולא "ראה ישראל" או אומרים "נעשה ונשמע" ולא "נעשה ונראה". הפרשה מתחילה במילים "ואלה תולדות יצחק בן אברהם". ה"בן אברהם" יש לו שני פירושים : האחד, שהוא בן של מי ששמו אברהם, למשל, יצחק, ששם אביו אברהם. והשני, שהשם בן אברהם ניתן לאנשים שהתגיירו ואביהם לא יהודי. אברהם אבינו, מל שלוש מאות ושמונה עשר בני ביתו, רובם גרים שקיבלו שם משפחה 'בן אברהם'. כדי להבדיל את יצחק מהגרים האלה, נאלץ המספר לכתוב שאברהם באמת הוליד את יצחק.
אני בעד צירוף הערבים לממשלה הבעל"ט. את הסיסמה "אחוות עמים" ינקתי, אני חושב, יחד עם חלב אמי והיא מלווה אותי כל חיי ב'עלה ורד'. כילד מהימים שהערבים היו האויב המתנכל ב'מאורעות' 1936-9, (יורד), דרך המשחקים המשותפים על מגרש הספורט, (עולה) הביקורים שלנו בכפרים הערביים מסביבנו, וביקוריהם אצלנו (עולה). אני זוכר אותם באים למרפאה שלנו ואת עבדאללה מנפה את התבואה שלנו. (עולה) ואני זוכר את השנאה בעיניים לפני ה"מערכה" על משמר העמק במלחמת השחרור, ואת תושבי אבו שושא הולכים בשדותינו מזרחה. (יורד) למדנו במוסד ערבית "ליום שיבוא", (עולה) אני זוכר את שש המלחמות שלחמנו בהן נגד האויב הערבי, (יורד) אבל תחושת ה'אחוות עמים' נותרה תמיד כשאיפה נסתרת לעתיד בטוח כאן במזרח התיכון במדינה יהודית. האפשרות בקיום חיים משותפים הרי מתחילה בפרשת 'חיי שרה', שיצחק וישמעאל (שכל כך הרבה מפריד ביניהם) מתאחדים לקבור את אבא אברהם ביחד ולחוד. אני מנסה להסביר לעצמי למה אז נוצר ה'איחוד' ביניהם והיום זה בלתי אפשרי, אני תוהה האם זה בגלל הפער התרבותי שנוצר בשלושת אלפי השנים שחלפו מאז, בהן אלפיים שנות גולה בין הגויים באירופה המתפתחת שיצר את הפער התרבותי מול תרבות ארצות המזרח התיכון? אין לנו אפשרות אחרת, אלא, לקרב את ערביי ישראל למדינה היהודית, להעלות את רמת חיים בתשתיות, בלימודים, בעבודה. לקחת חלק בשירות בצבא או שירות לאומי אחר, להיות שותפים ב"נשיאת האלונקה", לבנות אמון הדדי. היום ניתנת ההזדמנות לממש את רעיון 'אחוות העמים' בעזרת הסכמים והסכמות לעקרונות יסוד. זה צו השעה לנצל את ההזדמנות לכך.
אני רוצה לסיים באמירת תודה לכל אלה שהעריכו וברכו אותנו על צפייה או האזנה לפודקאסט בעקבות הספרון 'ימי ראשית'. ואשמח לקבל תגובות נוספות ככל שיהיו. המשמח אותי מכל, שמבקשים לקבל את הספרון. תודה!
תזכורת לאתר ימי ראשית: https://earlydays.co.il
"שבועטוב"!
