"ככל שנודה יותר על מה שיש – נבין יותר שיש על מה".
7.2.26 כ' שבט תשפ"ו
קיץ 1920
"… כל התקופה שלפני בחינות הבגרות הייתה חד גונית ומשעממת. לא עבדתי מעל הדרוש, לא קראתי הרבה, הרהרתי וביררתי לעצמי בעיות רבות. אחת מהן, הוא עניין עתידי הקרוב ביותר בארץ ישראל. לימודים רציניים עכשיו אינם באים בחשבון, ברגעים כה חשובים בשביל העם כולו, לא הייתי יכול להסתגר בשביל עצמי. – אני רוצה להתמסר לעבודת אדמה. הרבה גורמים הצטרפו לקביעת רצוני זה. הגורם הסובייקטיבי הוא הרצון למצוא בעבודה קשה בחיק הטבע- סיפוק, שלווה פנימית, אפשרות לנתח ולבדוק את כוחותיי…"
את הכתוב לעיל כתב אבא שלי במכתביו לאחותו ימימה, מהיותו בן 16 ועד גיל 19. מ- 1920 עד 1923 כעין יומן מכתבים של נער מתבגר בוורשה ובוינה. מצאנו אותם במעטפה סגורה בעת 'עשיית סדר בניירות'. קראנו, ונפעמנו לקרוא מה היו מחשבותיו, מעשיו, רעיונותיו ותוכניותיו של הנער, שלימים היה אבי, לפני 100 שנים. החלטנו לערוך את המכתבים כספרון. כל המכתבים נכתבו בעברית וכבר סיפרתי, שבבית סבא של"ג דיברו רק עברית ואפילו המשרתת הפולניה דיברה עברית. ועולה השאלה מה מעסיק את הנוער היום, כעבור מאה שנים? לא כהשוואה וללא כל שיפוטיות. הקריאה ב'יומן' תקל עליכם להבין, את רוח התקופה וגם את עולמם של הנערים שחיו בה. להיות יהודי, ציוני העומד בפני החלטות משמעותיות בחייו. ואיזה עניין יש לנו בעבר הרחוק הזר הזה? רעיה הביאה ספר שעונה על השאלה "למה כדאי ללמוד מהעבר ולהפסיק להתעלם ממנו" ונותן שש תשובות:
1. בגלל האמת
2. בגלל התורה
3. בגלל המציאות
4. בגלל הילדים
5. בגלל החינוך
6. בגלל שהוא שם.
ואני מוסיף: 7. בגלל הזיכרון.
פרשת השבוע "יתרו" מתרכזת בשני נושאים עיקריים האחד: הכוהן המדייני יתרו, החותן, בא אל משה במדבר רואה איך הוא נוהג ומציע לו הפרדת רשויות גם לשופטים וגם בצבא. הוא מציע לו שינהג ב"האצלת סמכויות". לתת אמון למישהו אחר לטפל בנושא/ים מסוימים ולדווח לו. המהפך ההיסטורי הזה שהחל במדבר, קיים עד עצם היום הזה, אבל הפרק החשוב ביותר בפרשה הוא מעמד הר סיני, קבלת התורה ועשרת הדיברות. עשרת הדיברות נחרטו על שני לוחות, כשכל צד מכיל חמש דיברות. חמש דיברות ש'בין האדם למקום' וחמש דיברות 'בין אדם לחברו'. איך נבדיל ביניהן? בכל אלה שנזכר בהם שם האלוהים נחשבות לאלה שבין 'האדם למקום' וכל אלה שאין בהן שם האלוהים נחשבות ל'בין אדם לחברו'. שאלה: למה "כבד את אביך ואת אמך' נכנס לחמשת הדיברות בין אדם למקום? כשההיגיון אומר שצריכה להיות במצוות שבין אדם וחברו? עשרת הדיברות, הקולות, הרעמים והברקים, השופר, ההתפעלות המונית, כל אחד מהנוכחים מזדהה, רוצה לקבל את התורה וכולם מקבלים אותה ביחד. לראשונה בהיסטוריה נוצרת "קולקטיביות רעיונית". וכבוגר 'קולקטיביות רעיונית' (אחרת), וברוח הימים האלה, נשאל: איפה הפרט? היחיד? האם תיתכן בכלל הסכמה רחבה כל כך בין בני האדם? האחדות בינינו מאוד חשובה אבל האם באמת נעלמה הפרטיות של כל אחד ואחד? אני מתאר לעצמי שבטקס בהר סיני, בו שמעו וראו את הקולות הסכימו כולם לנאמר, אבל כשחזרו לאוהליהם, התברר, שכולם שמעו את אותם הדברים, אבל כל אחד פירש את מה ששמע אחרת, ומכאן , אולי, התחילו הפילוג והמחלוקות, הריבים והשנאה לאורך כל תולדות עמנו … עד עצם היום הזה.
"שבועטוב"!











