שבועטוב

ככל שנודה יותר על מה שיש- נבין יותר שיש על מה

8.6.26   כ"ה אב תשפ"ו

"ראה, אני נותן לפניכם היום ברכה וקללה", כך מתחילה פרשת "ראה"  ברכה- אם תעשו את מצוותי, וקללה- אם לא תמלאו את המצווה או אם הלכתם אחרי אלוהים אחרים, 'עבודת אלילים' בלשוננו. משה מטיל את האחריות על כל העם, אחריות קולקטיבית, אומרים היום, משה חוזר ומזכיר ש"כל ישראל ערבים זה לזה". לאחר האיסור לעבוד "אלוהים אחרים" מדבר משה על עקרונות חשובים נוספים ביהדות כמו: לא להעמיד למבחן את הדחפים והיצרים הטבועים באדם, כדי שלא יווצר ניגוד בין הדחף הגופני לבין האיסורים ההלכתיים. הוא מונה שלושה איסורים שעליהם "ייהרג ובל יעבור" והם: "עבודה זרה", "גילוי עריות" ו"שפיכות דמים". המאבק בין יצר לב האדם לבין חוקי הטהרה והקדושה מביא לכך שכל הברכות והקללות עוסקות בעניינים חומריים ולא בעניינים רוחניים או בענייני אמונה. אם בעניין דחפים ויצרים נוהגת הפרשה ותרנות, לגבי עבודה זרה אין שום פשרות, אני עובר ל"דף לחבר" שהוא מאוד חשוב לי, שהוא רחוק מאוד מתפקידו כי הוא ממשיך לבטא כמעט רק אינטרסים בדמות תקנונים או אינפורמציה שאפשר לספקה ב"מקומי", ולמה? אנסה לנסח את מחשבותיי בשפה אחרת:
1. "הדף לחבר", הוא הכלי העיקרי של התקשורת בין חברי הקיבוץ, לבין מוסדות הקיבוץ המנהלים בפועל את חיינו. ולכן חשיבותו רבה כל כך. לצידו קיימת גם תקשורת אלקטרונית: "המגזין השבועי" ו"מקומי" בסלולרי, ההולך המתרחב.
2. המידע המתפרסם בדף, מקנה לו מעמד מיוחד. לכן הוא לב המשטר הדמוקרטי הקיבוצי שלנו, זה משטר בו צריך להתקיים "חופש המידע בשקיפות מקסימלית". כך היה לאורך השנים. סוגי הכתיבה ה'עיתונאית' בדרך כלל מתחלקים לידיעה, כתבה ומאמר. ה"דף" שלנו נוגע רק ל"ידיעה". ידיעה הינה: דיווח ישיר, יבש, תמציתי ומרוחק על האירועים שאירעו, או מתרחשים כעת.
כל המתפרסם בו צריך לענות על: א. זכות הציבור לדעת.  ב. על המפרסם מוטל גם הביצוע! הפרסום השקוף הכרחי, וכשלא ניתן בשקיפות מלאה, גם הביצוע לא מחויב. האם שמתם לב ש'מקומי' הולך ותופש את מקום ה'דף' באינפורמציה שוטפת? במשך למעלה מעשר שנים בתקופות שונות בחיי הקיבוץ, הייתי בין האחראים לתוכנו של ה"דף" ומה"דף" המוגש לנו אני יודע ומבין, כמה מעט אינפורמציה ראויה, שוטפת, אנחנו מקבלים מ'הבית הגדול'. לפעמים אני נתפס לידיעה בעיתון שבא לי לפרסם גם אצלי. הפעם זה קרה לי עם פרסום הידיעה על העלאת עצמות שמעון ורבקה (אם זיכרוני נכון) הסבים של הרצל מבית הקברות של בלגרד לירושלים, לא רחוק מהנכד. הם זרעו בו את הרעיון והוא מחזיר להם במדינה, שתהיה מקום מנוחתם האחרונה, הם אולי סיפרו לו על ארץ זבת חלב ודבש והוא מחזיר אותם לארץ חלומם. מרגש איך המעגל ציוני נסגר והם עולים ארצה. הם ראויים לשירת ה"תקוה".
את השבת האחרונה אהבתי במיוחד, כי זה היה יום הולדתה של רעיה. לא אכתוב את מה שאתם חושבים, אני משאיר זאת לשנינו. אז אתן ביטוי קצר לשפע צילומיה שאני אוהב כל כך:

באהבה גדולה!!!

"שבועטוב"!

ככל שנודה יותר על מה שיש- נבין יותר שיש על מה

1.8.26   י"ח אב תשפ"ו

במתכוון דחיתי את כתיבתי על ט' באב בשבוע, כדי שלא אחשב למזלזל בו ואני לא… קיים בלבול מתי בדיוק התרחשו חורבן הבית הראשון והשני שעל חורבנם אנו מציינים ב'תשעה באב'. בספר מלכים ב' כתוב שבית המקדש הראשון נחרב על ידי צבא בבל בשבעה (ז') באב, ב'ירמיהו' כתוב שהחורבן היה בעשרה באב. ב'תלמוד הירושלמי' נכתב שככה זה היה: בשביעי באב נכנסו לבית המקדש בשמיני היו מקרקרים בו, בתשיעי הציתו את בית המקדש ובעשירי נשרף. חורבן הבית השני, על פי עדותו של יוסף בן מתתיהו, היה בעשרה באב אך יום האבל על חורבנו הועתק לתשעה באב. מסורת עתיקה אומרת שהתשעה באב נקבע כיום של בכיה לדורות כבר בתקופת המדבר בשל חטאם של המרגלים. היום נוהגים בתשעה באב בחמישה עינויים: הימנעות מאכילה ושתיה, מרחיצה, מנעילת 'סנדל', מסיכה ומתשמישי מיטה- מיחסי אישות. במקביל, אין לומדים תורה, קוראים את מגילת 'איכה', לבית הכנסת הולכים עם נעלי גומי או בד והמקצינים עוטים על גופם בגדים בלויים והולכים יחפים. בתשעה באב בבוקר הולכים לבית הקברות להשתטח על קברי המתים ולבקש בזכותם רחמים. להליכה זו, יש יסודות קדומים בהם משתפים את המתים בטקסים חברתיים. והקיצונים שבקיצונים נוהגים להשליך שום על הקברים וזה נובע מהאמונה שבכוחו של השום להבריח את הרוחות הרעות ואת השדים.  לגבי מגילת "איכה", אחד ממורי סיכם אותה ואמר: "אנחנו לא קוראים את מגילת "איכה" בגלל חורבן הבית, אנחנו קוראים בה כדי למנוע את החורבן הבא". אהבתי.

פרשת השבוע "עקב" עוסקת בהבטחות הגדולות שהקב"ה יעניק לעם בתנאי אחד: שיאהבו אותו ובתמורה העם יקבל הטבות חומריות מפרי בטן, ומפרי האדמה. אבל מזכיר שההטבות האלה הן לא בזכות היות העם נפלא, אלא שהגויים רעים יותר. בפרשה אנחנו נוגעים גם בנושא הרגיש: 'הדוגמה האישית'! 'צניעות וגאווה'. משה חוזר, מתריע ומזהיר, שהעם לא יתפאר במעשיו ובהצלחותיו. האם חשש שצניעותו תתקבל כגילוי גאווה? הוא חוזר ומהלל את עצמו על כך שהציל את העם כל פעם מחדש ועשה זאת בשל האמונה בשליחותו. זה הזכיר לי את רוח האמונה והגאווה שליוותה את חלוצי ההתיישבות בארץ ישראל, (בהחלט כולל את מייסדנו) שללא הצטנעות נהגו לתאר את מפעלם בביטויים עתירי פתוס על שהם בוראים עולם חדש, והם מנציחים כל פעילות בהנחת אבן פינה וכתיבת מגילת ייסוד, מלא הוד ציוני! בכל בניין שבנו, בכל שדה שחרשו וכל עץ שנטעו. וגאוותם- צניעותם.
בעקבות ה'פריימריז' ב'דמוקרטים', אני לא מתכוון להצביע בבחירות בעדם מסיבה שהיא ההתעלמות המכוונת שלהם מהתנועה הקיבוצית, בבחינת "הם כבר מובטחים לנו!", "הם יגיעו לקלפיות כמשקיפים כשנגיד להם"… הקיבוצים, ההתיישבות העובדת, הם חוט השדרה הערכי של התנועה המכונה 'דמוקרטים', וגם, יש להניח, יתבקשו לתת כספים למימון הבחירות. וכיון שהם לא צעקנים ולא מרפקנים, אז ניתן להם את המקום ה- 14 המכובד ולא ריאלי. אזכיר שבכנסת הראשונה היו 26 חברי קיבוצים. פי שלושה מחלקם באוכלוסייה שכלל רק 4% מכלל האוכלוסייה. קיוויתי שיו"ר המפלגה ינצל את סמכותו לתיקון- באמצעות ה'משוריינים' שעומדים לרשותו גם זה עדיין לא קרה. קשה להשלים שלא סופרים אותנו,  דרך המחאה היחידה שנותרה לי, היא לא להצביע בעד! אין לי ציפיות שרבים בקיבוצים יחשבו כך וינהגו כמוני. אולי הגיע הזמן להקים מפלגת הקיבוצים לפחות נבטיח ארבעה מנדטים וישמע קולנו בציבור הרחב.

ברשותה של אסתי ובתודה לה, אני מפרסם קטע מתגובתה ל"שבועטוב" קודם: "…משה שאתה מרבה לדבר אותו , דווקא בתקופה הזו מתאים להגות בו ולחיות לאורם של מנהיגים עם שעור קומה שגם כשמאווייהם אינם נענים עדיין מרימים ראש וממשיכים להוות מקור וסמל להמשך!! עניין בית כנסת או בית תפילה בקיבוצים החילוניים הוא מהותי ועקרוני, לחברה שלנו בקיבוץ יש ייחודיות!!! האם מי שמאמין ונוהג אחרת בתחום כל כך מהותי שהוא דרך חיים שונה – יש לו מקום בינינו?? נקלטים אנשים שונים, נישאים לבנינו ובנותינו. האם אנחנו הדור של פעם צריכים לעמוד כשומרים בשער?? לדעתי מותר לנו למתוח קווים אדומים!…"   
עד כאן אסתי ומה תגובתכם?           

"שבועטוב"

ככל שנודה יותר על מה שיש – נבין יותר שיש על מה

25.7.26    י"א אב תשפ"ו

בפרשת השבוע "ואתחנן". משה מתחנן פעם נוספת בפני אלוהים שייתן לו לעבור את הנהר ולראות את הארץ ואלוהים אומר לו: "רב לך- אל תוסיף דבר אלי בדבר הזה". כשמשה משלים עם כך הוא 'אוסף' את עצמו, ומרגיש שעליו  לעשות הכל כדי שכל מעשיו בארבעים השנים לא יזכרו, ובעיקר, שהעם לא יחזור לעבודת אלילים. הוא קורא בפני העם את עשרת הדברות ואת הפסוק שהפך לתמציתן (ונאמר עד היום.) "שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד". והמשפט הזה מהווה מסר קצר, והפך למעין סיסמה לעם. בקריאת עשרת הדיברות הכניס משה כמה תיקונים לעומת אלה שקרא במעמד הר סיני. למשל, בגרסה הראשונה נאמר: "זכור את יום השבת לקדשו" בגירסתו החדשה נאמר: "שמור את יום השבת לקדשו" ומה עומד מאחורי השינוי הזה? 'זכור' בא מ'זיכרון', מילה שמתייחסת לעבר, ואילו 'שמור' הוא בגדר ציווי לעתיד. מנאומי הפרידה של משה למדו טובי הנואמים הגדולים איך נוגעים באנשים. ראשית, על הנואם לפתוח בנימה אישית לרגש את המאזינים, ומול הציבור הנרגש להעביר את המסרים שלו. במילים שלנו על הנואם לפנות קודם כל לרגש ורק אחר כך להגיון.

סיפור ולקח בצידו. בשבוע שעבר נשאלתי האם אני מוכן לגשר בקיבוץ ותיק אחר (ביודעו, שרעיה ואני  למדנו גישור ואף גישרנו בפועל), גישור בין אלה שמבקשים להקים בקיבוץ 'בית תפילה' לבין מוסדות הקיבוץ. עניתי, כמובן, בשלילה אבל הסתקרנתי ושאלתי על כך את חברי באותו קיבוץ וזה מה שענה לי: "אכן יש אצלנו קושי לא קטן עם בני זוג שהצטרפו לקיבוץ ובשנה האחרונה ביקשו לאפשר להם מקום להתפלל, והמשיך, זה תהליך די ארוך של ניסיון לייצר דפוס שיתחשב בהם ואין הסכמות אבל מנסים לגשר".  ולמה אני  כותב על זה? כי אני תוהה אם התופעה הזו יכולה לקרות גם אצלנו, שאם מישהו בינינו יבקש הקמת בית כנסת (עלות הבנייה על משרד הדתות) יצטרפו אליו אנשים שיתמכו בו/ה וימלמלו דרך קבע "בעזרת השם" כתחליף ל"שלום""? זה כמובן יהיה צעד קיצוני, שנובע מחוסר חשיבה אידיאולוגית ברורה,  ואנחנו כבר לא מתמודדים בשאלות אידיאולוגית ובמהות, ודאי שלא בפניות לקליטה (גם אם יש קשר לבן/ת שלנו) ולא בתהליך הקליטה עצמו. תשאלו: "מה אכפת לך?" לפעמים נדמה לי שלרבים מחברנו, ה"אכפת" הוא 'הדירה' ו'הבונוס' ואני אומר: "כל עוד אנחנו כאן, מאוד אכפת לי! כי הרעיון והאידאה, הם הערכים שעליהם בנו את הקיבוץ.

לא כל שבוע מזדמן לי לברך אב ובן  ליום הולדתם: ליר יקר ואהוב, יום הולדתך הוא קודם כל חג שלנו הוריך, לפני שלך. כבר אינך ילד אבל בשבילנו, תמיד תישאר הילד שלימד אותי להיות אבא לבאים אחריך. ולימדת אותי את משמעות הנחת מגידול ילדים. נאחל לך רק אהבה ואושר עם סיון, שהם וספיר. נאחל לך בריאות (הגיל, הגיל) ושמחה רבה בכל דרך שתבחר. מאיתנו וכל המשפחה הגדולה.

וברכות חמות לספיר ליום הולדתו. נכד (מס' 5 ) יקר לנו! ברכותינו הן ביטוי להערכתנו, לגאוותנו בך, בהישגיך, בדרך שבחרת!  נאחל לך הרבה אושר, סיפוק, עניין בלימודיך והכל בשמחה גדולה, באהבה גדולה, עם הוריך, אחותך כל המשפחה הגדולה שלך ובמיוחד מאתנו.

נ.ב. השבוע ציינו 100 שנים להולדתו של ע. הלל. אני זוכר את 1950 שנה בה  יצא לאור "ארץ הצהריים" ואנחנו במוסד כמובן שהכרנו בעל פה, כל שיר ושיר. ואני זוכר ששיחת הקיבוץ הראשונה בה השתתפנו הייתה על עזיבתו את הקיבוץ. כעבור שנים רבות 'הוצאתי' לו את "תכלת וקוצים" ב"ספריית פועלים", ואז שוחחנו, בעיקר בביתו, על נושאים רבים כולל על עזיבתו את הקיבוץ ומה קרה אחרי זה. ממנו שמעתי לראשונה את המשפט: "אני יצאתי מהקיבוץ אבל הקיבוץ לא יוצא ממני".
לזכרו קטע מתוך השיר: "שיר אדמה":
האנשים העובדים את האדמה,
הם לבדם יודעים את השלווה, ואת הבטחה,
הם לבדם יודעים את האחווה האמיתית, החורגת מחבל חברת-האדם…
בהריח האיכר את אדמתו הנחרשת,
הוא מריח את ריח האמונה,  ואת ריח דמו הכבד…
ואם פני איש- האדמה  קמוטים וחרושים,
הלא אין זאת אלא בבואת שדהו החרוש!
ואם בשערותיו זרקה השיבה,
הלא אין זאת כי אם בבואת העננים הנישאים מעל
ונושאים את גורלו שנה-שנה.

"שבועטוב"!

ככל שנודה יותר על מה שיש- נבין יותר שיש על מה

18.7.26   ד' אב תשפ"ו

למה צריך בכלל את ספר "דברים"? הרי בסוף ספר "במדבר" עם ישראל מוכן לכניסה לארץ ואפשר להמשיך ישירות לספר "יהושע" המספר על כיבוש הארץ. למה לעצור את רצף הסיפור ? אם כך, למה ספר 'דברים' כל כך חשוב שאפילו יש לו שם נוסף "משנה תורה"? כי ספר 'דברים' משלב היסטוריה, מצוות, זיכרונות ותחזיות באמצעות הנאומים של משה רבנו בחודש האחרון של חייו, לפני בני 'דור המדבר' העומדים להיכנס לארץ. חכמים אומרים שבין הקב"ה לישראל כרותה ברית, שספר 'דברים' הוא כתב הברית שלה. זו ברית מיוחדת שאינה ברית עם מנהיג, אלא עם כל פרט מישראל, כל אחד הוא צד בברית עם הקב"ה ושותף לברית הגדולה ולאחריות על שמירתה, ומכאן בא המשפט: "כל ישראל ערבים זה לזה". פוליטיקת הברית, היא פוליטיקה מוסרית המכוונת ליצירת חברה צודקת, המכבדת את חבריה ובייחוד את החלשים והנזקקים, אנשי השוליים, הגר, האלמנה והיתום. משה יודע שמותו קרב, הוא יודע שהוא נשאר העד האחרון וחשוב לו לספר לדור הצעיר את האמת שלו, שכך היו הדברים ואמונתו היא האמונה הישראלית. והפסיכולוגים קבעו שמשה, כמו זקנים רבים שזוכרים את עברם לפרטי פרטים ולא זוכרים שרק אתמול סיפרו וחזרו וסיפרו מה היה אז. אם ספר 'בראשית' –  הוא סיפור בריאתו של העולם, ו'שמות'  –  היווסדו של העם, 'ויקרא' –  תחילתה של הקדושה", ו'במדבר'  –  תחילת המאבקים על ארץ ישראל, הספר הנקרא 'דברים'  הוא קיצור כל הפרקים של ספר "התורה".

השאלה אותה אנחנו שואלים כהורים וכחברה היא איזה אדם אנחנו מבקשים ל"עצב" בשנות החינוך שלו, מה חשיבותה של רכישת ידע, או האם הכי חשוב להיות אדם טוב, או מה משקלם של ערכים כמו חירות האדם, אחריות, שיפוט מוסרי, אכפתיות, השקפת עולם? להורינו, למייסדים, לא היו ספקות למה לחנך. המטרה הייתה לחנך להיות חברי קיבוץ, היה להם הרבה יותר קל ללמד 'חזון' מאשר ללמד מתמטיקה או שפה זרה. דרכם הייתה שיש לתת חינוך הומני שיעצב אדם חברתי, ערכי, מוסרי, ואדם עובד על פי העקרונות של חיי הקיבוץ. כל מה שלימדו וחינכו אותנו, סבב בהקשרים אלה, קראו לזה "החינוך המשותף", כשהיחידה הבסיסית היא הקבוצה! ולאמצעי להקניית הידע קראו "שיטת הנושאים" שכל נושא כלל לא רק את "הרפת" או 'אגדות ישראל' אלא גם חשבון, כימיה, ביולוגיה, פיזיקה, אקלים, אנגלית, ספרות, היסטוריה, מוזיקה, ריתמיקה, תנ"ך, ציור, נגרות, תפירה (תיקון גרביים, כפתורים),קבלת האחר, עזרה הדדית, טיפול בבעלי חיים, סדר וניקיון ואפילו ספורט. כן, ועבודה! העבודה היא ערך עליון. הכל היה קשור לנושא! אולי רמת הלימודים הייתה נמוכה, אבל היה דגש על נתינת כלים איך ללמוד. את זה רכשנו בהצלחה, בני הדור השני! מטרת החינוך הייתה הכנה לחיים של חברים  בקיבוץ וכמשפיעים בחברה. כל זה אמור לעצב אדם חדש בחברה חדשה, לפתוח אפשרויות בפנינו ולסייע לנו להגשים את המטרה. בימים ההם, צעיר שרצה ללמוד  לימודי המשך, היה נדרש לרצות/להסכים להיות מורה/מחנך בשיטת החינוך שקבע הקיבוץ.  ומה נשאר לנו מזה היום? מרבית 'הערכים' האלה, נקרא להם כך, כבר לא מתקיימים בבית הספר הממלכתי. היום רצים אחר 'הידע' המקצועי, החשיבות ניתנת למתמטיקה ואנגלית ובצורך בבחינת בגרות. (אני זוכר את הדיונים והוויכוחים הסוערים בחבר העובדים ב'שומריה' לפני ארבעים וחמש שנים על הכנסת בחינות בגרות.  ראינו כולנו שברשימת המשתלמים לתשפ"ז, שבין שבעים ושלושה החברים אין ולו אחד שהולך ללמוד הוראה וחינוך בסיסי. זה מעיד על הגישה העקרונית לגבי חינוך הדורות הבאים. ואולי זה כבר לא כל כך חשוב לנו? מזמן השלמנו עם כך שאנחנו כבר לא אוונגרד, שאין לנו ייחוד, אלא הולכים בתלם שהמדינה 'חורשת', ובכל זאת "איזה אדם אנחנו רוצים לעצב"? והאם אנחנו רוצים בכלל?

היום ממש חל יום הולדתה של אן- (נכדה מס' 7 שלנו) מגוון הכישרונות שלך והאיכויות…מרחיבים לב ונפש. נאחל לך שתמשיכי ותעמיקי בכל לימודייך ומעשייך, אושר עם הורייך ואחייך, עם משפחתך הגדולה וכמובן אתנו,  והרבה שמחה!

"שבועטוב"!

ככל שנודה יותר על מה שיש- נבין יותר שיש על מה

11.7.26   כ"ו תמוז תשפ"ו

בפרשת השבוע "מסעי" אנחנו מוצאים המשך לסיפור חמש בנות צלופחד וזכייתן בנחלת אביהן, חשוך הבנים הזכרים. החלטה זו של אלוהים/משה לא עברה בקלות, כי מנהיגי שבט מנשה (שבטו של צלופחד), ומנהיגי שבט האח אפריים באו למשה וטענו בפניו שאם בנות צלופחד תינשאנה למי מבני השבטים האחרים תועבר אדמת הנחלה לידי השבטים האחרים וכך יאבדו מהשבט לנצח, חלקי קרקע. משה פונה כמובן לאלוהים שמוצא פתרון וקובע: אם הבנות רוצות לשמור על זכותן על הקרקע, הן חייבות להתחתן רק עם גברים מהשבט וכך יכובדו שתי הפניות, וזה אומר שתישמרנה זכויות הבנות על הקרקע, אך תיאבדנה את החופש להינשא לחתן על פי בחירתן. כך מרבעים מעגל. את פרשת 'מסעי' קוראים תמיד ב'ימי בין המצרים'  (מי"ז בתמוז ועד תשעה באב) לזכר שתי התבוסות הלאומיות הכי גדולות. בית המקדש תמיד היה הסמל של עם ישראל! חורבן שני בתי המקדש, הן במאה השישית לספירה והן במאה הראשונה, אירעו לדעתי, בגלל מנהיגות עלובה של רחבעם (בית ראשון) וקריסה של המנהיגות של בית חשמונאי (בית שני).

בחוג לפילוסופיה יהודית, בשיחתנונו על תכנית הלימוד לשנה הבאה, הצעתי שנעסוק ב'ברית החדשה', שלרובנו אין עליה מושג. אני התוודעתי אליה כשהייתי בכיתה י"א, אבא הביא ל'חדר' את הספר ואמר: "במוסד לא תלמד אותו, אבל חשוב שתדע עליו וממש הכריח אותי לקרוא. (הוא עשה אותו דבר גם עם הקוראן והיום אני מודה לו על כך). וזו תחילת הסיפור במילים שלי: הורי מרים, אימו של ישו, אנה (חנה) ויהויכין, היו חשוכי בנים וכל התפילות והקורבנות שהביא יהויכין לא עזרו, והוא, מרוב ייאוש פרש למדבר לחיות עם רועי צאנו. לילה אחד במדבר, הופיע בחלומו המלאך גבריאל ומבשר לו על הריונה של אשתו ולידתה הקרובה ומצווה עליו לעלות לירושלים ולפגוש באנה. באותו לילה ממש מתבשרת גם אנה על כך. לאחר זמן מה נולדת הבת מרים. בהגיעה לפרקה, כמו שאומרים, שאלו ההורים את הכוהן הגדול למי להשיאה ואז בין 12 מטות השבטים, פרח מטה יוסף, ואז נפלה ההחלטה להשיאה ליוסף הנגר מנצרת. מיד אחרי אירוסיה, מופיע לפניה המלאך גבריאל ומבשר על הריונה והיא שואלת אותו: "איך זה, ואני לא ידעתי איש?" והמלאך משיב לה: "רוח הקודש באה עליך ועל כן קדוש יהיה הילד, בן האלוהים! המלאך מופיע גם אצל יוסף ומצווה עליו לא לזנוח את מרים בגלל הריונה, אלא להגן עליה ולשמרה. וכך נוהג יוסף. כל האירוע התרחש כשברומא שולט הקיסר אוגוסטוס, שמינה את הורדוס כ'מלך' ביהודה, שהורה לערוך מפקד אוכלוסין כשכל אחד במקומו, בישוב שלו. הם הגיעו לבית לחם וכאשר לא מצאו מקום במלון, התמקמה המשפחה באורווה, שבה מתרחשת לידת התינוק ישוע, כשעריסתו היא אבוס השחת. וההמשך… בקריאת ה'ברית החדשה', שמיליארדים של אנשים מאמינים בה. זה לא התנ"ך משום בחינה, (אין כמו התנ"ך) אבל ראוי להכיר אותה.

ברכות לגלי, (נכד מס' 12) ליום הולדתו. איזו חגיגה טובה יותר לכדורגלן צעיר מהמונדיאל? כאילו קראו  את משאלות ליבך. ואני בפנטזיות שלי מדמיין אותך חוגג בו על המגרש! נאחל לך הצלחה בכל שתרצה: בכדורגל, וגם בלימודים ועם חברים/ות. הרבה אושר במשפחתך ושמחה גדולה בחייך. חיבוק חזק מאיתנו!!    

סוף עצוב מימינו אנו: ברזיל הודחה מהמונדיאל, ועכשיו כבר לא אכפת לי מי יזכה.

"שבועטוב"!

ככל שנודה יותר על מה שיש– נבין יותר שיש על מה

4.7.26   י"ט תמוז תשפ"ו

פרשת השבוע "פינחס". במרכזה, שני עניינים. 1. בפרשה זו מתמנים שני היורשים של משה ואהרון שינהיגו את העם אחרי מותם. הממנה הוא כמובן אלוהים. יהושע בן נון מתמנה למנהיג צבאי וחברתי, מחליפו של משה באופן טבעי לאחר שהוכיח עצמו כמנהיג צבאי וגילה נחישות בפרשת המרגלים, ואילו פינחס מתמנה בזכות הרצח שביצע, כשראה אחד מבני ישראל נכנס לאוהלה של צעירה מדיינית, לקח סכין ודקר את שניהם למוות. בבחירתו יורש לאהרון, מעביר אלוהים מסר ברור, שהקנאות מוצאת חן בעיניו, שאת עבודת הקודש ינהיגו הקנאים! ו- 2. בפרשה זו שוב סופרים את העם, מהספירה יודעים את גודלו של כל שבט ובהתאם מחלקים את הנחלות. בתקופה ההיא נשים לא נספרו כלל ואז קמו ארבע בנות צלופחד, שאביהן מת ולא היה לו בן זכר, וטענו למשה שלא יתכן שינושלו הן וצאצאיהן מנחלתן. משה מביא את הבעיה לפני אלוהים שפוסק שהן צודקות, שזכותן על האדמות שווה לזו של הזכרים. וכך נקבע סדר הירושה: ראשונים הבנים ואם אין בנים, הבנות, ואם אין בנות- אחי הנפטר. האם תביעתן הנחרצת של בנות צלופחד בישרה את המאבק, עד היום, על מעמד האשה? בעקבות 'ההצלחה' הזו, החלו לשאול לא רק מי האב אלא גם מי האם ונקבע כי הוכחת יהדותו של אדם תיקבע על פי אימו!

כל מזכיר דואג לצקת ל'דף לחבר' את הצורה והתוכן הנראה לו והדוגמה האחרונה, הייתה ה"דרשה" של מיכל שמאי לאורך השנים בראשית הדף. המטרה של ה'דף'  שהחל ב- 1963 הייתה להעביר מידע שוטף לחברים, בבחינת "מה קורה" בכל התחומים: מקומות עבודת החברים, למשל, או פניות חברים מיוחדות, בעיות של חברים, ועדות וענפים. הדף התבסס על מסירת דו"ח בעיקר מישיבות המזכירות ו- ו.עבודה. החשיפה לציבור הייתה בשקיפות כמעט מלאה (למעט ענייני פרט מיוחדים). והיום? על מה כתוב בדף? איפה המידע השוטף? אני מצרף דוגמה נוספת מ'דפי' אוגוסט 1984:
5.8.84 ישיבת ו. עבודה: 1. דיון בהיערכות לקטיף הכותנה.  2. אישור ניצה קרין ופלומה כמטפלות במוסד לתשמ"ה בלבד. 3. פרדה מאבלין היוצאת עם המשפחה לנטור.
7.8.84 ישיבת מזכירות: 1. אישור לחזרתה של נעמי שולמן ובנה לקיבוץ.  2. עם נציגי המועצה האיזורית על האולם האיזורי.  3. פניית מפ"ם להאריך את כהונתו של יוחנן כהן לפעילות במפלגה. סוכם: להאריך עד סוף החודש בלבד.             
7.8.84 ישיבה של ו.משק: דיון בצעדי הממשלה האחרונים והקשר לתכנית המשק שלנו. סוכם: 1. הועדה תתכנס בעוד שבוע. 2. נבחרה ו. סינון לטפול בתכנית המשק.                                                                                      
10.8.84 1. המשך הדיון בו. משק על המצב הכלכלי הנוכחי. דווח על הפעולות שנעשו במשך השבוע. הההחלטות בתמה פגישות עם רכזי ענפים וענפי השירות. סוכם: לצמצם במידה מירבית את ההוצאות ב-3 החודשים הקרובים. לא להטיל קיצוצים ספציפיים או אמצעים אדמיניסטרטיבים אלא, באופן וולונטרי על ידי החברים והמוסדות. 2. מסגרת לתכנית המשק תשמ"ה. האם ניתן להציע שניקח ביודעין הלוואות יקרות ביותר הנמצאות בשוק והסתבכות כספית צפוייה בטווח קצר בעקבותיהן ומה מידת העזרה שנוכל לקבל במקרה כזה. 3. כמה ניתן ללחוץ על הציבור בתחום הצרכני. סוכם: א'. ו.סינון תכין שתי רשימות להשקעות לתשמ"ה- רשימה אחת בסך 2 מליון דולר והשנייה 1 מליון. ב' רכז המשק יכין הצעה לתקציב הוצאות קיום. 3. שיפוץ לול ד'- אושר.                           
11.8.84 שיחת קיבוץ במסגרת "שבוע האשה": שאלות שונות של בעיית האישה בקיבוץ. 
14.8.84 ישיבת מזכירות: 1. ישע עקרון המרכז את פינת החי כבר ארבע שנים פונה שחברת הילדים תיקח את המשק תחת חסותה. אראלה מס כנציגת חברת הילדים אינה רוצה לקבל אחריות. סוכם: בעוד מספר חודשים יתקיים דיון נוסף. 2. בנים שוכחים לחזור מחו"ל – בהשתתפות רעיה גורדון (ו. בנים). מספר בנים ששנת החופש שלהם הסתיימה ולא יוצרים קשר. לא להארכת הזמן או לעזיבה. סוכם: בנים שלא יוצרים קשר עם תום השנה יחשבו כעוזבים. מכתבים ברוח זו יישלחו לכולם. 3. מיכל שמאי ליום בשבוע ברופין. בהשתתפות נציגי רופין: סוכם: לאשר את היום לחצי שנה ולאחר מכן לחזור להסדר הקיים, שמיכל עובדת 3 ימים בחוץ ו-3 ימים בבית.
8.8.84 שיחת קיבוץ: 1.עניינים אישיים. 2.ערעור על ההחלטה שלא לקלוט חברת נוער (בהשתתפות נציגי הקבה"א) למרות שרוב הדוברים היו בעד לקבל את הערעור,  הערעור לא זכה לקבל מספיק קולות ולא התקבל.
19.8.84 ישיבת ו. עבודה: 1. תור מטבח במוסד. (בהשתתפות יגאל תלמי) משה"ע ביקשה לשחררה מהתור, לאור עודפי י"ע שיש לה במוסד. המוסד מתנגד. סוכם: לקבל את עמדת המוסד. 2. חינוך (בהשתתפות עפרה אכמון ועפרה קורנבליט) הוצגו קשיי האיוש בחלק מבתי הילדים. הדרישה להוציא את הילה מהמכבסה לחינוך. המכבסה הסבירה את הבעייה אצלה. סוכם: תמשך הבדיקה לגבי הילה. נאוה לין תעבוד חצי שבוע בבית ילדים וחצי במרפאת שיניים. 3. היערכות לקטיף כותנה.
21.8.84 ישיבת מזכירות: 1. אימוץ קיבוץ נטור. סוכם: א'. לבקש הבהרות מהתנועה על כוונותיה, ב'. להתחיל בהרכבת צוות. 2. נסיעת וילק לחו"ל לביקור קרובים. סוכם: וילק ייסע השנה על חשבון תקציב המזכירות. הסכום יקוזז בשנה הבאה מרשימת הנוסעים לחו"ל.                                                    

"שבועטוב"!                     

ככל שנודה יותר על מה שיש- נבין יותר שיש על מה

27.6.26   י"ב תמוז תשפ"ו.

אחזור לפרשת "חוקת" כדי לכתוב על "הפרה האדומה". הייתי בן 21 כמעט 2 כשהתוודעתי לסיפור הפרה האדומה ו'זה היה ככה': בצהרי יום קיץ, נקראתי לעזור בהמלטה של פרה שהסתבכה, משכנו… סיבבנו… וללא תוצאה. כיון שריכזתי אז את הרפת קראתי לוטרינר שלנו, ד"ר סירוטינסקי שיבוא. הוא הגיע עשה ככה וככה ויצאה עגלה אדומה לגמרי. הוא בירך אותנו ב'מזל טוב'! כשנכנסנו למכון החליבה לשטוף ידיים הוסיף ואמר : בעד העגלה האדומה הזו תקבלו מיהודים דתיים הרבה כסף. ואני, שלא למדתי הרבה תנ"ך במוסד והיינו מאוד אנטי דתיים, תמהתי בקול ואז הוא אמר לי: "כאחד שרוצה להיות וטרינר עליך להכיר את הסיפור והוא סיפר לי על פרשת השבוע שעוסקת בכך. הייתי מופתע מאוד. וסוף הסיפור שלנו: כעבור שבוע כשסירוטינסקי בא לטיפולים, ביקש לראות את העגלה האדומה הלכתי אתו הוא הביט בה ארוכות ולפתע אמר: ,תראה, יש לה במצח קווצת שערות לבנה, ולכן היא לא תחשב לפרה אדומה, חבל לי עליכם, כסף טוב כבר לא תראו ממנה". אז מהי "הפרה האדומה"? מיונתן זקס למדתי שטקס 'הפרה האדומה' קובע שהקדושה נמצאת בחיים ולא במוות. ראשית, הפרה האדומה היא בעל חיים וכמו חיות אחרות היא לא חושבת על החיים, היא פשוט חיה אותם. שנית, היא אדומה, כצבע הדם שמסמל בתורה את החיים. שלישית, התורה מצווה שזו תהיה פרה שמעולם לא נשאה בעול, אלא חיה כל חייה בחופש מעול. ואז… הפרה האדומה הטהורה מומתת ונשרפת והאפר המעורבב ברכיבים שונים משמש בטקס הטהרה וסילוק הטומאה. אדם שבא במגע עם גוויה חייב להיטהר אם רצונו לבוא למשכן, וכללי הטהרה קפדניים ונעשים בידי הכוהנים על פי הנוסחה: חיים, מוות, ושוב חיים. ההתרחקות מהמוות ייחדה את אמונת ישראל מכל תרבויות העולם העתיק. אין במקרא פולחן אבות מתים ואין חתירה למגע עם רוחם. לכן גם אין איש שיודע את מקום קבורתו של משה, כדי שלא ייהפך למקום מקדש. האלוהות והקדושה נמצאות בחיים, במוות יש רק טומאה. סיים את דבריו. ואני שואל, בשביל כך, צריך פרה אדומה דווקא?

השבוע שמענו את הרצאתו של עמירם על "משמר העמק במערכה" בדגש על הפינוי, פינוי הילדים והאוכלוסיה הלא לוחמת. עמירם הרחיב את הנושא וציין שבשישים ותשעה קיבוצים פינו את האוכלוסיה הלא נלחמת  במלחמת השחרור/העצמאות, וצירף שתי פנינים: שמענו את עדותו הקולית של מנחם שלח  וחזינו בסיפורה המצולם של נעמיצ'קה, מדהים! לטעמי/הבנתי זו הרצאת חובה לרבים מחברי הקיבוץ של היום, שיודעים ומכירים כה מעט, כדי לדעת עוד פרט, חשוב במיוחד, מעבר הקיבוץ. אם הייתי רכז ו. קליטה הייתי אוסף את כל נקלטים לשמוע אותה. אם הייתי רכז אגף הצעירים, הייתי מכנס אותם להקשיב להרצאה זו, למען ידעו כולם מה היה כאן, במקום בו הם חיים בתנאים נפלאים שמישהו יצר עבורם. ותודה לעמירם! ובהמשך…  ה'פינוי' מזווית שאיננו מכירים- מתוך הספר "משמר העמק במערכה" בקיצורים שלי:  "… הילדים עוזבים את הקיבוץ- עבר קול במחנה. בשורה זו לא שימחה אותי לעזוב את הקיבוץ, את הבית, את ההורים וכל מה שאהבתי- איך אפשר? במשך כל הזמן נשמעו יריות, אך זה לא אכפת. בלבד שנישאר במקום. עזיבתנו את הקיבוץ הייתה בעיני כבריחה מן החזית, בה נלחמים חברי הקיבוץ להגנתו ונאבקים עם פורעים המשביתים את השלום ואת חיי העבודה. לא חשבתי ברגע זה לאן יובילונו, דבר אחד הרגשתי: קשה לעזוב! גם בשעה שירו בתותחים והרסו בתים לא חשבתי על נסיעה למקום יותר בטוח. ידעתי שהקיבוץ לא ייפול בידי האויב ורגל ערבי בן כנופיות לא תדרוך בו והוא יעמוד הכן וינצח! לא בקלות קיבלנו את הבשורה כי ילדי הקיבוץ עוזבים ונוסעים לקיבוצים אחרים. אמנם נכון, כי עול כבד ירד מחברי הקיבוץ עם נסיעת הילדים אך קשה מאוד לעזוב את הקיבוץ כשבניינים הרוסים ופני החברים לא כתמיד…

לסיום, אנחנו רוצים לאחל לנכדינו לי ותום, גלי, רומי ושני, לנינתנו תומר חופשה טובה, נעימה ומשמחת! ולניר שסיימה י"ב איחולים בצאתה לדרך ארוכה שנת שירות, צבא ו… שנים בהן בודאי עוד תתגעגע לבית הספר 'מגידו' ו'לשומריה'.

תימור הביא לי מתנה מפתיעה, שמאוד שימחה אותי: קופסת 'קרן קיימת', כמו  שהייתה לנו פעם בבית ילדים.

"שבועטוב"!

ככל שנודה יותר על מה שיש – נבין יותר שיש על מה

20.6.26   ה' תמוז תשפ"ו

פרשת השבוע, פרשת "קורח". צדק היה בדברי קורח ובני עדתו כשביקשו לעצמם תפקידי מפתח מול ההיררכיה הקיימת, שהקודקודים שלה הם משה המנהיג ואהרון הכוהן הגדול. קורח ציטט את הפסוק: "רב לכם, כי כל העדה כולם קדושים… מדוע תתנשאו על קהל ה'?"  במילים אחרות, יש מקום לשינויים מבניים בעם, יש מקום לרוטציה. קורח רצה להיות הכוהן הגדול וכעס על כך שהעמדות תפוסות בידי משפחה אחת. הוא טען שהוא רוצה שיוויון זכויות, למעשה מה שרצה זה כוח! (בתפיסה המארקסיסטית). הוא חבר לשתי קבוצות נוספות מתמרדות, לדותן ואבירם משבט ראובן שמחו על עיוות המושג זכויות ה'בן הבכור' ועל כבודם שנפגע, וקבוצה נוספת של 250 נשיאי העדה שהיו להם כעסים משלהם על הניהול השוטף של המסע במדבר. זו הייתה ברית של ניגודים שמראש נידונה לכישלון. במאבק על הכוח, כבר לא מקשיבים למה שאומר המפסיד אלא בודקים מהם האינטרסים שלו. האדמה פערה את פיה ובלעה את יריביו של משה, אך לא שמה קץ למחלוקות, ולדעתי, הפחיתה את מעמדו של משה, שנזקק לפעולה כל כך כוחנית –  ש'האדמה תפער פיה' ובזאת 'ירד' לרמתם של המורדים, מסתבר, שגם לו הנושא החשוב היה ה'כוח'. בימים אלה, ראוי שנחשוב על הפרשה על כל צדדיה ועל עצמנו. על דמוקרטיה, על הנהגה, על שקיפות, על חופש הביטוי, חופש הדת, זכויות האדם וכיו"ב.

השבוע רעיה אמרה לי: "בא נראה את הכוכבים נוגה וצדק כשהם הכי קרובים זה לזו"  אבל לא היה לי כוח לקום מכורסתי.  בכל זאת קצת נוסטלגיה: זוכרים שסיפרתי לכם איך אבא לקח אותי בכיתה ג' או ד' בלילה ליד סככת האריזה בכרם , שכבנו על האדמה הוא חיבק אותי אליו, ולימד אותי את הכוכבים ושמותיהם? שם שמעתי לראשונה שיש כוכבי לכת, וביניהם נוגה (ונוס) וצדק (יופיטר). נזכרתי שאבא סיפר לי שיש שאומרים: ש'נוגה' היא אילת היופי, אילת האהבה והרגשות, ולכן קראו על שמה כוכב לכת,  וכך גם עם 'צדק', כוכב הלכת הגדול ביותר, שאורו חזק, שהוא אל החוכמה, התבונה והמזל. (לא בטוח שהבנתי אז). בכל זאת נזכרתי בלילה, שרעיה אמרה לי: "בוא נראה את נוגה וצדק כשהם הכי קרובים זה לזו" ולא היה לי כוח לקום מהכורסה לצפות בשני הזוהרים האלה בשיאם. היה נעים להיזכר.

לכבוד המונדיאל הגדול, שיר כדורגל שכתב יוסי שריד:

מכדורגל לומדים המון דברים,
כילד למדתי שמות של מדינות ושל ערים
שמעולם לא שמעתי.
ובשלב יותר מאוחר למדתי-
לשבת על הספסל,
להחמיץ הזדמנויות של מאה אחוז,
להפסיד- למרות שהייתי יותר טוב –
להתאושש. 

מחר, 21.6 ביוני, יהיה היום הארוך ביותר בלוח השנה. זה יום שבו יש 14 שעות ו-14 דקות אור, זה יום שהשמש מגיעה לנקודה הכי גבוהה בשמיים, זה יום שנקרא גם: "יום ההיפוך הקייצי" שהוא יום התחלת הקיץ. אבל עבורנו זה יום הולדתו של נכדנו השישי מור. כל מי שפגש בו חש שהוא מקרין עליו אור מיוחד, אור של אהבה, חיבה, קירבה, חברות והרבה שמחה! בהזדמנות זו, מורי, תביא חיבוק ונאחל לך הצלחה ואהבה עם עצמך, עם עידן, עם הוריך ואחיותיך, עם חבריך וחברותיך ואיתנו הסבים המצפים לראותך, לשמוע את קולך ולהיות שמחים בך ואיתך! יום הולדת שמח!

"שבועטוב"!     

ככל שנודה יותר על מה שיש– נבין יותר שיש על מה

13.6.26    כ"ח סיון תשפ"ו

פרשת השבוע "שלח לך", היא פרשת המרגלים. אחרי יציאת מצריים העם נמצא במדבר ומשה שולח 12 מרגלים לארץ ישראל לבדוק מהי ואיך היא לפני שהעם נכנס לארץ המובטחת. אחרי ארבעים יום חוזרת משלחת המרגלים ואז מתחיל המשבר. עשרה מהם חוזרים פסימיים, אפילו מיואשים אחרי מה שראו והם אומרים: "אין לנו סיכוי כלשהו, הארץ קשה, העם היושב בה חזק מאיתנו" במילים של היום: "זה פרוייקט גדול עלינו" בדבריהם המייאשים הם למעשה ממליצים לחזור למצריים ורק שניים מהמשלחת יהושע בן נון וכלב בן יפונה מתעקשים באמונתם ש"טובה היא הארץ", "שעלה נעלה וירשנו אותה כי יכול נוכל לה" זו "ארץ זבת חלב ודבש" במילים שלנו : "אל תתיאשו, אנחנו מסוגלים". המחלוקת אמיתית ודרמטית. האווירה מתוחה. העם לא משתכנע מהמלצת השניים,  אלוהים כועס וכמעט משמיד את העם, משה מתחנן על נפש העם, ועונש החיסול מומתק ל… "על העם לנדוד ארבעים שנה במדבר, בהן המבוגרים ימותו ואל הארץ ייכנס הדור החדש שנולד במדבר ובראשם יהושע וכלב שיזכו לחזות בחלומם המתגשם. אין לי 'מד מחלוקות',  אבל הסיפור הזה הזכיר לי את  המחלוקות שלנו היום. על המדינה, אופייה, הנראות שלה, ואולי גם סוג קיומה, המחלוקות הקיימות הן חריפות וגורליות כמו בפרשה. אנחנו הולכים לבחירות בעוד 3 – 4 חודשים. כולנו יודעים שהן גורליות לעתיד העם והמדינה ונדמה לי שאיננו עושים דבר כדי להשפיע ולהשתתף כדי להביא שינוי מיוחל. אני לא בטוח אבל מקווה שכולנו נתגייס לקראת הבחירות, "נתקיף כמו פעם את 'תל חנן' בביקורי בית", ננסה לשכנע את כל מכירנו ומוקירינו בצדקתנו. אלא שהפעם בניגוד לעבר, בין 'השינויים' העוברים עלינו, עלינו לעשות, קודם כל, עבודה פנימית ולברר לעצמנו מה אנחנו רוצים, האם יש עוד בינינו מכנה משותף אידיאולוגי, (פרט ל'לא רק ביבי' שזו לא תכנית עבודה).  שיביא אותנו גם לפעולה?  נצטרך להקשיב בסבלנות (רבה) גם לדברים שלא 'מסתדרים' בהשקפת עולמנו. מישהו צריך לארגן את הבירורים האלה, (לדעתי המזכירים או מטעמם), שינער קצת את הבועה השלווה והנוחה שלנו, לשוחח על הטפל והעיקר במדינה, ויכול להיות שיתברר, שאין בנו כבר את אותו מכנה משותף רעיוני שהיה,  ובאמת 'הפרטת החשמל' היא הנושא העיקרי בימים אלה. תגידו: "יש עוד זמן", אז אין! פעילות רעיונית מקדימה לוקחת זמן. אנחנו, למשל, לא מודעים בכלל לכך ש"אחים לנשק" הגיעו כבר עכשיו ל – 40.000 (ארבעים אלף) איש שישבו כמשקיפים בקלפיות ביום הבחירות כנגד זיופים. כי אין זמן!, בעוד אנחנו נוהגים כאילו זה לא נוגע לנו.. לצערי, אני כבר לא יכול, אבל יש רבים בתוכנו, צעירים יותר, שעליהם רק לרצות או להסכים להרים את הכפפה, שללא ספק גם תתרום הרבה לתחומי ה'עיסוק' האחרים של הקיבוץ שלנו, שכל כך זקוק להתעלות נפשית ורוחנית.

המונדיאל ! 
אנשים כמוני מחכים לחגיגה הגדולה כבר ארבע שנים והנה היא באה. השבוע נפתח ה"מונדיאל" הגדול ביותר מזה 96 שנות קיום המונדיאל. 48 מדינות משתתפות בו, 3 מדינות מארחות, (ארה"ב, קנדה ומקסיקו) הוא יימשך 39 ימים בהם ישוחקו 104 משחקים. אלה הם אירועי הכדורגל הגדולים בעולם אך בצידם זו גם חגיגה של תרבויות, של שפות, של מאכלים ומקצבים שיביאו איתם כחמישה מיליון צופים שיגיעו לחזות במשחקים מכל קצווי תבל. אז זה לא רק כדורגל!. בשבילי, ואני יכול לומר גם לבני משפחתי, העיקר הוא לא גם הכדורגל!, זה בעיקר הכדורגל! אבל לכל אזרחי העולם זה קרנבל אנושי, צבעוני ומרגש. שבו, צפו ותיהנו!

"שבועטוב"!

ככל שנודה יותר על מה שיש –  נבין יותר שיש על מה

6.6.26   כ"א סיון תשפ"ו

פרשת השבוע "בהעלותך" היא פרשה המורכבת מכמה סיפורים, בחרתי להעלות את הסיפור האקטואלי שבה. זו פרשה מלאה בתלונות, מחלוקות וקיטורים של העם. "רוצים אוכל אחר מהמצוי", "רוצים לחזור למצריים" וכד'. בקיצור 'מגלים' את החסרונות במצבם  במדבר. חכמינו אמרו והפנו את תשומת לבנו לכך, שבמהלך המסע במדבר, הבעיה אינה אויב חיצוני (היה גם) אלא  החלשות המצב הפנימי: לכידות העם, האמונה , המוטיבציה, הריבים, הביקורת הקיצונית, רמת הטענות והתלונות היקשו על המשך הדרך במדבר. חלפו 3000 שנים ונראה שכלום לא השתנה, אותן הבעיות קיימות גם היום, אותה הקצנה בדעות ועמדות, הריבים, הפילוג והשנאה, אותה אלימות, תחילה מילולית ואחר כך פיזית הן מנת חלקנו. לכן, שמחתי על איחוד התנועה הקיבוצית עם הקיבוץ הדתי כמו להוכיח, שאפשר להתלכד ולהתגמש על אף שקיימות דעות שונות ומחלוקות עקרוניות. אפשר וצריך לעבוד ביחד! רק חבל שהפכנו 'ללא רלבנטים' במדינה ולא נוכל כבר לשמש לדוגמה ומופת. וזה עצוב, מאוד!

ה"דף לחבר" מול עיניכם, (גם קודמיו) והוא עוסק ב: דיווח מהשיחה, מינויים, שימושים באתר הקיבוץ ותודות ל… אני רוצה להאיר באמצעות ה"דף" מחודש יולי 1984 בלבד, שליקטתי מהארכיון' איך נערך אז הדף ומה פורסם בו:

1.7.84   ועדת עבודה: 1. אישור ימי עבודה לבני י"ב להכנה לבחינות בגרות.  2. אישור לנועם שפיר ליציאה לקורס הדרכה ברכיבה. 3.  פניית קיבוץ עין כרמל לאפשר ליהודה מושקוביץ יומיים בשבוע במשך 3 חודשים לעזרה בנוי – אושר. 4. פניית ו. חינוך לאשר את מינויו של רונן לין לריכוז הפעילות של חברת הילדים בחופש – אושר.   5. אלחנן יזדי יהיה האחראי הקיץ לברכת השחיה.
3.7.84 ישיבת מזכירות: 1. דיון על צריכה ציבורית והצריכה הפרטית בהשתתפות לוי רון ומודי ארזי המבקשים להחזיר לחלוקה חופשית מצרכים שהיו בעבר בחלוקה חופשית והועברו למצרכים בקניה. סוכם לדחות את הערעור.  2. אישור לדחיית שובם של תמי ואביב בחצי שנה. 3. (בהשתתפות עירית ברק). בעקבות תאונה בין רכב וילדים רוכבי אופניים בחצר הקיבוץ. פרטי הדיון הועברו לו.המוניציפאלית.
7.7.84  שיחת קיבוץ: 1. לקראת הבחירות. 2. המשך הדיון על מפעל ב'. הודעה: 1. התחלת פירוק סופי של בית האימון. 2. הודעה: הביובית תופעל רק ע"י אנשי צוות המים. 3. גיבוש הצעה לתקנון חתונות. 
9.7.84  ישיבת מזכירות:. 1. הודעה על חוגי בית בנושא סמים. הסיכום יהיה בשיחת קיבוץ. 2. הסדרי מימון נסיעת גיורא דיאמנט לחו"ל עם מקהלה מחיפה. 3. אמיר יבזורי מביא הצעתו לשינוי תקנון נסיעות לחו"ל.     
14.7.84 1. אורי אמבר מפסיק ביוזמתו להיות האחראי להוצאת רשיונות נהיגה.  2. ועדת בנים מפרסמת את ההחלטות הקשורות לשנת חופש של בנים.       
15.7.84 ישיבת ו. עבודה: 1. החלטה על תיגבור צוות קטיף בשקדים. 2. בעיות בצוות המטבח. גליה גורן תנסה להחיות את הצוות.
15.7.84 שיחת קיבוץ: הוחלט שנסיעות לחו"ל למדינות הגובלות עם ישראל, (בינתיים מצריים) לא יחשבו לנסיעות לחו"ל.
18.7.84 שיחת קיבוץ: 1. מש' שני (אילנה ויוסי). התקבלה החלטת המזכירות המורחבת ב – 102 מול 22 האומרת: א'. ייערך הסכם עם יוסי על הסדרים בינו לבין הקיבוץ. ב'. על מעמד המשפחה בקיבוץ יתקיים דיון בעוד שנתיים.
2. ערעורו של לוי רון על חיוב עבור נסיעות למופעים. – הערעור נדחה.
21.7.84 שיחת קיבוץ: 1. שאילתא של יוסף ש. בעניין העמדת חופה אצלנו. ההחלטה אומרת שהחופה תוצב ליד חדר המשפחה, אך מקימים אותה ליד המועדון שהוא מקום ציבורי- יקוים דיון בו. חברים שהחלטותיו תפורסמנה.  2. דיון על קידום ביצוע הקמת מועדון הח"ץ. 3. רכישת מכונית לעמוס הרפז לצרכי עבודתו. אושר בתנאי שאחר העבודה תעמוד לרשות הקיבוץ.
22.7.84 ועדת עבודה: 1. יאיר שוחט יצא מהעבודה במשק החי במוסד. 2. (בהשתתפות יואש אזוב) על מציאת אחראי לאולם הספורט. 
22.7.84 נמסר דו"ח על פגישות חוג הותיקים.
28.7.84  שיחת קיבוץ: סיכום הבחירות.
28.7.84 ישיבת מזכירות: 1. ו. קליטה לאישור מועמדות ללורי הרפז ואורחות  לאילנה, חברתו של יואב. המזכירות תמליץ לשיחה לקבלן. 2. (בהשתתפות יוחנן רון) – שיפוץ בית חזן. סוכם לקדמו בתכנית השקעות. 3. מאיר ש. פונה לשתילת דשא בשיכון ההשלמה. סוכם: ייעשה בזמן הקרוב. 4. חיה ואורי לין מעוניינים לנסות לחיות בגבעת חיים. סוכם: לאשר. אחר שנה יתקיים דיון מחודש. 5. אתי פדן עובר למעין צבי.

שום דבר כמעט לא היה מתפרסם היום, מחמת 'צנעת הפרט". איבדנו את העיקר, את המידע, הפרטים על החברים/ות שלנו ומעשיהם. החברות הטובה, הקירבה, המעורבות והמידע עלינו עצמנו (ניכור), שהוא הבסיס לחיי הקיבוץ.

וברכה חמה ומיוחדת ללירן ששוב 'לקח' מקום ראשון בריצה ל – 10 ק"מ, הפעם בהרצליה.

 "שבועטוב"!