חודש: מרץ 2018

פסח             31.3.18

מהו חג הפסח? למרות שכולכם חכמים וכולכם נבונים ויודעים הכל, הרי סיכום קצר על החג. שני אירועים מופלאים חלו בט"ו בניסן שהוא קרוי גם 'החודש הראשון'. הראשון פסיחת הקב"ה על בתי ישראל בעת מכת הבכורות שהונחתה על מצריים, והשני הוא היציאה החפוזה של בני ישראל ממצרים, מעבדות לחירות. מהמנהגים של קרבן הפסח (הטלה או הגדי שהקריבו בלילה שלפני מכת בכורות) ואכילת המצות נוצר "סדר ליל פסח" המכונה בפי כל "ליל הסדר" ומכאן באו שני השמות המרכזיים לחג: חג הפסח לזכר הפסיחה על בתי בני ישראל, וחג המצות כי לא הספיק בצקם של אבותינו להחמיץ מחמת חיפזון יציאתם ממצרים.   גולת הכותרת של החג הוא "ליל הסדר". על הסדר כתוב כבר במשנה במסכת פסחים (200 לספירה) ונערכה כמעט סופית בתקופת התלמוד (400 לספירה). מסופר שם על טקס מיוחד בו מוזכרת כבר 'ההגדה של פסח' וסעודת הפסח, הכוללת מספר פריטי אוכל קבועים. מטרת הסדר היא לשחזר בצורה סמלית את חווית העבדות ואת עוצמת היציאה לחירות תוך השמעת דברי שבח ותודה לבורא על ההצלה מידי המצרים. הסדר מתקיים סביב שולחן ערוך שבמרכזו ה'קערה' שעליה מונחים מספר פריטים סמליים שהם: זרוע, ביצה, מרור, חרוסת, כרפס וחזרת. בעריכת הסדר שמים דגש על ההיבט החינוכי המופיע בקטע ו'הגדת לבנך' ובו ניתנות תשובות והסבר לקושיות הילדים השואלות 'מה נשתנה'. ואי אפשר שלא לציין  את מנהג הארבע כוסות ואת החמישית המיועדת לאליהו הנביא שאף פעם לא בא.  נשמע יבש? פורמלי? סטנדרטי? אולי, כי העיקר בכל סיפור הפסח הוא המשפט: "היום הייתם לעם"! היציאה המשותפת של 60 ריבוא בני אדם מעבדות לחירות, מהפך אישי –משפחתי – חברתי בכל ההיבטים. שינוי מהותי המביא לגיבוש עם שונה (על אף 400 שנות חיים בקרב אורחות החברה המצרית), שעולמו הפוליטי והמבנה הארגוני – השלטוני במידה רבה דומה לזה של ארץ מצרים, ויוצר לעצמו תרבות אחרת, ערכים אחרים ואורח חיים אחר, ומעביר מסרים אחרים, נוצר עם אחר מהותית. במדבר הצחיח התחילו גם  הצרות, הכאבים והגעגועים. מסע של ארבעים שנה בהן גובש העם במעבר מעבדות ושיעבוד לחירות, שהחל באותו ליל הט"ו בניסן.
את כל המתואר לעיל שמעתם בליל הסדר היכן שחגגתם.
רוצה לציין את הופעתה הראשונה המכובדת והמרשימה של שהם (ולא בריקוד) בספרה בליל שבת בחדר האוכל את סיפורה האישי. בביטחון, בכנות בחופשיות, כאילו היא ממש מורגלת לדבר בציבור. היית נהדרת!
ואחרון אחרון יהב חביב. איך נברכך ביום הולדתך שחל בדיוק היום! שתעמיק בהנאה בלימודיך? שתמצא יונה? שתיהנה בכל דבר משמח שימצא בדרכיך בחיים!  בקיצור, שתהיה מאושר! נולדת באביב, עבורנו אתה בשורת אביב !
"שבוע טוב"!

24.3.18   ח' ניסן תשע"ח

למיה והדר, מור אורי וניר, ברכה לכניסתכם לדירה החדשה:
מה צריך הבן-אדם?   בית נאה /  כלים נאים  /  אשה נאה!
ושיהיה מלא אהבה  /  אושר  /  שמחה  /   ושלווה.
שמחים בשמחתכם! ברוכים תהיו!!
ללי, ליום הולדתו השביעי, עוד תזכה ותלמד איזה משמעויות יש למספר 7.
וכמה דוגמאות הכתובות בספר הספרים שלנו: העולם נברא בששה ימים, יום השבת הוא היום השביעי בשבוע/ 7 קנים למנורה /  שנת שמיטה חל בשנה השביעית /  עבד יצא לחופשי בשנה ה- 7 /  יעקב עבד את רחל 7+7 שנים /  ספירת העומר נמשכת 7 שבועות /  שבעת המינים /  שבע ברכות בטקס החתונה. /  יושבים שבעה. /  חג הפסח וחג סוכות נמשכים 7 ימים. /  7 חגים לישראל בשנה: חגי התורה: סוכות, פסח, ושבועות. מועדי דת: ראש השנה ויום כיפור, ומחז"ל קיבלנו את חנוכה ופורים. מה נאחל לך? הרבה דעת, הרבה חברים, הרבה מכבי נתניה והרבה שמחה ואושר במשפחתך הגרעינית ומשפחתך הגדולה.
וללירן, שכל שבועיים גומא טריאתלון איפשהו בארץ. כל הכבוד! כשאתה רץ או שוחה או רוכב תמיד ראה אותנו כמתמודדים בקושי אתך!
תמו הברכות. בשבוע שעבר נוכחנו בפגישה שעסקה בנושא הקרוב לנו, התרבות בקבוצנו. דיון ציבורי שהוחלט לקיימו מזמן ואמור לעסוק בסערת 'ראש השנה' תשע"ח, בה הוצגה "הלהקה" ולא חג מסורתי משלנו. לא השתתפנו בדיון רק הקשבנו לדוברים ולא אתיחס למה נאמר בו. כשנפרדנו מהדר ויצאנו אל הלילה הקר דיברנו בינינו מה חסר לנו בדיון. שני דברים בלטו בחסרונם. הראשון – חסרו חברים צעירים, פחות מגיל 60, משמע, שאין להם עניין רב בנושא, (בלשון המעטה) והשני – שלא הייתה התייחסות כמעט למסר החינוכי (שהוא מהות הבעיה) שהחגים נושאים בתכנם  וזו ההזדמנות לרענן אותם. מהו  בכלל חג? ולמה ללמד את נושאיו ושורשיו של החג. את דעתי על המקורות והמסורת אתם מכירים. כמעט בכל שבוע אני נוגע בפן כזה או אחר של העבר, של עולם התנ"ך והיהדות וכל זה למה? ומהם החגים אם לא אמצעי להעביר נכסים לדור הבא? להפנימם בחינוך הילדים והמתבגרים, לתרבות היהודית המיוחדת שלנו? על כך לא דובר כמעט בפגישה שהתקיימה. הצגה ואפילו בחג אינה שלילית בהכרח, אך אני מרגיש, שהחגים היהודיים ואפילו אלו שה'התחדשו' על ידי דור הורינו,  בלי יצירת כלי חינוך בהתאם להשקפתינו אנו הולכים יותר ויותר לכיוון שהוא זר לתרבות כפי שאני מבין אותה.

"שבוע טוב"!

17.3.18   א' ניסן תשע"ח

הצילום המתנוסס בראש הדף, מעיד על שיתוף פעולה משפחתי רב דורי לשמחת כולם. שימו לב –  הפגנתי נוכחות בפורים!

שתי פרשות קראנו השבוע: "ויקהל – פיקודי" כידוע יש 54 פרשות בשנה ורק 52 שבועות לכן פעמיים במהלך השנה קוראים שתי 'פרשות' בשבוע אחד. דרך כלל מתייחסים יותר לפרשת "ויקהל" אך אני דווקא אתייחס ל"פיקודי". שלושה מושגים ידועים ושימושיים מקורם בפרשה זו: הראשון: שקיפות! הפרשה מתחילה  בדו"ח שנותן משה לעם על הוצאות הקמת המשכן. כמה נאסף מהעם ומה היו השימושים לחומרים שנתרמו. אם נוטלים כסף מהעם חייבים למסור דיווח מסודר על מה שנעשה בכל שקל ושקל. משה מתייצב מול העם באופן הכי נקי וגלוי. כשאני כותב זאת אני תמה איך כעבור 3000 שנה, אנחנו, למשל, לא מקבלים דיווח מסודר כמה עלה לנו שיפוץ חדר האוכל או הבית הגדול או אפילו הטיילת מעל שיכון ההשלמה. המושג השני: דיווח אמת! לפני כמה פרשות קראנו את כל ההוראות והמפרטים איך להקים את המשכן, במילים שלנו  התקבל שרטוט מדויק של תכניות עבודות הבנייה עד הפריט האחרון. בפרשת "פיקודי" יש דיווח מפורט מה נעשה ושהכל בוצע בדיוק לפי ההנחיות וההוראות.  (של אלוהים)  ניתן לעם דיווח אמת של תכניות מול ביצוע.    והמושג השלישי – הלוגו של מדינת ישראל מופיע לראשונה בפרשה זו – המנורה –  שנהיתה סמל המדינה. בפרשה מתואר אופן בניית מנורת הזהב בעלת שבעת הקנים, תוך הדגשה שצריך לעשותה "מקשה אחת", ביציקה אחת ולא לבנותה מחלקים חלקים. כתוב בתורה שהמנורה הוצבה במשכן והועברה לבית המקדש והפכה להיות סמל יהודי לאורך הדורות.
והמשכו של הסיפור "פתאום נקטעה הילדות"
…"בבוקר ראינו את הרס הבית הגדול שלנו. במפקדה הוחלט, שכדי להגן עלינו, הילדים, נצטרך לעבור לשהות במערה הגדולה שביער. לקחנו כל אחד את שמיכתו והתחלנו לעלות במעלה ההר, דרך העמדה הקיצונית, למערה הגדולה. מהעמדה היה צריך לרוץ כמאה מטרים בשטח פתוח עד פאתי היער, כשהערבים מאבו -שושא צולפים עלינו כל הזמן. מקצה היער למערה נותרו רק עוד כמה עשרות מטרים בשטח מת, כך שלא היה מסוכן.באותו זמן  התנהל משא ומתן באמצעות הבריטים על הפוגה שתאפשר לפנות את הילדים והאוכלוסייה הבלתי לוחמת לקיבוצים בעברו השני של העמק. עלינו בתעלה חפורה במעלה השביל עד לעמדה ושם נעצרנו. את השטח הפתוח היה צריך לעבור כל אחד בכוחות עצמו. למודי ניסיון מהלילה אף אחד לא ויתר על שמיכתו המצופה בציפה לבנה, שהייתה, כך הסתבר, מטרה קלה ובולטת לעיין עבור הצלפים הערבים, שירו בכל מי שניסה לחצות את השטח. פתאום שמעתי קול: "עמררררם, הראה כוחך בריצה". משמע, הגיע תורי. הבטתי לאחור וראיתי את איצקו בעמדה מנופף לי בידו. רצתי כל עוד רוחי בי, השמיכה בידי וממש נפלתי על האדמה בשולי היער. לפתע שמעתי שלוש שריקות מעלי שפגעו בעצי היער, שריקות שרק לימים ידעתי מה הן ומה מקורן. המשכתי בהליכה למערה. רוח נכאים שרתה במערה כשנכנסתי לתוכה. היו בה כבר עשרות ילדים, כמה הורים קשישים וכמה מבוגרים שעבדו איתנו הילדים. במרכז ישב מילק שהיה פסיכולוג. פניו היו חיוורות וקודרות וכשכולם התאספו פתח ודיבר בשקט כיאה ל"פסיכולוג מקצועי". אינני זוכר את דבריו, פרט ל-"שאולי לא נצא מכאן בחיים" פתאום נשמע קול קרוב למקום בו ישבתי שאמר: "אולי תדאג גם לצד שלנו?" מילק המשיך בדיבורו החרישי ואלינו לא הגיעה אף מילה ממילותיו המרגיעות. מישהו נכנס למערה ולחש דבר מה על אוזנו.  מה שהבנו כעבור כמה דקות הוא שעוד מעט תתחיל הפוגה לעשרים וארבע שעות ושלפנות ערב יפנו אותנו, הילדים מהמקום.
כשניתן האות חזרנו לבית הגדול המופצץ לקחת מעט בגדים וציוד אישי. לא התעכבנו כי מיהרנו להגיע למקום שאליו יבואו המשוריינים הבריטיים כדי לאסוף אותנו. הכניסה לבית ההרוס, הריח השרוף והמראה העזוב, הזכירו לי, משום מה, ששנה קודם למדנו על שירת ביאליק והמורה שלנו, פולי, קרא לפנינו בפאתוס רב את השירה (כך אמר) "בעיר ההריגה". יצירה, שחלק משורותיה אני זוכר עד היום. סיפרתי למנחם מה שאני חושב והתחלנו יחד לדקלם:

" קום לך לך אל עיר ההריגה ובאת אל החצרות

ובעיניך תראה ובידיך תמשש על הגדרות

ועל העצים ועל האבנים ועל גבי טיח הכתלים

את הדם הקרוש ואת המוח הניקשה של החללים.

כי קרא אדוני לאביב ולטבח גם יחד

השמש זרחה, השיטה פרחה והשוחט שחט…"

ההמשך ייפתח ב: " כשהגענו למקום, המשוריינים כבר עמדו בטור…"

"שבוע טוב"!

10.3.18   כ"ג אדר תשע"ח

פרשת "תצווה" עוסקת בסדר עבודת הקודש במשכן, ובמעמדם של הכהנים בעם. בהמשך נאמר : "ועשית בגדי קודש לאהרון אחיך, לכבוד ולתפארת". אך כבוד ותפארת מאוד רחוקים זה מזה, הכבוד – קשור לעצמיותו של האדם, לגופו ולרוחו הווה אומר מביט אל פנימיותו של האדם ואילו התפארת – אל מה שמחוץ לאדם , ללבושו, למישכנו- ביתו של האדם, לגמלו, (המכונית של אז) וכיו"ב. מעניין שפרשה זו עוסקת רק בתפארת, יותר מכך, היא נועדה להמון אדם הנושא כבוד למי שהקיף עצמו בתפארת, בפאר, בהתפארות ובתפאורה מתאימה. תיאור לבושו של אהרון תופס בה חלק ניכר: האיפוד, המצנפת, אבני החושן בסדר המדויק שלהן, שולי בגדיו להם חוברו רימוני תכלת ופעמוני זהב בתוכם. לבושו על קישוטיו וסמליו נועד להבדיל את מעמדו של הכוהן הגדול  מהאזרח הפשוט. אמנם, נאמר, ש'הבגד אינו עושה את האדם', אך המון האדם צריך לראות את בגדי התפארת כדי לדעת למי להעניק את הכבוד. מאחר שתכונות אלה היו זרות כל כך למשה רבנו, שמו אינו מופיע כלל בפרשה זו.

בילדותנו ב"דבר לילדים" היו מתפרסמים מדי שבוע סיפור בהמשכים. לי זכור למשל, הסיפור על "לובנגולו מלך זולו" שכתב נחום גוטמן שריתק אותי, את כולנו.  לקראת 70 שנה ל'מערכה על משמר העמק' אקרא בפניכם- ובהמשכים,  את סיפור-הזיכרון האישי שלי מהקרב על משמר העמק (למרות שאתם אמורים להכיר אותו אבל לא כך הנכדים והנינה שחשוב לי שיכירו), סיפור שקראתי לו:  :
 "פתאום נקטעה הילדות"
השמים היו מעוננים. רוח חזקה נשבה. באוויר היה שקט מתוח ורק משק כנפי היונים קטע אותו מעת לעת. האם תהיה מלחמה? מתי תפרוץ? איך היא תהיה? שאלות מעיקות שהטרידו את המבוגרים וחלחלו גם אלינו, הילדים.  ראינו זאת בפניהם הרציניים, החמורים ובעיניהם המביעות חרדה ודאגה עמוקה.

השעה הייתה בסביבות ארבע וחצי. זה עתה סיימנו את העבודה המיוחדת שהוטלה עלינו, בני ה13-14- , למלא באבני החצץ את ארגזי העץ שנועדו להגן על חלונות הבית הגדול, בית חם למאה ועשרה ילדים, עליו תפארתנו וגאוותנו. עמדנו בפרוזדור הארוך והתווכחנו בינינו, לא כמו המבוגרים, אם תהיה מלחמה,  אלא מתי תתחיל ומה אנחנו הילדים נעשה ובמה נוכל לעזור. ואז  ניתך המטח הראשון שהפך את הקומה בה גרנו לשברי חלונות , לחלקי לבנים מתעופפות ועשן אפור מעורב בענני אבק החל להתאבך. אי- אפשר היה לנשום, אי- אפשר היה לראות כלום. מיהרנו כל אחד לחדרו, הורדנו את המזרנים והשמיכות מהמיטות ופרשנו אותם מעלינו. התקפלנו מתחתם ומדי פעם הוצאנו את הראש כדי לנשום אוויר ולשמוע אולי מישהו בכל זאת בא לומר לנו מה עלינו לעשות. הפגזים המשיכו לנחות על הבית הגדול. מדי כמה רגעים פגז (רק אחרי המלחמה אמרו לנו שהערבים חשבו שזה בית המפקדה של היישוב). התחפרנו עמוק יותר תחת המזרונים והשמיכות ונצמדנו אחד לשני. כך שכבנו עשרים וארבעה ילדים וחיכינו לאיזו אות, הודעה, הוראה, אבל שום מבוגר לא בא. פתאום שמענו מהחדר הצפוני צחוק וקריאות: "הופ, הפגז פגע באבו-שושא, הופ, הפגז נפל לואדי". אלניס התיישב על החלון ודיווח לחבריו לחדר מה מתרחש בחוץ. בחדר, שמדרום לחדרי, נשמעה קריאה פחות שמחה; למיטתו של אהוד חדר פגז תותח שלא התפוצץ ואנחנו יצאנו מחדרינו לראות איך הוא נראה. לאט- לאט החשיך וההפגזה חדלה. נשארנו בחדרים עד ששמענו את מיכל, עומדת בקצה הפרוזדור הארוך וצועקת: "יותר אני לא אחראית למה שיקרה כאן". כשמיכל הייתה אומרת משהו היינו עושים בדיוק מה שהיא אמרה. וכך, דיזי הוביל אותנו במדרגות החשוכות לקומה התחתונה, ליד המטה האיזורי. לפני הלך מנחם. הוא היה חיוור ורק אמר שהוא כבר עבר פעם מלחמה ושמחר שוב תהיה הפגזה ושהוא לא יודע בדיוק מה יהיה. "אין דבר כזה הפגזה בודדת, תמיד יש עוד".  בקומה התחתונה התכנסו, מי בריצה ומי בהליכה, מי בוכה ומי נבוך, כל דיירי הבית הגדול, ילד ילד ושמיכתו. שם, בקומת הקרקע פגשנו לראשונה את המבוגרים שסיפרו לנו מה קורה פתאום הבנתי שבמלחמה קורים דברים ושזה לא משחק "צופי". (והמשך יבוא)

ובתפנית חדה ומשמחת: ברכות חמות לנואי ליום הולדתה וחיבוק גדול מאתנו וזו גם ההזדמנות להודות לה על האושר שמסבה לנו, עם איתן וכמובן עם תומר נינתנו היפה, החכמה , הנפלאה! אנחנו – תמיד בשבילך!!

"שבוע טוב"!

3.3.18   ט"ז אדר תשע"ח

לפני פורים מציינים בארץ את י"א באדר, יום הכבוד והגבורה הלאומי במשך שנים רבות, יום בו נהרגו טרומפלדור ו-7 חבריו, בהתקפת כנופיות פורעים ערבים על תל-חי. טרומפלדור היה גיבור ילדותנו. התחנכנו על מילותיו האחרונות: "טוב למות בעד ארצנו", והיה לנו דמות מופת. (אגב, התברר ברבות הימים, שהמילים האחרונות שהפטיר היו מילות קללה ברוסית.)

היום, מי בכלל יודע מי הוא היה?  הוא נולד ב- 1880 היה הקצין היהודי הראשון בצבא הצאר, הצטיין במלחמת רוסיה יפן ב1904, שם איבד את ידו השמאלית, (היד התותבת נשמרת במוזיאון בתל יוסף) עלה לארץ הפך לחלוץ וחקלאי, הקים עם ז'בוטינסקי את גדוד הפרדות והיה הסמג"ד שלו. כשהגדוד פורק, במלחמת העולם הראשונה הקימו שניהם את 'הגדוד היהודי הלוחם' בו שרתו גם בן גוריון ובן צבי. הוא עצמו לא גויס כי נחשב לנתין זר. הוא חזר לרוסיה לימי המהפכה הבולשביקית ובאוגוסט 1919 חזר לארץ ונתבקש ע"י ארגון "השומר" לעלות לגליל ולבדוק מה מתרחש שם בתחום הביטחון. ז'בוטינסקי טען שצריך לפנות את התושבים ואילו בן גוריון סבר שאם נפנה את תושבי הגליל, מחר נפנה גם את חיפה- והא הכריע בויכוח. וכך בי"א באדר תר"פ (1920) נפל טרומפלדור בהתנפלות כנופיות ערבים על תל-חי. מותו ומות חבריו, הישרה אבל כבד בכל הארץ. הירצחם היה הקונצנזוס האחרון, שאני מכיר, ביישוב היהודי. ההספדים המשותפים של ז'בוטינסקי מצד ימין של המפה הפוליטית ושל ברל כצנלסון מ"השמאלי" הביאו לכך שבשני הצדדים הוקמו מפעלי זיכרון להנצחתו: הקמת פסל האריה השואג בכפר גלעדי ועליו הסיסמה: "טוב למות בעד ארצנו", הקמת 'גדוד העבודה' על שמו, ייסוד קיבוץ תל יוסף, קריאת רחובות על שמו בערים ובמושבות, בית הקברות הישן בתל אביב ובקרית שמונה בגליל, קרויים גם על שמו ושמות חבריו. ז'בוטינסקי הקים ב- 1923 בלטביה את תנועת הנוער הריבזיוניסטית בית"ר – ונתן לה את שמו "ברית יוסף טרומפלדור". כסמל לגבורה יהודית עכשווית, ולעמידתה של מצודת ביתר כאות לגבורה יהודית בעת העתיקה. הפיכת השם מ'טית' ל'תיו' נבעה מכך שה'טית' נחשבת ללועזית וה'תיו' לעברית. אך לדעתי, אחד "ההישגים" הגדולים הוא הקמת קבוצות הכדורגל של בית"ר, בייחוד זו של ירושלים שהוקמה ב- 1936. מרבית שחקניה ומנהליה חיו ברוח תנועת ה'חירות' והיוו מרכיב חשוב בפעילות האצ"ל והלח"י בשנות המאבק בבריטים. ובשל כך רבים מהם הוגלו לאריתריאה וקניה . בשנת 1947 הוגדרה האגודה כבלתי חוקית ע"י הבריטים וכדי להמשיך ולשחק שונה שמה לנורדיה. למעשה רק בשנות השישים הצליחה הקבוצה לעלות לליגה הראשונה, כל שנותיה שיחקה הקבוצה בימק"א  עד המעבר ל'טדי'.

תמיד בתלבושת שחור- צהוב, ועליו סמל המנורה. עם "מורשת" כזו, הקבוצה הצליחה לגבש לעצמה את "קומץ לה פמיליה" הידוע לשמצה- קהל פנאטי, גזעני, שונא את כל מי שהוא אחר, אם זה ערבים או קבוצות ה'פועל'. עד היום.

בי"ד אדר אנחנו חוגגים את חג פורים, שהסיסמה "היה שמח" הומצאה עבורו. וכל כך למה? חג שמח לילדים – כי הם מתחפשים למה שהם רוצים להיות, והשמחה למבוגרים – כי הם שותים עד- דלא- ידע. אני, אישית,לא אוהב את חג פורים (אולי בגלל שאני לא שותה). אני מקווה שנהניתם, ועוד תיהנו ונשמח בשמחתכם.
ולברכות: לאיתן בהצטרפו לקיבוץ! , אני יודע להעריך את המשמעות שיש לצעד זה אצלנו וזו שמחה גדולה!
להדר על נצחונו האישי בהתמודדות במרוץ המרתון הקשה והמפרך וללירן שזכה במקום ראשון ארצי לבני גילו בטריאתלון.  לכם מלוא הערכתינו והצלחה בהמשך כל מסלול שבו תבחרו!

"שבוע טוב"!