"זיכרון הוא לא רק נוסטלגיה – זיכרון הוא גם פרספקטיבה"
29.2.20 ד' אדר תש"פ
לנואי ואיתן ההורים
ולתומר האחות:
ברכת 'מזל טוב' ענקית מכולנו להולדת יהלי!
הוצפנו באושר כשנולדו ילדינו
עלינו בדרגת האושר בהולדת הנכדים/ות
ועלינו לצמרת האושר עם הנינות.
אשרינו שזכינו!
פרשת השבוע, פרשת 'משפטים', עוסקת במשמעות המעשית של פרטי החוקים שניתנו בעשרת הדיברות. אתייחס לסוגיה ספרותית בהרצאה מרתקת ששמעתי מפי יונתן זקס. לדבריו, ספר 'שמות' שעד פרשה זו הוא סיפור הרפתקאות אדיר, דרמה סוחפת ובה: העבדות במצריים, עשר המכות, סרבנות פרעה, יציאת מצריים, קריעת ים סוף, המסע להר סיני, קבלת התורה ועשר המכות. לפתע נקטעת זרימת העלילה ונכנסים לסאגה משפטית שהיא מבחינה ספרותית, שונה מאוד. אנחנו עוסקים במגוון נושאים כמו דיני נזיקין, חירות ועבדות, שמירה על רכוש, סדרי דין ו'שבתות ומועדים'. למה המחבר מפסיק את זרימת העלילה, את דרמת עגל הזהב (הבאה בתור בעלילה). באמת למה? זכורה לי תשובתו שאמר: "מדובר בעיצוב מנהיגות ומנהיג, בכל תחום: חברתי, כלכלי או רוחני צריך שתהיה לו היכולת לחבר בין החזון הגדול לפרטים הקטנים ולהכיר אותם"! וסיים: "בלי חזון, הפרטים מייגעים". ולכן, כדי לתת תוקף להשקפה זו, הכניס המחבר, בלב תיאור העלילות של ספר "שמות", פרק המוקדש כולו לפרטים הקטנים והקובעים.
בשבוע שעבר קראתי על סגירה סופית של העיתון "במחנה" ביטאון צ.ה.ל מזה 86 שנה (נוסד ב-1934) ובאותה נשימה, עוד פעם על הכוונות לסגירת "גלי צ.ה.ל". יש האומרים "שמהלהקות הצבאיות ועד "במחנה" בזה אחר זה נסגרים המוסדות שהפכו את צ.ה.ל למפעל היסטורי תרבותי ענק, ששיקף את המהפך שהביאה הציונות לעם ישראל". כמובן שהסגירה היא בנימוק, שצריך לקצץ בכל מה שאינו יורה! צה"ל מהיווסדו לא היה רק צבא, הוא היה מפעל היסטורי/ תרבותי שהביא את המהפך של התנועה הציונית על כל עם ישראל הייתה לו השפעה על הכלכלה, על המחשבה, על בניית מדינה מודרנית. את כל אלה ליוו הבטאונים "במחנה", "במחנה נח"ל", "במחנה גדנע", "בטאון חיל האוויר" ועוד. אפשר לומר שהם היו חלק מהמעטפת שעטפה את הדור הצעיר, שהירבה אהבה למדינה ולצבאה בהרבה תום והרבה הזדהות. אנשים בעיקר צעירים נחשפו, למשל, לנח"ל המקים היאחזויות שקבעו את גבולות המדינה והצטרפו לשורותיו. ב"מחנה גדנע" לימדו בהתלהבות איך להכין את הנוער לצבא, בצעדות ארבעת הימים ובטיולים ברחבי הארץ ואפילו בארגון חידון התנ"ך לנוער. "במחנה" הביא לנו סיפורי הווי וסיפורי מלחמות ופעילות מבצעית. (רק כתב 'במחנה' וצלם היו עם הצנחנים בצניחה במיתלה במבצע קדש) למדנו מהשבועון מה מתרחש ביחידות השונות והוא היה הקשר בין האזרח והצבא בארץ ובחו"ל. תפקיד לא פחות חשוב ואולי יותר בקשר בין האזרחים והצבא היו הלהקות הצבאיות, שמאז שרפול סגר אותן לפני 40+ שנה לא חזרו למעמדן הציבורי. כשדובר צ.ה.ל נשאל על סגירת "במחנה" השיב: "את כלי התקשורת המודפסים מחליפות הרשתות". ואני, שאיני אמון על יתרונות הרשתות החברתיות מול התקשורת המודפסת, אך רואה קשר חזק בין הרשתות לאי קריאת ספרים והיעלמות תרבות שיח הדיבור, פשוט לא יודע מספיק כדי להבין את המהלך הזה, אני גדלתי על האותיות המספרות. התקשרתי לחבר וסיפרתי לו על מה שכתבתי ותגובתו הייתה: "גם אני לא מכיר מספיק טוב את תרבות הרשתות אבל אני יודע שאינן תחליף ראוי לתקשורת המודפסת. רק שתדע, ש"הצבא האמריקני לא סגר את בטאונו וגם הצבא הבריטי ממשיך עד היום את בטאונו, וגם הצבא האדום לא סגר את ביטאונו "הכוכב האדום" על אף שהם, במידה רבה כפופים למרות השלטונות.. אישית, סגירת 'במחנה', אולי מבטאת "רוח" אחרת" אבל לאנשים כמוני, הוא צעד מצער וגם עצוב. וימים יגידו.
"שבוע טוב"!
שבועטוב 