חודש: נובמבר 2016

26.11.16  כ"ה חשון תשע"ז

השבוע ציינו וחגגנו את יום השנה ה- 59 לנישואינו, וגם מתנה עשינו לנו לתפארת. ליד זר הפרחים, הנחתי קטע משיר שקיבלתי מרעיתי לפני כמה ימים: "החיים הם בני חלוף. / רעיונות, השראה ואהבה הם בני אלמוות". בשנה הבאה נחגוג את "חתונת היהלום" (כך קוראים ל – 60 לנישואין) תתכוננו!!!

ולסיפור פרשת השבוע, "פרשת חיי שרה" בפתיחת הפרשה שרה מתה ונקברת במערת המכפלה. מתואר בה תהליך רכישת המערה, מתואר הציווי של אברהם לאליעזר העבד למצוא אישה ליצחק. העבד יוצא לארם נהריים ושם פוגש ברבקה שמציעה לו להשקות אותו ואת גמליו והוא מחליט שהיא- היא הראויה ליצחק ובסוף הפרשה אברהם מת. מפרשה זו אפשר ללמוד משהו על נושא יחסי הורים- בנים. אותו אברהם המחליט, שצריך להביא לבנו כלה ולא מקומית- כנענית אלא כלה 'גזעית' מארץ מולדתו, הוא אותו אברהם שהעלה את בנו לעולה ב"עקדה" המפורסמת. ועכשיו הוא מכין לו חתונה בהפתעה? האם כך הוא רוצה לכפר על החוויה הטראומטית שיצחק נושא עמו מהעקדה? אברהם יודע שמאז אותה עקדה, יצחק אינו מחליף אתו מילה, ומאז מות אימו מתבודד באוהלה שהפך אותו לאוהל זיכרון. מה קורה בין שני האנשים, שהם אבות האומה שלנו ? האם זו בעיית תקשורת, או חשבון דמים בין אב ובן, שני אנשים חלשים, שתקנים, מסוכסכים וכואבים, שחיים כל אחד בעולמו המסובך. יש להניח, שאם הם היו חיים היום, היו נשלחים ליועץ כלשהו, שהיה ממליץ להם לתת חיבוק, לומר מילה נחמדה אחד לשני וכך לפתור כמה עניינים מהותיים ביניהם, וגם לאתוס הלאומי שלנו.

כבר שנים רבות, למעשה, מאז שעשינו את הערב השני של "ה- 21", שאני מנסה לשמר ולספר את סיפורי המקום, המקומות והאנשים שיצרו ובנו את משמר העמק. זו לא נוסטלגיה, זו העברת מידע מדור לדור. לכן הופתעתי שלא צוין בשום מקום, האירוע "90 שנה לעלייה על הקרקע". פניתי לארכיון, כדי  לשמר תאריכים כאלה הוא קיים, וקיבלתי תשובה: "פספסנו"! אז פניתי למושקו בוידאו. כבר נכתב פעמים רבות שמי ששוכח את עברו, עתידו יהיה דל! להלן מה נכתב בספרון של מאיר צור: "60 שנות חיים": "3.11.26 עלית קבוצת הכיבוש לאבו- שושא ושמות 15 החברים הראשונים. -הקיבוץ נכלל ברשימת המתיישבים לשנת תרפ"ז -1927.  – בפקודת העלייה רק קבוצת כיבוש – 35% מכלל חברי הקיבוץ (שמנה כ- 100 חברים/ות). – התקציב לשנה הראשונה 1500 לא"י. -ראויים לעיבוד 3000 דונם, – נזרעו 69 ד' חיטה ו- 50 ד' שעורה, בעזרת 2 זוגות בהמות והוכן שטח מזרע לתירס – 225 ד'. (דונם = 50x 20 מטר) ככה החל את חייו הקיבוץ שלנו.
וכל המרבה לספר על הימים הראשונים לבניו/תיו, נכדיו/תיו ונינותיו,  יבורך!
"שבוע טוב"!

19.11.16  י"ח חשון תשע"ז

ברכותנו לקרן ליום הולדתה. מגיע לך כברכה שיר, כזה מהלב, אבל אני לא יודע לכתוב שיר ושיר אחד כבר יש לך מאתנו, אז נאחל לך הרבה שמחה ונחת אושר ואהבה שעה – שעה, יום – יום מאתנו, מכולנו, בכל שתעשי. כמו שכותב ליאונרד כהן: "רקדי לקצה האהבה"!.
ויום הולדת אחד שנשכח. ב- 3.11.26 לפני 90 שנה, עלו ראשוני הקיבוץ על הקרקע, באבו שושא. ציון שנת ה- 90 הוא מועד ראוי לחגיגה ענקית, וד"ל.

פרשת השבוע, מספרת על ביקור שלושת המלאכים המבשרים לאברהם,  ששרה עתידה ללדת לו בן. על החרבת סדום, שרק לוט וב"ב נמלטים מהעיר.  על גירוש הגר וישמעאל ולבסוף דורש אלוהים מאברהם לעקוד את בנו יצחק, וברגע האחרון עוצר אותו. אני רוצה להאיר עניינים שעולים בין השורות בפרשה: על "עקדת שרה"! עקדה מוסרית/ נפשית. שקדמה לעקדת יצחק.   שרה מוזכרת כאישה יפת תואר ומראה. כשירדו מצריימה לשבור רעבונם, חשש אברהם שהמצרים יחמדו את שרה וכשיוודע להם שהיא אשתו, יהרגו אותו. אמר לה: תציגי את עצמך כאחותי, "למען ייטב לי בעבורך וחייתה נפשי בגללך". אברהם מדמיין  מה יקרה לשרה, כשתאמר למצרים שהוא "אחיה". איך תילקח – 'תעוקד' בארמון פרעה ותהפוך מאישה בעלת שם, מעמד והגנה, לפילגשו של פרעה אך הוא, אברהם, יחיה בטוב. בשיחה ביניהם שרה שותקת ולא מגיבה לרעיון ואברהם מצדיק עצמו בנימוק ש"לא הייתה לו ברירה". כך שולח את שרה ל'עקדתה הראשונה' – לבית פרעה. יודעי סוד מספרים שאחרי שפרעה "בילה" עם שרה, שם לב, לתופעת "מכות " שונות ומשונות במשפחתו – בן אחיו מת, ועוד דוד, ופרצה שרפה. וגם נודע לו ששרה היא אשת אברהם בכלל, קרא לאברהם נתן להם בקר וצאן ושילחם מארץ מצריים. כיון שהשיטה הצליחה במצריים, אברהם חוזר על 'עקידתה' בשנית בפגישתם עם אבימלך מלך גרר בשובו לארץ. האם אברהם המכונה אבי האומה, האידיאלוג של אל יחיד, המנהיג הצבאי והחברתי נכשל בכשל מוסרי כה גדול? ולכך נוסף סיפור גירוש הגר לתביעת שרה, על אף ששרה עצמה הייתה זו שהציעה לאברהם לקחת לו את הגר שתביא לו בן,   הגר, מזכירה לשרה, בנוכחותה היומיומית, את חוסר הנאמנות של אברהם. קשה להיות סניגור של שרה בתביעתה לגרש למדבר את הגר, אבל אפשר להבין את חוסר יכולתה ל'הכיל' את האישה הזו בביתה. במסכת אבות כתוב: "עשרה ניסיונות נתנסה אברהם אבינו ועמד בכולם". ואל הם: 1. מסעו של אברהם לארץ כנען.   2.ירידתו מצריימה בעקבות הרעב הכבד.  3. מסירת שרה לארמון פרעה.   4. מלחמתו בחמשת המלכים כדי לשחרר את לוט.   5. הצעת שרה לקחת את הגר לאישה לאחר שנואשה מללדת.   6. המילה שנצטווה עליה בזקנתו.   7. לקיחת שרה לבית אבימלך מלך גרר.   8. גירוש הגר וישמעאל   9.. עקדת יצחק. 10. ברית בין הבתרים.
ימי שרה היו מאה עשרים ושבע שנים, וימי אברהם  מאה שבעים וחמש שנים.

השבוע הלך לעולמו ליאונרד כהן, אחד מהמחזור שלי. אחד מגדולי האמנים בעולם בימינו. ככותב, משורר, מוזיקאי וזמר. אהבתי לקרוא על הלוויתו היהודית הצנועה והאינטימית ברוח דמותו המיוחדת.  השיר שבחרתי לצטט, פשוט מדבר אלי אפילו יותר מה 'הללויה' המפורסם:

רקדי לקצה האהבה  
רקדי איתי אל תוך יופייך,  /  לצליל כינור בוער.
דרך האימה רקדי,   /  אחר כך אסתתר.
שאי אותי כמו יונה ושובי לתיבה  –   רקדי לקצה האהבה.
הראי לי את קסמייך כשאיש לא מסתכל.
אשוט על תנועותייך כמו על נהרות בבל.

"שבוע טוב"!

12.11.16 י"א חשון תשע"ז

בחודש נובמבר חלו 3 אירועים היסטוריים משמעותיים ביותר. ב- 2.11.1917 חל יום הצהרת בלפור בו הכירה ממשלת בריטניה בארץ ישראל, כבית לאומי לעם היהודי ובכך נתנה את הסכמתה ואישורה להקמת המדינה בעתיד וב- כ"ט בנובמבר 1947 החליט האו"ם על הקמת המדינה וחלוקת א"י. ולא נשכח את ה- 4.11.95 – רצח רבין. יש פרשני תורה שטוענים שהשנה, תשע"ז, יש לצרף לשני אירועים אלה גם את פרשת השבוע "לך לך", פרשה בה אלוהים שולח את אברם לעזוב את ביתו וללכת לארץ כנען שתהיה מולדתו החדשה. ומה הסיפור בפרשה? "לך לך  מארצך ממולדתך ומבית אביך…" כך אברהם מצווה ללכת לארץ כנען ושם שורר רעב כבד, שמאלצו לרדת מצריימה. אברם חוזר לארץ, רב עם לוט, נלחם בארבעת המלכים הבבלים ומנצחם. אלוהים כורת איתו את ברית בין הבתרים שבה מבטיח להוריש לו את הארץ. ומהי הברית בין הבתרים:  בין אברם ואלוהים מתקיים דיאלוג על מה יקרה בעתיד? ואז אברם לקח עגלה משולשת, (שלוש עגלות), עז משולשת (שלוש עזים), איל משולש (שלושה אילים), תור וגוזל. ביתר אותם לשניים ורק את הציפור לא ביתר, והניחם חלק אחד מול השני. בא העיט לעוט על הפגרים ואברם גרשו ואז ירד חושך גדול ואלוהים נגלה לאברם, ולפיד אש עבר בין הבתרים. המסר מהדיאלוג עם אלוהים הוא, שעם ישראל עומד לסבול אך ייצא מנצח ואלוהים מבטיח לו שעם ישראל יירש את הארץ! אברם (בן 99), משיב לו בברית נוספת הוא מל את עצמו ואת בני ביתו ובתמורה מבטיח לו אלוהים שזרעו יירש את הארץ.  ובאותה הזדמנות שונו גם השמות, כאשר נוספה להם האות "הא", אברם נהיה אברהם ושרי לשרה.

חוזר למבצע קדש, למה שקרה לי במהלכו. עד גיל 23 האמנתי בברה"מ אמונה שלמה ומוחלטת. בה, במנהיגיה, באידיאולוגיה הקומוניסטית שלה. אפילו עבודת הגמר שלי במוסד הייתה על סטאלין ותחת זכוכית השולחן הקטן בוובל שלי, היה צילום גזור מעיתון ובו נראה לנין יושב ליד שולחן כתיבה וסטאלין רוכן מעליו. האמת, שאחרי משפט הרופאים ב- 48 ומשפט אורן ב1953 התחלתי להסס קצת בדבקותי  באמונתי המוחלטת בברה"מ. אבל במבצע סיני, כשראיתי שהנשק המופנה כלפינו הוא נשק סובייטי,  כששמעתי על הפלישה להונגריה  וקראנו את נאומו של חרושצ'וב בוועידה ה- 20, נוצרה לי תמונה כללית שונה על ברה"מ, מנוגדת לחלוטין מזו שהחזקתי עד אז. שם, במדבר סיני, בנובמבר 1956, נתתי גט כריתות סופי ל"עולם המחר". תאמינו לי, תיאור הסיטואציה נשמע מאוד פשוט, אך זה עלה לי ממש בכאבי נפש וגוף.
והמלצה חמה: תצפו בערוץ הראשון בתכנית "הארץ הייתה תוהו ובוהו" תולדות ארץ ישראל, סידרה מרתקת!
"שבוע טוב"

5.11.16  ד' חשוון תשע"ז

למיה יום הולדת. מה נאחל לך שיש לך 'כמעט' הכל. את הדר (בהערצתו) את ילדיך המחבקים ואותנו "ההורים" כבר שנים רבות, נאחל לך שהאהבה והאושר והשמחה ואו טו טו הבית החדש ואו טו טו עבודה חדשה הם איחולים טובים עם סיכויי התגשמות.

פרשת השבוע השנייה בפרשות (מתוך 54 ), קרויה 'פרשת נח', מה מתרחש בה? בני האדם חיים שנים על מעשי שחיתות וגזל. כדי לטהר את העולם, שאלוהים המאוכזב עצמו יצר, הוא מחליט להציף אותו במים ולהטביע את כול יצירתו המפוארת ולהתחיל מבראשית, כולם, פרט למשפחתו של נוח, הבונה תיבה ומכניס בה זוגות זוגות מכל חי. נוח איש תמים היה ולכן נבחר ע"י אלוהים להיות זה שיתחיל את הכול מהתחלה. אף פעם לא סיפרנו/שמענו/דיברנו כמה זמן שטה התיבה על פני המים. בכתובים נאמר שהתיבה שטה שנה ועשרה ימים. חשבון פשוט, המבול החל כשנוח היה בן 600 שנה, בשבעה עשר לחודש השני, התיבה נחתה על אררט בשנתו ה- 601 בעשרים ושבעה לחודש השני. משמע, שנה ועשרה ימים. לימים – ממשיכה הפרשה – אלוהים ראה, שהדורות שבאים אחרי נוח הם שוב 'מרדנים', לא הגונים, ועוד בונים את מגדל בבל. כעונש על כך, הוא מפיץ אותם בכל העולם וגורם לכל אחד ואחד לדבר בשפה שונה, כדי ליצור קשיים בתקשורת ביניהם.

מדי פעם אני מופתע איך מאורעות היסטוריים שהיו, שהשתתפנו בהם (האות בארון) הולכים ונשכחים למשל: "מבצע קדש", שב- 29.11. מלאו לו 60 שנה סביבו נותרת שתיקה המאשרת שמוטב 'שלא היה מתקיים אז בואו נשכיח אותו'. מה היה כל ה"מבצע" הזה? קצת היסטוריה: מלחמת העצמאות הסתיימה בהסכמי שביתת נשק, עם ארצות ערב השכנות: מצריים, ירדן, סוריה ולבנון בניסוח מעורפל למדי, מדינות אלה התקשו להשלים עם תבוסתם במלחמת השחרור ובהקמת המדינה. מצריים, הגדולה שבהן שלחה מסתננים (היום נקראים מחבלים), הקימה את הפאדאיון לביצוע מעשי רצח וחבלה (1300נפשות נרצחו בין 1949 ו- 1956 על ידם.) בתחומי המדינה הצעירה. ישראל מצידה הגיבה במה שנקרא "פעולות תגמול" וחששה ממלחמה נוספת עם כל ארצות ערב השכנות. ללא קשר לכך, נאצר הלאים מידי צרפת ואנגליה את תעלת סואץ ב- יולי  1956 צעד שהביא גם לסגירת מיצרי טיראן והביא לשיתוק נמל אילת. צרפת – ספקית הנשק היחידה ו'יצרנית' הכור בדימונה – יחד עם אנגליה, גיבשו רעיון בו ישראל תפתח במלחמה עם מצריים על רקע פעולות הפאדאיון וסגירת המייצרים, וכעבור 24 שעות כוחותיהם יצטרפו למלחמה כדי להפריד בין הניצים וכך יחזירו לעצמם את השליטה בתעלה. בן גוריון הסכים לכך רק בתנאי שהם – יתנו הגנה אווירית לערי ישראל. וכך ב29.11 פתחו הכוחות הישראלים במלחמה בסיני כשמצניחים (בפעם הראשונה והאחרונה) גדוד צנחנים במיתלה, וכוחות שריון ורגלים נכנסים לתוך סיני כשהמצרים בורחים ונכנעים (כ6000 שבויים) וכבשה את סיני ב- 6 ימים. ארצות הברית (איזנהאוור) וברה"מ (בולגנין) הביאו להחלטה מידית במועצת הבטחון על נסיגת 'הפולשים' וכך גם כוחות "הברית" שנעצרו בקנטרה. וישראל  שבן גוריון שיכור ניצחון (לדבריו) מכריז על הקמת בית שלישי, נאלצה לסגת חזרה לגבולותיה. בפועל, זו הייתה מלחמה ולא מבצע אך משום מה נקרא כך עד היום. וסיפור משפחתי קטן המעיד על הזדהות העם עם המבצע. מיד עם פרוץ המבצע החל מבצע תרומות ברחבי המדינה. משפחת גורדון, (בלי אבא שוויתר על חלקו בירושת הוריו), תרמו למדינה שלוש חלקות קרקע שהוריהם רכשו והותירו. אחת בשממת רחוב פנורמה בחיפה שעל הכרמל, השנייה ברמת  השרון והשלישית ביפו. תרמו מכל הלב! אבל לי זכור שערב גיוסי, רעיה גם היא גויסה למילואים, באתי לומר שלום להורים ואמא מראה לי שהיא תורמת את טבעת הזהב שקיבלה מאימה לרגל עלייתה ארצה. רק לימים הבנתי כמה היה קשה לה להיפרד מהמזכרת היחידה שנותרה לה ולכמה כוחות נפש נזקקה כדי לעשות זאת. זו הייתה האווירה ששררה אז בכל הארץ.                                                                                           "שבוע טוב"!