חודש: דצמבר 2015

26.12.15 י"ד טבת תשע"ו
השבוע עברתי חוויה מיוחדת. "הכתה" שלי יצאה לצפות בתערוכת צילומים שעסקה בנושא "עזרת נשים" בבתי כנסת בארץ ובעולם, כשכותרת המשנה היא: מסע צילומי- מחקרי בעקבות מקומה של האישה בחלל בית הכנסת. הצלמת היא אדווה נעמה ברעם. לא ביררתי אבל אני חושב שהיא אישה דתיה וגם פמיניסטית. היסטורית, יש עדויות לקיום בתי כנסת כבר במאה הראשונה לספירה שהיו מוקד ארגוני – חברתי – תרבותי של הקהילה. התפילות והפולחן הדתי נכנסו בהמשך. מעניין, שאין בבתי כנסת עתיקים אלו שום סימן להפרדה פיזית בין גברים ונשים. התנאים, במאות ה 1-2 לספירה, האמוראים, במאות 3-5 לספירה, ומקורות חז"ל, נמנעים מאזכור למחיצה או כל הפרדה פיזית אחרת, בין נשים לגברים. למעשה אנו מוצאים הפרדה וקיום "עזרת נשים" רק בסוף המאה ה- 13 (ימי הביניים המאוחרים) בגרמניה. עזרת נשים מצוייה ביהדות, במבני דת יהודיים בלבד, ובדפוס חלל מובחן ותחום. לפעמים, מפלס נפרד, לפעמים, מאחורי קיר, מחיצה כלשהי או וילון. 25 הצילומים ממחישים את כל סוגי עזרת הנשים הקיימים בבתי הכנסת השונים, מהמפואר ביותר לעלוב ביותר. בשיעורים כאלה אין סיכומים ואישה אחת שאלה את השאלה: "אבל מה גרם להפרדה הזו?" תשובה לא ניתנה. אולי בשיעור הבא?

הרפת השניה 1933 – 1946 :
הרפת השניה הוקמה עם סיום בניית רפת א' בשנת 1933. (הכלבו של היום) כדי לבנות את הרפת, היה צורך בעקירת פרדס אשכוליות ראשון, שניטע רק שנה קודם, הרפת הוקמה על בסיס שרידי הרפת הקודמת (חגית וכוכבה) וכתוספת נרכשו פרות מעורבות (מגזע מקומי – הולנדי) וכמה פרות דמשקאיות מוצלחות. ההוכחה להצלחה היא שב – 1957, שנה בה ריכזתי את הרפת, מתוך 94 הפרות החולבות בעדר, עדיין 54 היו צאצאיהן. בחוסר זהירות נרכשו גם מספר פרות חולות שחפת מנחלת יצחק וכתוצאה מכך התפשטה המחלה בכל העדר. ב- 1934 נרכשו מספר פרות שוויצריות יפהפיות בעלות קרניים ענקיות ופר זקן (רם), אך פרות אלו שנועדו להשבחת העדר לא החזיקו מעמד באקלים הארץ-ישראלי סבלו מקדחת ומחלת הפה והטלפיים ומהר מאוד הוצאו מהעדר. ובכל זאת הרפת התפתחה מהר ויפה. ב- 1936 החלה בניית רפת ב' שהושלמה    כעבור שנתיים, נרכשו שני פרים משובחים (לודויג ונגוס),       וב- 1941 הסתיימה בנית רפת- גידול ורפת- המלטה. וכשנדמה היה שענף הרפת עלה על דרך המלך, פרצה בארץ מחלת "ההפלה המדבקת" שתקפה גם את הרפת שבקיבוץ. רפתות רבות חוסלו בתקופה זו בארץ. המלצת המומחים הייתה להפריד את העגלות מהאימהות החולות מיד אחרי ההמלטה, ומהן להקים רפת חדשה. העגלות פוזרו בחצרות הלולים בעיקר וכל שבועיים נבדקו. רק אחרי כמה מחזורי בדיקות דם שליליות הועברו לרפת- גידול. כשהמבכירות הראשונות החלו להמליט, התקיימו, למעשה, שתי רפתות בנפרד. רפת חולה ורפת בריאה, לא היה שום קשר ביניהן. מצב הענף הלך והשתפר וביוני 1944 הוקמה רפת ג'.  במהלך 1946 נמכרו כל הפרות הנגועות ב"הפלה מדבקת" ובכך תם סיפורה של הרפת השנייה. מהעגלות הבריאות קמה אך לא לאורך זמן, הרפת השלישית.

אסיים מבלי להזכיר את הכתבה במגזין וידאו השבועי, היפה והמעניינת, כתבה שהייתה מעין משב רוח רענן, אחר, במגזין שלנו. אני מתכוון לכתבה שעסקה בחוגי ריקודי העם. כתבה, בה, לדעתי והתרשמותי, רעיה נתנה את הטון. שנים, ובכל הזדמנות, אני מתגאה בכך שרעיתי רוקדת ובכל הזדמנות שמתאפשרת, (גם כתבתי על כך) אבל לראותה בכתבה מצולמת ולשמוע אותה, הביא אותי פרט לגאווה ושמחה בשבילה כמתוות דרך… הרגשת החמצה שאני לא רוקד ושכבר מאוחר להצטרף.

"שבוע טוב"!

19.12.15 ז' טבת תשע"ו

ההפטרה נקראת תמיד אחרי קריאת פרשת השבוע. ההפטרה היא 'תקנת חכמים' שנולדה בעקבות גזרות היוונים בימי אנטיוכוס, שגזרו על בני ישראל איסור לקרוא בתורה, ב"חמישה חומשי תורה". כתחליף, תיקנו החכמים, לקרוא פסוקים מספרי הנביאים, בקטעים הקרובים לאלה שבפרשת השבוע. מכיוון שהנביאים היו משכמם ומעלה, הקריאה בכתביהם יצרה בפועל עליה בדרגה בקשר שבין עם ישראל והקב"ה. על ידי קריאה בכתבי הנביאים כאילו בוטלה הגזרה. היהודים עשו זאת בגלוי, בפרהסיה, בבתי הכנסת, ביום השבת ובאותם זמנים בו היו נוהגים לקרוא בתורה. המסקנה של החכמים הייתה: הגויים אינם יכולים לגזור גזרות, כי היהודים אינם נתונים לשלטון אומות העולם אלא לאלוהים, וכשהם עומדים בתוקף על ענייני היהדות, בכוחם לגבור על כל הקשיים.

לקראת חג הקיבוץ ה- 94 שיעסוק השנה בענף הרפת, שבחדשים הקרובים ניפרד ממנו, אעסוק מדי שבוע, עד החגיגה, בפרק מתולדות הענף שעבדתי בו מגיל 12 וחצי ועד גיל ארבעים. אהבתי את כל מקומות העבודה בהם עבדתי אבל את עבודתי ברפת אהבתי יותר מכולם.
הקדמה קצרה: אני לוקח על עצמי את תפקיד "ההיסטוריון" של ענף הרפת ואספר לכם את תולדות הענף, אולי הענף היציב ביותר במשק לאורך השנים מאז 1929. מורי ורבי ברפת היה מאיר אודלסקי, שהיה לא רק רפתן מעולה אלא היה גם איש ספר.(ליום הולדתו ה- 60 שאלתי אותו איזו מתנה אתה רוצה לקבל מענף הרפת והוא ענה לי: את "ששה סדרי משנה".) מאיר ניחן בזיכרון היסטורי וגישה ארכיונית. ממנו שמעתי ומכתביו למדתי את תולדות הרפת בשלושים שנותיה הראשונות: ולהזכירכם, הקיבוץ כולו עלה על הקרקע מעפולה ב – 4.1.1930. קבוצת "חלוץ" שהכינה את המקום לקליטת כל הקיבוץ, שהתה במקום כבר מ- 3.11.26 והיא זו שהתחילה בהקמת המשק המעורב ובו הרפת.
הרפת הראשונה 1929 – :1931:
הרפת בקיבוץ בית אלפא (קיבוץ א') הייתה המודל לחיקוי שלנו. בהשראתה הוחלט להקים את הענף. נקנו 20 פרות ערביות, עבורן נרכש פר הולנדי ("חביב"). הרפת הוקמה בצריף עץ גדול שמיקומה (היום) הרחבה שבין הכלבו והרמפה של המטבח.  הכישלון היה טוטלי הן בבחירת הפרות והן בבחירת הפר והביא זמנית לחיסול הענף. בין הוותיקים (מאיר, גולדשלגר וסבק) היו חילוקי דעות מה גרם לחיסולה– האם המחלות המדבקות שתקפו את העדר, או הוויכוחים בין הנהלת המשק והרפתנים על כיווני התפתחות הענף. הרפת חוסלה, נותרו  רק שתי עגלות(חגית וכוכבה) ששמשו כבסיס לרפת השנייה.

"שבוע טוב"!

12.12.15  ל' כסלו תשע"ו

לחג החנוכה, קבלו את תמצות החג:
מצוות: קריאת הלל, הדלקת נרות, תפילת על הניסים.
מסורת וסמלים: חנוכיה, מעוז צור, הנרות הללו, שמן זית, אור, לביבה, סופגניה, סביבון, דמי חנוכה וניצחון המעטים על הרבים.
היסטוריה של חנוכה – מקורות: ספר המקבים א', ספר המקבים ב', מגילת אנטיוכוס, גזרות אנטיוכוס, מרד החשמונאים, נס פך השמן, מתיתיהו הכהן וחמשת בניו,יהודה, יוחנן, אלעזר, שמעון ויונתן. אלעזר הזקן וחנה ושבעת בניה.
סיפור חנה ושבעת בניה הוא הסיפור הכי אכזרי ששמעתי וקראתי מעודי למרות שהיה לסמל עליון לקידוש השם בייחוד נגע ללבי סיפורו של הבן השביעי – צעיר הבנים,ומילותיה האחרונות אליו: "בני, לך אצל אברהם אבינו ואמור לו: "כך אמרה אמי, אתה עקדת מזבח אחד ואני עקדתי שבעה מזבחות, אתה נסיון, ואני מעשה".
קרין העבירה לנו קטע שקיבלה מחברה לחג החנוכה. מתוכו קטעים:  "אנו מציינים את חג החנוכה בהדלקת נרות החנוכייה, ששלהבותיהם הולכות ועולות מעלה מעלה…  לפרסם את הניסים. גם הגויים מדליקים נרות ואת שיא החגיגה הם מציינים בהחשכת החדר (למשל בשעת המעבר משנה לשנה – שאנו מכנים סילבסטר) החושך משמש להם כסות ומחסה לסיפוק התאוות והיצרים הגשמיים. אצלנו המגמה הפוכה – להעלות אור! גם כשהמציאות מושכת למטה ואפילו אם הדברים נראים חסרי היגיון, אנו מתאמצים להתגבר ולהפעיל את כוחות האור והחיוב! (אתם מבינים כבר שהיא דתייה) כמו בזמן ההוא שהמכבים נלחמו ביוונים, זה היה חוסר היגיון צבאי, שקומץ אנשים שאינם למודי מלחמה, החליטו למרוד ביוון – האימפריה של אז. לכאורה, מעשה חסר סיכויים, אולם אש האמת והאמונה פיעמה בהם בעוצמה כל כך גדולה, שהם התגברו על מחסומי ההיגיון, העזו והצליחו, העזו וניצחו".סוף ציטוט.

ולפרשת השבוע. כל ילד מכתה ג' – ד' ' יודע שיעקב אבינו אהב את יוסף יותר מכל בניו, ולכן הם שנאוהו. כל בחור צעיר מתמצא, יודע שבעוד שכל בני יעקב קבלו בגדי עבודהמ'שוק הפשפשים'.ליוסף קנה אביו טי שרט תוצרת 'גוצ'י' שכונתה "כותונת פסים". כותונת הפסים זו, הפכה לסמללאורכה של ההיסטוריה שלנו בהתאם לכל תקופה ותקופה,שבאה גם לביטוי בשירת המשוררים: אבן עזרא (1055 – 1138) כתב: "כתנות פסים לבש הגן,/ כסות רקמה מדי דשאו…" ביאליק כתב: "מנהג חדש בא למדינה / שמלת שש וכתונת פסים." יצחק למדן בפואמה "מסדה" על מרד מצדה כתב: "הנה הטלית האדומה / הנה כתונת הפסים החדשה / תתחדש, תתחדש העולם." ושלונסקי בכתבו על החלוצים כתב: "הלבישיני, אמא כשרה כתונת פסים לתפארת." בהתכוונו לבגדי העבודה. ומשה שלגי (מעין חרוד) כתב בהתייחסו לשואה: "הכר-נא הכותונת בנך היא, אם לא כתונת הדם? הן טורף, הה, / אחינו ותהי בו חיה / חית האדם." ואבנר טריינין על מחנות הריכוז בשירו "כתונת איש המחנות": "ולא קנאו בו האחים / על כתונת הפסים / שבה הלבישו גם אותם כשהורדו מהפסים." ואלי נצר כתב אחרי מלחמת יום כיפור: "ראה את ילדינו / שהלבשנום כותונת פסים / ראה אותם בשיירות לעבר ארץ מצריים." נתן זך בשירו "כתונת פסים": "עולמך הצלול ישבר לרסיסים / עת יגע בליבו של עולם מאובן / כי אביך הלבישך בכתונת פסים / יקריבוך אחיך קרבן." ואלה רק כמה דוגמאות איך כתונת הפסים מלווה את ההיסטוריה שלנו. בשמחה אתן לכם לקרוא שירים אלה ואחרים.

"שבוע טוב"!

משפחתנו הגדלה    4.12.15 כ"ב כסלו תשע"ו

אשת חיל מי ימצא ורחוק מפנינים מכרה / בטח בה לב בעלה.
הייתה כאניית סוחר ממרחק תביא לחמה / זממה שדה ותיקחהו
מפרי כפיה נטעה כרם / חגרה בעוז מתניה ותאמץ זרועותיה /
ידיה שילחה בכישור וכפיה תמכו פלך / נודע בשערים בעלה בשבתו עם זקני ארץ /
פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה/ רבות בנות עשו חיל ואת עלינה על כולנה.

למה התכוון המשורר?

מדובר באישה בעלת יכולת לנהל משפחה, שלא ניתן לאמוד את שוויה ואין לוותר עליה, שיש לה בטחון עצמי, המדברת אל בעלה בטוב. אישה המתכננת צעדיה, יודעת במה להשקיע, שאינה חוששת מקשיים ומאמץ. מדברת דברי חכמה ומעודדת אנשים למעשה טוב. כל זאת כשבעלה ידוע כבעל מעמד בקרב נותני דעת. למרות שנשים רבות פועלות כמוך את הטובה מכולן. כן רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כולנה.

הפיוט היפה שמקורו בספר משלי מתייחס בלשון פיוטית גם לנכדתנו ומה היא בשבילנו? היו לנו כבר מנות אושר גדולות, כשקרין נולדה ואחריה ארבעת הבנים. כשקרין נישאה ואחריה ארבעת הבנים. המשפחה גדלה והתרחבה בחמישה זוגות מחותנים ומשפחותיהם. אך כשבאה נואי לעולם, נכדתנו הראשונה, חשנו אושר עילאי! ידענו כבר שיהיה לנו המשך ודאי. ועכשיו נואי הילדה המתוקה הלבנבנה, עם שיער המשי הבהיר והצחוק המתגלגל, תינשא! ומשפחתנו תוסיף להתרחב. במדבר סיני קראו לכך שבט. וודאי שגם כולנו שותפים בשמחה ובאושר. ולכם נואי ואיתן נאחל אושר ואהבה מעתה ועד עולם!

זאת הברכה שקראנו ביחד בפגישת המשפחות, שנתנה אישור סופי לברית בין נואי ואיתן. רצינו לשתף את כולכם בשמחתנו ובברכתנו.

לאן אתם משייכים את הרגשת האושר ולאן את האהבה? שאלתי את השניים שישבו מאחורי בשיעור, שעל שיחתם כתבתי בשבוע שעבר ולא קיבלתי תשובתם. השבוע ניגש אלי בהפסקה ב', זה שחשובה לו השמחה מבין השניים ואמר לי: "אני רוצה לענות לך על שאלתך." הוציא מכיסו פיסת נייר, הציץ בה ואמר: "תראה, כל אדם ראוי וזקוק לכבוד. זה משהו אלמנטרי, בכל אדם יש משהו שראוי לכבד. בתקופה העתיקה הזקנים היו החכמים שאיתם התייעצו בכל וציפו שמהם תבוא המילה האחרונה לפני כל אירוע. כי הם היו בעלי הניסיון, כי הם הכירו את תופעות הטבע ואת בני האנוש, הכבוד שצריך להינתן לאדם, הוא לא על פעולה יחידית, הוא על סך כלשהו ובא לבטוי בדברים הקטנים, לא בעיטורים! בהבנה למצב, בדיבור סבלני ואדיב במבט ישיר לעיניים ולא פעם מלווה גם בבקשת סליחה. בהרגשת השמחה, כלולים השמחה והאושר, ואין אושר, שהוא נטול אהבה ואין לך דבר הנותן לך אושר יותר מהאהבה" הביט בי והוסיף: "גם בגילנו המכובד" וחייך. "לכן גם אמרתי לחברי השפוף, שהכבוד שאתה מחפש ניתן לך מאחרים בעוד השמחה באה מתוכך! נפרדנו, עד לשיעור הבא בברכת: "שבוע טוב"!