"שבוע טוב" (350)

27.10.18    י"ח חשוון תשע"ט
יום הזיכרון לרצח יצחק רבין

זה לא יכול להיות   –   אהוד מנור
זה לא יכול להיות/  לא, לא יכול להיות שזה קרה/
וזאת רק שמועה רעה/  שהתפשטה בחושך/
וזאת רק שמועה רעה/  שהתקנאה באושר הקרב/
בשמש העולה בתוך הלב/  ובחלום המתגשם/
שעוד נושם, שעוד נושם/
ומי שמת מיד אדם, מיד אחיו/
אלוהים מחזיר לו את חייו/
ואז מגבול העדן, ממרחק, הוא יתבונן הוא יחייך והוא יצחק.

שנת הלימודים שלי נפתחה בסערה. בהתחלת שיעור התנ"ך בירך אותנו ראש המדור בברכה שגרתית לשנת הלימודים החדשה, ואחר כך התייחס לאקטואליה של פרשת נוח וכך (בערך) אמר: "אנחנו חיים היום במדינה ההולכת ונדמית למה שהתחולל לפני המבול. הדור היום איבד את הדרך, זה דור של שופינג, קניונים, שעמום, ריקנות, אוכל, צרכנות, חמדנות, כסף, חוסר תכלית, תחרותיות, קונפליקטים – דור של משבר. התופעות- חלקן מודרניות- מקבילות לתיאורי דור 'ההשחתה והחמס' של ימי נוח והתחממות הפלנטה – היא המבול הגלובלי המודרני. אין חזון ואין תורה! ולכן… ההפתעה לא איחרה לבוא – אסור לאפשר את 'חוק הגיוס' וחייבים לתת לכל נער יהודי את האפשרות ללמוד בישיבות באין מפריע. כי זה דור העתיד של עמנו". אמר וירד מהדוכן.
ישבנו בקפיטריה לפני השיעור שלושה חברים 'זקנים', נקרא להם: אברהם יצחק ויעקב ושוחחנו על כוס קפה הפוך. לפתע שאל אברהם: "אתם יודעים מהי הזקנה?, מהי ההזדקנות? ( אברהם אבינו חי 175 שנה, יצחק אבינו 180 שנה ויעקב רק 147 שנים) יצחק השיב בשאלה: "ואתם יודעים למה הזקנים מביטים אחורה ולא קדימה?" יעקב השיב: "בגלל הפחד מהמוות". ואברהם אמר: "בגלל הפחד שלהם לגלות שהעתיד שלהם כבר עבר" ויצחק העיר: "מבטם של הזקנים לעברם, זו השלמה עם ההרגשה וההכרה ששום דבר חדש כבר לא יקרה להם בחיים".  ואני אמרתי להם שמעתי על חמישה סימנים גופניים שלפיהם תוכלו לבחון את עצמכם אם אתם כבר זקנים והם: 1. לקום מהכסא לעשות סיבוב שלם במקום ולהתיישב חזרה. 2. לרדת 30 מדרגות ברצף. 3. לעמוד 30 שניות על רגל אחת ואחר כך על הרגל השנייה. 4. ללבוש תחתונים בעמידה. 5. לקרוא עיתון על אותיותיו הקטנות. כיון שביחד יש לנו 250 שנים יש להניח שהדיון הפילוסופי על הזקנה עוד יחזור , כמובן, אחרי שננסה פיזית כמה פעמים את 5 הסימנים שנותנים המומחים בזקנה.


וברכה חמה: היום ממש, חל יום הולדתה של סיון ולא נחמיץ הזדמנות של פעם בשנה לברכה בהרבה אושר, נחת, שמחה ואהבה מאתנו בפרט ומכולנו ככלל.
"שבוע טוב"!

"שבוע טוב" (349)

20.10.18   י"א חשוון תשע"ט

פרשת "נח". לפרשה זו שתי פסגות. הראשונה המבול והשנייה מגדל בבל. היש קשר בין שתיהן? לכאורה אין. חטאיו של דור המבול מפורשות ומתמצות במילים 'השחתה וחמס' שמשמעותן כשל מוסרי, אלימות וגזל. לעומתה הקמת מגדל בבל נראית לי מאוד חיובית, משהו אידילי, שכוונות בני האדם הן לבנייה ולא להרס. לא מצאתי שום חטא בעבודה המשותפת הברוכה הזו, עבודת ה"ביחד" הזו, ממש "פועלי כל הארצות – התאחדו"!. אך התורה רואה בה משהו שלילי,  שאלוהים מעניש את בוני המגדל , יצר את תופעת הלאומים השונים, בלל את לשונם, את שפתם, יצר "שבעים אומות ושבעים לשונות" והניף את דגל השונות בין אומות, בין בני האדם. האם זה אומר שאלוהים התייאש פעם שנייה מאוכלוסיית העולם שברא? ש"שוב לא הצליח לו"? ההבטחה שיותר לא יחריב את העולם (וכאות לכך, יצר את הקשת בענן על שלל צבעיה) מחייבת חיפוש דרך אחרת להתחלה מחדש. דרך זו היא בחירה באדם אחד, שיאמין בו באמונה שלמה, שיוביל וילמד את בני האדם את דרכי החסד והרחמים שלו, את הצדק והמשפט שלו. כאן מוצאים לראשונה את אברהם אבינו, שנוצר/נולד/נברא כדי להקים סדר חברתי חדש: כיבוד הפרט וכיבוד הכלל, את האחריות האישית ואת הטוב שבמשותף. אגב, בכך היהדות הצליחה. היא גם הייתה דת של יחידים חזקים וגם של קהילות חזקות לאורך ההיסטוריה רבת השנים.
המשוטט לתומו בחוצות משמר העמק אינו יכול שלא להבחין בתכסית הנוף השונה בין משמר העמק "תחתה", קרי: משמר העמק ה"ראשונה", לבין משמר העמק "פוקה" קרי: שיכון הטוטמים והשקדים. בבואך ל"פוקה" אתה רואה גנים מפותחים ומטופחים, שבילים נקיים, גינות ציבוריות יפות, דשאים ירוקים, חניות מסודרות. אך ברדתך למשמר העמק "תחתה" אתה רואה שטחים רבים שניכר בהם חוסר טיפוח, מדרכות משובשות ולכלוך בצידן וסביבת נוי לא מכבדת את המתגוררים בבתים, ראו, למשל,  את איזור בתי הילדים/היועצים, ראו שיכון 'מגרש ספורט' או העלייה למוסד. (רק דוגמאות) מצב שממש מתבקש לעשות "משהו" בשכונת משמר העמק "תחתה" הוותיקה, כדי שגם אנשים שגרים בה יגורו ברמת סביבה תואמת את רמת חיינו, האם זו שאלה כספית? תקציבית? האם זה נובע מכך שב"פוקה" האחריות היא של קבלן חיצוני וב"תחתה" קיים 'סידור עבודה' כמו של פעם? האם אין  די עובדים? ואני מאוד מעריך את מסירותו ומוכנותו של ינאי. או אולי זה נובע מכך, שהאוכלוסיות המאכלסות את השטחים הלא מטופחים האלה שותקות כי זה לא חשוב להן?

ואסיים בברכות: לתום בן ה- 5, לילד קסם הזה, שמה שאני לא אגיד עליו ואליו, לא יספיק לבטא רחשי לבנו, חיבוק גדול ואוהב מאתנו!

ולשיר, ילדנו הצעיר, כבר בן  42 שנים. שתמיד אני רוצה אותו קטן, מחבק ומתרפק, שגר קרוב כל כך ורחוק כל כך. דיברתי עם חבר על תסמונת 'הבן הצעיר ביותר' והוא אמר לי, כך בפשטות: "תנתק כבר את חבל הטבור ביניכם יהיה לך יותר קל". אבל אני לא מצליח. אנחנו מאחלים לך בהמון אהבה את כל הטוב והאושר שבעולם עם קרן והילדים, ושגם אנחנו וכל המשפחה הגדולה שלך נהיה חלק ממנו.

"שבוע טוב"!

"שבוע טוב" (348)

13.10.18 ד' בחשוון תשע"ט

"בראשית ברא אלוהים את השמיים ואת הארץ" כך מתחילה שוב הקריאה ב-54 פרשות השבוע, הראשונה שבהן היא פרשת 'בראשית'. השאלה המתבקשת היא: מדוע איננו מתחילים לקרוא את הפרשות בראש השנה  בפסוק "החודש הזה לכם ראש חדשים"? אלא ב"בראשית ברא…"? הראשון ששאל את השאלה היה הפרשן הידוע רש"י, והתשובה היא שמהמשפט הראשון התורה רוצה להבהיר שבעל הבית של העולם שנברא, הוא האלוהים!    בריאת האדם, כידוע, נעשתה ביום השישי. כבר בספר 'בראשית' בפרקים א' וב' מתוארות שתי גרסאות ליצירת האדם, שלפרשנותן יש השלכות עד ימינו. בפרק א' כתוב: "…נעשה אדם בצלמנו בדמותנו… בצלם אלוהים ברא אותו זכר ונקבה ברא אותם". והכוונה ברורה: "צלמנו" הוא הצד הפיזי, הגופני ואילו "דמותנו" הוא הצד האנושי, הרוחני. שניהם שווים! בפרק ב' כתוב: "וייצר אלוהים את האדם עפר מהאדמה וייפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה" לאחר מכן ראה "שלא טוב היות האדם לבדו", ואמר לעצמו: "אעשה לו עזר כנגד". אחרי שהאדם ניסה ל"התחבר" עם כל בעלי החיים שברא ולא צלח, לא עם חיית השדה ולא עם עוף השמים, הרדים אותו אלוהים "וייקח אחת מצלעותיו וייבן את הצלע אשר לקח לאדם, לאישה. ויביאה אל אדם ותיקרא אישה כי מאיש לוקחה.  ובהמשך יצר להם גן עדן והופיע הנחש…

"בראשית ברא אלוהים את השמיים ואת הארץ" כך מתחילה שוב הקריאה ב-54 פרשות השבוע, הראשונה שבהן היא פרשת 'בראשית'. השאלה המתבקשת היא: מדוע איננו מתחילים לקרוא את הפרשות בראש השנה  בפסוק "החודש הזה לכם ראש חדשים"? אלא ב"בראשית ברא…"? הראשון ששאל את השאלה היה הפרשן הידוע רש"י, והתשובה היא שמהמשפט הראשון התורה רוצה להבהיר שבעל הבית של העולם שנברא, הוא האלוהים!    בריאת האדם, כידוע, נעשתה ביום השישי. כבר בספר 'בראשית' בפרקים א' וב' מתוארות שתי גרסאות ליצירת האדם, שלפרשנותן יש השלכות עד ימינו. בפרק א' כתוב: "…נעשה אדם בצלמנו בדמותנו… בצלם אלוהים ברא אותו זכר ונקבה ברא אותם". והכוונה ברורה: "צלמנו" הוא הצד הפיזי, הגופני ואילו "דמותנו" הוא הצד האנושי, הרוחני. שניהם שווים! בפרק ב' כתוב: "וייצר אלוהים את האדם עפר מהאדמה וייפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה" לאחר מכן ראה "שלא טוב היות האדם לבדו", ואמר לעצמו: "אעשה לו עזר כנגד". אחרי שהאדם ניסה ל"התחבר" עם כל בעלי החיים שברא ולא צלח, לא עם חיית השדה ולא עם עוף השמים, הרדים אותו אלוהים "וייקח אחת מצלעותיו וייבן את הצלע אשר לקח לאדם, לאישה. ויביאה אל אדם ותיקרא אישה כי מאיש לוקחה.  ובהמשך יצר להם גן עדן והופיע הנחש…
ולמה התעכבתי דווקא על בריאת האדם? באחד הוויכוחים שהיו לי בבר אילן בנושא למה אין במדינתנו שכר שווה לגברים ונשים אמר לי בן שיחי: "למה שיהיה שכר שווה? הרי כבר בפרק ב' בספר 'בראשית' , אלוהים מתקן את עצמו על שברא אותם שווים בפרק א', ואומר: "רגע, טעיתי, בעצם האישה נוצרה מצלעו של אדם, לכן היא פחותה ממנו, ולמה שתשתווה לו בשכר ובהכל? מהכתוב ברור שאישה היא מעין שפחה לאדונה שמצלעו נוצרה ואיפה יש שוויון בין מעמדות שונים"? עד היום עוסקים בשאלה זו ברחבי העולם. נזכרתי בשיחה ההזויה הזו כשקראתי שוב את הפרשה.

השבוע מלאו 43 שנים למותו של שי. מהתמונה שעל הקיר ניבט שי לנצח בן 24 כל כך צעיר, כל כך יפה, ולנו, בהביטנו בצילומים, או בסרט לזכרו, נעשה  עצוב ואנחנו נזכרים בו בכל כך הרבה אהבה וגעגועים, זכרו באמת ינון לעד בליבנו והוא ברוך לנו עד עולם.  כמדי שנה, בשבת ה-20.10. נעלה לקברו.

  "שבוע טוב"!    

"שבוע טוב" (347)

6.10.18   כ"ז תשרי תשע"ט

היום בדיוק, לפני 45 שנים פרצה מלחמת יום הכיפורים שהייתה מלחמה  רבת ימים, רבת דמים. נכון שיש בינינוו שחוזרים ל'חיות' אותה ביום כיפור עצמו (כמוני), אבל כל מי שנטל בה חלק לא שוכח את ה- 6.10.73!   התייחסתי למלחמה ההיא כבר ביום כיפור, רציתי רק לציין ולהזכיר את התאריך (הלועזי) הבלתי נשכח הזה שהולך ונשכח.

ומתאריך  (לאומי) ל"מועד" (פרטי!) "שבוע טוב" זה, מסיים תקופה של 7 שנים לכתיבתו, בשבילי, חגיגה קטנה. כולו כרובו נכתב בבחינת "שלח לחמך על פני המים"! ושאיפה שמי מילדינו מנכדינו ונינינו יום אחד יפתח את 'הבלוג' כדי לדעת על…או על מה וכיו'ב. התלבטתי אם להמשיך או לומר לעצמי: "די"! "מספיק"! "אני/אתה "מעייף" ! "טוחן"! ועוד ביטויים מסוג זה. אבל רעיה ותימור שהם שותפי ליצירת "שבוע טוב" עודדו אותי להמשיך! חשוב לי לדעת מה אתם חושבים, אם אכן איני 'משעמם' אתכם, אם יש לכם הערות או הארות,  האם העיתוי ואופן הקריאה אינם מתאימים?, בקיצור, כל מה שנראה לכם.
האמת, שאיני זוכר בעקבות איזו שיחה בינינו במהלך חג הסוכות בתשע"ב (2011 ) נולד הרעיון לנסות לכתוב מעין טור שבועי, לארוחת הערב המשפחתית של מוצ"ש, ואני די גאה שהניסיון הזה הביא ל"חגיגת" יום הולדתו השביעי. ונתון אחד בלבד: ב-7 השנים הללו היו 364 מוצ"שים  ואני כתבתי 346 פעמים.
ואחרי שסיימתי עם ה'אגו', עם הטפיחה העצמית על השכם, אשמח לפתוח בתמיכתכם את השנה  השמינית. אני מתכוון, כמובן, למשפחה ולתריסר הקוראים הנאמנים שלי.

"וְרָאִיתִי אָנִי שֶׁיֵּשׁ יִתְרוֹן לַחָכְמָה מִן הַסִּכְלוּת, כִּיתְרוֹן הָאוֹר מִן הַחֹשֶׁךְ. הֶחָכָם עֵינָיו בְּרֹאשׁוֹ וְהַכְּסִיל בַּחֹשֶׁךְ הוֹלֵךְ"
קהלת פרק ב', פסוקים יג-יד.

בחג הסוכות יהודים קוראים את ספר "קהלת". לכן ניגשתי אל התנ"ך בפירוש של"ג,  אל המבוא הנפלא שלו לקהלת, ומצאתי בו ניתוח מעמיק לספר.  מהי המגילה הזו? המגילה הזו היא  אוסף פתגמים, דברי חכמה, עצות לחיים ואזהרות מדרך לא נכונה. שם המחבר אינו ידוע. הסיבה שמייחסים אותו לשלמה היא משפט אחד האומר: "אני קהלת הייתי מלך על ישראל בירושלים" ובהמשכו מתאר את חכמתו הרבה ומפעליו הגדולים. חוקרי המקרא אומרים שקהלת אינו חיבורו של שלמה המלך אלא שהמחבר האלמוני שם את דבריו והשקפותיו בפי המלך החכם כדי לתת להם סמכות יתר. הדברים אינם מתאימים לדמותו של שלמה כפי שהוא מתואר בספר 'מלכים'. והחוקרים נחלקו בדעתם על כך. הרעיונות הנועזים, ההסתכלות החודרת והחיפושים הנפשיים אחרי יותר מאלפיים שנה עודם תקפים אצל הקורא המודרני, ומעידים שקהלת  עוסק בסבלו האישי ובקשיי גורל בני האדם בכלל. ואחרי תיאוריו אלה הוא משתחרר מעצבותו ומהרהוריו הנוגים ובהמשך המגילה, הדברים נעשים יותר פשוטים ותפיסת חייו הולכת ונעשית חיובית יותר. מסקנת המחבר היא שיראת שמיים היא דרך החיים הנכונה.
מקובל לחשוב ששלוש מגילות כתב שלמה המלך. את 'שיר השירים' (בעודו צעיר, חרמן ומתאהבן) את 'משלי' (כאדם בוגר הכותב דברי חכמה) ואת קהלת, (לעת זיקנתו) בקביעתו שהכל הבל הבלים.
הייתה מחלוקת גדולה על מקום ומעמד המגילה  בכתבי הקודש, בין בית הלל שתמך בהכנסתה לתנ"ך לבית שמאי  שראה בה לא ראויה. ובסוף, כולנו יודעים שהוכרע (בלשון הספורט) לטובת בית הלל והחלט להכניסה לתנ"ך.
כדאי לדעת!
"שבוע טוב"!