חודש: נובמבר 2018

1.12.18   כ"ג כסלו תשע"ט

נער הייתי… קשה לי לשכוח את הכ"ט בנובמבר 1947 ( ט"ז כסלו תש"ח). זה היום בו החליטה עצרת האו"ם על סיום המנדט הבריטי, על חלוקת הארץ והקמת שתי מדינות: מדינה יהודית ומדינה ערבית וכן, נאמר בהחלטה, שירושלים וסביבתה יוכרזו כשטח תחת פיקוח בין-לאומי. הלכתי אל גדול ממני, אל עמוס עוז, המתאר בספרו "סיפור על אהבה וחושך" את השמחה שפרצה עם קבלת ההחלטה באו"ם.  "נפתחו בארים בכל הערים ועד אור הבוקר חולקו חינם משקאות קלים, ממתקים ודברי מאפה. וגם משקאות חריפים. מיד ליד ומפה לפה עברו בקבוקי מיץ, בירה ויין. זרים התחבקו ברחובות ונישקו זה את זה בדמעות. שוטרים בריטים המומים נגררו גם הם אל מעגלות המחול ורוככו בפחיות בירה וליקרים. על שריוניות הצבא הבריטי טיפסו חוגגים משולהבים ונופפו את דגלי המדינה שעדיין לא קמה אך הלילה הוחלט שמותר יהיה לה לקום." סוף ציטוט.
ואצלנו במוסד (כבר סיפרתי לכם) הוקפצנו מהמיטות לחדר האוכל ושם רקדנו ושמחנו וחגגנו… עד שאבא, בן עמי, שהיה רכז המוסד, הופיע רציני וכעוס בבחינת "מה השמחה הזאת לכם"? והפסיק באחת את החגיגה (השוה"צ היה בעד מדינה דו לאומית).

ולפרשת השבוע "וישלח" שגם לה פרשיות משנה רבות והן: יעקב שולח מנחה לעשו לקראת פגישתם בדרכו לארץ, יעקב נאבק עם המלאך, יעקב הופך לישראל, פגישת יעקב ועשו, יעקב מציב מזבח בשכם, פרשת דינה ונקמת בני יעקב, יעקב חוזר לבית אל, הולדת בנימין ומות רחל, מסעי יעקב עד חברון, מות יצחק ותולדות עשו. אתייחס הפעם לפרשת דינה ואנסה לתארה מזווית שונה. הסיפור הידוע הוא ששכם בן חמור אנס את דינה והתאהב בה. הוא הלך עם אביו ליעקב וביקש לשאת את דינה לאשה, בני יעקב, שמעון ולוי, "הסכימו" בתנאי שכל תושבי שכם ימולו את עצמם. הם הסכימו, וביום השלישי , בעודם כואבים את כאבי 'ברית המילה' באו שמעון ולוי ושחטו את כולם כנקמה. יעקב כעס עליהם ולא שכח להם עד יום מותו את מעשה הנבלה הזה. על פי הבנתי זה סיפור אהבה שמתחיל יפה ואופטימי ומסתיים בטרגדיה נוראה, בטבח מחריד שנעשה רק כדי למנוע נישואי יהודיה מ"שלנו" עם "גוי", תופעה שאנו נתקלים בה גם היום. "דינה ושכם היו שני אנשים צעירים שנפגשו ליד הבאר או המעיין שהיו אז מקומות המפגש, להשקות את עדריהם ושהתאהבו זה בזו. הם הרבו להיפגש בבקרים, בצהרי היום ובערבים לרוב ליד מקורות מים. כדרכם של צעירים אהבתם הפורחת גרמה לשניהם אושר גדול,  התאהבותו של שכם, שהכיר היטב (כנראה מדינה עצמה) את סיפור הנשיקה המפורסם של יעקב (אביה של דינה) ברחל ליד הבאר, עשה ממש כמעשהו, אך הרחיקו לכת בסערת רגשותיהם. לא כתוב שדינה התלוננה עליו ולראייה, למחרת בא שכם בלווית חמור אביו אל יעקב לבקש את יד אהובתו לאשה. מי שלא יכלו לשאת את הרעיון של 'נשואים מעורבים' היו אחיה, הם, לוי ושמעון, שהחליטו למנוע את הנישואים האלה בתחבולות וערמה והמציאו את ה"אונס" שדינה עברה. הם רצחו, טבחו, בזזו ושחטו בבני שכם כולם, בנימוק של חילול אחותם ו'כבוד המשפחה'. סוף הסיפור הטראגי הזה מסתיים בכך שיעקב, שעולמו נחרב  ממעשה בניו, מתמלא בחרדה מה עמי הארץ יעשו לו ולבני משפחתו אחר הטבח, כדי לכפר על העוולה הנוראה, הוא הולך לבית- אל ומקים  מזבח לאלוהים, אוסף את כל הרכוש שנבזז וקובר אותו תחת למזבח.

מחר נדליק נר ראשון של חנוכה, נשיר "מעוז צור ישועתי", נאכל סופגניות ונשמח לרגע בניצחון המכבים על היוונים.
"שבוע טוב"!

24.11.18    ט"ז כסלו תשע"ט

ברכה חמה מלווה בהרבה רגשות גאווה לספיר על זכייתו בפרס 'גור אריה' על עבודתו  "הגיבור שנשכח" – היבטים לשלטונו של המלך אחאב . פרס גור- אריה (משורר, מתרגם, עיתונאי ועורך) הוא פרס לעבודות גמר  מצטיינות. הניתן מטעם המנהל לחינוך התיישבותי. כל הכבוד לך! התייחסותך לתנ"ך- הגשמת חזון של ארבעה דורות (לפחות).

ומכאן לפרשת השבוע פרשת "ויצא" שבמרכזה דמותו של יעקב ובה כמה פרשיות משנה: חלום יעקב בבית-אל, חלום המכונה "סולם יעקב" כשברח מעשו הרוצה להרגו, הנדר של יעקב, פגישת יעקב ורחל ליד המעיין וההתאהבות ממבט ראשון מצדו של יעקב עד בכי, ה'נישואים' עם לאה ורחל, הולדת הבנים, יעקב מתעשר בעבודתו אצל לבן ובורח ממנו עם כל משפחתו,  כשלבן הדולק אחריהם. זו פרשה רוויית אירועים שמעידה שיעקב לא היה רק 'יושב אוהלים' – חנון! אלא גבר פעיל, יוזם, ביצועי וענייני. בחרתי להתייחס ל"נדר". יעקב פחד מזעמו של יצחק אביו לא פחות מזה של אחיו. (מערכת היחסים במשפחת יצחק) חשדנותו חזקה עדיין מאמונתו באלוהים. אחרי החלום בו המלאכים עולים ויורדים הבין, שאלוהים נמצא בכל מקום ורואה הכל. אבל טרם הגיע לאמונה שלמה ואז הוא נודר נדר ומתנה את אמונתו באלוהים בארבעה תנאים:  א.שישמור עליו בדרך. ב.שייתן לו לחם לאכול. ג.שיספק לו בגד ללבוש. ד.שיחזיר אותו הביתה בשלום. ורק אז תהא אמונתו שלמה. וכך היה.  אגב, גם 'תפילת הדרך' בה מתפלל כל יהודי מאמין היוצא לדרכו, לקוחה מפרשה זו.
בדף לחבר בשבוע שעבר פרסמה המנהלת "מכרז" על דירת ה-10% בשיכון שייבנה במגרש הספורט. לפני שהעזנו לפנות לקבל את דירת ה-10% הזו. לפניכם תולדות דירותנו לאורך שנותינו:
1. עם נישואינו, עברנו מחצי הוובל לבתי 'שחר' היום בית טוני ורפי (1957).
2. כשחזרנו מצ'ילה גרנו ב"העוגן 6" (1961).
3. בית הנהלת חשבונות, היום בית הגר ארנון (1963).
4. "בית גילה גור", לב הקיבוץ העליון (1965).
5. מגרש ספורט (1966).
6. דירה חדשה בשיכון הכרם בקומה שניה (1968).
7. שיכון הרעש, קומה שניה.
8. שיכון הכרם קומה ראשונה (1985).
9. הנוכחית, וילאר (2005).

תגידו ודאי: "מה אתם צריכים את זה"? או בעצם תגידו: "אתם כבר לא צריכים את זה".
פנינו מסיבות אלה: אנחנו נמנים על קבוצה של מספר משפחות ותיקות בודדות, ויחידים, שאין להם את רמת השיכון המקובלת היום, אין להן כל מענה ולא התייחסות כלשהי. פנייתנו, תיאלץ את המנהלת לדון בכך. למשל: דירה שתהיה בה גם אפשרות לכניסת כיסא גלגלים לשירותים ולמעבר נוח בין החדרים וכן פינת אוכל מרווחת ונוחה וכיו"ב.   בעיית הביטחון הפיזי גדלה ככל שהגיל עולה. אין בדירה ממ"ד והמקלט הקרוב כבר אינו נגיש עבורנו. להזכירכם, הניסיון שעשינו להתקין ממ"ד בדירתנו, כשל. המעבר לדירה חדשה עונה על כל הבעיות ונותן מענה ראוי. אנחנו חושבים שמגיע (כן, מגיע!) לנו דירה  נוחה ומרווחת יותר שתענה על צרכינו.   אין לנו אשליות שהמנהלת תאשר את פנייתנו, אבל אולי תאשר למשפחה ותיקה אחרת. אני מודע לכך שאנחנו מציבים בפניה אתגר חברתי לא פשוט, ומעניין איזה הסבר יינתן לנו למה 'תמר', 'תמיר'.  'תומר', 'תום' וכמותם (סתם שמות) קודמים ועדיפים.
ואם יש בעיה עם הגיל שלנו, שיאמרו במפורש!: "השיכון הבא שלכם, הוא ביער, בגודל 90/190 ס"מ והוא מובטח לכם!  התדעו, שגם שם קיימת בעיית 'קרקע לבנייה'? יתכן שנצטרך לשכן אתכם בשתי קומות. ועם כל זאת, ואפילו יאשרו את פנייתנו, אני כלל לא בטוח (אני בטוחה!) שנחליט לעבור ושנוכל להתמודד עם המעבר אפילו עם תמיכתכם ובעזרתכם!
בעוד כמה שנים…
"שבוע טוב"!

17.11.18   ט' כסלו תשע"ט

ספר "בראשית" הוא ספר 'המשפחה' בעוד שספר "שמות" הוא ספר 'העם'.   ימי ההולדת הצפופים של אוקטובר וראשית נובמבר במשפחתנו, מביאים אותי לספר על תולדות המשפחה בקיבוץ, בקיבוצים הראשונים, שראשיתה התפיסה של המושג "משפחת הקיבוץ". הקמת משפחה גרעינית, הייתה ניגוד מוחלט להשקפת החיים והאידיאולוגיה של קבוצות המייסדים- החלוצים וגרמה ל'שבר רעיוני' במאבק על הגשמת הערכים עליהם חונכו בתנועה – דרך שאין בה פשרות. לראשונה נפגע, עקרונית, השוויון המלא בין החברים וקודם כל בעבודה. לא כולם יכולים לעבוד בכבישים, בבניין, בסיקול אבנים או ייבוש ביצות – כיבוש האדמה. אני לא יודע האם הכרזת ייסוד הקיבוץ שלנו דווקא ביום הולדתה של הבת הראשונה, סימלה מבלי משים, את ההכרה והלגיטימציה למשפחה בחברה החדשה המתהווה. פתאום מישהו חייב גם בטיפול בילדים ובעבודות הבית שהביאו לשינוי באורחות החיים. בשיחות הקיבוץ בקיבוצים דובר על התנגדות להולדת ילדים במשך מספר שנים, בגלל קושי כלכלי, בכוח עבודה והצורך בטיפול בילדים שיוולדו. במקביל התעוררה השאלה הרגשית האם משפחה שבבסיסה אינטימיות, אהבה, רגשות והשתייכות, תפריע לאינטימיות הקבוצתית/קיבוצית שבאה לביטוי בשיחות- נפש אל תוך הלילה, בהורה האירוטית הסוחפת עד אור הבוקר. איך להתמודד עם המתח שנוצר בין האינטימיות הקיבוצית לאינטימיות המשפחה? האם כוחה של הקבוצה חזק מכוחות הטבע? ככתוב בספר בראשית: "זכר ונקבה ברא אותם… פרו ורבו ומלאו את הארץ".
דיברו נגד הקמת משפחות ונגד הולדת ילדים, אך בפועל קמו משפחות בזו אחר זו ונולדו ילדים. הקיבוץ התאים לכך את אורחות חייו והתרגל לכך שזוגות פרשו לאוהלם באמצע ההורה. הוקמו בתי הילדים, גובש החינוך המשותף…
אבל החיים זרמו 'ביחד'! ול'ביחד' הזה היה המון כוח לכלל וגם לפרט. לשאלה איך קיבוץ יתקיים כשיהיה מורכב ממשפחות-משפחות לא הייתה התייחסות, אפילו רעיונית, "כי תמיד תתקיים בינינו ערבות הדדית ועזרה הדדית".
השנים חלפו והיום… שאנחנו מביטים על הקיבוץ, והוא שונה כל כך בכל התחומים: בגודלו, בערכיו, בהתנהלות היומיומית, במשימות, תרבות, עבודה, יחסים חברתיים, הרכב האוכלוסיה, הכרת ה'שותפים', מעמד המוסדות וכיו"ב.

מאגרוף הפכנו ליד פתוחה, המרכז עובר למשפחה! יש משפחות קטנות ויש חמולות גדולות, שמחות יותר ופחות. ויש כבר כאלה האומרים בלשון הכדורגל: "אי אפשר לומר שהמשפחה היא הדבר היחידי שחשוב בחיי הקיבוץ, אבל אפשר לומר שהמשפחה זה הדבר הכי חשוב". ומחייכים. ליד זאת, אנשים מדברים על מצבים של בדידות, לבדיות, ניכור, מצוקה, ביטויים שה'ביחד' לא התייחס להם. זה טוב? זה נכון? ימים יגידו!
גילוי נאות: ארוחת הערב המשפחתית שלנו במוצאי שבת היא האירוע השבועי אותו אני הכי אוהב!

וברכות: בשורת הגשם היורד עלינו רק לטובה, מצטרפת לשמחת יום ההולדת של קרן, מה נאחל- ואין לך? שיר, הילדים, הדירה וזו שבאופק, עבודה מעניינת. אז שתרווי נחת ואושר ואהבה, והמשיכי לרקוד, כמו שאמר רבי נחמן מברסלב: "צריך לרקוד בכל יום במחשבה או במעשה!"

"שבוע טוב"!

9.11.18   א' כסלו תשע"ט

מה טוב, שבנינו ירשו מרעיה את נושא הפעילות הגופנית, והשבוע גם לירן וגם  הדר חזרו מפעילותם זו כשמדליות בורקות על צווארם וגביעים באמתחתם. ואם כבר עוסקים בספורט, אני גאה גם בגלי ולי המתאמנים בקבוצותיהם ונוסעים לראות משחקים של מכבי נתניה באצטדיון. (האם ירשו זאת ממני?) גם ככה לומדים כדורגל. שיבורכו עושי הספורט ואוהדיו, כולם.

בעקבות יום הולדתי בדקתי מה אירע ב-31.10 מלבד הולדתי (והיום זו אינה בעיה גדולה) ומצאתי שפרט לי ולרחל עצמון, גם כריסטופר קולומבוס נולד ביום זה. ב- 1451 גיליתי, שמרטין לותר פרסם את המסמך המכונן של הפרוטסטנטיות  ב-1517. שב- 1922 עלה מוסוליני לשלטון באיטליה. גופתו של סטאלין סולקה מהמזוליאום של לנין במוסקבה ב-1961. ראש ממשלת הודו אינדירה גנדי נרצחה ב-1984 וב-1993 מת במאי הקולנוע פדריקו פליני. רשימה קצרה של אירועים. ועוד בהקשר. לפני כמה שבועות חיפשתי ספר בין ספרי הילדים המצויים אצלנו מצאתי ספר ישן של אנדה פינקרפלד ובו הקדשה של סבתי מלכה גורדון לעמרי! (כך קראה לי), מודה שזה ריגש אותי. ואז גמל בלבי הרעיון לתת לכל אחד מנכדי ולנינתי, ביום הולדתי את הספרון בו כונסו כמה מסיפורי, שהוציאה לאור המשפחה למזכרת. מודה, שעלו בי הרהורים שבעוד שנים רבות יגלה מי מהם בספרייתו את הספרון הזה וזה יעשה לו קליק קטן וטוב של זיכרון מהסבא.

היום א' בכסלו. סבא שלי, שמואל לייב גורדון, הלך לעולמו בא' כסלו תרצ"ג (1933).  18 יום אחרי שנולדתי ועוד הספיק לתת לי את שמי. אם תבדקו היטב תגלו שאני העמרם האשכנזי הראשון. במשך כ- 30 שנה שאני מחפש חומרים ומסמכים על המשפחה, והנה לפני חודשיים הגיעו לידינו, מבת דודתי, סיפור חייהם של סבא, סבתא ודודתי ימימה כתובים בכתב ידם. פרשות חיים (חלקן מאד קשות) כתובות בעברית כל כך יפה. תענוג לקרוא. בחרתי לשלב, ביום השנה ה- 85 למותו, לא את ההספדים היפים של ביאליק ופיכמן על אישיותו הנשגבה, אלא קטע קצר על פועלו שכתב המבקר אברהם לוינסון:
… "אם הספרות היפה הייתה השלב הראשון של יצירתו והעבודה הפדגוגית- ציבורית בארץ ישראל ובגולה בשלב האמצעי, השלב העליון היה הפרשנות, ביאור כתבי הקודש. מפעל ענק בן 14 כרכים שראוי היה שייעשה על ידי חבר חכמים, הוא פרי עיון מעמיק ושקדנות מופלאה של יחיד, ממשיך המסורת ההיסטורית של גדולי הפרשנים. דור דור והבנתו ופירוש התנ"ך שלו, פירוש התנ"ך של של"ג המסכם את מחקרו, תפיסתו וערכו לפי רוח הזמן. לנגד עיניו ריחפה התעודה הנשגבה והפשוטה למסור את ספר הספרים, ספר העם בידי העם, להוציאו מרשות יחידים לרשות האומה, לקרבו לשכל וללב על ידי פשטות ודיוק ההסברה. הוא הבהיר את התוכן והצורה של ספר הספרים לאור המדע ההיסטורי, הארכיאולוגי והפילולוגי של ימינו. נאמן לאמת ההיסטורית, תיאר את חיי ישראל, תרבותו וקורותיו וקבע כל מאורע היסטורי במקומו הגיאוגרפי ובמסגרתו המדינית והתרבותית." עד כאן ציטוט הנותן מושג על עבודתו המרכזית של של"ג בשלושים שנותיו האחרונות: פירוש וביאור התנ"ך.

וסוף דבר: התנ"ך בפירוש של"ג היה ספר הלימוד המרכזי של מערכת החינוך עד אמצע שנות ה-50.  ואז…המפלגות הדתיות שהיו בממשלה תבעו למצוא פירוש אחר לתכנית הלימודים בטענה שפירוש של"ג אין בו צביון דתי מספיק ושהוא פופוליסטי מדי ובחרו להחליפו בפירוש קאסוטו. כשיצחק נבון היה שר החינוך באתי אליו ללשכתו וביקשתי שיכניס גם את הפירוש של סבא לתכנית הלימודים. הוא הסביר לי שאין סיכוי לעשות זאת בשל שיקולים פוליטיים. חזרתי שוב כעבור כמה שנים ליוסי שריד, "אחד משלנו", בכהונתו כשר החינוך, והוא אמר בנדיבות לבו שיבדוק זאת ויחזור אלי ועד היום טרם חזר וגם לא יחזור. ואני – מדי שבוע נעזר בפירושיו בעת כתיבתי על 'פרשת השבוע'.

"שבוע טוב"!

3.11.18   כ"ה חשוון תשע"ט

קשה לנו כל שנה לחזור לפרשת 'וירא' לסיפור המחריד על עקדת יצחק. למרות האירועים הרבים המתוארים בפרשה 'העקדה' עומדת במרכזה. הפעם אספר דווקא על עקדת ישמעאל המובאת בקוראן ומשויכת לאותה תקופה, ולאותו חודש, סיפור שרבים אינם מכירים. הנצרות מכירה בסיפורי התנ"ך תחת הכינוי 'הברית הישנה' והוסיפה לה את 'הברית החדשה'. לא כך העולם המוסלמי שביטל את התנ"ך ויצר את הקוראן כיון שמצא בו אי דיוקים מהותיים וסותרים. דוגמה בולטת היא סיפור עקדת ישמעאל בן להגר השפחה, אחיו הבוגר של יצחק בן שרה. בקוראן מסופר על עשרה ימי הליכה של אברהם וישמעאל לסביבות מכה, בהם מדבר אברהם ונועץ בבנו על רצון אלוהים שיעלהו קרבן, וישמעאל מסכים לכך. בתנ"ך הולכים אברהם ויצחק רק שלושה ימים להר המוריה ואינם מחליפים מילה ביניהם ביום האחרון שואל יצחק "איה השה?" ולא נענה. סיום האירוע בשני הספרים שווה. בתנ"ך מופיע כתחליף האיל ובקוראן הכבש ולכן המוסלמים חוגגים את חג הקרבן עד היום. ישמעאל הפך להיות שליח האל ואילו יצחק, ליורש היחידי של אברהם, "אבינו" השני. לשני הסיפורים המקבילים אותו מוסר השכל שמסכם: 1. הכניעה המוחלטת של אברהם לאלוהיו.  2. חובת הציות של בן לאביו.  3. אלוהים מונע הקרבת בני אדם. (זו הייתה קריאת תגר על החברות האליליות של התקופה). ללא ספק 'העקדה' הייתה חוויה מכוננת לשני האחים שגדלו בנפרד ובחייהם הלכו בדרכים נפרדות. הגר וישמעאל גורשו כי שרה רצתה להבטיח שיצחק יהיה היורש היחידי. סיפור הגירוש בקוראן מספר, שהמגורשים הרחיקו בנדודיהם עד מכה. במדבר לא היו מים והחום היה נורא. הגר הניחה את ישמעאל במדבר והלכה לחפש באר מים ולא מצאה. האל שמע את בכיו של הילד וכששבה הגר, ראתה שבמקום בו נמצא ישמעאל מפכה מעיין. הקוראן ממשיך ומספר שכעבור שלוש שנים בא אברהם לבקרם במכה ויחד, האב ובנו, בנו את ביתו של האל, את הכעבה! אליה עולים לרגל מדי שנה מאות אלפי מוסלמים. בשל כך ישמעאל נחשב לאבי השבטים.

השבוע ציינתי את יום הולדתי ה- 85, פ"ה באותיות. בשבילכם הפא-הא אומר שאני פה! ולי זה אומר הרבה יותר.
זיכרון. לפני 70 שנה כשבאתי אחה"צ מהמוסד לחדר ההורים, אבא קיבל את פני בשמחה ואמר משהו כמו: "ניצחנו"! מי ניצח? את מה ניצחנו? ואז בדרכו, הסביר לי בהרחבה שהיום הוחלט על צורתו של דגל ישראל שיהיו עליו שני פסי תכלת ומגן דויד שאנחנו בעדו, כי הוא דגל ההסתדרות הציונית, שמבטא את אחדות העם היהודי בארץ ובגולה. אבא שמח שזכינו ב"מכרז" מול ההצעה שהדגל יהיה בן שבעה כוכבים כפי שחזה הרצל בספרו "מדינת היהודים". וזה כל כך שימח אותו! ואני יכול גם לקשור את השמחה הזו גם לב' בנובמבר, יום הצהרת בלפור, יום שעד ההחלטה בכ"ט בנובמבר על הקמת המדינה, נחגג בחגיגיות בציבורנו. אגב, שמתם לב שבחודש נובמבר יש שני מועדים ייחודיים המציינים שילוב מוזר של עברית עם  לועזית? אנחנו אומרים ב' בנובמבר, וכ"ט בנובמבר וללא ציון מקובל של החודש העברי חשוון או כסלו. יש האומרים שחודש נובמבר לאורך השנים היה טוב ליהודים.

וכמובן ברכות חמות למיה ליום הולדתה ה… נראה, עברה עליה שנה נפלאה – גם המעבר לדירה החדשה, דירה ממש זבת חלב ודבש וגם כניסתה לעבודה חדשה. אנחנו מאחלים לה השנה ליהנות מפירות האושר הזה יחד עם הדר והילדים, יחד עם כל המשפחה. שתזכי להרבה טוב, הרבה נחת, שמחה ואהבה מכולנו בתוספת  אהדה גדולה לריצותיך הקצרות והארוכות, הבריאות ומהנות.

הערת העורך: מזל טוב! מאחלים לך ולנו שתמשיך להרעיף עלינו  מחוכמתך, אנושיותך וסקרנותך; להנהיג ולשמש דוגמה לחיים מוסריים,ערכיים, אוהבים ומשפחתיים! מכולנו , קטון עד גדול.

"שבוע טוב"!