חודש: ספטמבר 2017

23.9.17  ג' תשרי תשע"ח

איך היה מכין הר' ברוך ממז'בוז' את חסידיו לראש השנה והימים הנוראים? סיפור שסיפר לנו במוסקבה יורם טהר לב, כשהיינו יחד במשלחת השנייה ליריד הספר במוסקבה ערב ראש השנה תשמ"ט. (1989)
"מנהג היה בידי ר' ברוך שבכל שנה בשבת האחרונה שלפני ראש השנה היה מזמן אליו את חסידיו לביתו כדי להכין את עצמם לקראת הימים הנוראים. והנה שנה אחת, לפני שהגיעו החסידים, גונבה שמועה לאזנו כי אחד מחסידיו חטא חטא עם אשת איש. הסתובב הרבי בחדרו כארי בסוגר ולא הצליח לגמור בלבו מה עליו לעשות. אם ינזוף בו בנוכחות חסידיו, ילבין פניו ברבים ויאבד את מקומו בעולם הבא, ואם לא יאמר מילה יעבור על הציווי "הוכח תוכיח את עמיתיך"… ראה הרשלה את מצוקתו  ואמר לרבי: "תן מנוחה לעפעפיך, אני אמצא דרך לומר לו מה שיש לומר".
נעתר לו הצדיק ושכב לישון.
ובשבת, כאשר התקבצו החסידים סביב שולחן הרב, התפרץ הרשלה אל החדר חסר נשימה ואמר: "סליחה שאיחרתי. אני חוזר זה עתה ממעמד הר סיני. היו אלה ימים קשים לכולנו. כבר שלושה ימים לפני מתן תורה נאסר עלינו בתורה לבוא על נשותינו וחששנו מה הולך משה להפיל עלינו בתורה אם זה מה שנאסר עלינו כבר לפני מתן תורה. והנה, בשעה היעודה נאספנו סביב ההר שישים ריבוא גברים עצבניים וחיכינו לשמוע מה יאמר. תחילה נשמע הקול: "אנוכי ה' אלוהיך… לא יהיה לך אלוהים אחר על פני" אמרנו זה לזה: "לא כל כך נורא, לא די לנו באלוהים אחד המטיל עלינו תרי"ג מצוות, שצריך עוד אחד? ואז נשמע הקול "לא תשא את שם אלוהיך לשווא" אמרנו זה לזה: "אנחנו לא עושים שום דבר לשוא, בכל דבר יש לנו חשבון רווח והפסד, מקובל עלינו." ואז נשמע הקול: "זכור את יום השבת לקדשו" אמרנו : "שבת זה היום הטוב בשבוע, נשמור ונזכור. ושוב נשמע הקול: "כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך" ואני, כדי שיאריכון ימי, מוכן לכבד גם את פושט העורות ברחוב, קל וחומר את הורי, ואז נשמע הדיבר "לא תנאף", הבטנו זה בזה בזעם עצור ועמדה לצאת מפי זעקת מחאה, אך הקב"ה שלח מלאך שלחש לי באוזן: "הרשלה, לך מותר"! ואז…  ניגש הרשלה לאותו חסיד חשוד ושאל אותו: "תגיד לי, גם לך אמר המלאך שמותר?
כולנו פרצנו בצחוק ויורם, בדרכו, אמר לנו: "סיפרתי את הסיפור הזה כי ידעתי שתצחקו והלוואי שהשנה החדשה תהיה לנו שנה של צחוקים ושמחה".
כמה שאני רוצה שתהיה לנו סוף-סוף שנה של צחוק ושמחה… רק אוסיף: ו"אהבה ובריאות טובה!"
שנה נהדרת לכולנו ו"שבוע טוב"!

16.9.17   כ"ה אלול תשע"ז

ברכה חמה לג'ני ליום הולדתה. אם באיחולים, עסקנו – אז שתצליחי בכל, בעיסוקיך, במשפחתך, ובמימוש רצונותיך. אם בברכות, אז 'תבורכי מנשים' או 'אשת חיל מי ימצא'.. ואת נמצאת! אם נוסיף אהבה, בריאות טובה והרבה שמחה, תאמיני לנו, בגילך לא צריך יותר!

בחודש אלול, שהשבוע האחרון בו מכונה "סליחות", הוא שבוע שבו להבנתי, אפשר להעלות נושאים ורעיונות והרהורים מבלי שיהיה לך אינטרס כלשהו, אלא שיהיו דברים מהלב. בחרתי בכמה הערות לאופן חידוש הבית הגדול. ביקרתי בו מספר פעמים, נוכחתי בטקס הפתיחה המכובד ואין מה לומר, המוצג יפהפה בחוץ ומבפנים, ממש יופי מסנוור. גילוי נאות: גרתי כחניך בכל ארבע הקומות בשנים 1946-1950. חזרתי לרכז את המוסד שוב בשנים  1977-1984ומשרדי שכן בו. רעיה התחנכה בו מ1950-1956 וחזרה כמטפלת ומחנכת שוב ב- 1971. כעבור 20 שנים עשתה הסבה לספריה, ושם היא עובדת עד עצם היום הזה בו יתאחדו הספריות. כל זאת רק כדי שתבינו את עומק המעורבות שלנו בימי "המוסד החינוכי" ובימי "שומריה". כבר אמרתי שהבית על הגבעה יפהפה, לבן, מבהיק, ממש כמו בשנות ה- 30 של המאה הקודמת. אבל לכל קנקן יש גם תוכן, נכון שהתוכן  השתנה – לפחות בחלקו הממסדי ואיתו הרוח… שככה הרוח המיוחדת שפעמה בבית זה. ואיתה שרשי המסורת שהיו בו. אומרים שיופי משכר, חז"ל קבעו ש"הבל היופי ושקר החן" ואנחנו נשבינו. לאן פנתה ה"רוח" הזו? אתייחס לעניין  פינת זיכרון. למעלה מ- 40 בוגרי מוסד נפלו במלחמות ישראל וביניהן. ולא נמצאה פינה להנציח אותם (מזל שרעיה לא וויתרה ובספרייה שתקום יישמר "חדר דני"). גם בבית שהלך ונסדק, על הקיר בקומת מעבר היה מוצב תבליט ברונזה או נחושת עליו היו חרוטים שמות חמשת בוגרי המוסד שנפלו במלחמת השחרור וגם לו, כנראה, לא נמצא מקום. או למשל ציון זיכרון קטן להפגזה האיומה שהבית ספג במערכה על משמר העמק ב- 48. איך זה שמתקופת 'שומריה' (50 שנה) השוקקת והסואנת אין בבית זכר אפילו לא בתמונות המוצגות, וכל מה שמציין את העבר בבית, שרחש חיים סוערים  במשך יותר מ- 80 שנה, הוא "מתקן למגבות". לא נמצאה פינה לשים בה מפה/שרטוט/תבליט או דגם, לבית ולמה שהיה בתוכו, למתבונן, עושה רושם שלא הייתה הבנה מספקת לחשיבות שמירת המסורת רבת השנים מול הפונקציונליות ה"חדשה". תקנו אותי אם אני טועה.
יכול להיות שכך צריך להיות, שזו דרך החיים. מוחקים את הישן/הקודם ועושים חדש, בבחינת "ישן בפני חדש תוציאו". "קה סרה סרה" מה שהיה היה.     תגידו שבית המוסד בכל זאת אינו ה'בית הראשון' או 'בית שני' שיהודים בוכים עליהם עד היום… אבל, אולי, במחשבה שניה עוד אפשר לתקן? ואומר השיר:

"אל בורות המים, אל בורות המים
אל המעיין אשר פועם בהר
שם אהבתי תמצא עדיין
מי מבוע  /  מי תהום  /  ומי נהר."

כל זאת הקדמה מצויינת לדיון (שיהיה או לא) על הריסה/שיחזור/שיפוץ/בניה של מרכז הקיבוץ. ושלא תגידו שלא אמרתי לכם: אני אשכב לפני השופל כשיבואו להרוס את הברכה הגולשת ואזמין את כולכם… וגם את תומר, להצטרף אלי.
בשבוע הבא אחרי ראש השנה הבעל"ט, נחזור למקורות. ונתברך!
"שבוע טוב"! "שנה טובה"!! "בריאות והרבה שמחה"!!!

9.9.17  י"ח אלול תשע"ז

ברכת הצלחה, עניין, סיפוק והנאה, לשבעת נכדינו עם פתיחת שנת הלימודים תשע"ח. מאחלים לכם, שתרבו דעת, שתרבו נחת, תרבו חברים והכל בשמחה!   זה לא סוד שגיל 80 הרבה יותר מתאים ללימודים מאשר גיל הנעורים.  זה לא סוד שבגיל 80 אתה (אני) קם ויוצא ליום הלימודים עם שיר חדווה בלב ובגיל הנעורים אתה קם בתחושת חובה שיש לקיים, שזה לא בדיוק מה שמרנין את לבך. יש הרואים בלימודים חובה אבל אני אומר לכם זו זכות שאין דומה לה, מצו אותה עד תום. זו ברכתנו לכם נכדינו וזו משאלתנו.

בשבוע שעבר קיימנו פגישה של המשלחת הישראלית ליריד הספר הבינלאומי במוסקבה שהיה לפני 30 שנה ב- 1987 בברה"מ הקומוניסטית עדיין, התכנסות הייתה מרגשת מאוד, הזיכרונות שהועלו, הסרט שהוקרן, הספר שנכתב על המסע המיוחד הזה, הצילומים מאז, כשכולנו צעירים כל כך ומופתעי חוויות ותחושת ראשוניות בעולם בלתי מוכר, למשל לחוות את 24 השעות של יומך, כשהק.ג.ב מאחוריך, מצדדיך ולפניך.  לצעוד ב'ככר האדומה', להתייצב במזוליאום מול לנין החנוט שהיה מייסד המשטר (ידעתם שיש לו זקן ג'ינג'י?) ועוד ועוד.  במהלך כל שלושת השבועות של היריד, אחר העבודה האין- סופית בביתן, בלילות ארוכים בדירות קטנות וברחובות התקיימו מפגשים מרגשים עם היהודים בכלל ומסורבי העליה בפרט (שלא היו בכלא באותו זמן).  הביתן שלנו ביריד היה השני בגודלו בין הביתנים של המדינות השונות שהציגו ספריהם ביריד. המארגנים ידעו מראש שיהודים רבים יכנסו לתוכו ויסרבו לעזוב את המקום. הם ראו בביתן מעין "טריטוריה" ישראלית חופשית עבורם. הבאנו אתנו למעלה מ-10.000 ספרים שבמהלך היריד פוזרו בבתים פרטיים ובמוסדות מוכרים. הבאנו אתנו אלפי מתנות ומזכרות הנושאות שם ישראל : בובות קטנות, סימניות והלהיט היו שקיות פלסטיק עליהן מודפס בעברית ורוסית: "ישראל". דברי הערך כמו תליונים, צמידים, פמוטים וכד' הוחרמו בשדה התעופה והוחזרו לנו עם עזיבתנו את ברה"מ. על הביצוע המוצלח של המשלחת הופקדה "נתיב" – הלשכה המיוחדת לקשר עם יהודי ברה"מ. בשובנו הוזמנו לראש הממשלה דאז, שמיר, שיהדות ברה"מ הייתה ה'בייבי' שלו. הפגישה המרגשת שהתקיימה השבוע,  החזירה אותנו לימים ההם וכיון שמרבית המשתתפים הם יצירתיים מאוד התחילו לפנטז על עשיית סרט המתאר לא רק תהליך היסטורי אלא בייחוד מה קרה במהלך השנים לאנשים, למסורבי העליה אתם נפגשנו, ליהודים שאתם שוחחנו שמרביתם עלו ארצה במהלך השנים. וגם לנו חברי המשלחת. מי מכם שרוצה לצפות בעבודתנו ביריד המוצגת בסרטה של לינה צ'פלין ז"ל, אשמח להראותו.
"שבוע טוב"!