חודש: פברואר 2018

10.2.18   כ"ה שבט תשע"ח

כל חבריו ומכריו קראו לו ג'ורי, לרגע, שאלתי את עצמי כאילו מי זה החיים גורי שמת בשבוע שעבר. רק לפני 3 שבועות שלחנו לו מחזה שהוצג במוסד, שהוא עצמו כתב בשנות הארבעים הראשונות. כתבנו לו שראוי שהוא ישמור את המחזה אצלו. כבר לא השיב לנו. ההיכרות בינינו הייתה במשלחת ליריד הספר במוסקבה ב- 1989. שני סופרים היו במשלחת שלנו: משה שמיר וחיים גורי. (שניהם ז"ל) כשסיימנו את עבודתנו ביריד המתנו יום וחצי בווינה. המשלחת נסעה בספינה על הדנובה וג'ורי ביקש ממני שאשאר איתו, כי הוא רוצה לבקר באיזה מקום ("אם הוא כבר בווינה"). הצטרפתי אליו וכך בילינו שנינו יום שלם בשוטטות ברחובות/בבתי קפה תוך כדי שיחות ארוכות, בייחוד הוא דיבר, והעלה את זיכרונותיו. הוא פתח וסיפר: "באתי ליער במשמר העמק ב- 1942 במסגרת הפלמ"ח, חוויה בלתי נשכחת ואני זוכר (והוא זכר הכל) איך ילדי הקיבוץ היו מביאים לנו על חמורים מים ליד המערה". סיפרתי לו שאני הייתי אחד מהילדים האלה ומכאן השיחה, בייחוד סיפוריו, קלחו. הוא סיפר לי על חייו בילדותו בבית בת"א, שנשלח לבית אלפא, אחר כך בכדורי עם רבין ולידא, פעילותו בפלמ"ח, קורס הצניחה בצ'כיה, מ"פ בחטיבה הירושלמית ב'ששת הימים' ועל עליקה והבנות. הוא ידע לספר אבל לאורך כל סיפוריו היה מדקלם שירי משוררים: ביאליק, טשרניחובסקי, שלונסקי ולאה גולדברג, אצ"ג, ע. הלל והכי הרבה משיריו של אלתרמן שהעריצו. על כל משפט שאמר היה לו שיר לדקלם מהזיכרון המופלא שלו. הקטע המרגש ביותר, שנתן כיוון אחר לחייו הארצישראליים, היה שהפלמ"ח שלח אותו לאירופה לחלץ את שארית הפליטה מהמלחמה.  אני ממש רואה לנגד עיני איך הוא מספר לי, על שהייתו בהונגריה כשהגיעה הידיעה המרה, יושב וכותב מדם לבו את "הנה מוטלות גופותינו שורה ארוכה ארוכה", קינה על חבריו ופיקודיו שנהרגו ב-ל"ה בדרכם לגוש עציון. בעקבות שליחות זו באירופה, הייתה טבעית מעורבותו העיתונאית ב"למרחב" במשפט אייכמן ועשיית שני הסרטים המרשימים "המכה ה- 81 " ו"הים האחרון". רצה הגורל, ששיריו, בחלקם לפחות, מהווים עד היום אבן יסוד לאזכרות וימי הזיכרון במדינה שלנו, אם זה בשיר "הרעות" ואם ב"באב אל וואד".  הטרגדיה של בני דורו, שאני מרגיש קרוב מאוד אליהם, הייתה שהם רצו להיות שלמים עם עצמם ולא הצליחו להשלים את מלאכתם להיות "יורים ובוכים, מנצחים ומוסריים" כפי שאמר לחבריו ל"דרך השלישית". את זה משאיר דור תש"ח, שג'ורי הוא בין אחרוניו, לדורות הבאים. הוא היה איש שלא יכולת שלא לאהוב. לא כתבתי מילה על שיריו הרבים שירי ה'אנחנו' וה'אני' ולא על הויכוחים בינינו בהיותו ממייסדי "התנועה לארץ ישראל השלמה" שהתפקח ממנה. הוא כל כך אהב את הארץ ותמיד אמר ש"עם ישראל אינו כובש בארצו". אני חושב שבסוף ימיו חש ש"גונבים לו את המדינה" שדורו חלם ולחם עליה.

ואסיים בשיר מספרו האחרון "אף שרציתי עוד קצת עוד":
"ודע לך שהזמן והאויבים והרוח והמים,
לא ימחקו אותך.
אתה תימשך עשוי מאותיות,
זה לא מעט,
משהו בכל זאת, יישאר ממך".

פרשת השבוע "יתרו", שדמות משה עומדת במרכזה, מספרת על טקס קבלת התורה בהר סיני, קבלת לוחות הברית עליהן חקוקות עשר הדברות- התגשמות הצדק והחכמה האנושית. והשאלה היא למה רק כאן ועכשיו בפרשת 'יתרו' הן מופיעות? האם אברהם אבינו לא היה יכול 2000 שנה קודם לקבלן? או יעקב? הרי הרצח של הבל נעשה לפני 'לא תרצח' ותיבת נח הייתה לפני   'לא תחמוד'? למה מחברי 'ספר הספרים' מצאו לנכון להכניס את נתינת לוחות הברית, תורת החיים רק בפרשה זו? אשאיר את השאלה הזאת פתוחה. אולי ספיר יתן הסבר.

"שבוע טוב"!

3.2.18  י"ח שבט תשע"ח

בשנים האחרונות, הקדשתי את ה"שבוע טוב" בחודש ינואר לקיבוץ, סיפורים מעברו, בעיות שהיו, למבנים בני 90 ויותר וכיו"ב. החודש הזה אני חוזר בשמחה להגיגי לפרשות השבוע. אין מתאים יותר מלעשות את המעבר הזה בשירה, בשירה גדולה הנמצאת בפרשת "בשלח", "שירת הים"! תמונת המצב היא, שבני ישראל חוצים את הים והמצרים טובעים בו. אז מהי התגובה הספונטנית ביותר אחר אירוע שכזה? כל העם מוצף בגלי שמחה ואושר, שרים וחוגגים! יוצאים מעבדות לחירות!!!
וכך כתוב: אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לאדוני ויאמרו לאמור: "אשירה ליהוה כי גאה גאה, סוס ורכבו רמה בים. עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה, זה אלי ואנווהו, אלוהי אבי וארממנהו". ומסתיים ב"כי בא סוס פרעה ברכבו ובפרשיו בים. וישב עליהם את מי הים ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים".

מהר מאוד מתרחשת תמונת השיא בחגיגות, נשמע קול אישה! כמו שכתוב, "ותיקח מרים הנביאה, אחות אהרון, את התוף בידה ותצאנה כל הנשים אחריה, בתופים ובמחולות ותען להן מרים: "שירו (לא כמו משה שאמר "אשירה") ליהוה כי גאה גאה, סוס ורכבו רמה בים"!. לעתים נדירות אנו מוצאים במקרא השתתפות נשים במרכז חגיגה והנה באירוע כה מכונן בחיי העם, בעת צאתו מעבדות לחירות, האישה (הלא נחשבת מדי – בדרך כלל) מוצאת את מקומה בו. אגב, לא בשלמות: כי למה היא חוזרת על שירת משה כמעט מילה במילה ולא אומרת דברים מקוריים משלה?
כתיבת "שירת הים" מיוחסת לתקופת בית שני. האם הסופר-הכותב הוא זה ששם דגש על הופעת הנשים המיוחדת?  או שהסיפור עבר מפה לאוזן מדור לדור?    אחרי החגיגה הגדולה באה המציאות הקשה שאין יותר 'סיר בשר', ומתחילות התלונות והטרוניות כלפי משה בבחינת : למה הוצאתנו מארץ מצריים…ואנחנו שואלים את השאלה הפשוטה למה משה לא הלך בדרך הים הקצרה, אלא הסתובב במדבר סיני בדרך הארוכה מאוד? התשובה לשאלה בפרשה אומרת, שאם יתקלו, בדרך הקצרה, בצורך במלחמה כלשהי, מיד ישובו כולם למצריים, וכדי למנוע זאת, עדיף להבטיח שלא יעשו כן וללכת בדרך הקשה שאין בה פיתויי חזרה, זו הדרך הנכונה ליציאה מעבדות לחרות.
כמו שכתוב: "ויסב אלוהים את העם דרך המדבר, ים סוף".
מעל לכל הקשיים, הספקות, השאלות והרינונים השליליים, נוצרה עובדה מוצקה, שמדובר כבר בעם אחד! לטוב ולרע.
"שבוע טוב"!