חודש: דצמבר 2017

 30.12.17  י"ב טבת תשע"ח

בחודש האחרון הלכו לעולמם חברים טובים שלנו, רעיה טלמור מיגור, הלל נוימן מבית אלפא והשבוע, במפתיע אילנה סלע מעין המפרץ. יהי זכרם ברוך! מותם של חברים  מכאיב מאוד ואין ניחומים בפינו למשפחות.

אני רוצה לספר לכם על שוער גדול חסר מזל, שנפטר השבוע, יעקב ויסוקר, שוער "הפועל פתח תקוה" בשנות החמישים והשישים של המאה הקודמת. השוער הגדול, ואולי הגדול מכולם בתולדות המדינה, בשנים אלו היה יעקב חודורוב מהפועל תל אביב. חודורוב היה שוער ענק. שני מתחרים היו על ממלאי מקום  בתפקיד ה"שוער השני": בנדורי ממכבי ת"א וויסוקר (יעקב) מפ"ת. כיון שלא היו אז הרבה משחקים בין לאומיים, אני לא חושב שתיפקד כשוער הנבחרת יותר מ- 10 משחקים, אבל בפ"ת… היה אלוהים! ואיך אני הגעתי לכל זה? בחינוך שקיבלנו במוסד לא היה מקום לכדורגל רק לכדורסל וכדור עף. התייחסנו בזלזול ל"פרימיטיבים" האלה שהם משחקים כדורגל. אפילו בימי המשחקים עם הילדים הערביים לא שיחקנו כדורגל. דרך העיתונות: "משמר" ואחר כך "על המשמר" התוודענו למדור הספורט שעסק בעיקר… בכדורגל. אני זוכר דווקא, שהוותיקים היו מדברים על הכדורגל בקן ורשה. אבא סיפר שהוא היה "בק" (מגן) ויודקס היה קיצוני ימני. בשירותי בצבא היו אתי ביחידה שני אוהדי הפועל פ"ת שלא החמיצו משחק וגם כשנשארנו בשבתות (ואז היינו מגיעים הביתה לשבת בחודש בערך) היו יוצאים למשחק וחוזרים לבסיס.
כל הזמן דיברו על השחקנים סטלמך, קאופמן, רצבי והכי הרבה על ויסוקר. הם אלה שהאהיבו עלי את הקבוצה. חמש שנים רצופות הפועל פ"ת לקחו את אליפות הליגה כשיעקב ויסוקר! שומר על השער.

כשפרש החליף אותו אחיו הצעיר, איציק, שהיה לשוער גדול וכשהוא עבר ל"מכבי נתניה" העברתי את אהדה אליו לאהדה ב"מכבי נתניה", אני חושב שדי הצלחתי להעביר אליכם את האהדה הזו… עד היום הזה.

גם השנה , כמו בשנים קודמות, השתתפנו בליבוב לביבות בגן. הפעם עם רומי אציין שני דברים: 1. פעם ראשונה שאנחנו באירוע כזה ואף ילד לא בוכה.      2. ריקוד סבתות עם הנכדות/ים נראה כאילו עבר כוריאוגרפיה מקצועית.     אבל הופתעתי כשראיתי את "ברכת הגן" על הקיר. שמעתי כבר על 'ברכת הבית' ועל 'ברכת הדרך' אבל 'ברכת הגן'? אהבתי את הרעיון והרי היא לפניכם:

"שבוע טוב"!

23.12.17  ה' טבת תשע"ח

סיפורו של בית הילדים הראשון:
ב- 4.1.1930 עלה כל הקיבוץ על אדמות משמר העמק. ב- 1.7.30 התחילה  בניית בית הילדים הראשון. בית קומותיים ל- 14 הילדים הראשונים של הקיבוץ – בית מבטון, כדי לתת בטחון ומגן לילדים בתקופה הסוערת, כשמשמר העמק הייתה נקודה יהודית בודדת בעמק יזרעאל המערבי, מוקפת 7 כפרים ערביים עוינים, אולי לא עוינים אבל לא אוהדים ותומכים. הבית תוכנן על ידי אחד המתכננים של הסוכנות היהודית ונבנה על ידי חברי הקיבוץ. בידיהם הוכנו גם חומרי הבניה למשל: החצץ השחור הוכן מגריסת אבני בזלת שהובאו מהר הגעש. בבית, ששטחו היה 17×20 מ', היו בכל קומה 3 חדרי שינה, שירותים וחדר אוכל. הבית נבנה בעלות כוללת של 2600 לי"ש. כל הכסף התקבל מתרומות, בעיקר מהסוכנות היהודית והקבה"א. בשנת 1936 נבנה על גג הבית מחסן הנשק ברישיון בריטי, ששימש גם מקום ליצירת קשר באמצעות מורס (איתות) עם מזרע שריד וכפר יהושע. במלחמת העצמאות, בחנוכה תש"ט – 1948 הופצץ הבית על ידי מטוסים מצריים בדרכם לרמת דוד. 3 ילדים בני תשע נהרגו בהפצצה בעודם ישנים. זה היה אירוע מאוד טראומטי בחיי הקיבוץ.  הבית נפגע קשה אך שופץ והוסיפו לו חדרים מדרום ומצפון.

בית זה היה ערש החינוך המשותף לכל קיבוצי הקבוץ הארצי של "השומר הצעיר". בבית הזה הומצאה, גובשה ונבנתה האידיאולוגיה של החינוך המשותף ונתקבלו הנוהגים והנוהלים של הסדרי החיים היומיומיים, כאשר קבוצת הילדים מהווה את היחידה הבסיסית בחינוך המשותף.  בית הילדים היה המקום הבטוח בחיי הילדים כדי שהוריהם יוכלו למלא את התפקיד שהועידו לעצמם: ליצור חיים חדשים בארץ חדשה. בית הילדים הזה ענה על צרכי השעה ונתן להורים ולחברה כולה בטחון מלא ושקט: כך נולדה: שינה משותפת, מקלחת משותפת, ארוחות משותפות, לימודים, משחקים, טיפוח חיי החברה ועצמאות. להקמת בית הילדים הראשון הזה הייתה השפעה רבה על התפתחותו של הקיבוץ. בעקבותיו הוקם מבנה המוסד החינוכי שנתן פתרון לגילאי הילדים הגדלים ולגיל הנעורים. ראשית, אצלנו במשמר העמק, כמוסד חינוכי משותף לכל ילדי הקיבוצים, ובהמשך מודל בתנועה כולה.
כולנו, גם אנחנו וכל ילדינו, זכינו וגדלנו בבית הזה. קב' מורן – הקבוצה של שיר, 'סגרה' אותו כבית ילדים ב- 1982-3 אחרי יותר מ-50 שנה בו התחנכו בו כל ילדי הקיבוץ. עם פינויו מהחינוך, התקיימו בו שימושים בעיסוקים שונים עד שיועד ל'בית מוסדות'. לחברים רבים היום הבית אינו משמעותי, אין להם סנטימנטים משום סוג כלפיו, ולא יחס ערכי, גם לא מעסיקה אותם המחשבה מה יהיה גורלו של בית ישן כבן 90 שנה, לו חשיבות היסטורית ערכית ורגשית מעין כמוה . כמזכיר, בשנות התשעים, הכנסתי את הבית הזה לרשימת "שימור אתרים היסטורים" בקיבוץ. (מצרף את הרשימה.)
נכון, תמיד אפשר להביא מומחה שיחווה דעה שמוכרחים להוריד את המבנה כי הוא אינו בטיחותי, אבל לי אין ספק, שליבת הבית המקורית חייבת להישמר ושווה טיפוח והשקעה לפחות כמו זו של "הבית הגדול" במוסד, כי חשיבותו בתולדותינו אינה פחותה. לדעתי, נכון ליעדו ל"בית הוותיקים" כאות כבוד למקימי המקום ומייסדיו. הבית צריך להיות עבורם מקום למפגשים ופעילויות.

בוויכוח שיהיה (אם יהיה בכלל) על גורל בית הילדים הראשון, אם לשמרו או להרסו לפחות רבים יזדהו עם השיר: "…………, יש אבנים עם לב אדם."

"שבוע טוב"!

16.12.17  כ"ח כסלו תשע"ח

איך התחיל מרד המכבים? על פי ספר המכבים א', המרד פרץ במודיעין אחר ששליחיו של אנטיוכוס הרביעי באו למקום כדי לכפות על תושביו להעלות קורבנות על הבמה (המזבח) ז.א. להתיוון. כשיהודי אחד ניגש להקריב קורבן לעיני כל כמצוות אנטיוכוס, התרחש הדבר ככתוב: "וירא מתיתיהו ויקנא… וירץ וישחטהו על הבמה וכן את שליח המלך, הרס את הבמה וקרא בקול: "כל המקנא לתורה והעומד בברית ייצא אחרי!" במילים שלנו "מי לאדוני, אלי!" היתר… היסטוריה. היום אני חושב, שאותם מכבים, גיבורי ילדותנו, איתם כל כך הזדהינו, שאת דמותם הסימפטית והאמיצה אנו נושאים בקרבנו מדי שנה בחנוכה ומפארים את גבורתם, היו בעצם קבוצה של קנאים דתיים קיצוניים בהתנהלותם. טובחת והורגת את כל מי שחושב/מתנהג אחרת. הקנאות הדתית הקיצונית לא התחילה עם  מתיתיהו ובניו. היא מלווה את עם ישראל לאורך ההיסטוריה. ההרג של כל אנשי שכם על ידי שמעון ולוי בשל האונס המפוקפק של דינה על ידי שכם, דרך רצח זמרי והמדיינית על ידי פנחס בן אלעזר בן אהרון הכהן. ואולי אפשר לשייך לתופעה זו גם את הסיפור על משה שהרג את המצרי שהכה את העברי. מעניין שכולם- כולם היו בני שבט לוי, שבט הכוהנים, שבט הקנאים הדתי. שבט לוי הנושא תואר של שבט הכוהנים, השבט המופקד על החיים הרוחניים והמוסריים של העם.     ומה עם קנאי הדת בימינו? החסרים אנו היום קנאים מסוכנים בכל הדתות?  ורק כדי לסיים את סיפור המכבים. החשמונאים שלטו בארץ  (מעזה ועד עכו) משנת 140 לפני הספירה ועד 63 לפה"ס במשך 77 שנים. כיבוש ארץ ישראל ע"י גייסות רומא בהנהגת פומפאוס הביא לסיום שלטונם ול…

וכיון שאנו מצויים בימי החנוכה וזוללים את מאכלי החג: הלביבות והסופגניות הרווייות בשמן זית, לפניכם, סיפורון קצר מהמקורות ששמו: מדוע נבוב הזית וכך מספר המספר הבלתי ידוע:
ביום מותו של שלמה מלך ישראל התאבלו עליו גם עצי הגן השונים. הגפן והרימון ואחרים והשליכו מרוב צער את עליהם הירוקים מעל ענפיהם. רק הזית נשאר עומד בכל הדרו ולא השיר עליו ולא נראה בו כל סימן של צער.
באו אליו העצים ואמרו לו: וכי לא נאה לך להתאבל על מותו של מלך ישראל?  אמר להם הזית: אתם הישרתם את עליכם כדי שכל העולם יראה בצערכם. אולם צערי גדול מצערכם אך שמור בלבי, הביטו וראו כל גופי חלול ונבוב מרב צער כאב ויגון.
ולנו תהיה אך שמחה ואורה!

"שבוע טוב"!

9.12.17  כ"א כסלו תשע"ח

לפני שבועיים כתבתי על כך שאין רוחשים לשכבת דור המבוגרים היום יותר מדי כבוד. השבוע אתייחס לשינוי הגדול שחל בחברה. היום הזקנים, באים- והרבה- אל הדורות הצעירים להקשיב להם, ללמוד מהם את פלאי הטכנולוגיה המאפשרת השתלבות במרחבי החיים העכשוויים, וכוונתי לרזי הטלוויזיה, המחשב, הסמרטפונים, האייפונים והטלפון הסלולרי, ואת האפשרויות ושפע השימושים האינסופיים שבהם. וכל אחד מכם עד גלי ולי יכול לאשר זאת. שמתי לב ששאלותי, הנראות ל"צעירים" אלמנטריות ואפילו פשטניות וטפשיות, מסבות לי שמחה גדולה של פגישה שוות השוקיים הזו. כי (עקיצה) על ספרים איננו יכולים לדבר כי הם כמעט אינם קוראים, וכך על מוזיקה ותיאטרון שלא לדבר על הגות ופילוסופיה. למזלי, יש לי ערוץ דיבור מיוחד משותף והוא 'מכבי נתניה' ומכאן ספורט בכלל.
"אשרי, שככה לי"!

לפני שהורסים אותו אני רוצה לספר על מבנה נוסף המועמד להריסה לצורך בניית מרכז הקיבוץ והוא המבנה היפה של המכבסה + סלון מירה (היום). גם הוא הוקם בשנות ה- 30 המוקדמות (כמעט 90 שנה) לצורך מקלחת ציבורית. המבנה היה מחולק ל3 חלקים : מקלחת לבחורים, מקלחת לבחורות (כך התבטאו אז) ומכבסה (עליה בפעם אחרת אולי). לכל מקלחת (10/8 מ') היה אולם מרכזי על קירותיו קולבים ועליהם ניתלו הבגדים להחלפה, ושמשו גם כמתלים למגבות. מתחתיהם, לאורך הקיר המערבי, הוצבו ספסלי עץ ובכל מקום היו פזורים כפכפים שהם לוח עץ בגודל של 2/15/10 ס"מ שבקצהו כמעט רצועת בד, שתחתן השתלשלו כפות הרגליים כדי שלא לדרוך במים. במקלחת הבחורים הייתה תוספת בצד דרום ובה כיורים ומראות לצרכי גילוח. לאורך הקיר בצד מזרח של המבנה היו 5-6 תאי מקלחת ולכל אחד מהם טוש. האולם המרכזי שימש מקום יוצא מן הכלל לויכוחים סוערים, לשיחות של מה קורה בעבודה, בחברה, בתנועה, במפלגה, בהסתדרות ובארץ בכלל. ותמיד בטונים גבוהים וגם שרו, חזק שרו.
בין מקלחת הבחורים למקלחת הבחורות היה קיר על עמודים וכך נוצר חלל מחבר בין המקלחות שדרכו היו מעבירים כפכפים ואפילו סבון.  כילדים, אני זוכר שמדי פעם היו  לוקחים אותנו להתרחץ שם בהעדר מים חמים, פעם בשבוע, כיון שהמחנכות שלנו היו נשים תמיד לקחו אותנו למקלחת הנשים. בגלל האדים, דמויות החברות שהתרחצו שם באותה שעה היו מעורפלות קצת ואולי בשל כך, לא ראינו בכניסתנו לשם בעיה כלשהי. וגם הן כך. בחופשים במוסד התקלחנו במקלחת הציבורית במקלחת הבחורים. אבל מקלחת יומיומית קבועה שם החלה רק כשהיינו בי"ב. שנה בה למדנו חצי יום וחצי יום עבדנו. אני זוכר את חווית היום הראשון בי"ב, סיימתי את עבודתי ברפת ונכנסתי למקלחת כמו כל חבר מהשורה. הנחתי את בגדי הנקיים על הספסל, את בגדי העבודה תליתי על קולב (או להיפך) שמתי את רגלי בכפכפים וצעדתי לכיוון הטושים. כשהתקרבתי לטוש אני רואה את יוסף גור ז"ל עומד ומשתין לתעלת ניקוז המים מהטושים. הוא הביט בי וראה את פליאתי ואמר לי במלים אלו: "כן, אני משתין במקלחת, אבל יש לי  הצדקה אידיאולוגית ראיתי שגם חזן משתין"! לא ידעתי נפשי מרוב צחוק, ולאורך השנים תמיד הזכרתי לו את "חנוכת" המקלחת הציבורית שלי.
בין המקלחות והמכבסה היה חדר קטן וחשוב מעין כמוהו, בו זכו החברים לטיפולי "פנגו" באמצעות בוץ שהובא במיוחד מטבריה, לסובלים מרומטיזם ואישיאס וכאלו צרות. בחדר הזה הייתה גם אמבטיה  שעמדה על מסילה. ע"י הזזתה נחשפה כניסה וסולם יורד הוביל למרתף ובו סליק הנשק שרק מעטים בלבד, ביניהם גנייק, ידעו על קיומו. לנו נתגלה הסליק במסגרת הכנות לאחד מערבי יום הולדת לקיבוץ. נכנסנו למקום וראינו שאפשר להסיע את האמבטיה על המסילה ולפתוח את דלת הסליק האטום והנשכח. סיפור היסטורי במבנה היסטורי. ולא יאומן! את הבית הזה יש כאלה שרוצים להרוס, ועל כך נכתב כבר בספר ישעיהו מ"ט: "מהרסייך ומחריבייך ממך יצאו".

וברכה לאיתן ליום הולדתו! אמץ את מה שנואי אמרה בכתבה שעשו לנו ולמשפחה כולה בערוץ 1: "שואלים את הבעל שלי למה הוא עוד לא חבר קיבוץ"? הפוך את סימן השאלה לסימן קריאה! זו ברכה ואיחול גדול שלנו. מלבד איחולנו לאושר ואהבה ו… תומר המקסימה!

שנים אני מחכה שיצטרף אלי מישהו מהמשפחה לרשימת הסטודנטים. ראשון, השנה, הצטרף אלי תימור שבטח מלמד את מוריו והשבוע יהב. מלאת אותנו בגאווה, יהבון, אנחנו שמחים בצעדך ומייחלים להצלחתך! ותמיד תמיד נתייצב לצידך, עלה והצלח!!
"שבוע טוב"!