חודש: יולי 2019

27.7.19  כ"ד תמוז תשע"ט

השבוע, ביום א' חל צום י"ז בתמוז בהמשכו במשך שלושה שבועות נהוג להתאבל על חורבן בתי המקדש הראשון והשני (שהתרחשו באותו יום) ועל אובדן הריבונות היהודית בירושלים. אותם שלושה שבועות שיסתיימו בט' באב נקראים ימי בין המצרים. הסבר קצר: בי"ז בתמוז  פרצו הרומאים את חומת ירושלים לקראת שריפת בית המקדש. אנשים דתיים צררו לאותו תאריך כמה צרות יחד ומשייכים לתאריך זה גם את היום בו שבר משה רבנו את לוחות הברית בשל חטא עגל הזהב, יום בו מציינים את חטא המרגלים שהוציאו דיבת הארץ, ובתאריך זה בוטלו הקורבנות ונשרפה התורה בבית המקדש הראשון והועמד צלם בהיכל. דיני האבלות הולכים ומתחזקים לאורך שלושת השבועות הללו עד לשיאם שהוא ט' באב וכך נוהגים: נמנעים מתספורת, מגילוח, מהאזנה למוזיקה קצבית, מקיום מסיבות וחתונות. לא אוכלים בשר ולא שותים יין, לא מקיימים יחסי אישות, ויש כאלה שאינם מתקלחים ואינם מכבסים את בגדיהם. הדתיים מאמינים שבימים אלה השמיים פתוחים ל'תשובה' ויש לחזק את אהבת ישראל כדי לתקן את החטא הנורא של שנאת חינם שהחריבה את בית המקדש השני ואת ארץ ישראל. אנחנו החילונים איננו מודעים לכל המתואר לעיל.  בתקופה זו אין לימודים בישיבות ובאולפנות, זו תקופת ה'חופש הגדול' שלהם במשך זמן מה רבים מהם יוצאים לטיולים ומהם, גם יש שטובעים בכנרת ובים.

הבחירות יתקיימו בעוד 50 יום ונשאלת השאלה האישית במי לתמוך? שאלה שבימי 'הקולקטיביות הרעיונית' כמעט שלא נשאלה. היום ישנם בנו ממצביעי ליכוד דרך 'כחול לבן', 'עבודה', 'מרץ' ועד 'הרשימה המשותפת' ואני מניח שפה ושם ימצאו גם מצביעי 'העוצמה היהודית'. היתרון בתקופת הקולקטיביות הרעיונית בקיבוץ ובתנועה היה בכך שיכולנו לצבור כוח פוליטי, השפעה ואהדה בציבור הרחב מצד אחד, ומהצד השני תחושת אחדות וליכוד בתוכנו. כששני מרכיבים אלה היו קיימים מה הפלא שכולנו נרתמנו לפעילות נדרשת לקראת הבחירות. הניגוד בין האווירה בקיבוץ בבחירות לכנסות בימים עברו, לבין האווירה וההיחלצות של היום כל כך קיצוני, שכל מה שאני חושב הוא על הנוער שלנו, הבנים שלכם והנכדים שלנו. לאיזה סוג של "בועה" אנחנו מחנכים אותם, מה מידת החשיבות, להשקפת עולם ולנעשה סביבנו. בלי כוח פוליטי האם  תהיה לנו השפעה ואכפתיות על גורל החברה והמדינה? מילים גבוהות במציאות עלובה. זה אולי נושא ששווה לדון ב- 2030. עלינו להבין שרק לשים פתק בקלפי זה לא מספיק והפגיעה בנו בוא תבוא אם לא נתפוס זאת ונסתפק רק בחיים טובים  ובנוחיות מירבית.

וברכות לספיר ליום הולדתו. לפעמים כשאני שומע אותך אני מדמה לשמוע את דברי אבא שלי. שטחי העניין, יכולת ההעמקה וכושר הביטוי. אל תשתנה! תמשיך לקחת מבט כולל, גם בקצת ריחוף. המעורבות שלך והאיכפתיות שלך כבר מורידות אותך לקרקע המציאות.
נאחל לך המון עניין בכל שאתה עושה. בכל עיסוקיך! במעשיך ובמחשבותיך! ושהכל יהיה רק בשמחה!!
אהבה שלנו והגאווה שלנו תמיד ילווך!

"שבוע טוב"!

20.7.19   י"ז תמוז תשע"ט

פרשת השבוע "בלק" הוא סיפור ידוע, בו בלק מלך מואב מבקש את בלעם בן בעור, קוסם, מכשף ונואם ידוע, לקלל את עם ישראל ומפיו יוצאות רק ברכות. כידוע ההבחנה בין ברכה לקללה היא דקה מאוד ולא תמיד "המבורך" יודע אם בורך או קולל. לדוגמה המילה "קלס" שאינך יודע אם כוונת האומר היא לשבח ז.א. לקלס, או לגנות, לשים אותו לקלס. כיון שבלעם לא היה טיפש, הוא הולך על החבל הדק הזה שבין הברכה לקללה ובני ישראל, שלא היו מתוחכמים מספיק כדי להבחין בוודאות מלאה בין הטוב ובין הרע שבברכותיו מלאות הרמזים, הרגו אותו כשכבשו את ארץ מואב. יש אומרים שדרכו היא גם דרכם של כותבי הנאומים בימינו. ואסתפק בזאת הפעם.
שתי פגישות הביאו אותי לכתוב את הדברים הבאים מבלי להיכנס לתוכנן.   לפני 15 שנים עברנו יחד עם יעל הרפז ז"ל קורס גישור מתקדם ולאחריו פנינו למזכירים להקים במשמר העמק צוות גישור לעניינים שבין החבר למוסדות הקיבוץ ולסכסוכים אישיים שמקשים על החברים. צוות הגישור שהצענו היה אמור להיות צוות של חברים שאינם קשורים או מכהנים במערכת הממסדית. הצעתנו נידונה במזכירות והועברה לשיחת –קיבוץ ונדחתה בטענה שזה תפקיד המזכירים. היום, כשאנו בעיצומו של תהליך חיזוק המשפחה מול החלשת החברה הכללית בקבלת החלטות ובעיקר ביישומן, הצורך במוסד הגישור רק עולה ובעקבות שתי הפגישות שחברים באו לדבר אתי נראה לי הכרחי. במקרה אחד חרגתי מנוהגי ופניתי למזכירות והצעתי שיקימו 'גוף' בלתי תלוי לטיפול בנושא, (אגב, כך הוקמה המזכירות החברתית המורחבת) מאחר שהעימות נמשך כבר זמן רב. הקשיבו לי (התרשמתי) בהבנה, אך בפועל זה לא קרה ו"האי הבנות" נמשכות ויימשכו גם לאחר ששוב ניסו מוסדות הקיבוץ ל"טפל" בעניין. אני בטוח שצוות גישור בחשיבה "מחוץ לקופסא" היה שומע ומקשיב לצדדים, מתייעץ עם מי שימצא לנכון, (אם ירגיש צורך) ופותר את העניין.
מאחר שהוגדר שהתהליך החברתי יעסוק ב- 2030, מועד/תקופה שלא תחול עלי ולא אהיה שותף לה, אני תורם בדרך זו את הצעתינו, להקים צוות גישור! ואנחנו בהחלט נהיה מוכנים להשתתף בהליך הגדרת התפקיד.
ולברכות: ללירן, שכבר אינו נער, המון ברכות חמות לך ולמשפחתך ולכולנו ביום הולדתך ה- 56 ואני לא מאמין שכך הוא, כי בשבילי/נו תמיד תישאר הילד המקסים, השובב, החייכני, המתבייש קצת והאהוב על כל. נאחל לך שכל משאלותיך יתמלאו… ובשמחה גדולה!
ולאן! ההולכת וצומחת לנגד עינינו שכמובן היינו רוצים לראותך יותר – נערה כל כך מוכשרת בנגינה בחליל, בשירה, בכתיבה, שדווקא בחרת בציור כמסלול למידה והתמקצעות, נאחל לך המון הצלחה, אושר, אהבה והכל בשמחה גדולה עם הוריך, אחייך, חבריך וחברותייך וכל משפחתך הגדולה.
" שבוע טוב"!

13.7.19   י' תמוז תשע"ט

פרשת השבוע "חוקת" כוללת שלושה נושאים שאתייחס אליהם:
הפרה האדומה, מות מרים הנביאה ומשה מוציא מים מהסלע ונענש.
כשריכזתי את הרפת בפעם הראשונה, נקלענו להמלטה קשה במיוחד שגם כוחותיו של יואש  לא יכלו לעזור בהוצאת הוולד ונאלצתי להתקשר לד"ר סירוטינסקי, 'רופא הבהמות' (וטרינר) שבלי להיכנס לפרטים, הביא לעולם עגלה אדומה (כתומה) עם כוכב לבן במצחה. בעודנו שותים את ספלי הקפה אחרי האירוע, סיפר לי את סיפור הפרה האדומה בתנ"ך. וכך סיפר: בפרשת השבוע עוסקים בנושאי טומאה וטהרה. חכמינו פסקו מהו סולם "הטומאה" ובראשו טומאת המת המכונה 'אבי אבות הטומאה'. כדי להיטהר, נזקקים לפרה שכולה אדומה, ואין בה מום, אותה מוסרים בידי הכהן הגדול ששורף אותה כולה מחוץ למחנה. מאפרה, המעורבב ומומס עם עץ ארז, תולעת שני ואזוב מיטהרים שבעה ימים. כששאלתי מה זה כל הסיפור הזה ענה לי: "זו חוקת התורה" ועל כך אין ויכוח! אבל העגלה שנולדה לנו, אמר סירוטינסקי, לא תוכל לשמש כ'פרה אדומה', בגלל הכתם הלבן הקטן שעל מצחה".
ולמות מרים הנביאה אחות משה ואהרון. מרים הייתה מאוד אהובה על העם והיא זכורה ומוזכרת בעיקר בשל שלוש סיבות. הראשונה כילדה בת שש השומרת על משה הקטן בתיבה השטה על היאור, עד שבאה ביתיה בת פרעה, והיא משכנעת אותה למסור אותו לאמו להנקה. השנייה, השירה והמחולות הסוחפים שארגנה לבנות עם ישראל לאחר חציית ים סוף. והשלישית, כשדיברה סרה במשה על האישה הכושית ש"לקח" וכעונש על כך (עוד עונש) 'חטפה' צרעת והוצאה מהמחנה לשבוע, והעם… מסרב להמשיך בדרכו במדבר עד שתשוב מהבידוד. יש הקושרים את מותה גם לסיפור "מי המריבה". המדרש מספר: למרים הייתה באר שהלכה איתה כל הזמן וממנה שתה כל העם וכשמתה, אזלו המים, העם מתלונן על צמא ואת תלונתו מעביר משה לאלוהים ו"הכל יכול" מביא אותם לסלע ופוקד על משה ואהרון לדבר אל הסלע כדי שיצאו ממנו מים. אך משה לא מדבר אל הסלע אלא מכה בו פעמיים  ומים רבים זרמו והירוו את העם הצמא. בשל אי קיום הוראותיו גזר אלוהים עונש כבד על משה ואהרון שלא יגשימו את משימת חייהם ולא יוכלו לבא אל הארץ.
לפני שבועיים סיפרתי על העונש שהטיל אלוהים על העם בגין המרגלים. שעל ארבעים הימים שריגלו בארץ, נידון כל העם לנדוד ארבעים שנים במדבר. גם בפרשה זו אלוהים ממשיך להעניש והפעם את משה ואהרון באופן אישי.     אדם בן ימינו יתמה, כמובן, על המידתיות שבעונש, איך מול מעשיו ופעלו הגדול והמפואר של משה רבנו, נמנע ממנו להגשים את חלום חייו ומשא נפשו. ומכאן לדילמה הנצחית, הקשר בין פועלו של האדם בעבר לבין צרכיו של דור העתיד בבחינת: "האדם משתעשע בזיכרונות עברו, אבל אלוהים חושב רק על העתיד ולשם מכוון". הרב יונתן זקס בספרו "שיח ושיג" כותב שזו ההתייחסות 'הקרה' של אלוהים ורמז לתופעת חילופי הדורות כשמורה מתי: "עד כאן" וממתי: דור חדש. ואוסיף משלי, בימינו, בחברה המערבית המודרנית וגם אצלנו קיימת ההתייחסות המבטלת את דור הזקנים 'המשתעשע בזיכרונותיו' ובפועלו בעוד הדורות הבאים כבר מתנהלים בדרכם האחרת. וד"ל.
ובלי ברכות הרי אי אפשר, הברכות השבוע מכוונות לגלי בן ה- 9.  נאחל לך ילד חכם, יפה, חזק ואהוב, שתרבה דעת, תרבה חברים וחברות, שתרבה בכדורגל וכדורסל, שתרבה אהבה, שתרבה שמחה ואושר במשפחה עם הוריך ואחיך ועם כולנו במשפחתך הגדולה.

"שבוע טוב"!

6.7.19   ג' תמוז תשע"ט

יש פרשות- שבוע שאי אפשר לפסוח עליהן ואחת מאלה היא פרשת "קורח". זו פרשה המעלה לראשונה את שאלת מהות הדמוקרטיה מול השלטון הקיים.
ראשית הסיפור: קורח, בן דודו של משה רבנו, אדם חכם ועשיר ומאוד אמביציוזי (במדרש נאמר שעושרו בא לו, כשיוסף מינה אותו למנהל מחסני המזון במצרים). לפני שהתחיל ב"מרד" נגד משה, הקים שתי קבוצות מורדים שעמד בראשן. ואלו הן: האחת, דתן ואבירם משבט ראובן שטענו שראובן בהיותו הבן הבכור והם כיורשיו צריכים להוביל את העם. והשנייה: 250 ראשי בתי אב משבטים אחרים שהצטרפו אליו. קורח היה פופוליסט גדול וידע לדבר אל אנשיו. הוא ידע לפרוט על מיתרי המרמור של הבלתי מרוצים ולתת להם הרגשה שהוא עומד לצדם ותומך בהם כנגד המנהיג השולט, במקרה שלנו- משה. מה בעצם קורח רצה? בסך הכל הוא רצה רוטציה! הוא רצה להחליף את משה ואהרון וניסה לעשות את החיבור הראשון בין הון לשלטון. במילים אחרות: "בעל המאה יהיה גם בעל הדעה". משה היה חכם דיו ועשה הכל כדי למנוע זאת. המניע למרד היו המינויים שמשה עשה בהעניקו לאהרון את התואר כהן ראשי ומינה את בניו ליורשיו. קורח, שנפגע מכך שאינו במינויים האלה, בא בטענות למשה ואמר לו בהתרגשות: "כל הקהילה כולם קדושים, ובתוכם אלוהים, מדוע תתנשאו על קהל אלוהים?" במילים אחרות: אף אחד לא בחר בך למנהיג ולא את הכוהנים למלאכת הקודש! אנחנו לא פחות טובים מכם ולכן אנחנו דורשים את חלקנו במנהיגות ובשלטון. משה, שהבין את המגמה מאחורי דבריו אמר לו בשקט: "בסדר, אלוהים יחליט! בוא ונראה אותך מדליק את הקטורת!" ואז כשקורח ואנשיו  מנסים להדליק את הקטורת, האדמה פערה פיה – לפקודת אלוהים, שכמובן היה עם משה – ובלעה את קורח ובני עדתו. מאז ועד מותו משה ידע שהשלטון על העם הוא בידיו. מוכרחים להודות, שהטיעונים של קורח היו הגיוניים: יש שוויון , כולם נולדו בצלם ולכולם מגיע. היום היו אומרים: "העם דורש צדק קדושתי"!  כידוע סיפורי המקרא אינם חותרים לרעיונות כמו דמוקרטיה וליברליזם ועובדה שגם בחלוף מאות שנים אחרי תקופת 'השופטים',  באה תקופת 'המלכים'. בפרשת קורח אנחנו נתקלים לראשונה בסוגיות הדמוקרטיה, בשוויון, ובהחלפת השלטון , ההנהגה וההורשה לכן הפרשה כל כך חשובה ויוצאת דופן. כששאלתי למה פרשה זו בכלל כלולה בספר 'במדבר', שנכתב בימי בית ראשון, השיב המרצה הנבוך: "כי כך כתוב בתורה" וד"ל.

בשבוע שעבר שכחתי לציין בין השמות שסיימו את לימודיהם השנה, את  מיה שסיימה לימודי קאוצ'ינג אישי ועסקי אנחנו מברכים אותם בחום ומצפים לראות "תוצאות" יפות בפועל של לימודיה.
"שבוע טוב"!