חודש: פברואר 2014

אחרי חגיגות ה"ענק" להדר בארבעים להולדתו, ואכן הזמן עובר על כולנו, החגיגה השנה צנועה בהרבה אבל הרגשות רק מעצימות. זו הזדמנות נאה לברך אותך, הדר, ליום הולדתך באהבה רבה, בכל טוב ואושר בכל שתעשה, בהרבה שמחה!, ובגילך כבר אפשר לומר, להציע לך, להביט בפיכחון סביבך ולמצוא תמיד את הטוב והיפה, את חצי הכוס המלאה.

השבוע "בא כשמן בעצמותי" (חוברת "אם בארזים נפלה שלכת" עמ' 15)חידון השפה העברית של "שומריה". מנהג יפה זה, לקיים חידון שנתי ואת תהליך ההכנה  לקראתו, שמאיר "ערכי יסוד" בחיי האומה, העם והמדינה מתקיים כבר כמה שנים והשנה מוקדש לעברית, להעשרת השפה העברית, ואולי גם בא כהתרסה קלה לשפה ה"וואטסאפית" השולטת היום בייחוד אצל בני הנוער. החוברת הנאה המונחת לפני עשויה היטב ז.א. המונחים כתובים ברור, מנוסחים כהלכה ומעוצבים באופן מאוד קריא ונגיש לכל אחד ואחת. אין זה סוד שהשפה העברית מתרדדת, (נעשית רדודה), שעושרה כפי שבא לביטוי בתנ"ך ועד הספרות בת זמננו, היא שפה אחרת לגמרי מזו המדוברת ביומיום. והנה, חבורת המחנכים של "שומריה" מצליחה להביא את הנוער להתעניין וללמוד את השפה העברית ולשים בצד לשבוע/יים/חודש את ה"היוש", "ביוש", "מה נש"?, "אממממ", "חחחחח" וכד'. פשוט נפלא! אני לא משלה את עצמי שיום אחד יבוא אלי מור ויאמר לי: "סבא, זה עשרת ימים שלא ראיתיך", כמו שאמר לי אחי בילדותו. אני גם לא משלה את עצמי שמחר "שפת הרחוב" תיעלם וכולם ידברו בשפת עבר. כל בר דעת יודע ששפה חיה כוללת גם מילים וביטויי סלנג ושיבושי לשון, אבל אולי יהיה בחידון זה, בתחרות בין החניכים על הידע הבקיאות, בסיס למה שאמר קוהלת: "שלח לחמך על פני המים, כי ברב ימים תמצאנו" (עמ'47). החייאת השפה העברית היא ההישג הענק של התנועה הציונית! אבא תמיד היה מוסיף למשפט הזה "והקיבוץ", וחוזר ואומר: העברית והקיבוץ! והוא צדק. לא נותר לי אלא באמת לברך על היוזמה הזו קודם כל את המחנכים (ובמיוחד את ירון) ובעיקר את החניכים שמוכנים להקדיש מזמנם בעיסוק בשפה העברית. בשבילנו, זו שמחה גדולה וסיפוק גדול.
"שבוע טוב!"
נ.ב. אמש היינו באירוע החידון השנתי שהוקדש לעברית ונהנינו מאוד מארגון האולם, דרך השאלות (שחלקן היה קשה מדי גם למומחי השפה) ומהתשובות. כשהנוער רוצה הוא מצליח. הפן האישי כמובן לא חסר. רחב לבנו כשראינו בין חמשת זוגות המסיימים את ליאן וספיר. ורגע של נחת כזה, כמו הרגע בו  הוכרז על ספיר כזוכה במקום השני (רק כתה ח'), אני לא זוכר. בעצם הגיע לו לדעתי המקום הראשון כי כולם הופיעו בזוגות וספיר למעשה היה יחידי.     לליאן וספיר – ברכות  !

 "שבוע טוב" (112)

אורי בת עשר. פעם ראשונה בחייה מעבירה קידומת ואנחנו מרגישים קליק קטן שאומר לנו "איך שהזמן רץ". איך מברכים ילדה בת עשר שרוצים שתישאר כזו, איך מברכים ילדה בת עשר בברכה שהיא רצינית וגם ילדית, שמתאימות לה מילים כמו "בגרות", "אחריות" וגם מילים כמו: "שובבות", "צחוקים", "פרחחיות" אני רואה שאני מסתבך אז אומר לך: קיקה! אנחנו כל כך אוהבים אותך! מאחלים לך רק טוב, המון שמחה, לך להוריך ולאחים שלך! ושלא תפסיקי לרקוד! ואתה הדר, המתן לברכה בשבוע הבא.

לפני שבועיים דיברנו על תרומתו של יתרו למיסוד החברה והיום נעשה צעד אחד קדימה בהתפתחות הממסד. פרשת השבוע שעבר נקראה "תרומות". על שום מה? על שום שבניית המשכן (בית האלוהים) במדבר עולה הרבה כסף ועל כן, כל אחד ואחת מתבקש לתרום "כאשר ידבנו ליבו", כמה שהוא יכול. האירוע הזה חל ב1313 לפנה"ס (לפי מחקרים). בסיפורי המקרא ההתרמה עברה בהצלחה "מעל למשוער" והנה, חלפו 300 שנה ובירושלים מולך שלמה המלך המכונה גם "החכם באדם", שהבין, שבבואך לבנות בית מקדש מפואר,על תרומות אי אפשר לסמוך ושינה כיוון מ"רצוני"ל"מחייב", מ"התנדבות" ל"חובה". קראו לכך מסים! ואיך הבטיח את ביצוע גביית המיסים הנתבעים? הוא מינה 12 נציבים (אחד לשבט) במקום המוכתארים המקומיים ששלטו בישובים השונים ואמר להם:"אתם תעבירו אלי (לשלטון המרכזי) את כל "פירותיכם" (ההכנסות) חודש אחד בשנה".כך צבר כסף רב לבניין המקדש, כך גם עשק את אזרחיו. לפעמים גם לנו נדמה שהמיסוי במדינתנו אינו צודק ועושק את אזרחיו אם כי מההיסטוריה למדנו, ששלטון מרכזי צריך מימון לקיומו (לקיומנו) והמיסוי (כזה או אחר) הוא הדרך היעילה והטובה ביותר להשיגו. אצלנו היום חל שכלול בשיטה: יש מסים ישירים ועקיפים ובצידם גם שפע של תרומות שהאזרח מתבקש לתרום (ממסדיות ופרטיות) ושפע גדול יותר,ממש הצפה של בקשות לתרומות. משם זה התחיל.

פרשת השבוע "תצווה" עוסקת במשכן ומייחסת חשיבות רבה לבגדי הכוהנים בבחינת "הבגד עושה את האדם" מבלי להשתמש במילה "אופנה". פעמיים בהיסטוריה אלוהים עיצב בגדים: בפעם הראשונה לאדם וחוה בגן העדן בלבוש העירום ולאחר חטא האכילה מתפוח עץ הדעת כיסוי מינימלי של אבריהם בעלי תאנה. ובפעם השנייה בפרשה שלנו בבגדי הכוהנים המפוארים. משום שכוהן בג'ינס,טי-שירט וקרוקס לא יגרום לעם להעריך את המנהיגות הרוחנית שלו,  וגם לא את עצמו כלפי תפקידו. וטיפת אקטואליה על בגדים. ראו איך ש"ס והפמיניסטיות התאחדו(!) בקריאה לשרת הספורט לבטל את תופעת ה"מעודדות" בהפסקות משחקי כדורסל, בשל לבושן החושפני ותנועותיהן בנימוק של פגיעה בצניעותן,ברגשות הציבור ובכבודו.

"בשבוע שעבר קטעתי את הסיפור על חוני המעגל. לאחר שננזפתי בשל כך אני בא להשלימו. סיימנו בכך שחוני ראה את הנכד מלקט חרובים… שאלו: "אתה נטעת את העץ?" השיבו: "אבי אבי (סבי) נטעו". הבין חוני שנרדם לשבעים שנה. חזר לביתו וראה שהכול השתנה ובני אדם אחרים גרים בו. נכנס לבית המדרש ועל כל קושיה שהיה מברר להם היה אומר: "אני חוני המעגל" ואיש לא האמין לו שהוא חוני המעגל ולא נהגו בו כבוד ראוי. חלשה דעתו, ביקש רחמים ומת. עכשיו אולי תבינו למה קטעתי את הסיפור, כי לכזה, אני לא רוצה להידמות.

"שבוע טוב"

חבר… שותף…. מפקד… כאח. איך החיים הופכים לזיכרונות: חברות שהתחילה לפני 45 שנה, בצבא.שנים ארוכות בהן ליווינו אחד את השני בכל החוויות המשמחות והפחות משמחות,  בהן ליווינו אחד את השני במעשינו, בפעילויותינו בעיסוקינו וחוויותנו. המכנה המשותף הראשון שלנו היה כשהסתבר לנו לנשותינו יש אותו שם, שם נפלא –רעיה! המכנה המשותף השני היה דרך החיים המשותפת בה חיינו – הקיבוץ!,  חברותנו התבססה על אורח החיים הזה, שלא תמיד הקל עליך.  היית איכפתניק לוחם, ביחס לקיבוצך-ביתך – יגור וגם במכנה המשותף השלישי, במסגרת הצבאית. החברות בינינו התחזקה מאוד על רקע מלחמת יום כיפור. אני זוכר שבאת אלי ב-7.10.73 בלילה וביקשת שאקח שיירה של מכליות דלק למפקדת האוגדה בהר שיפון ואמרת: "תיזהר ליד נפח אולי יש שם סורים". כשחזרתי  עם שחר נתת לי חיבוק לבבי כזה וחיוך האומר שבעצם "אני הייתי צריך לעלות בעצמי לרמה ולא אתה" ואחרי כן ממ"פ נהיית סמג"ד ואחרי כן החלו השחרורים, והחזקת אותי אתך עד ליל הסדר. חיינו ביחד חצי שנה. סיפרת לי על עצמך, על המשפחה על ההורים על יגור שלך ואני סיפרתי על משפחתי, על הורי ועל משמר העמק. אחר כך פרצה מלחמת לבנון ואני נזכר שבאנו למסיבת הבת מצווה של מירב, לקחת אותי הצידה ואמרת לי: "תחזור הביתה, תעלה על מדים ובוא לימ"ח אל תחכה לצו קריאה, מתחיל משהו". רמי אומר והוא המג"ד. בלילה השני למלחמה נקראת לדאמור לקבוצת פקודות."בוא" אמרת לי "תהיה הנהג שלי הלילה". נסענו בלי אורות דרך צידון ויורים עלינו כל הזמן ואתה אומר לי:"תתכופף" ואתה יודע שאי אפשר לנהוג בכפיפה אז אתה אומר:"סע יותר מהר" אבל הג'יפ מקרטע… כשהגענו לחוות המיכלים שוב חיבקת אותי, ואני חושב מה קורה לו? ומאז היינו בקשר רצוף כל הזמן בבעיות ובפתרונות. אהבנו להיפגש. כשסיפרת לי על הסרטן שלך, היה זהאךטבעי שנשוחח על כך. רציתי תמיד, להקל עליך בסיפורים, בשטויות ובהמון אהבה, כי הרגשתי שאתה הולך ונשמט ממני. ניסיתי להיות לידך שמח אבל תשאלו את רעיתי מה הייתי מספר לכשהייתי חוזר הביתה. שיתפתי אתך פעולה אבל לא נדבקתי אף פעם באופטימיות שלך, למרות שהתייעצת אתי לגבי תכניות משותפות שדיברת עליהן, עם חברינו מהצבא וטיולים שרצית רק אתי ועם נשותינו: ואמרת כמו בשיר:"אם לא בינואר אז בפברואר". אם יש משהו שהחמצנו יחד זה את הראיון המצולם של סיפור חייך שתמיד דחית בבחינת "מה בוער"ושכבר רצית לקיימו, הבאתי את המצלמה והתחלנו בראיון.. בדיוק באותו יום ניסרו ענפים סביב ביתך ואמרת לי: "פעם אחרת". ולא תהיה יותר פעם אחרת.
אהבתי אותך בשל מה שהיית לי  – כאח, כחבר, כמפקד, כשותף לדרך חיים נוח בשלום, כשענן האהבה עוטף אותך.

החיים נמשכים…ולנושא אחר. הרבה שיאי יובש נרשמו בינואר 2014 השחון ועושה רושם שפברואר לא יהיה שונה בהרבה (בלי נדר). כל אימת שמדברים על שנת בצורת עולה לפני דמותו של חוני המעגל. כולם אמרו עליו שהיה בעל יכולת נדירה להביא לכך שתפילותיו תתגשמנה. (אילו הייתי חוני המעגל, מי הייתי? האם כמוהו?) כשיצא חודש אדר ולא ירדו גשמים אמרו לו: "התפלל אתה לגשם"! התפלל ולא ירד המטר, חג סביבו מעגל ואמר:"לא אצא ממנו עד שירדו גשמים" ואז נפתחו ארובות השמים וגשם עז ניתך, כל כך הרבה גשם עד שבאו וביקשו ממנו שיפסיק את הגשם ותוך כדי תפילתו זו נשבה רוח חזקה, פיזרה את העבים וזרחה החמה. אך היום אנו חיים בתקופה שהתפילות לא עוזרות אפילו להרפיית כאב ראש. לא תפילות ולא תחינות או בקשות יביאו עלינו את הגשם המיוחל, רק סבלנות ותקווה, הוא יבוא בסוף ואולי אפילו נתפלל שיפסק!

אבל לו הייתי חוני המעגל הייתי רוצה להיות חוני מהסיפור הבא: חוני צעד בדרך ופגש איש זקן נוטע חרוב, שאל אותו למה אתה נוטע עץ חרוב? הרי העץ ייתן פריו רק בעוד 70 שנה? ענה לו האיש: אני נוטע את החרוב למען הדורות הבאים, כשם שנטעו לי אבותי"! נכנס חוני למערה התיישב, נמנם ונרדם. כעבור 70 שנה התעורר ולפניו ניצב נכדו של הזקן מלקט מפירות החרוב. (ההמשך לא חשוב) וזה החוני שהייתי בוחר להיות.

"שבוע טוב"!