חודש: אוגוסט 2016

27.8.16  כ"ג אב תשע"ו

ברכות לתימור ליום הולדתו: תימי, "ילד הסנדוויץ" שלנו, לא רק שאתה העורך והמעצב את ה"שבועון" הזה (ועל כך תודה גדולה) ולא רק שברוחך ובהתנהלותך יש חכמה ותבונה רבה, תמיד אתה מוצא את הזמן להתקשר ולהתעניין מה קורה אצלנו. בימים אלו שתומי מגובס ואתם מרותקים, נוסף לברכת יום הולדת לך, אנחנו שולחים לכל משפחתך המוכשרת ברכה חמה. אוהבים אותך מאוד ותמיד מצפים לראותכם. הרבה נחת, אהבה, בריאות ואושר!

השבוע נתקלתי במאמר המנמק למה ארץ ישראל שייכת כולה לנו, כי אותה קיבלנו מהשם לפני 2500 שנים. מאברהם רבינו, דרך יהושע בן נון. מאמר ובו פרטים על מקומות חשובים, מלחמות קשות הנותנות לעם ישראל את הארץ שהובטחה לו. לתומי חשבתי, שמדינת ישראל קמה כתוצאה מהחלטות מדיניות של אומות העולם.  שההתחלה הייתה בשלהי המאה ה- 19, בחזון, חזונו של הרצל למצוא לעם היהודי בית לאומי, חזון שקיבל את אישורו בקונגרס היהודי הראשון ב- 1986. הרצל ביקש את אישור התורכים ולא צלח. האישור המדיני הראשון הייתה "הצהרת בלפור" המכריזה על הקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל ב-  2.11.1917 ואושר ע"י ממשלת בריטניה.  לאחר מלחמת העולם הראשונה הוקם "חבר הלאומים" (האו"ם כיום) שאישר את הצהרת בלפור והכריז על בריטניה כבעלת המנדט על א"י. זו כבר הייתה הכרה רחבה של עמים רבים. בכ"ט בנובמבר תש"ח החליטה עצרת האו"ם על חלוקת א"י ממערב לירדן. חלק של 17% מהשטח ליהודים והיתר לערבים למעט ירושלים שתישאר בינלאומית. כך קמה המדינה! מי צודק יותר בעל המאמר על זכות אבות או אני?

בשבוע שעבר סיפרתי על ט' באב. הפעם אתייחס לט"ו באב המכונה בפי העם "חג האהבה". האמת היא שט"ו באב אף פעם לא הגיע לדרגת חג ממש כמו ט"ו בשבט או אפילו ל"ג בעומר. יש האומרים שהסיבות הן: א'. הפוריטניות של התנועה הציונית בראשית דרכה בא"י. ב'. התאריך חל בחופש הגדול, בו סוכני הפצת התרבות – המורים והגננות, לא מלמדים בחופש, בשל כך גם אינו זוכה לפופולריות רבה. ממשפט אחד, שנכתב במשנה (תענית ד' ח'.) ניתן להבין  שבט"ו באב נערך חג עממי בו צעירי ירושלים בנים ובנות יצאו אל הכרמים ומצאו בני זוג. מפרשי כתבי חז"ל במאה ה- 19 מעלים השערות שט"ו באב היה בכלל חג חקלאי קדום, "חג הבציר"! ומסתמך על כך שמצויין במפורש שהבנים והבנות יצאו לחגוג בכרמים!. כך או כך, היום מנסים לחדש את ה"חג" באופן כזה או אחר.

השבוע השלמתי בהצלחה את הטיפול בעיני שנמשך יותר משנתיים. בעודי ממתין לקוסמת ד'ר מטלון, ראיתי שליד דלת חדרה ב"לין" כתוב: "אני רוצה תמיד עיניים כדי לראות את יופי העולם ולהלל את היופי המופלא הזה שאין בו דופי, ולהלל את מי שעשה אותו יפה להלל, ומלא, כל כך מלא יופי"! וחתום המשורר נתן זך. וזו התוצאה של טיפולה המסור ועל כך הודייתי לה. איזה יופי!

"שבוע טוב"!

20.8.16   ט"ז אב תשע"ו

הידעתם שתשעה באב הוא יום צום? באמצעות הצום באה לביטוי הכוונה והרצון של החברה או הפרט לרצות את אלוהים, לבטל גזרה או עונש שהטיל על העם. ביום זה  (586 לפני הספירה ו – 70 לפני הספירה)  חרבו בית המקדש הראשון והשני. הראשון בשל שפיכות דמים, עבודה זרה וגילוי עריות והשני בשל שנאת חינם. הסיפור "שעל קמצא ובר קמצא חרבה ירושלים" הוא: שאחד מעשירי ירושלים בייש את שנוא נפשו בנוכחות נכבדי העיר והעלבון הגדול הביא את המבוייש להאשים בפני הרומאים את נכבדי ירושלים כי קשרו קשר נגדם. הוא זייף עדות שקר שמשכנעת את הרומאים באמיתות דבריו והם מחריבים את בית המקדש. למה קבעו את המועד לתשעה באב? על מועד חורבן הבית הראשון קיימות שתי גירסאות. בספר 'מלכים' המועד הוא החמישי באב ובספר ירמיהו מצוין העשירי באב. וכך גם מציין עד הראייה לחורבן יוסף בן מתיתיהו. כדי לרצות את אלוהים הוכרז על יום צום לתפילה ותחינה. עם שיבת ציון מבבל והקמת הבית השני לא היה כבר טעם לצום.והוא בוטל. הראייה, שימי צום לא מוזכרים כלל בתקופת בית שני. לא נמצא זכר לצום כלשהו במגילות קומראן. אפילו הפילוסוף פילון וההיסטוריון יוסף בן מתיתיהו לא מזכירים צומות כלשהם. מתי התחילו לצום בט' באב?  רק אחרי נפילת ביתר, המהלומה שסיימה את מרד בר כוכבא ב – 135 לספירה חזרו היהודים לדפוס שהצליח במימושו אחרי חורבן בית ראשון לקבוע יום צום. ונקבע שהצום יהיה בט' באב.
אני מרשה לעצמי, ברוח זו,  "להלך על בקבוקי המחלוקות" ולדון בסוגית "גודל" הקיבוץ. זה לא סוד שאיננו כבר הקיבוץ הקלאסי, חסרה מטרה, חסרה אידיאולוגיה משותפת (פחות או יותר), חסרה אינטימיות בין החברים ואולי חסרה במיוחד ההיכרות בין החברים. קיבוץ בו אינך מכיר ולא מכירים אותך בין רבע לשליש מהחברים הוא כבר משהו אחר ש"משתמש" בשם התואר: קיבוץ. השותפות בתחומים העיקריים של חיינו, באמצעי הייצור, בחינוך, בתרבות, בבריאות היא מאוד מהותית וחיונית אבל אנחנו בזמן מתאים להביא לשינוי המושג קיבוץ למונח ה"קהילה" או "ברית חברים". הקיבוץ – גוף המשתנה מאז היווסדו בשנות העשרים של המאה הקודמת – בנוי על הזדהות עם רעיון מסויים, שבונה חברה מסויימת אליה מחנכים את הבנים, הבסיס לביצוע המשימה הוא היכרות מלאה בין השותפים. שהמשפחה היא רק אחד ממרכיביו. הפעילות המשותפת, עבודה עצמית, המפגש החברתי ויצירת תרבות מקומית. ברור שבקיבוץ הקטן, האינטימי, היה קל יותר להשיג ערכים בסיסיים אלה שבקיבוץ הגדול והגדל קשה להשיגם. אם פעם הקיבוץ היה כאגרוף היום הוא יד פתוחה באצבעות רפויות. האם יש גבול לגודל הקהילה שתשאף לחיות ע"פ אותם ערכים הקרואים עד היום קיבוץ? לצערי, אני אומר: הגודל קובע

13.8.16    ט' באב תשע"ו

ארבעים ושתיים תחנות היו לעם ישראל במדבר, כך כתוב בפרשת "מסעי". אולי משה רבנו ביוזמתו ואולי צו אלוהי שהונחת עליו, גרמו לו לכתוב יומן מסע. היומן  מציין כמו אצל מרבית התיירים והמטיילים, את שמות המקומות אותם הם עוברים בדרך המסע שלהם. לכן גם המילים החוזרות בפרשה הן: "וייסעו ויחנו" "וייסעו ויחנו", מרעמסס לסוכות מסוכות לאיתם וכך מיציאת מצריים ועד החנייה האחרונה בערבות מואב לפני הכניסה לארץ זבת החלב והדבש. למה נכתב יומן המסע הזה? יש הגורסים  שסיפור המסע הוא ביטוי לחשיבות שנתן משה לתיעוד ההיסטורי, שיזכיר לעם לדורותיו כמה קשה הייתה הדרך בה הלכו אבותינו כדי להגיע אל הארץ. אחרים חושבים שמשה עמד כל הזמן בלחצים לשוב אל סיר הבשר והתיאור המפורט של ארבעים ושתיים התחנות כוונתו להרתיע ולהחליש את רוח המתלוננים על כך ומבהיר שהחזרה היא צעד בלתי הפיך. כדברי השיר: "אם זה טוב ואם זה רע –  אין כבר דרך חזרה". ויש הטוענים, שיומן המסע הזה מסביר שהדרך – התהליך, חשוב מהתכלית – המטרה, ועובדה שמשה לא נכנס לארץ. על הנושא העתיק: האם המטרה מקדשת את האמצעים? התווכחנו עוד שהיינו חניכים במוסד- מדפוסי ההתנהגות במשחקים צופיים ועד לדיון בדרכי שלטון המפלגה הקומוניסטית בברית המועצות (הרציחות, הגולאגים) ועד היום זה נושא לדיון בתחומים שונים ורבים. במשמעות התהליך' וחשיבותו אנו עוסקים יומיום, כמו בחינוך, למשל. אבל מה קורה שהמטרה כבר מושגת? למשל (וסליחה על "גובה" הדוגמה), התנועה הציונית שהוקמה בשלהי המאה ה- 19 הציבה לעצמה מטרה והיא הקמת מדינה והתהליך – "המדבר" שלה – היה חינוך לקראת… כיבוש השממה, הקמת ישובים ובניית מוסדות, כי רק רשת כזו, תאפשר להשיג את המטרה – הקמת מדינה. בהמשך המטרה הושגה והוקמה מדינה. למעשה התנועה הציונית סיימה את התהליך! את המסע! האם היא צריכה להתפרק? להמציא לעצמה מטרות חדשות? או, להבדיל, התנועה הקיבוצית מה בין "התהליך" –  "האמצעים" -"המטרה" – ו"התוצאה"? כל אלו הן מחשבות הצצות בעקבות הפרשה ויש מה ללמוד ממנה.

לפני שבועיים, ביום ראשון בבוקר צלצל הטלפון: "בוקר טוב עמרם! מדבר פרשקו, זוכר?" "לא" אמרתי "תזכיר לי", "מהמילואים" אמר, "עכשיו אתה זוכר?" והמשיך "למה אני מצלצל אליך, כי היום 31.7. מה זה אומר לך? טוב, אזכיר לך, היינו בתרגיל אוגדה 36. הבסיס בו התמקמנו היה בימת החולה. ואתה, באחד הלילות בשמירה, סיפרת לי על הספר "הנסיך הקטן" של אקזיפרי, סיפרת לי שהוא היה טייס קרבי ואיך מצא את מותו. סיפרת לי שהספר נולד כתוצאה מהתרסקות מטוסו במדבר סהרה שנאלץ ללכת ברגל במשך 3 ימים עד שהגיע למקום כלשהו ובמהלך הצעידה הזו, הזה/הגה את הספר. דיברת עליו כל כך בהתלהבות כשהגעתי הביתה, קניתי את הספר וקראתי אותו כמה פעמים, מאוד אהבתי אותו ואחר כך, לכל ילד מילדי שהגיע למצוות, קניתי אותו. הספר, בזכותך, נעשה לספר שחובה לקרוא בו במשפחתי. נזכרתי בך היום, כי לפני 72 שנה בדיוק, ב- 31.7.1944 המריא אקזיפרי במטוסו כטייס במלחמת העולם ונעלם בים.  רק כעבור כמה ימים נמצאו שברי מטוסו וגופתו. כשפתחתי הבוקר את העיתון וראיתי את התאריך נזכרתי בך ורציתי להודות לך. עכשיו אתה כבר נזכר מי אני?" החלפנו עוד כמה דיבורים על הימים ההם על רמי, אוחיון וחברים אחרים אבל לא הצלחתי להיזכר בו. חבל, כי זה כבוד גדול עבורי שמישו זוכר לי טובה עבור ספר.

"שבוע טוב"!

6.8.16  ב' אב תשע"ו

נותר עוד חודש לחופש הגדול ואני מזכיר לכם, נכדינו, את הצעתנו למיצוי שעת איכות אתנו. יעיד על כך מור ויעידו גם אן ומאי. אנחנו מחכים בסבלנות.

עוד משהו בעקבות חיסול הרפת. למחרת השידור במגזין השבועי על חיסול הרפת שבו השתתפתי, אמר לי חבר: "אני מתפלא על התמימות שלך, איך לא הבנת שהמהלך כלל אינו נוגע לענף הרפת- כערך – להשקפתך, זה היה צעד נדל"ני מובהק! תתרגל שככה 'רואים וחושבים' היום. עבור הדור המוביל את הקיבוץ, היום זה יום שמח לא יום עצוב כפי שהתבטאת במגזין. כשאמרת שהנוף הכללי משתנה והנוף האנושי משתנה, חשבתי שהתכוונת לכך!" ואני… לא יכול להאמין שהיה קיים שיקול כזה, זה לא יתכן!

בערוץ 10 מועלית סדרה על הצבא מזוויות ראיה שונות. במרכז, מוצגת הסוגיה האם לא הגיע הזמן שיהיה לנו צבא מקצועי של מתנדבים או נכון להמשיך עם חובת השרות בצבא כמו היום. פרשת השבוע "מטות" מתארת את המציאות במדבר. אנו לומדים ממנה לראשונה על הקמת צבא, צבא עברי! צבא העם שהוקם והתארגן למלחמה במדיין, האויב המר ביותר של עם ישראל במדבר. תהליך הקמתו התחיל בכך, שכל שבט, משנים-עשר השבטים, נקרא לשלוח אלף צעירים לקראת היציאה למלחמה. מהקריאה הזו אנחנו מבינים שלא היה קיים צבא קבוע של העם בימים ההם. (אבל מלחמות היו ועוד איך) אלא שכל אימת שנדרש להילחם , היו נקראים צעירים באזור בו חיו, לבוא ולהילחם באויב המקומי. צבא כל העם הוקם לראשונה למלחמה עם מדיין וכך נוצר 'כור ההיתוך' הראשון. זה היה שינוי גדול בחברה השבטית משפחתית. האם היו משתמטים? אין הוכחה, כי יתרון גדול, במונחי הימים ההם, היה ללוחם. הוא יכול היה לחזור הביתה ברכוש גדול כי לא היה איסור לקחת שלל, לבוז ביזה, לקחת רכוש נטוש וכד'. היו הורסים את מחנות האויב והורגים את כל אנשי האויב, נהנים מהרכוש שנותר. רק במקרים מיוחדים נלקחו שבויים. (מה עשו עם השבויות כבר כתבתי בשבוע שעבר). כיון שבימים ההם חיו בממוצע 40 שנה, מלחמה 'טובה' הייתה מסדרת את החייל למשך שנות חייו.

ולאולימפיאדה, הדובדבן שבקצפת אחרי קופה אמריקה, אליפות אירופה בכדורגל וטור דה פרנס. אולימפיאדה בניגוד לכל מה שציינתי מתאפיינת לא רק בגיוון המקצועות בהם מתחרים, לא רק בהצגה הגדולה, אלא גם ובעיקר בגיבוש המשפחה, הצפייה המשותפת בנפלא מכל: האתלטיקה הקלה והשחיה בהתעמלות ובמשחקים, נותנת שעות ארוכות של יחד וכל מי שאומר שאין חיבור בשטחי ההתעניינות בין גברים לנשים או בין מבוגרים וצעירים פשוט אינו מבין את המושג אולימפיאדה. גזרתי מהעיתונים את תכנית האירועים המעניינים אותנו ולכולכם הצעה: בטלו את תכניותיכם האחרות לימים אלה – צפו ותיהנו את האירוע בעת התהוותו ואל תחכו ליומנים מיוחדים בערוצים המקובלים. תהיינה לכם שעות "קשות", כי, בכל זאת, ברזיל שייכת לאזור שעון אחר, (5 שעות הפרש)  אבל אני בטוח שזה ישתלם לכם.

כעת חזרנו מביקור אצל תומי. לתום שבר ברגלו ולכן יש לו תחבושת-גבס (צהובה) על רגלו השמאלית ועל גופו. בינתיים הוא יכול רק לשכב עד שיבריא. תומי קיבל אותנו בחיוך ושמחה, הוכיח לנו שהוא מורליסט ב- די-אן-אי שלו ועם הכאבים והגבס הגדול העוטף אותו, הוא משחק, מבקש סיפורים, מסתכל באייפד, מחייך ושמח. כולנו מצפים ומייחלים להבראתו ומאחלים לו ולהוריו ואחיותיו/אחיו שבמהרה יתחזק וישוב לרוץ ולקפוץ!!!

שיהיה לנו "שבוע טוב"!