חודש: אפריל 2014

ברכות לליאן ליום הולדתה. לפני כמה שנים כתבתי לך: "את משוש חיי" לכן אני כל כך טוב זוכר את יום הולדתך, כדי לבדוק מדי שנה אם צדקתי. ליאנה, אין לי מילים להעביר לך את רגשותינו, זולת לקוות שאת מרגישה כמונו ואז אין צורך במילים מספיק מבט, חיבוקון וחיוך. אוהבים אותך ואיחולינו מקרב לב.

מכיוון שמצויים אנו עדיין בימי חול המועד של פסח , כמה מחשבות של 4 על 4: כנגד ארבעה בנים דיברה התורה: חכם, רשע, תם ושאינו יודע לשאול. צירוף זה מתאים לכל חברה וחברה. מיהו החכם שלנו בקיבוצנו? תאמרו ה"איכפתניק", זה שהקיבוץ כל כך יקר לו שמאמין שזו דרך החיים הטובה ביותר לאדם, לפרט ולחברה הסובבת אותו, והוא חושב איך לשמרו ולאן לקדמו והוא יושב ויוצר תקנונים וחוקות והחלטות, בונה גדרות וחומות ולא נח לרגע. וה"רשע"? מקטר על הכל. הכל רע, לא מוצלח, אפילו האנשים ומעשיהם גרועים, כל זמנו עוסק בביקורת על כל התנהלות חיינו. אבל יש אומרים שבזכותו מובלים השינויים. ו"התם" הם אותם שבאים בקהלינו ומוצאים בו מקום נוח לחיות ולא מתוך אמונה כלשהי, ולא מתוך רצון לדעת ולהבין את אורחות חיינו אלא מטעמים אחרים וכך כלווינים הם נעשים לשותפינו. ו"שאינו יודע לשאול" מי הוא? אלה הם ילדינו שגדלים כאן  הם לא טעמו בסדר קיבוצי את חווית הביחד ולו פעם אחת, הם לא מכירים מהי שירה של 800 – 900 איש ביחד. הם אלה שמחמיצים חוויה קיבוצית ייחודית ואחר כך  גם בחגינו האחרים אינם עמנו ויש להם שפע תחליפים לכך, הם אינם יודעים אפילו מה לשאול עלינו ועל חיינו וחיבורם למקום הזה הוא מבלי דעת.

ואם עסקנו בארבעה בנים נמשיך ונעסוק בארבע הכוסות אותן אנו משיקים. מנהג ארבע כוסות אינו מוזכר בתורה. הוא מופיע לראשונה בתקופת המשנה. מה הן ארבע הכוסות? במסורת היהודית, כוס ראשונה, היא "כוס הקידוש" ואינה שונה במהותה מיתר מועדי ישראל.    כוס שניה נקראת "כוס המגיד" הבאה לפני ארבע הקושיות שתפקידה לעורר את הילדים לקראת ה"קושיות". כוס שלישית "ברכת המזון" נמזגת לפני הברכה ונלגמת מיד אחריה. כוס רביעית היא הכוס בה "גומרים את ההלל" (על מעשה ידינו וכד'). כמובן שהיו מחלוקות בין החכמים למה דווקא ככה, אבל לא היה ויכוח שהרמת הכוסות היא על יין (אדום). ההסבר הנפוץ ביותר אומר, שמנהג ארבע הכוסות מכוון לארבע לשונות הגאולה המופיעות בספר "שמות" והן: ו"הוצאתי", ו"הצלתי", ו"גאלתי" ו"לקחתי" שכולן לקוחות מסיפור יציאת מצריים.  מחקרים מודרנים תמהים על המספר 4 החוזר בליל הסדר: ארבע כוסות, ארבע קושיות, ארבעה בנים וההסבר לכך הוא שבתקופת המשנה (100-200 לספירה) היהדות התמודדה עם ראשית הנצרות והיו במספר ארבע כמין התנצחות עם הנצרות שמאמינה בשילוש (3) הקדוש.
אז לחיים טובים לכולנו!               "שבוע טוב"!

אנחנו לפני ליל הסדר ואני מקדיש את ה'שבוע טוב' כולו למשה רבנו. המנהיג, הנביא, מורה דרך בהלכה ובחיים הגשמיים של בני-עם ישראל. מדוע שמו אינו מוזכר כלל בהגדה שעוסקת רבות ביציאת מצריים? לשאלה זו תשובות רבות  אחת מהן היא שאי הזכרת שמו היא הביטוי ל"אנטי מצריות" של בני ישראל. הם "יצאו" את מצריים, בה מרדו ויצאו נגד השליט- פרעה, מלך נערץ ועריץ ונגד עבודת האלים. לבני ישראל היה את מנהיגם משה, ומעליו היה אלוהים אחד והייתה התורה, זולתם אין. אישיותו של משה הייתה כה משמעותית, שכותבי ההגדה לא רצו שימוקם בה מעל אלוהים ומעל התורה וייהפך "לאל" נוסף. (אגב, מסיבה זו גם לא ידוע מקום קבורתו).מי היה משה, האם שנות ילדותו ונעוריו הכינו אותו למנהיגות? נפשית, משה עבר בחייו אירועים ותהליכים לא פשוטים: הוא הורחק ממשפחתו הביולוגית בצו "כל הבן היילוד…" גדל בבית פרעה/המלוכה. לאחר שהרג את המצרי נעקר מבית המלוכה בברחו למדיין, שם ליד אחת הבארות ראה איך מתעללים בבנות יתרו והושיט להן עזרה. על כך יתרו אימץ אותו ונתן לו את בתו ציפורה לאישה (ממנה נולדו שני בניו גרשום ואליעזר) והיה לרועה צאן פשוט. ברעייתו את הצאן "נתקל" בסנה הבוער (שלא אוכל) ופגש לראשונה את אלוהים המצווה עליו: "הושיע את עם ישראל ממצריים" על אף נימוקי התנגדותו (הצניעות והגמגום). שוב הוא עוזב את משפחתו ובגיל 79 חוזר למצריים, מכה את המצרים בעשר המכות, קורע את ים סוף בואך המדבר וכעבור שבעה שבועות מקיים את מעמד הר סיני -קבלת התורה. לא פשוט היה לו להיות מנהיגו של העם הזה ובמסע במדבר  התממשו הצרות של מנהיג: העם רעב, צמא, ממורמר, נוסטלגי (זוכר את סיר הבשר במצריים) פה ושם נסיונות למרד, (קורח למשל), כשלונות (המרגלים), מלחמות עם עמים ואסונות במשפחה. מה הפלא שמשה איבד את סבלנותו ושבמקום לבקש מהסלע מים היכה בו  ועל כך נענש על ידי אלוהים שמנע ממנו את הכניסה לארץ משאת נפשו. האם המעשה הזה היה חילול השם? או חוסר אמון של אלוהים? האם הייתה ביניהם תחרות על אהבת העם? במונחים של היום, היחצ"ן של משה לא היה מוצלח במיוחד וסיפור "העונש" נותר מעורפל במידה רבה.    משה נפטר בגיל 120 עזוב, זנוח ומתוסכל, במקום לא ידוע, כשהוא משקיף בעצב על התממשות חזון חייו, על הארץ הנכספת שעדיה לא בא. משה היה אדם צנוע וישר דרך וככל האדם עם חולשות ומגרעות. אך גם ניחן בחוסן נפשי ואישיות כריזמטית שעשו אותו למנהיג הגדול ביותר שקם לעם ישראל עד היום.

למשה היו עשרה שמות. מקובל לחשוב שהשם משה בא מ"משיתיהו מן המים" ויש האומרים שהשם בא מmose , (מוס), שפירושו "ילד" במצרית עתיקה. (אתם זוכרים שמצאו אותו בתיבה על היאור). ואלה הם עשרת השמות: אביגדור – אביהם של הגודרים. כך קרא לו סבא קהת.          עמרם אביו קרא לו: חבר – חיבר את בני ישראל לאביהם שבשמים.          יוכבד אמו קראה לו: ירד – הוריד את השכינה וקראה לו גם יקותיאל בבחינת קיוויתי לאל.       אהרון אחיו קרא לו: אבי זנוח – אב למוזנחים שהיזניחום.    האומנת קראה לו: אבי סוכו – אביהם של נביאים שסוכים ברוח הקודש.     הקב"ה קרא לו: טוביה – כי טוב הוא. העם קרא לו: שמעיה – שמע האל תפילתו וכן קרא לו: בן נתנאל – לו נתן האל.                                        וביתיה (זה שמה של בת פרעה) קראה לו משה – כי מן המים משיתיהו.

ואם ציינו את המספר 120 אני לא יכול להתעלם מכך שזה גם המספר המציין את 'שבוע טוב' הזה ואני בהחלט גאה על כך ולא יכול שלא להודות לשותפי, לרעיה על השותפות בבחירת הנושאים לכתיבה ולכוריאוגרפיה, בעצה, בעריכה הלשונית והסגנונית ולתימור על העריכה הגרפית. וכמובן לכם קוראי הנאמנים.

"שבוע טוב" וחג פסח שמח!

חופן ברכות שלוח לך, יהב, ליום הולדתך, מכולנו. אנחנו אוהבים אותך, מצפים לשובך ומאחלים לך בנוסף ל"ברוך השב" גם קליטה מהירה היכן שתבחר להיות ושרצונותיך יתגשמו ויתממשו …כולם!. קבל ואפילו מרחוק, את חיבוקנו החם.

אני זוכר שהייתי ילד קטן, אבא היה לוקח אותי בחשכה להתבונן בשמים המכוכבים ולימד אותי את שמם של הכוכבים הידועים כמו: כוכב הצפון, אוריון, הקסיופיאה, הדובה הגדולה והקטנה, סיריוס ועוד ועוד. ממנו למדתי על שעות אור ושעות חושך המשתנות עם הזמן וממנו שמעתי פעם ראשונה את המושג שעון קיץ ושעון חורף. נזכרתי בכך, כשראיתי ב"הארץ" את סיפור ההיסטוריה של החלפת השעון. הפעם הראשונה בה הונהג שעון הקיץ הייתה ב – 2 ליוני 1940 על ידי הנציב הבריטי ועורר זעם ביישוב היהודי הקטן. האיכרים טענו "שהפרות מתנגדות לחליבה שעה אחת קודם". היה קשה לממש את מהלך הארכת שעות היום לתוך הערב ונטען כי "איננו יכולים להסתתר מרוגזה של השמש". שבע שנים התקיים שעון הקיץ וב – 1947 בוטל תחת הנימוק, שצריך "להתאים את ארץ ישראל לשאר הארצות במזרח התיכון" ב – 1948 הביטול בוטל. זו הייתה אחת ההחלטות הראשונות של ממשלת ישראל. עשר שנים התקיימה החלפת השעון כסדרה, עד שב – 1958 הממשלה מודיעה על ביטולו שהוחזר שוב רק ב – 1974 אחרי מלחמת יום הכיפורים בעקבות משבר האנרגיה בעולם ושורד שנתיים ושוב מוחזר ב1980. מאז, הוויכוחים על משך תקפות השעון נמשכו על פי זגזוגי שרי הפנים השונים. רק ב -2013 מוחל חוק שקובע את זמני שעון הקיץ תוך ניסיון לקרבו לשעון האירופי היינו: מסוף חודש מרץ ועד סוף אוקטובר. אז אם חשבתם שלפחות להחלפת השעון אין לנו היסטוריה – טעיתם. אם מי מנכדכם יחפש פעם נושא לעבודה אישית בכיתה ה' או ו' יש לכם כאן סיפור.

הזזת השעון השנה בישרה לנו את האביב והאביב את בוא חג הפסח: "שיר השירים אשר לשלמה. ישקני מנשיקות פיהו כי טובים דודיך מיין…" כך נפתחת מגילת 'שיר השירים' הנקראת בבתי הכנסת במהלך שבעת ימי הפסח. המגילה שהיא סידרת שירים שחיבר המלך שלמה, סידרה של שירי אהבה בין  גבר ואישה המתפרשים גם כמשל ליחסי עם ישראל עם הקב"ה. שלמה היה מלך ולא יו"ר אגודת הסופרים. היו לו גם 1000 נשים ובנה גם את בית המקדש. בכל זאת מצא זמן לכתוב שלושה ספרים הכלולים בתנ"ך: "שיר השירים", "משלי" ו"קהלת". מה יש ב'שיר השירים'? זה ספר קצר ובו 17 שירים (ועוד כמה פסוקים) ומכאן שמו. אין קשר בין השירים פרט להיותם שירי אהבה. במגילה זו כמה נושאי שירים: שירי רועים, שירי כורמים, נוף כפרי, נוף עירוני, שירי חתונה, שירי אביב ופריחה, שירי מונולוג (גבר או אישה) ושירים שהם דיאלוג (בין גבר ואישה) ובין אחות לאח. אין פלא של'שיר השירים' חוברו לחנים רבים המושרים עד היום ולא רק בפסח.                               "שבוע טוב"!