חודש: אוגוסט 2015

ברכות לתימור ביום הולדתו: מלוות באיחולים והמון הצלחה, המון אהבה!   ועוד ברכות לליאן ולשהם ליציאתן (החרישית) לשנת שרות. אומרים שזה חשוב וטוב לא רק לחניכים, אלא גם לכן, לבניית האישיות, למבט על החיים מזווית נוספת, להגיע בוגרות יותר לשירות הצבאי אז קבלו אתאיחולנו להצלחתכן.מזמן לא עסקתי בפרשת השבוע והשבוע פרשת 'שופטים' והפרשה נפתחת בהגדרת תפקיד השופטים והשוטרים, שלא ברורה, כנראה, גם היום. אך במרכזה עומדים דווקא הכהנים שיש בהם גם מזה וגם מזה. כיון שבאותה תקופה לא הייתה הפרדה בין הרשויות היא מסמנתלכהנים את גבולות מעורבותם ואקח לדוגמה את נתחי הבשר שהם נוטלים ממקריבי קורבנות בעלי החיים. הם יכולים לקחת לעצמם רק שלושה איברים: את הלחיים, הזרועות והקיבה. למה הקיבה? כיון שפעולתה מתבצעת ללא שליטת האדם, שאינו יכול להכתיב ו מתילפעול ומתי לחדול אך אינו יכול לחיות בלעדיה. הזרוע, שכל פעולתה היא בשליטת האדם. היא הבונה והיא ההורסת היא המכה והיא המלטפת או הכותבת. והשלישי הן הלחיים הנקראות גם חומות הפה, שחלקו בשליטתו ולחלקו שלא. הוא המביא את המזון לקיבה, אבל זה גם הפה המדבר שהדיבור חלקו בשליטה אך לא תמיד. וכיון שכך, אמרו חכמים שהפה יכול לגרום נזק גדול מזה של הזרוע שכוחה גם בלהניף חרב על אדם וגם לחזור בה אם יבקש רחמים. דברים היוצאים מהפה עלולים לגרום נזק גם במרחק אלפי ק"מטרים ולכן סכנתו מרובה מן הזרוע. הכוהן מקבל רק את שלושת האיברים הללו מבשר הקורבן, כדי להזכירו מדי יום ביומו את שציווהו האלוהים: לנתב את דרכו בשיקול דעת ולחשוב על מוצא פיו!.

השבוע היו למדינתנו הקטנה הישגים מרשימים בספורט ואיפה זה התחיל? הספורט בתקופת המקרא שלושה מקורות היו לו בהתפתחות, מה שקרוי היום כושר גופני (ספורט).והם: הריקוד, הריצה והחץ וקשת. שלושתם היו קשורים להישרדות, להגנה על צאצאים מאדם וחיות. מספר אירועים מעידים על כך ששמירת הכושר אף קדמה לעשרת הדיברות, כשהרדיפה 'אחרי' או הבריחה 'מפני'– ההגנה העצמית – הביאה את הפעילות הגופנית כחלק מהפולחן אלוהים – אדם. כמה דוגמאות שכולנו מכירים: תיאור ההיאבקות הראשונה היא של יעקב עם המלאך. הריצה: "וירוץ איש בנימין מהמערכה ויבוא שילה" למעשה 'ריצת המרתון' הראשונה המוכרת בהיסטוריה. באותה תקופה הרצים הם שדיווחו למלך,שנשאר מאחור כמובן, על תוצאות הקרבות והתנהלות הקרבות. תחילה רץ אחד ואחר כך כמה שליחים שהפך למה שקרוי מירוץ שליחים.או הסיפור על אליהו הנביא שרץ 35 ק"מ אחרי שהרג את נביאי הבעל (מהכרמל בואכה יזרעאלה). החץ וקשת: ידוע שדוד המלך הורה על לימוד השימוש בחץ וקשת ששימשו,ראשית, כשעשוע לעשירים ורק אחר כך ככלי נשק. ואחרון המרכיבים של הכושר היה הריקוד ששימש כבטוי לרגשות וחוויות פנימיות. שהחל בקפיצות שובבות,כחיקוי לבעלי החיים שחיו בסביבה. נכון שקשה למצוא אישור לריקודים בימי המקרא ולתלבושות הרוקדים, כי, כידוע, נאסר בתורה לעשות תמונה ופסל. אבל מוזכרים במקרא ריקודי הניצחון על המצרים אחר חציית היאור ועל אויבים אחרים. הזכרתי כמה מהשלבים הראשונים שהולידו את הספורט המקצועי, ובאמת, מהם הסממנים האלה מול מדלית הכסף של מיננקו, או מדלית הארד של גולן פולק או עליית מכבי לליגת האלופות בכדורגל…       "שבוע טוב"!

הביטוי "ביקור הגברת הזקנה" מודל 2015 התרחש אצלנו במקומנו לפני שבוע. לפני 70 שנה, בקיץ 1945, עמדנו, קבוצת ילדים, ליד מחסן הקירור בקצה השדרה ונופפנו לשלום לאליעזר בן קבוצתנו, בן ה- 12 ולאביו, משה אופו, הנוסעים לאמריקה. מאותו יום כאילו האדמה בלעה אותם. לא קיבלנו ממנו מכתב, לא שמענו ממנו דבר וודאי שלא ראינו אותו. אבל לאורך שבעים השנים האלה זכרנו אותו ולפעמים אף דיברנו עליו. והנה לפני כחודש, קיבלנו הודעה שהוא רוצה לבוא לביקור במשמר העמק. הוא פנה למזכירות כי לא ידע מי עוד קיים בכלל מקב' סנונית הגרעינית. הפניה הגיעה לדפני הכל-יכולה והיא הגיעה אלי. סיכמתי עם 'ילדי סנונית' שנארח אותו, אף כי תמהתי איך הוא נראה, איך נדבר אתו וכו'. והנה, הוא מופיע אצלנו עם כל משפחתו.

הלכתי איתם למועדון , אליו קראתי לאהוד ליאור, עמוס לין ויעל הרפז שרידי קב' סנונית שבקיבוץ. בינתיים, התחבקנו, הבטנו אחד על השני ואמרנו את המשפט הנדוש: "לא השתנית בכלל". ההפתעה הגדולה ביותר של ביקורו- 70 שנה לא דיבר עברית ("בבלטימור", אמר "הקליינטים שלי בקליניקת רופא השיניים הם כושים ואינם יודעים עברית). אבל מדבר עברית כמעט שוטפת. "העברית חזרה לי כמו שנחתי בארץ". עד שכולנו התאספנו הוא שלף ממזוודתו את אלבום הצילומים שקיבל מקב' סנונית לפרדה, והחל לשאול על עדי- ז"ל אמרתי, הגר- ז"ל אמרתי, תרצה- ז"ל, כך מנה את כל השמות עד עודד ז"ל וגדעון ז"ל, שאלתי אותו איך הוא זוכר את השמות והוא השיב, בשיא הרצינות, על פי סדר המגבות בבית ילדים. עברנו ליד הברכה הגולשת, חלפנו ליד בית מוסדות ובית היוצר שהיו בתי הילדים שלנו. הוא נזכר בכל, התרגש מאוד והצטלם לידם עשרות תמונות אגב, מהבתים של אז נותרו במקומם רק המכבסה (שהייתה המקלחת הציבורית) המזכירות, המוסד, פינת הגולה ובית מדגרות- הארכיון! שם נזכרנו בילדותנו המשותפת בחוברות סיומי הנושאים והשנים, בארכיון, התגלגלה השיחה למה עזבתם? למה אופו עזב? שמענו את הסיפור, שבשנת 1937 אליעזר, בן 4, ואימו יעל נסעו ממשמר העמק לפגישה משפחתית בקובה כעבור זמן קצר היא לקתה באירוע ונפטרה. אביו שהיה ממייסדי הקיבוץ טיפוס מאוד לבבי ואהוב על החברים אבל בייחוד על הילדים, נסע לשם וחזר איתו לקיבוץ. כעבור 8 שנים החליט לנסוע לאמריקה בבחינת : לא טוב היות האדם לבדו. שם התחתן עם אחותה של יעל אשתו ז"ל, שגידלה אותו כאם. אף פעם אבא שלו לא אמר לו למה הוא עזב את הקיבוץ. הלכנו לאכול בחדר האוכל שם פגש עוד חברים כמו אדם ורן ואהוד לקח אותם לסיור "בחצר" הקיבוץ. אחרי שראיתי כמה נהנו אורחינו מהתפריט, מהאווירה החברית, ובייחוד מהקיבוץ הגדול ידעתי ש"ביקור הגבר הזקן" הצליח. מאוד. נפרדנו בהרגשה של היה נעים להיפגש, הבנו שחברי ילדות תמיד מתחברים מהר ושלא כדאי שהפגישה הבאה תהיה רק בעוד 70 שנה. התמונות המצורפות הן שלאליעזר ושלי בעונת הבציר בכרם, כשהיינו בכיתה ד'.                                                             "שבוע טוב"!

"דברים" הספר החמישי בחמישה חומשי תורה, אותו קוראים עכשיו בפרשות השבוע, הוא ספר, שנכתב כנראה ע"י הנביא ירמיהו במאה השביעית לפני הספירה והוא מעין סיכום של ארבעת הספרים: בראשית, שמות, במדבר וויקרא, סיכום שעיקרו הוא נאומו של משה ובו הוא מסכם את כל מה שעבר על עם ישראל מיציאת מצריים ועד ערב הכניסה לכנען. נאום כואב על כך שהוא עצמו לא ייכנס לארץ. (בפרק האחרון של דברים משה מת). הקורא מרגיש בשינוי גרסאות לא גדול אך חשוב בין האירועים הכתובים בספר שמות לאלה הכתובים בספר דברים, פרק זמן של 40 שנה! ולדוגמה: עשרת הדיברות. פרשנים טוענים שההבדל/שינוי בגירסות נבע מפער הזמנים. גם שני הספרים נכתבו על ידי סופרים שונים: בעוד הדיברות בספר 'שמות' מתייחסות ל'דור המדבר' וזה אמור לגבי אותו דור שלא היה בעל שדות וכרמים, דור אוכלי המן,  משוחרר מעול פרנסה, דור שבנה את עגל הזהב, דור שטרם קיבל את המצוות, דור שנוכח במעמד הר סיני, דור שקיבל את התורה, שעמד לפני כניסה מידית לארץ כנען. השינוי בגרסה בספר 'דברים' כבר מתייחס ל'דור המתנחלים' בארץ! דור שאנשיו עתידים להיות בעלי בתים, שדות וכרמים, דור העתיד לעמול לפרנסתו, דור שלאחר עגל הזהב, דור שגדל על המצוות המפורשות, דור ששמע את הדברות מפי משה כששיחזר את מעמד הר סיני, דור שחי את פרשת המרגלים, שלאחריה, נגזרה על עם ישראל הליכה במדבר ארבעים שנה. מעניין, לא?

האם שמעתם על ספר ששמו: "קיצור תולדות האנושות" שכתב יובל נח הררי, פרופ' צעיר מהאוניברסיטה העברית. רעיה קראה בו, ספיר קרא אותו ואני קורא אותו פרוסות פרוסות. זה לא ספר שאתה מסתער עליו. אני קורא ולמרות שהוא, אולי, לא מחדש הרבה, הוא מספר ממש בגאונות על תולדות האנושות והתפתחות התרבות, ומציג לך מעין סיכום על כל מה שלמדת, שמעת וקראת בחייך. הנה קטע מהכתוב על גב הספר: " לפני מאה אלף שנים חיו בכדור הארץ לפחות ששה מינים של אדם. אף לאחד מהם לא הייתה חשיבות מיוחדת. תפקידם בטבע לא היה גדול משל גורילות, גחליליות או סוסוני ים. לפני שבעים אלף שנה התחולל שינוי מסתורי כלשהו בתודעתו של אחד ממיני האדם הללו – הומו סאפיינס – ודחף אותו להשתלט על העולם.  מה בדיוק קרה להומו סאפיינס שדחף אותו להשתלט על העולם? איך ולמה נעלמו כל יתר מיני האדם?"  במוזיאון ישראל בירושלים מוצגת תערוכה הנושאת את שם הספר, ומתארת על ידי מיצגים ומוצגים אמנותיים מוחשיים את שלבי התפתחות העולם והאנושות. מומלץ מאוד!                                                                   "שבוע טוב"!