26.5.18 י"ב סיון תשע"ח
"וידבר יהוה אל משה במדבר סיני באוהל מועד באחד לחודש השני בשנה השנית לצאתם מארץ מצריים לאמור.." שימו לב לפירוט: מקום גיאוגרפי – מדבר סיני, המבנה הוא אוהל מועד והתאריך: האחד לחודש השני, בשנה השנייה ליציאת מצריים. ובהמשך מתמקדת פרשת 'במדבר' במינוי מנהיגי העם. בשיעור בבר אילן עסקנו בנושא: האם בימי התנ"ך הייתה בעם ישראל דמוקרטיה? ואני טענתי שלא! לדוגמה נתתי את הפרשה הזו, בה משה קבע מי יהיו ראשי השבטים, בחר את מנהיגי השבטים ולא איפשר לבני השבט להתערב בבחירת מנהיגיו, ויותר מזה, 39 שנים לפני סוף המסע במדבר, משה קובע איך תחולק הארץ בין השבטים לאחר כיבושה וקובע שלשבט לוי לא תהיה נחלה ויתפרנס מעבודת הקודש בלבד. שיערתי שהייתה אי שביעות רצון ואפילו התמרמרות על הבחירה השרירותית של משה ואולי מכאן ניתן להבין מאיפה נבט המרד של קורח. עוררתי שערוריה אמיתית בפרשנות הזו, אבל צפיתי שכך יקרה. אחד הסטודנטים נזף בי ואמר: בפרשה כתוב גם "ולא יהיה קצף על עדת בני ישראל" וזה מה שעוררת. למה התכוון? בדקתי ומצאתי שקצף זה אחד מששת סוגי הכעס, שהם: כעס, זעם, חימה, חרון, אף וקצף ומוסבר בהמשך ש"כעס" הוא הביטוי הקל ביניהם שנשמע גם כנזיפה, כל היתר אינם נאמרים אלא ניכרים בפניו של אדם, זעם בעיניים , חרון באף, חימה במצח, והקשה מכולם הוא הקצף שאין אדם יכול לכבוש או להסתיר ומשום כך קרוי קצף. כך עברה עלי פרשת "במדבר".
כמה מחשבות על חג השבועות. בשנים האחרונות פשתה בקיבוצים לא מעטים חגיגת "תיקון ליל שבועות" בה יושבים בליל חג השבועות ומדברים על יהדות, תרבות יהודית ועד… כפי שנעשה השנה במועצה האיזורית שלנו: "התבוננות בהמנון הלאומי דרך מגוון נקודות מבט". והשאלה: תיקון של מה? דור המייסדים עשה חידוש גדול בהלכות החג בשנות ה- 20 למאה הקודמת. (חג הביכורים הראשון נחגג בעין חרוד ב-1925) הוא החזיר את חג הביכורים למרכז ודחק את חג מתן תורה, שבעיניהם היה גלותי. אני לא יודע אם יש עוד חג שלהתיישבות העובדת הייתה השפעה כה גדולה על עם ישראל. לא מובן לי מדוע קיבוצים חילוניים מאמצים נוהג "תיקון ליל שבועות", שהוא דתי בעיקרו? האם אין לנו הזדמנויות רבות במהלך השנה ללמוד על הגר והזר ולאו דווקא דרך מגילת רות? למשל, או האם יש צורך ב"ההזדמנות שנתית", כדי לדבר על תרבות יהודית חילונית, או הזדמנות לדבר על חינוך הדורות הצעירים, כי העיסוק בנושאים יהודיים פחת, בגלל ההתנגדות לאורתודוכסיה, וגידלנו דור שחושב שהיהדות מזוהה עם הדת, עד שתרבות יהודית כבר זרה לנו? או אולי, חג הביכורים, על הטכס השגרתי, המוכר והחביב (והשנה חביב במיוחד!) כבר לא מספק חלק מהציבור החילוני הקיבוצי שהוא נזקק לליל תיקון מיוחד? כידוע לכם, אני מאוד משתדל לציין בציבורנו את החגים היהודיים. בדרכי, דרך המגזין בוידאו, וכמובן שבלימודי יהדות ותנ"ך לאורך שנים. אני בהחלט מסוגל לראות את עצמי עם חברים נוספים עורך לילה שכזה אצלנו עם זאת אני חושב, שלנו, אין צורך בזאת דווקא במועד הסמלי הזה. (למשל, שולחנות עגולים בחג הקיבוץ?) צריך להאדיר את חג הביכורים בשדה, לפתח ולטפח אותו ולא את חג מתן תורה. להתרחבות התופעה בקיבוצים בשנים האחרונות הגיעו הקיבוצים מסיבות שונות, אחת מהן בגלל שינויים בהרכב האוכלוסיה, בנקלטים הרבים ששינו ומשנים את אופי החברה שקלטה וקולטת אותם ולכן גם לא אתפלא אם צוות מרכז הקיבוץ יציע (מחר או בעוד מספר שנים) להקים בית כנסת, שבפועל, בשנים האחרונות מוקם בקיבוצים לא מעטים. הקיבוץ עליו אני מדבר הוא חילוני לחלוטין בתפיסתו את התרבות היהודית ומכבד את המסורת! תרשו לי לסיים בקטע מתוך מאמר של י. ח. ברנר מ- 1911 בו כתב על התרבות החילונית: "אנחנו היהודים החיים, בין אם אנחנו מתענים ביום כיפור, ובין אם אנו אוכלים בשר בחלב, בין אם אנחנו מחזיקים במוסרה של הברית הישנה ובין אם אנו תלמידים נאמנים לאפיקור – איננו חדלים להרגיש עצמנו בתור יהודים, לחיות את חיינו היהודיים, לדבר בשפתנו היהודית, לקבל את מזוננו הרוחני מספרותנו, לעמול בשביל תרבותנו הלאומית החופשית, ולהגן על כבודנו הלאומי".
כל מילה בסלע!
"שבוע טוב"!
שבועטוב 