"שבוע טוב" (145)

ברכות לשיר ליום הולדתו. שמחה, נחת, אושר ואהבה (מי צריך יותר) שתשרנה תמיד בביתכם.

god

השבת התחלנו שוב לקרוא את פרשות השבוע מבראשית. ז.א. חזרנו 5775 שנים לאחור. אתייחס לכך מזווית אחרת מהמקובל. מתי היחסים עם אלוהים הפכו מיחסי 'שותפים' ליחסי 'עובד- מעביד'. מכל הכתוב אנחנו מבינים שאלוהים ברא את האדם בדמותו וכך גם הרגיש אדם בגן העדן. הוא היה שותף מלא של אלוהים בהתנהלות בגן-עדן שניהם חוו את הראשוניות. יצירת חוה מאדם באה להעצים את האידיליה השוררת במקום. אלוהים ואדם היו שותפים לכל היצירה הגדולה הזו עשו הכל תוך התייעצות בכל צעדיהם. עד שבא הנחש המפתה עם התפוח ולראשונה אלוהים התמודד עם המושג 'עצמאותו' של אדם. שהרגיש אלוהים שהשותפות הולכת ומתפרקת, תפש יוזמה ונקט בצעד קיצוני: גירוש! אדם לא הספיק להגיב ולהילחם על מקומו ואז היחסים הפכו ליחסי "מעביד – עובד". כנראה שאלוהים לא יכול היה להיות שותף , תמיד קודקוד! אדם לא הביא מנחות לאלוהים, את זה עשו בניו קין והבל ועל כך גם נרצח הבל. השמתם לבכם לכך, שקין היה הראשון שהביא ביכורים? (פרשנות קצת מורכבת, לא?)

אחרי קבלת נואי לחברות בקיבוץ (ונתתי ביטוי להתרגשותנו האישית  וגם מהעובדה שהיא מהדור הרביעי הבוחר בקיבוץ כדרך חיים, שהוא סימן נפלא להמשכיות) הייתה לי הרגשה לא נוחה ועדיין יש לי כזו, נדמה היה לי שבהצבעה על קבלתם לחברות של בנינו שגדלים כאן כל חייהם, נוצר עיוות מסויים בהתייחסות אליהם מול ה'נקלטים'. פיתחתי תיזה האומרת: הבנים מקבלים פחות קולות "בעד" מאשר הנקלטים שזה עתה הגיעו אלינו, כי לבנים המצטרפים, יש הורים/סבים שחיים כאן שנים רבות והנה יש הזדמנות, ל"חיסול חשבונות" ישנים איתם, שבאים לביטוי בהצבעה על קבלת בניהם.
איך בדקתי? הוצאתי את כל השמות שהובאו להצבעה בכללפי (בנים ונקלטים) לחברות בשנים 2012, 2013 ו – 2014 ומכאן הוצאתי: 1. כמות כללית של המצביעים. 2. סך קולות ה'בעד' הכללי ובאחוזים. 3. סך קולות ה'נגד' ובאחוזים. ומה מצאת תשאלו? כאן העברתי את ה"חומר" לאבלין המומחית בניתוחים סטטיסטיים וכעבור מספר ימים קיבלתי מאבלין את התוצאות המראות שאין הבדל בין שתי קבוצות אלו. (בנים/ות ונקלטים/ות). בשלוש השנים אלה (2012-2014) התקבלו לחברות 31 בנים ובנות הקיבוץ ו – 21 נקלטים ונקלטות. הנקלטים בממוצע קיבלו 92.707% בעד! ואילו הבנים קיבלו 92.675% בעד! מסקנה: אין הבדל בין שתי הקבוצות! ואילו במספר המצביעים בכללפי, בממוצע, יש הבדל. עבור הנקלטים הצביעו 309.42 קולות למועמד ואילו לבנים הצביעו רק 289.77 קולות. אני יודע ש'ממוצע'  מושפע מנתונים קיצוניים ואינו כולל את כל המרכיבים של הסוגיה, אבל "קפץ" לי משהו בולט לעין, שאיני יודע להסבירו: 1. האם זה בגלל שהבנים הם "שלנו" כל חייהם, אז קיימת אדישות ולכן החברים לא באים להצביע עבורם? או לתמוך בהחלטתם? 2. אולי כבר לא חשוב לנו, כציבור, נושא קבלת החברים החדשים?  יש לנו כבר 8 מבני הדור הרביעי שהתקבלו לחברות!      לכן הראוי לבדיקה הוא האחוז הנמוך של סך המצביעים (קצת יותר מ- 50% מכלל החברים). ההצבעה על מי יהיו שותפיך לחיים, מעידה במידה רבה על האכפתיות והמעורבות. אולי כדאי לחפש שיטה הצבעה אחרת, שתכלול מספר משתתפים גדול בהרבה? האם כשהקלפי היה במקום אחד, בחדר האוכל, היו תוצאות יותר גדולות של מספר המשתתפים בהצבעה? ואולי אפילו לשנות את השיטה לגבי הבנים/ות בכלל ולומר: אם עד גיל 30 כל בן/ת רשאי לחזור לקיבוץ, אז למה להצביע עליו/ה בכלל, שיתקבל אוטומטית מתאריך שובו או שנה אחרי שובו כשכוונותיו ברורות ומוצהרות על ידו. נגעתי בתחומים שבעצם אני לא מתכוון להיכנס אליהם.

 

"שבוע טוב" (144)

IMG_6469

אני רוצה לברך את תום גורדון ליום הולדתו הראשון, יומולדת מס' 1. איזה כיף זה להיות רק בן שנה, החיים נהדרים, "כי יש לי הכל ואני לא צריך נכסים ודאגות" ולא לדעת, אפילו, שככה זה לא יוכל להימשך לנצח. נכד חמוד ומתוק! אנחנו רוצים, כנראה, אותו דבר, ש"כלום לא ישתנה"!

הגיליון הפעם סוגר שלוש שנות "קיומו". בשבת שלאחר שמחת תורה תשע"ב התחלתי לכתוב את "שבוע טוב" והנה אנחנו נמצאים בתשע"ה. פרסמנו 144 גיליונות מתוך 156 אפשריים (היינו גם בחו"ל, גם בשבתות מחוץ לבית). בשבילי זה אירוע אישי חשוב. ציון דרך, קודם כל כי לא האמנתי שאני מסוגל לעשות זאת זמן כה רב ושנית, לא האמנתי שתהיו שומעי וקוראי סבלניים כל כך, ובטח חשבתם לא פעם ולא פעמיים מה הוא מטרטר אותנו עם השטויות שלו. אבל עוד לפני שאני פורש את משנתי, אני חייב תודות לאלה שבזכותם אתם מקבלים את ה"שבוע טוב" מדי מוצ"ש. ואלו הם רעיה, רעייתי, העורכת, העורכת הלשונית, שתמיד מוצאת את המילים הנכונות, מסלקת מהמורות- דרך, מצילה אותי מהסתבכויות מיותרות בהן אני עלול ליפול (כן, היו קטעים שלא קראתי לכם כי אמא שכנעה אותי להוציאם מהטקסט). השני הוא תימור, מעצב הבלוג, היצירתי כל כך, שתמיד יודע לתת מרעיונותיו כדי שהדברים ייראו יותר טוב ויותר נכון. תודה לכם משפחתי האהובה על הכבוד וההערכה שאני מקבל מכם בגין ה"שבוע טוב" ואחרון, תודה גם לעשרת הקוראים, חברי אמת שלנו, המלווים אותנו מדי שבוע, מדי פעם גם בהערותיהם בכתב ובעל-פה.

כשהתחלתי לכתוב את "הטור" לפני שלוש שנים חיפשתי ליצור משהו ייחודי, עבור המשפחה שלנו. חיפשתי כלי להעביר מסרים שחשוב לי להעביר, לציין אירועים משפחתיים, לכתוב על מה שמעסיק ומעניין אותי (בעיקר בתחום אותו אני מרבה ללמוד – יהדות ותנ"ך) ואפשרות לקרוא בפניכם בקול סיפור קצר משלי או שיר יפה. החלטתי מראש, להימנע ככל שאוכל, מעיסוק בבעיות הקיבוץ שלנו וזאת מן הטעם הפשוט, שאני לא רוצה להיראות כאיש שיש לו ביקורת טרחנית כשאינו מעורב. (מה שאיני חוסך בדיבורי).      לא קל לכתוב "טור" מדי שבוע  לאנשים הקרובים אליך ביותר – למשפחתך, לנסות לעניין בו זמנית שלושה דורות. אבל.. ויש אבל, למדתי לאהוב את סוג הכתיבה הזה. למרות שהיום אני יודע שכתיבת הסיפורים נפגעה בגללו. לסיפור אין מועד יציאה לאור אך לאר' מוצ"ש יש. לסיפור יש נשימה ארוכה לאר' מוצ"ש אין.

אני מתחיל את השנה הרביעית. איני יודע מה "יילד יום" ואיני יודע מי נהנה יותר מהמלאכה, אנחנו, רעיה ואנוכי או אתם. אני רוצה לשמור על המשהו הייחודי הזה של משפחתנו וממשיך לחכות לרגע בו גם מישהו מכם יעלה את הגיגיו שלו דרך ה"שבוע טוב" לשמחת כולנו. יש לי רק בקשה אחת מכם: ברגע שתחשבו (ואולי זה הרגע) שאני סתם טרחן זקן (תופעה שמתלוית לגיל הביולוגי) תגידו: "אבא, (סבא) מספיק!" וזה יספיק.

בחג הסוכות קוראים את מגילת "קהלת" ולמה? על פי המדרש, קהלת נכתב על ידי שלמה המלך בזקנתו.  חג סוכות כידוע מכונה גם חג האסיף, סוף עונה וראשית עונה לחקלאים. אבל חג סוכות הוא חג השמחה ולשמחה הזו יש ביטוי שבא לביטוי מימי שלמה : "מצוות הקהל" המילה "הקהל" מתקשרת ל"קהל", "קהלת", "אסופה", "אסיף". חג האושפיזין. ללא כל השוואה בין שלמה החכם לביני, (אולי רק בגיל) ובאין אפשרות השוואה בכלל, בין "אסיף קהלת" ל"שבוע טוב" אציין רק את סמיכות המועד בו כתב שלמה המלך למועדי הכתיבה שלי. אני אוהב את הסמיכות הזו.

סוכות חג שמח       מאת ישראל פיבקו

סוכת עמי נופלת ללא דפנות / הצל מרובה מהאור ניסיתי לסוכך / הזמנתי אושפיזין שיבואו לעזור

אברהם הגיע במרוצה אוחז בבנו / יצחק בידו בכורו / יעקב לבוש פסים / יוסף משליך בגדים / משה חובק מצרי / אהרון נתמך במחרטה / דוד משכיב במטה.

הם עמדו בידיים ריקות / עמדתי מרחוק עם המינים / שנכנסו כולם לפרדס ויצאו נקיים.

"שבוע טוב"!

"שבוע טוב" (143)

amram-kippur

קראתי את ספרו של אברהם אזולאי "אל הנפש פנימה", ממש לקראת יום כיפור ובו הוא מספר על עצמו, על חוויותיו במלחמה הנוראה ההיא ולאחריה, ספר מרתק בכנותו, ספר חודר לנשמת הקורא. אברהם מגדיר עצמו בספר כ"שרוט". גילוי נאות, גם אני מגדיר את עצמי כשרוט המלחמה ההיא, אך כיון שהחוויות האישיות שאני עברתי הן שונות כל כך, מאלו של אברהם, (אני חושב, שכל מי שהיה במלחמה הזו נשאר שרוט איפשהו). אני הייתי תומך לחימה ,לא לוחם, השריטה שלי היא רק..שאיני יכול שלא לקרוא בספרים, בעיתונים ובכל מקום שאפשר, לשמוע ולהקשיב לרדיו או לסיפורי חברים, או לראות בטלביזיה את כל מה שאפשר על ומה מהמלחמה ההיא. בעקבות קריאה בספר והרגשות שעורר בי, חשבתי לעצמי : "השנה לא אכתוב על מלחמת יום הכיפורים", אבל אינני עומד בכך ואני מגיש לכם קטע קצר מסיפור שכתבתי הנקרא: אוקטובר 1973.

…צומת הדרכים הייתה מטווחת ואנחנו היינו בצומת כשהחלה ההפגזה. הפגזה תמיד באה במפתיע כמו הגשם, כמו האור, כמו התאהבות. לא היינו מוכנים לה למרות שהוזהרנו מפניה. לא היינו מוכנים לה, ממש כמו שאינך מוכן לגשם, לאור, להתאהבות. כשנחתו הפגזים הראשונים, לא חשבתי, פעלתי. זרקתי את עצמי על האדמה, כיסיתי בידי את ראשי ואפילו לא שמתי לב שהנשק שובר לי את הצלעות. מוכנית התחלתי לחפור באדמה. לא בידי, הן כיסו את ראשי, אלא בגופי. רציתי לחדור לבטן האדמה עמוק יותר, שתגן עלי, כל כך רציתי לחיות! מכל עבר החלו נשמעים הקולות: "חובש, חובש, נפצעתי בוא אלי". "אמא, אמא" בכה מישהו לא הרחק ממני. מרוב שריקות הפגזים כבר לא שמעתי דבר. הצלילים הגבוהים של חלילי המוות התאחדו עם צלילי הקשות התופים. סימפוניה ספונטנית שאף אחד לא כתב. פחדתי נורא, לא יכולתי לזוז, הקול שזעק : "חובש נפצעתי" נדם וגם לא נשמע יותר קול הבכי"אמא". לא ראיתי דבר מכת חושך עטפה אותי. …..

התמונה שנתגלתה עם שחר הייתה נוראה. ההרס… הגופות… הריחות המעורבבים של אבק שריפה, של גופות מתנפחות, ריחות של תופת. ראיתי את  המוטלים, הרחתי את ריחם, כבר התגעגעתי אליהם. התיישבנו דוממים בצד הדרך.  היה שקט מאיים, אפילו כעס נורא על מלחמה בה נהרגים אנשים, חברים, שרק לפני כמה דקות הכרתי אותם…..את הדממה הזו קטעה הקריאה של מוישה: "יאללה לעבודה"! שיירת רכבים וטנקים הגיעה לצומת והיינו צריכים לתדלק אותם.

ובמעבר חד,  בשבת שלאחר שמחת תורה מתחילים לקרוא מחדש את "פרשת השבוע"  חמישים וארבע פרשות עד סוכות הבא. שוב מתחילים: מ"בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ והארץ הייתה תוהו ובוהו." יש רגעים בהם אני חושב, שהימים שלאחר מלחמת יום כיפור היו עבור אלה שחיו בה, ימים דומים. את מה שהרגשנו אצטט משיר של רחל שפירא:

השכם, השכם בוקר יצאנו לדרכנו / הפקרנו את פנינו לרוח הקרה. 

עקבות הסערה היו בכל מקום / כמו חותם בוער, כמו צעקה מרה.

אחר כך זרחה השמש על אחינו הנחים / והאירה באור חדש את פצעינו הגלויים לאט לאט למדנו שוב להבחין / בכוח המופלא של החיים.

אחר כך זרחה השמש ברוך ורחמים / והאירה באור חדש את האימה והתקווה וכל מי שהיה שם ביקש לו ניחומים / בחסד ובמסירות, סליחה ואהבה.

"שבוע טוב"!

"שבוע טוב" (142)

"יום כיפור"  4.10.14   י' תשרי תשע"ה

YE0350459_wa

הפעם, על שני מושגים שצריך לדעת על יום כיפור. כל נדרי היא התפילה הפותחת את היום ה'נורא', 'המיוחד' הזה. בתפילה זו מתירים את כל הנדרים של השנה שחלפה, בעיקר את ה"נדרים" שאינם מדעת, נדרי מעשים יומיומיים, שאנו חוזרים עליהם כמו הבטחות שנאמרו ולא קויימו. בתפילה נאמר: "על דעת המקום ברוך הוא, ועל דעת הקהל הקדוש הזה אנו מתירים להתפלל את העבריינין. כל נדרי (נדרים) ואסרי (איסורים) ושבועי (שבועות) ונידויי (נידוי) וחרמי (חרם) וקונמי (נדר קורבן)… מיום הכיפורים שעבר עד יום הכיפורים שבא עלינו לשלום". במילים שלנו: הכרזה על ביטול נדרים ושבועות של הציבור.

ותפילת נעילה הנועלת את תפילות היום שהחל ב"כל נדרי", בה מסתיים היום היא כוללת פיוטים ותחינות הקשורים לסיומו של היום ובה נאמר גם: "… ותיתן לנו אלוהינו באהבה את יום הכיפורים הזה, את יום סליחת העוון הזה למחילה וסליחה ולכפרה ולמחול בו את כל עוונותינו.. ונשוב לעשות רצונך בלבב שלם". ומה שלא ידוע: בתחילת דרכו של האיסלאם, בהשפעת היהודים בחצי אי ערב, מוחמד הורה למוסלמים לקיים הלכות יום כיפור וקרא לו "יום עשוראא" כי חל ביום העשירי לחודש 'מוחרם' שהוא החודש הראשון של השנה המוסלמית. לאחר הרעת היחסים בינו ליהודים, קבע מוחמד צום חדש: 'הרמדאן' קרא לו וקבע אותו לחודש צום חובה. מוחמד לא ביטל את העשוראא ועד היום יש מוסלמים שצמים גם ביום זה. כיון שללוח השנה המוסלמי, אין שנה מעוברת, מועד הרמדאן משתנה ויכול להופיע בכל ימות השנה.

אבל אלי מדבר הרבה יותר שיר חשבון הנפש האישי של זלמן שז"ר הנשיא השלישי של מדינת ישראל:

טוב לאדם היות פעם בדד. /  לא ספר, לא רע, לא ציבור ולא פרט,

רק הוא עם ליבו, עם הלב רק בלבד, /  טוב לאדם היות פעם בדד.

*

וטוב כי יצא פעם ריק מנכסיו, /  לא בית, לא שדה, לא נדרש, לא חייב.

רק יקשיב אל ליבו ויחריש חרש רב /  טוב כי יצא האדם מנכסיו.

*

כי יקשיב אל ליבו ויבין לחייו

וידע אשר יש ויחוש מה חייב.

"שבוע טוב"!