"זיכרון זה לא רק נוסטלגיה – זיכרון זה גם פרספקטיבה"
27.8.22 ל' אב תשפ"ב
אני בהחלט מבולבל מעניין ההצבעות שנפלו עלינו בקיץ שכולו עיסוק קיבוצי נרחב במזון. שמעתי, אמנם ממקור שני, שאחד מ'המנהלים' הנחושים כל כך להעביר את ההפרטה אמר: "קודם לתפקידי הנוכחי ראיתי את הקיבוץ, היום אני רואה את החברים!" משפט שהוא סילוף מוחלט של מה שהתרחש כאן במשך 100 שנה. תגובתי לכך היא: קצת היסטוריה (בעזרת טרייבר) של המקום המרכזי של הקיבוץ, על חדר- האוכל! ראשיתו של חדר האוכל, "האוהל המרכזי" שבתוך מחנה האוהלים והמשכו בצריף בו היו ישובים על ספסלים סביב שולחנות עץ המיועדים ל- 6-8 סועדים הוא לבו של הקיבוץ. עם התגבשות החברה הקיבוצית, הלך והתמסד גם חדר האוכל. התחילו להגיש שלוש ארוחות מסודרות ביום ולפעמים גם ארוחות ביניים (אר' עשר ואר' ארבע). בחדר האוכל נמצא " לוח המודעות", שהוא מרכז התקשורת בין החבר למוסדות. בו מתקיימות "שיחות הקיבוץ" בו דנים בכל הנושאים הקשורים לאורחות חיים, בחירת בעלי תפקידים, בעיות אישיות ואישור תקציבים. בחדר האוכל מתקיימים כל האירועים החל מחגים, קבלות שבת, ערבי שישי, ריקודים עד אור הבוקר. בו הופיעו האמנים שפקדו את הקיבוץ מפעם לפעם. עם השנים חדרי האוכל הפכו למבנים גדולים ומפוארים, כבר יושבים בהם ארבעה חברים, על כסאות נוחים, סביב שולחן מעוצב, כשלצידו הוקמו מועדונים, בתי קולנוע, אולמות ופינות לצרכים מיוחדים, תוך פיתוח סביבתי ציבורי יפהפה.
קיבוצים רבים עברו ועוברים תהליכי שינוי באורחות החיים וככל שתהליך זה מתגבר (וזה הגיע אלינו), הולכת ופוחתת ההשתתפות באירועים משותפים. שיחת הקיבוץ היא נחלתם של מעטים, קיימת ירידה במספר החברים הבאים לארוחות וערבי תרבות בחדר האוכל, כשהמשפחה והבית שלה מהווים את המוקד המרכזי. כתוצאה מכך בעתיד לא רחוק, בתחזית שלי, יתרוקן מתוכן מערך המבנים הציבוריים עד שחלקם יפסיק לשמש את ייעודם המקורי. אז גם חדר האוכל ייסגר והמבנה המפואר יעמוד בשממונו. אך לי אין ספק שחברה חפצת חיים, דרוש לה ותידרש למקום מרכזי למפגשים, לחגים ומועדים ובכלל לקיום חיי החברה והתרבות. גם על כך אבא היה אומר: "סוף מעשה במחשבת תחילה".
ולפרשת השבוע "עקב". אנחנו ממשיכים לקרוא את נאום הפרדה של משה. מצד אחד מרעיף על העם אהבה וברכות ומצד שני מזהיר, שלא תשכחו את המסע במדבר גם בימים של שפע ורווחה, וברכת המזון מופיעה לראשונה בפרשה. הוא משחזר את שבירת לוחות הברית אחרי "חטא העגל" וקבלת הלוחות השניים. וגם את התיאורים היפים של ארץ ישראל שאליה לא יזכה להיכנס. פרשה מאוד מגוונת.
אנחנו מאוד גאים באורי היוצאת לשנת שרות לפני השרות בצבא. כבר רבות נאמר על צבירת ניסיון החיים של אלה שבוחרים בשנת השרות. מסגרת שנת השירות החלה לפני שנים רבות ותחילה נקראה פעילות או שליחות, במסגרתה גם אנחנו היינו שליחים בצ'ילה. שנים רבות היציאה לשנת שירות הייתה מיועדת רק לעבודת הדרכה בתנועת 'השומר הצעיר'. בשנות השישים החלו לצאת גם במסגרת ש.ש.ש. (שנת שרות שלישית) חברים ומשפחות צעירות לשנה לקיבוץ צעיר לחיות בו ולעזור בגיבושו. בהמשך שנות השירות קיבלו תפנית, נוספו יעדים מחוץ להדרכה בתנועה (נואי בקן גן שמואל) כמו מקומות אחרים הנזקקים לעזרה. (ליאן בכפר יחזקאל) ולמעשה עד היום יש כאלה ויש כאלה. אורי בחרה לצאת לעזרת "נזקקים" השוהים בקיבוץ יחיעם ואנחנו מברכים אותה ומחזקים את ידה שלא רק תעבוד קשה אלא שגם תיהנה מהשנה המיוחדת הזו.
"שבוע טוב"!
שבועטוב 