26.10.19 כ"ז תשרי תש"פ
ראשית ולפני הכול 400 תודות לרעיה על העריכה המוקפדת ואני, השומר את כל תיקוניה והשינויים שמכניסה בתיק צמוד, חושב לא פעם שהם מעניינים לפחות כמו התוצאות שקיבלתם וקראתם. רעיה אינה רק עורכת לשונית היא גם עורכת תכנית שלי! וכמובן תודות חמות לתימור על עיצוב כל גיליון מדי שבוע בהתמדה ובאהבה. בלעדיכם, אנה אני בא?
ב- 28.10.2011 יצא לאור "שבוע טוב" מס' 1 והיום, ממש כעבור 8 שנים, ב- 26.10.19, מס' 400. פעמים רבות נשאלתי: "לשם מה אתה כותב?" למה ולמי אתה כותב? ותמיד עניתי ש-א'. אני נהנה מהכתיבה ו – ב', שכל או רוב הנכתב הוא בבחינת "שלח לחמך על פני המים" גם הפרשנויות שלי לפרשת השבוע וגם ה"אקטואליה", המסרים שאני "משתיל", ואפילו הסיפורים שלי שאני מגניב לפעמים. ה"שלח לחמך" אומר שאולי (והלוואי) מי מכם ואפילו איזה נכד/ה או נין/ה יתעניין וירצה לקבל תמונה על חיינו כפי שהשתקפו בכתובים, או ללמוד משהו על סיפורי המקרא, שהם ספר העוסק בחיי אדם ובדברי אדם, עם ועולם בעיניו של סבא/רבא. או אפילו לעקוב אחרי הברכות ליומי ההולדת של כל המשפחה והצילומים המצורפים, וכמובן דעותי "על המצב" של קיבוצנו היקר לי כל כך. ההתלבטות אם להמשיך ולכתוב את "שבוע טוב" או שמספיק ודי מלווה אותי כבר זמן רב – ובכן, משפחתי הגדולה והאהובה, ידידי/חברי הקוראים הנאמנים – בלחצה של רעיה ובשיכנועה, החלטתי להמשיך לשנה התשיעית. ואני רוצה להודות לכם מכל ליבי על ברכותיכם, אהדתכם וסובלנותכם מדי שבוע. תודה גדולה!!
ומכאן לתגובות שקיבלתי: והראשונה שבהן מילדתי הבכורה, קרין ומירון.
אבא, לקראת "שבוע טוב" ה- 400 קראתי השבוע את הטור של סיון רהב מאיר על שמחת תורה וזה התקשר לי מאד אליך.היא כתבה על אחד הסיפורים היפים על נחמה ליבוביץ', מורה דגולה לתורה, שהיתה יושבת שעות מול פרשת השבוע, מוקפת בעשרות ספרי פרשנות. כך אמרה לתלמידיה שהביטו בה: זה לא רק לימוד של ידע, זה לימוד של מכתב אהבה. הרי אם מישהי קיבלה מכתב מאהוב ליבה, היא קוראת את המכתב שוב ושוב, לומדת אותו בעל פה, וגם חושבת: למה הוא כתב פה פסיק ולא נקודה? למה הוא בחר במילה הזאת ולא בביטוי אחר? כך צריך לקרוא את התורה, צריך להתעמק וללמוד היטב כל פרט ופרט במכתב האהבה שקיבלנו. נראה לי אבא שכך גם אתה מתייחס לפרשת השבוע שאתה כותב, וזה מקסים בעיני.
מאחלת לך עוד הרבה שנים של כתיבה ואהבה!
קרין
היי עמרם, בנוגע ל"שבוע טוב". אז קודם כל, זה ממש מרשים, הכמות והתדירות, כמו גם הרעיון עצמו, שמוסיף אתנחתא נחמדה למפגש השבת, בנוסף לתכנים חשובים ושלא תמיד נדע כולנו להגיע אליהם. בנוגע לתכנים, אני חושב שמאוד חשוב לוודא שמותאם לאוכלוסיית היעד. בהינתן כי מדובר במנעד גילאים מאפס ועד בכלל, ברור כי לא ניתן לבצע התאמה מלאה, ולכן, כדאי אולי, להפריד בין הקטעים המוקראים בפורום של שבת, לבין אלו שנשלחים לרשימת התפוצה. זה חשוב, כי כשאתה מקריא בפני הפורום של שבת קטעים שאינם מתאימים, ו/או ארוכים מדי, זה פוגע במידת ההקשבה והריכוז ויוצר סיטואציה לא נוחה ואיתה גם תחושות בהתאם (אכזבה, אי-נעימות וכד'). כמו כן, תכנים המכילים ביקורת או ויכוח הנוגעים לפורום של שבת, עדיף להימנע מהקראתם, משום שזה מזמין תגובות והתייחסויות שאינן מתאימות לסיטואציה הזו. לכן, הצעתי היא להפריד בין התכנים, ולבחור להקראה בשבתות מה שמתאים לפורום ונכון לסיטואציה. כל שאר הדברים שייכתבו, ישלחו במייל, כפי שנעשה עד עתה, ויקבלו את ההתייחסויות בפורום הכתוב. מה שחשוב, זה שתמשיך את המסורת הזו, תערב אותנו במחשבותיך, התלבטויותיך, שאלותיך, ונמשיך לנהל את הדיאלוג בינינו גם בפלטפורמה הזו וגם בדיבור ישיר.
אך שמחות – ירון.
כותב לירן:
שבוע טוב מנהג (ומסורת?) מצויין אני חושב שזה מעניין לשמוע את דעתך ופרשנותך.באופן אישי פחות מתחבר לפרשות התורה. יותר לנושאים אקטואלים.אפשר להוסיף בפרקים 400 עד 500 . מאורעות וסימני-דרך באותו שבוע בעשורים האחרונים. במשפחה, בקיבוץ בארץ ובעולם. המשך לכתוב!.
מאי: מאחלת לך שתמשיך לכתוב את "שבוע טוב" שהוא מחכים ומיוחד, אני לא מכירה עוד סבים שכותבים דברים כאלה 🙂
אן: אני שמחה שאתה נהנה ממה שאתה עושה ומקווה שתמשיך לגלגל את הכשרון שלך החוצה בכל שבוע.
ג'ני: אני אוהבת ומרותקת לסיפורים שלך מהעבר, את הזכרון החד והמדוייק שלך לגבי דברים שקרו לפני זמן רב ואת הדרך שלך לצלול לתוך הסיטואציות ולהביא מהן את כל הפרטים, המידע ומוסר ההשכל באופן כה מרשים, ללא נסיון להוסיף גוון דרמטי והשלכות מההווה.
תימור: בתור זה שזוכה לקבל את הגליון הראשון כשהוא עדיין 'חם מהדפוס', כפראפרזה לתחושה בשנותיך בספרית הפועלים, אני שמח לשתף את הקוראים בכמה פרטים על העשיה הלא-פחות-ממדהימה שלך במשך 400 שבועות. ובכן:
א. שבוע טוב עולה לאוויר כבר ביום חמישי, כך שלחסרי הסבלנות ביניכם ניתנת האפשרות לקרוא אותו לפני התאריך הרשמי…
ב. חמישית מהקוראים עושים זאת מיד עם קבלת הדיוור- ביום ראשון בשבע בבוקר.
ג. עד היום כתבת במצטבר כ- 160,000 מילים, בממוצע כ- 485 מילה לכל "שבועטוב".
ד. עד היום ספרנו מעל 13,000 כניסות קוראים לאתר זה.
ה. ואת זה לא ניתן לכמת במספרים- כבוד, שמחה וגאווה גדולה לי להיות המו"ל הדיגיטלי שלך, לוודא שהכל נראה כמו שאתה (האמת, אמא) רוצה: להזיז, להגדיל, להקטין, לחפש תמונה אחרת וכיוצא בענייני הגהות ו'הוצאה לדפוס' במאה ה-21. כמו שאני תמיד אומר לך ומחזק אותך- אל תיפול רוחך אל מול פגעי האבולוציה החברתית הכלכלית ושאר מרעין בישין של אדם ל(קצת פחות) חברו, אלא דבוק בדרכך המיוחדת להעלות זו על הכתב, במשולב עם אהבתך הרבה לתנ"ך המובאת אלינו דרך הפריזמה מטילת הספק התמידית שלך, על ברכיה המטאפוריות התחנכנו. אני בטוח שהוריך גאים בך ומתמוגגים מנחת גם מפועלך זה. מאחל לך ולכולנו שתמשיך ליהנות מהדרך החשובה גם אם סיזיפית לפעמים. אסיים בציפיה פבלובית למשימת יום חמישי הבא, הוא שבועטוב 401!
עמרם,
לבקשתך כמה מילים שמעורר בנו שבוע טוב- קודם כל מדובר במסורת יפה שבה אתה משיג כינוס משפחתי עם ולמרות ההמולה הרבה. חשוב לזכור שלעיתים אנו מחוברים לנושאים יותר (זיכרונות פרטיים וקיבוציים) לפרקים מעוררים בנו ביקורת (על הביקורת שלך…) ולעיתים גם מעוררים בנו פחות עניין והכל בסדר (פרשות השבוע וכדומה) … ולעיתים הילדים מושכים את תשומת לבנו יותר וצריך לקחת זאת בחשבון- זה הכל חלק מהמרקם המשפחתי שהשבוע טוב מהווה חלק ממנו. על כן נשמח שתמשיך לכתוב ולהקריא, לעניין אותנו בדבריך ולשמוע את הערותינו …שיר וקרן.
עמרם אחי!
משימה גדולה וארוכה נטלת על עצמך לפני שמונה שנים, ודאי לא ידעת בתחילת הדרך עד כמה תימשך. הכתיבה שלך היא סוגה מיוחדת שמשלבת ברכות וארועים משפחתיים, ארועים מחיי הקיבוץ, זכרונות ודברי הגות מרתקים. שותה בצמא את "שבוע טוב" כמעט מדי שבוע ושואב ממנו הכרות עם המשפחה ומכיר אותך אחי מחדש. ברכות מיוחדות גם לעורכת הקפדנית רעיה. "שבוע טוב" מחלצות מדי שבוע.מצפה להמשיך לקרוא אותך עוד שנים רבות, ליהנות מזכרונותיך, מהמשפחה וממחשבתך המפוכחת
אחיך שמואל
עמרם יקר,
אמנם אני לא מראשוני החבורה שזכתה לקרוא את מחשבותייך, אבל מהרגע שהצטרפתי (בעקבות שיחה עם רעיה לדעתי…) אני מודה שנסחפתי לעולמות מרגשים ומופלאים שאני נשאב לתוכם כל יום ראשון מחדש.
ההיסטוריה של משמר העמק, קיבוץ שנמצא שנים רבות בתודעה המשפחתית שלנו כמובן, היתה ידועה לי מפי סיפורים כאלו ואחרים, של גנייק ושל דשה, של לוי ושל רחילקה וכמובן של הילדים שלהם ובני זוגם/ן, אבל עכשיו אתה מעלה על הכתב פרקים כאלו ואחרים שחלקם כלל לא היו מוכרים לי וחלקם רק בראשי פרקים ואני נפעם כל פעם מחדש מהסיפורים ועוד יותר אפילו מהזיכרון המדהים שלך שנים רבות אחרי להעלותם על הכתב בצורה כל כך ברורה ומאירה. לפי ההלכה אנחנו אמנם לא בני משפחה אמיתיים אבל אני חושב שגם סבתא רוזה וגם ההורים שלי וגם דשה ורחילקה היו חולקים על ההגדרה הזאת, כי מזה שנים אנחנו משפחה חמה אוהבת מחבקת ומאושרת, שמחה באותן שמחות ודומעת באותם רגעים קשים.
זכיתי שיש לנו משפחה כזאת וזכיתי להמשיך וליהנות מהגיגייך מדי שבוע, בין אם בענייני דיומא ובין אם בענייניי משפחה, בין אם בענייני התורה בימינו אנו ובין אם בענייני ההיסטוריה של מדינת ישראל שהולכת ומשתנה לנגד עינינו ללא הפסקה. וגם אם בענייני הספורט בכלל והכדורגל בפרט אנו לא תמיד מסכימים בהעדפות שלנו…. גם זה הרי לבטח מותר בתוך המשפחה.
אז אני מאחל לך שתמשיך לכתוב את "שבוע טוב" מדי שבוע כי זה עושה טוב לא רק לך ללא כל ספק אלא גם לכל מי שמקבל את המייל הזה, שתמשיך להעשיר אותנו בזיכרונות מופלאים וללמד את כל בני המשפחה לדורותיהם על מה שהיה פעם ושמן הסתם לא יחזור.
התברכו ילדייך, נכדייך ונינייך בכך שהם יכולים ללמוד כל כך הרבה מיד ראשונה ותמיד בשפה כל כך רהוטה ומאירת פנים
והתברכנו אנו בקשר הנפלא אתך ועם רעיה רעייתך וכל השבט שם במשמר העמק. מבחינתי כבר למדתי שלומר שבוע טוב זו לא ברכה של מוצאי שבת – זו ברכה של יום ראשון כשהמייל שלך מגיע. אז כל שאני יכול לאחל לך ולנו זה עוד אינספור שבועת טובים כאלו.
פשוט – שלא ייגמר לעולם. באהבה רבה והערכה גדולה,
מיכאל
עמרמקו הי,
אני קודם כל מודה לך בשמחה! מדי שבוע ביום ראשון אני פותחת את הקישור ונהנית מהקריאה. הנאה כפשוטה. מן שנופל מהשמיים מבלי שהתאמצתי…. אני אוהבת את המידע על פרשת השבוע. מפליגים רחוק. אני נהנית מספורי העבר. כל זיכרון יקר בעיני וחשוב לספרו ואתה מפליא לעשות זאת. וכמובן דעות שבאות לביטוי מדי פעם בענייני הקיבוץ שלנו עליהן אני מסכימה או לא אבל צריכה קצת להזיז את הגלגלים העצלנים שלי בראש. והדובדבן – הברכות לכל שפע הנכדים, הנכדות ובני המשפחה. מעורר השראה. והנה מנת המן השבועית שלי חוגגת 400! וואווו! איזו התמדה. המון תודות! תמשיך לכתוב ולהעשיר את קוראיך וביניהם אותי… כל טוב,
אלי
שלום עמרם וגם רעיה:
אתם – רעיה ואתה – עשירים במשפחה רחבה נהדרת ובעצם יכולת לכתוב את הדף השבועי שלך רק להם ועליהם… אבל שניכם יצרתם מתכונת משתפת גם חברים וכך חיברתם בין האמירה האישית, האינפורמציה והמשפחתיות. אז בזכות הדף השבועי שלך עמרם וככותב "זכית" לקשר קבוע עם חברים ואנחנו החברים זכינו כקוראים יחד איתך – קשר ערכי רגשי ומחשבתי בנושאים ומחשבות שאתה ממקד ומעלה עם כל המשתמע מכך… ובכל שבוע! כך דעתך גם נשמעת וגם מפעילה לקוראיך את גלגלי המחשבה, השאלות ועוד…. וכך גם לצעירי המשפחה שלך (מהרגע שלמדו לקרוא ומעלה) "אין ברירה" ואני מברכת אותך על "והגדת לבנך" שאתה מיישם בפועל ובהתמדה מופתית. והכי חשוב: מכיוון שרעיה חתומה כמוך כעורכת – כל מה שציינתי הוא לשניכם. ועוד משהו: רואה בעיני רוחי את אבא שלך, בן עמי, רווה נחת בכל שבוע מחדש!, מה"בן יקיר לו"…
בידידות ומחכה לשבוע/שבועות שיבוא/שיבואו.
חרמונה
עמרם יקר:
דע לך שכל שבוע אני דוחה את קריאת ה"שבוע טוב" שלך לרגע המתאים והפנוי בו אוכל להתרכז וליהנות מתוכנו. אוהבת ומעריכה כל כך את כתיבתך. לומדת ממנה המון, וגם אם לפעמים מדלגת על שורה או שתיים, כתיבתך היא התנ"ך הקטן שלי.
תמשיך להעשיר את אותי ולצקת בכתיבה נימה אישית וחמה כל כך.
בידידות גדולה,
עירית
רעיה ועמרם,
אמנם, אינני "ותיק" במקבלי ה"שבוע טוב" אך, כרגיל, כל שבוע אני משתדל להגיב ונדמה לי שלפחות שרוב התגובות היו חיוביות ולפעמים סתם את הקשר של הכתוב באותו השבוע אלי… אני מצפה כל שבוע ל"משלוח" ונהנה גם ללמוד, גם להתרשם ובעיקר ליהנות… אנא, המשך במשימה עוד הרבה שנים !!
יורם.מ.
בוקר טוב עמרם, היי,
ביקשת והרי לך תגובתי. קצר ולעניין. אני קוראת בעניין רב את שבוע טוב.
א. אפשרות להכיר את ילדיך ונכדיך דרך ברכותיך, [רק אל תבחן אותי בענינם].
ב. מדע מעניין מהמקורות, מאפשר לרענן את התאים האפורים. [הלוואי שהייתי גם זוכרת]
ג. החלפת דעות בעניני הקבוץ, גם אם אני לעיתים חלוקה עליך אני עוקבת בענין.
תמשיך כל עוד תוכל. יישר כוח.
בברכה, יוכבד.
לבטח אינך יודע , בכל יום ראשון אני מצפה לקרוא דבריך. תמיד מוצאת ענין ומגלה את חום ליבך וטוב שכלך ! שלא תחשוב שלא שמתי לב שפה ושם פיספסת כמה שבועות….מעריכה מאד את ההתמדה ומקנאה בתוספת הרוח לארוחה המשפחתית.
מרים מרזל (ויוסי גם)
עמרם יקירי, 400 דפי שבוע טוב משתרעים על כמעט שמונה שנים. איזו התמדה! איזו מחויבות! איזה אומץ לאסוף כל שבת את הדור השני וחלק מהדור השלישי כדי שיקשיבו לעיקרה של פרשת השבוע ולהשלכותיה על חיינו במדינה ובקבוץ. קראתי את כל הדפים מאז שהתחלת לשלוח לי (לפחות חמש שנים). לפעמים ממש הסכמתי עם תפיסתך, לפעמים לא, אך גם כשדעתי הייתה שונה מזו שלך דבריך עוררו מחשבה והעלו שאלות, והרי זו אחת המטרות של דפים אלו- לעורר מחשבה. בכך לדעתי הצלחת. לעיתים דבריך גרמו לי לעצב ואפילו לעצב רב, במיוחד אלו בהם התייחסת לתחושותיך בקבוץ בשנים האחרונות. אכן הקבוץ אינו אותו קבוץ של שנות החמישים, השבעים וגם התשעים, ואולי בחלק רב מהדברים טוב שכך. אני מאחלת לך שהחל מהדף ה 401 "תפרגן" לעצמך על כל תרומתך לקיבוץ בשתי קדנציות של מזכיר, בפעילותך כמרכז ועדת בניין, מרכז ועדת חינוך (שהביא את שלום ואותי למשמר העמק) ובודאי עוד תפקידים רבים שאינני זוכרת או יודעת…ותקבל ללא חשש את הפעילות של דור ההמשך גם אם אינך מסכים אתה. הם כנראה מומחים גדולים מאתנו בהגדרת וביצוע הדברים המתאימים להם. אני בהחלט מצפה שתמשיך לחלוק את מחשבותיך בנושאים השונים אך בבקשה "לא לקחת ללב" יותר מדי…התברכת בבריאות, בסקרנות אין סופית, בחיות (שורוק בוו), ברעיה תומכת. בילדים, נכדים ונינים, בינינו זה הדבר החשוב. הקיבוץ ימשיך להתקיים אבל ישתנה (ואולי לא נוכל כלל להכיר את המקור), המדינה תמשיך להתקיים- גם אם לא לרוחך (נו) ואתה תמשיך לכתוב ולשלוח לנו בכל יום ראשון את ה"שבוע טוב" כי אחרת לא נדע שהשבוע התחיל…
בהערכה ואהבה לך עמרם ולך רעיה הרעיה ללא הפסקה,
מיכל
תודה גדולה לכולכם!
שבועטוב 