25.2.17 כ"ט שבט תשע"ז
"ויבוא יתרו אל משה אל המדבר… ויישב משה לשפוט את העם. ויעמוד העם על משה מבוקר עד הערב. וירא חותן משה את כל אשר הוא עושה לעם… ויאמר לו: מדוע אתה יושב לבדך וכל העם ניצב עליך… כי כבד ממך הדבר לא תוכל עשותו לבדך". בקיצור, יתרו מציע למשה להקים מערכת משפטית בה משה יבחר שופטים אנשי אמת ושונאי בצע וגם שרי אלפים, שרי מאות, שרי עשרות שישפטו את העם. יתרו הוא אבי רעיון הפרדת הרשויות, אחרי שנוכח, שעם ישראל אינו יודע לנהל שלטון כראוי לו. אחרי שיתרו מניח את התשתית למערכת משפט מסודרת, אנחנו מגיעים בפרשת "יתרו" למועד קבלת חוקים שהוא הפרק המרכזי בפרשה: מעמד הר סיני, קבלת התורה ועשרת הדיברות.
צריך, כנראה, איזה גוי שיבוא ויפקח לעם את העיניים.
בשבוע שעבר שוחחתי עם חבר על הקיבוץ שלנו, במהלך השיחה שח לי בערך כך: אנחנו חיים בשגרה בלתי מכוונת, בכל זאת אנחנו מפתחים את המשק וזה מצליח מאוד, קולטים אלינו חברים חדשים רבים, מקיימים חיי חברה ותרבות, טורחים רבות בחינוך הילדים והכל על פי דפוסים וכללים שנוצרו בעצם על ידי דור המייסדים ו"שכלולים" שהוכנסו בעקבות הזמן. (לדוגמה: הכנסה מסיבית של פועלים שכירים, לינה משפחתית ועוד). אבל האם השינויים שעברנו לא מחייבים מחשבה ובחינה מחודשת לגבי העתיד? למשל: המזכירים לדורותיהם, תמיד באו מתחום הפעילות החברתית, וכל מי שנבחר לתפקיד ניהל את חיי הקיבוץ לפי דפוס העבודה המסורתי. אבל הקיבוץ גדל מאוד ואינו מונה 250 או 300 חברים אלא קרוב ל600, ואוכלוסייתו מונה כבר 1000 נפש ויותר, האם בסדרי גודל כאלה לא צריך לשבת בראש הפירמידה שלנו מנהל מקצועי, שיוכל להתמודד עם הבעיות העולות במציאות הקיימת, מנקודת מבט ניהולית ארגונית כזו, שתבחן דרכים אחרות לקידום הקיבוץ. "בעיני", אמר, "זאת הבעיה שלנו, ניהול נכון שיביא לטיפול מקצועי רענן, דמוקרטי, שיביא בהכרח ליתר שקיפות, להתנהלות נכונה ושיפור המערכות. ודאי", הוסיף, "שתנאי הכרחי הוא שיקבל את ערכינו כבסיס לעבודתו, ושלידו יהיו אנשי 'החברה' המכירים את ארחות חיינו". כששאלתי אותו האם כוונתו לכך שצריך לעשות "מהפך", שינוי קיצוני כלשהו, השיב: לא! כי לדעתי עוד לא מיצינו את עצמנו, אבל צריך לחשוב ברצינות על כך לקראת מציאות בה יחיו כאן 1000 חברים/ות על בעיותיהם. אני הוספתי: לחשוב תמיד טוב, אבל אתה יודע, שלבני אדם טוב, הם לא רוצים שינוי, זה טבע האדם.
נ.ב. אחרי שיחת הקיבוץ האחרונה מישהו אמר, שהיום, לחשיבה על כל נושא שאינו קשור בצריכה שוטפת, קוראים 'תהליך אסטרטגי'.
מילים בומבסטיות בלבד, שלרוב אינן מקדמות דבר. כמו שקרה לדיונים לפני שנתיים או ארבע או יותר.
ופתגמון מנחם לנינתנו תומר, פתגמון צ'ילני חמוד שרעיה הייתה שרה לילדתנו, 'סבתא' קרין ואחריה לילדינו ונכדינו כאשר קיבלו מכה/נפלו/חלו/בכו, מיום שנולדתם:
SANA SANA POTITO DE RANA
SI NO SANA HOY- SANARA MANANA
סאנה סאנה, פוטיטו דה ראנה / סי נו סאנה הוי, סאנארה מניאנה.
ובעברית: "תבריא, תבריא, טוסיק של צפרדע
אם לא תבריא היום – תבריא מחר".
"שבועטוב"!
שבועטוב 