חודש: אוגוסט 2019

31.8.19   ל' אב תשע"ט

פרשת השבוע "עקב" קובעת שאם יקיימו בני ישראל את מצוות אלוהים הם יזכו בברכה ממשית, ברכה חומרית. במילים אחרות הקפדה על מצוות האל, תזכה את עם ישראל בשפע חומרי המחכה להם בארץ. והיה ואם לא תעשו כמצוותו תיהפך הארץ למדבר. הקב"ה מבטיח לעם את ההבטחות הגדולות האלה בתנאי אחד: שיאהב אותו! אלוהים אינו מצפה שהעם ינהג כראוי משום שנתגלתה לו איזו אמת חדשה, או שזכה להארה מבריקה, או משום שהוא רוצה להודות לו על הניסים שעשה לו מאז יציאת מצריים. הוא מצפה  שיתנהג כמצופה משום שהוא עומד לקבל בתמורה הטבות חומריות. (ומי לא מצפה להטבות חומריות?). אבל יש בפרשה פן נוסף מוצנע והוא 'הדוגמה האישית' של משה. משה חוזר ומתריע לבני ישראל שלא יתפארו בהצלחתם ושלא יאמרו: "כוחי ועוצם ידי הם שעמדו לי". במילים אחרות : שמרו על צניעות וענווה! אלא שמשה עצמו לא תמיד נותן דוגמה אישית למידת הענווה שלו כשהוא מרבה להלל את עצמו, איך הוא הציל את העם פעם אחר פעם מכליה.  מבקריו אומרים, שהצניעות אינה יאה אלא לגדולים באמת, שאם לא כן הצניעות הופכת לגאווה. אבל ביחס למשה, הם אומרים, שהוא אחד ויחיד וגאוותו בהשיגיו היא סוד צניעותו וענוותו.

מחר תיפתח שנת הלימודים תש"פ  (2019-2020).
זיכרון מלפני 80 שנה:
"ה-1 בספטמבר של שנת 1939 (לפני 80 שנה בדיוק) היה היום לו חיכיתי בכיליון נפש, חסר סבלנות כבר חודשים ארוכים. ב-1 בספטמבר 1939 נפתחה שנת הלימודים ואני עליתי לכיתה א'. אני ועוד 11 ילדים.  עכשיו אלמד לקרוא ולכתוב, יהיה לי קלמר משלי, עפרון משלי ואפילו מוחק. היינו מאוד נרגשים ומתוחים וכשנכנסה המורה, שקראו לה דשה, תקפנו אותה במטח של שאלות, שנדמו רק כשאמרה בקול שקט: "ילדים, שקט בבקשה, אתם נכנסים היום לכיתה א' ובכיתה א' אי אפשר לדבר כולם ביחד" והוסיפה לכך הסבר נרחב, שמהיום אנחנו כבר ילדים גדולים והיא מצפה מאתנו שנתנהג יפה ונהיה אחראים בלימודים ועוד אמרה כמה משפטים, שמרוב התרגשות, אושר ושמחה אני לא זוכר. אבל אני זוכר שהדבר הראשון שלמדנו לקרוא ואחר כך לכתוב היה "שלום כיתה א'" וגם "אבא" ו"אמא" ושאני התעצבנתי כי ה"מם" של אמא לא יצא יפה. בסוף למדנו לכתוב כל אחד את שמו ושוב התעצבנתי בגלל ה"מם" של עמרם". מדי שנה, כשאחד מנכדינו עולה לכתה א' אני מספר את סיפורי. השנה הסיפור מוקדש לרומי, עם ברכה מיוחדת, העולה לכתה א'.
ברכות ואיחולי הצלחה לכולכם לפתיחת שנת הלימודים החדשה, שתהיה לכם שנת לימודים מוצלחת ומהנה, שתרבו דעת ובשמחה! לכם: אן, אורי, מאי, ניר, גלי, לי ורומי בבתי הספר, לתום ושני בגנים ולתומר בפעוטון. באהבה גדולה!.

"שבוע טוב"!

24.8.19   כ"ג אב תשע"ט

אפתח בברכה לתימור ליום הולדתו. איחולי הצלחה, בכל מעשיך/ יוזמותיך/ רעיונותיך וידיעותיך. היה שמח ומאושר במשפחתך עם ג'ני וילדיכם אן, מאי, לי ותום. ובואו לאר' ערב בשבת לפגישת כל המשפחה. אוהבים ומחבקים!

כל שנה אנו חוזרים ל'עקדת יצחק' כסיפור מכונן להקרבה והתמסרות לאלוהים. אך איננו מתעניינים בסיפור הכמעט זהה המופיע תחת השם 'חג הקורבן'. ביהדות אברהם עוקד את יצחק. באיסלם הנביא אברהם עוקד את ישמעאל. חג הקורבן – עיד  אל אידחא הוא חג מוסלמי לזכר נכונותו של אברהם להקריב את בנו כמצוות אלוהים הכולל את החג', שהוא עלייה ברגל למכה והוא נחוג במשך ארבעה ימים. למה העלייה לרגל למכה? כי מכה על פי הסיפור הוא המקום בו התרחשה עקדת ישמעאל. ובסיפור: הנביא אברהם חלם חלום בו הוא שוחט את בנו (ישמעאל) ומעלהו קורבן לאלוהים. למחרת סיפר לבנו (ישמעאל) על החלום והבן אמר לו שעליו לראות בחלום ציווי אלוהי ולהקריב אותו. אברהם הנביא מיהר להגשים את החלום. הלך להר (הנקרא עראפאת) וביקש לשחוט את בנו כדי להוכיח לאלוהים את חוזקת אמונתו בו. כשאלוהים ראה את הכנותיו הכנות של הנביא אברהם שלח אליו טלה, שאותו שחט במקום את בנו. כל סיפור העקדה (היהודי והמוסלמי) הוא סיפור ההתמסרות הטוטאלית לאלוהים. ההבדלים בין עקדת יצחק לבין עקדת ישמעאל הם שבאיסלם, אברהם חלם חלום וביהדות, אברהם מממש בתכנון וביצוע במציאות. וכמובן המקום: באיסלם, ההתרחשות אירעה על הר עראפת שליד מכה וביהדות על הר המוריה. אגב, כל המתואר לעיל האם אברהם בכלל היה יהודי? אז למה כתוב ב'בראשית' אברם העברי? ואפילו יוסף (הגדול), נינו, זוכה לכינוי הזה. עברי אומר שהיה מצאצאי 'עבר' (נינו של שם בן נח). פירוש הרמב"ן לסוגיה זו הוא, שאברהם היה ליהודי מרגע שמל את עצמו. וכנגדו חז"ל אומרים שעד יציאת מצריים אבותינו לא נחשבו ליהודים, הם 'התגיירו' רק אחרי שיצאו ממצריים על ידי 'עשיית' ברית מילה, טבילה והקרבת קרבן ומה היו קודם תשאלו, כשלא נחשבו ליהודים, אומרים שהם היו "נביאים, קדושים וצדיקים".

תוספת קטנה שלא סופרה לכם על בית מוסדות – בית הילדים הראשון. הבנייה החלה ב28.7.1930 וכעבור שנה וחצי בערך אוכלס לראשונה. הבית שימש כבית ילדים קודם כל לצרכי ביטחון. רק אח"כ גובש סביבו רעיון החינוך המשותף הבית נבנה בשתי קומות, כשעל גגו היה חדר ששימש כחדר נשק לגאלי. ולא פעם ראינו על המדרגות שבבית, שוטרים בריטיים באים לבדוק את מחסן הנשק.  כשהתעוררה שאלת איחסון הנשק הבלתי לגאלי הוחלט בו. בטחון להצפינו בתוך קירות הבית הזה, כי מי יחפש נשק בבית בו מתגוררים ילדים רכים. על העבודה הופקדו משולם וגנייק. כיון שהמטפלות כמעט ולא יצאו מהבית כדי לא לעזוב את הילדים לבדם בתקופה ביטחונית כה קשה, השעות היחידות שלא נוכחו בבית היו בשעת שיחות הקיבוץ ובתקופה ההיא היו 3-4-5 שיחות בשבוע בשעות אלה הוצפן הנשק בקיר כפול. אחד מזיכרונות הילדות שלי מתקופת 'המאורעות' (1936-9) שבשעת לילה, פתאום ירו על הבית שלנו מרובייה תחתה. היינו בני ארבע ואמרו לנו שאם יש יריות שניכנס מתחת למיטות וכך עשינו. אני זוכר שכעבור זמן קצר כל הקומה שלנו (העליונה) התמלאה בחברי קיבוץ מתרוצצים בין החדרים (אני לא זוכר את ההורים דווקא). הם פשוט רצו אלינו מצריף חדר האוכל שהיה למרגלותיו, יצאו משיחת- קיבוץ שנערכה באותה שעה. באו, הרגיעו, החזירו אותנו למיטות והלכו כלעומת שבאו לדון בענייניהם בשיחת החברים. רוצה לומר, שלבית היה כבר "עבר ביטחוני" לפני פרוץ ההתקפה על משמר העמק וההפצצה הנוראה במלחמת השחרור. האם ראוי הבית לשימור בזכות עברו  –  כמו הבית הגדול?!
ושוב ברכות לשני לשובו הביתה. אושר ושמחה על החלמתך, חיבוק ענק!

"שבוע טוב"!

17.8.19  ט"ז אב תשע"ט

בשבוע שעבר התאבלנו בט' באב והשבוע אנחנו חוגגים את ט"ו באב הנחשב היום כחג האהבה העברי. אבל נתחיל מהתחלה. ט"ו באב החל כחג חקלאי קדום. יום זה נחגג בכרמים, כי ביום זה החלה עונת הבציר. החג החקלאי ציין את: א'. סיום הקציר.  ב'. ראשית הבציר.  ג'. פריחת החצב.  ד'. יום אחרון לנטיעות חדשות.  ה'. הפסקת כריתת עצים למערכת המקדש.  ו'. ביום זה, החמה מגיעה לשיא כוחה ההולך ופוחת עד ט"ו בשבט.
כחג האהבה העברי הוא נזכר לראשונה במשנה המספר: שבימי קדם הנשים היו לובשות בגדים לבנים, מושאלים, כדי שלא לבייש את מי שאין להן בגדי לבן מהודרים. הנשים היו יוצאות לחולל בכרמים ולמצוא שידוכים. חז"ל מצאו שבט"ו באב היו אירועים שונים שהתרחשו בו שמסמלים אהבת חינם ואחדות בישראל. שהעיקרי שבהם הוא: שביום זה השבטים השונים הותרו לבוא זה בזה כדי להינשא כביטוי לאחדות העם.
והידועים כ"חכמים" מה אמרו בעקבות התיאור התוקפני בו הבנות יצאו לרקוד בכרמים בלבן, הגברים ארבו להן, התנפלו עליהן וחטפו אותן: "תאהבו ותזכרו כשבחורה אומרת לא היא מתכוונת ללא. ואהבה אפשר ושווה לחגוג בכל זמן ולא רק בתאריך מיוחד ושנוי במחלוקת, שאינו רומנטיקה, לא אהבה ובטח שלא חג". ראשית הרעיון של ה"מי טו"?

כשדנים בנושא "קליטת חברים חדשים". יש התייחסות לחשיבות העבר. מכיוון שדעתי ידועה לכם: שמי שלא מתייחס לעברו, "ההווה שלו דל ועתידו מעורפל" (כדברי אבי)  הפעם אתייחס לכמה אירועים בקיבוץ לפני 80 שנה – שנת 1939.
שימו לב איך בטחון, חברה ותרבות משולבים זה בזה:
7.1.39  מתנהל קרב בין הצבא הבריטי וכנופיות ערביות בסביבות עין השופט.
14.1.39 ירדנה כהן – בהופעת ריקודים על נושאים תנ"כיים.
21.1.39 – יום הולדת לקיבוץ  –  שירה בציבור.
18.2.39 יריות מהר הגעש שכוונו למוסד. הוחלט שחברים יקחו את הרובים לחדרים.
הסתיימה התקנת האוטו המשוריין. קיבלנו מכונת יריה "לואיס גאן".
נערכה חגיגת ט"ו בשבט.
21.2.39 הפלוגה הניידת של הנוטרים יצאה למארב בהרים.
למשמע יריות ירדה לואדי לארוב לערבים ופתחו עליהם באש.
נמצא ערבי פצוע במקום ההתנגשות. לאחר מכן נערך חיפוש בכופריין.
26.2.39 ציון לשבח לנוטרים שהשתתפו בפעולה הנ"ל.
3.3.39 ו. המשק דנה על סידורים לשעת חירום.
6.3.39 עקב המצב בוטלו חגיגות פורים.   הגיעו ידיעות על כיבוש צ'כיה ע"י הגרמנים.
ידיעות מחרידות על מאסרים והתאבדויות של יהודים שם.
20.3.39 תחנת הקמח של הערבים ע"י הפרדס עלתה באש ונשרפה.
21.3.39 הופיע בדפוס סיפור לילדים "אבנר אוהב פרחים" – נכתב ע"י קובה וצוייר ע"י יצחק בן מנחם.
28.3.39 שולמית בת דורי (מיתה) חיברה מחזה בשם "אוניה סוערה".
1.4.39 שוב יריות מכיוון הר הגעש. התנגשות של מארב שלנו עם הכנופיה.
מייטק מוסר דו"ח מוועידת השלום – "השולחן העגול" בלונדון.
4.4.39 סדר פסח.
23.4.39  שביתה בחיפה כמחאה על החזרת אוניית מעפילים שהגיעה לחופי הארץ.
כל היישוב מזועזע!
1.5.39 חג האחד במאי.
5.5.39 גל טרור חדש. החל הקציר – הנוטרים יוצאים לשמירה בשדות.
17.5.39 פורסם ה"ספר הלבן" – שביתה כללית בארץ.
25.5.39 חג הביכורים.
8.8.39 לוי רון יוצא להדרכת קיבוץ ארצישראלי ד'. (יקום).
חידוש! – החברים יקבלו חתיכת סבון טואלט לחודש.
1.9.39 הגרמנים פולשים לפולין – החלה מלחמת העולם השנייה.
ילדי גן דשה עולים לכתה א'. (לימים קב' "סנונית")
26.10.39 משה מולצ'דסקי שם קץ לחייו.  בוריה נבחר לריכוז המשק.
12.39  נחוג חג החנוכה שבו תם סיפורה של השנה.
ואחרון אך הראשון בעצם הוא על שני השמח והחמוד כל כך שהבריא.
כולנו דאגנו וכולנו חשים אושר ושמחה  על הבראתו השלמה. חיבוק ענק מכולנו.

"שבוע טוב"!

10.8.19   ט' באב תשע"ט

השבת בה קוראים את 'שבוע טוב' השנה –חל בתשעה באב, לכן כמה מילים על יום מיוחד זה ביהדות: תשעה באב מציין בעצב ובקינות את יום חורבן בית ראשון ובית שני. שלושה הבדלים הלכתיים ישנים קיימים בין צום תשעה באב לבין הצומות הקלים. והם: א'. צום תשעה באב נמשך יממה שלמה ואילו יתר הצומות הם רק בשעות היום.  ב'. בצום תשעה באב האיסורים קיימים בכל חמשת "העינויים" : 1. אין אכילה ושתייה.  2. אין רחיצה.  3. סיכה. 4. אין נעילת מנעלים. 5. אין החלפת תשמישי מיטה. ג'.  מצום תשעה באב פטורים רק החולים, מיתר הצומות פטורות גם נשים בהריון ונשים מיניקות. צום תשעה באב כי הוא מחייב באבלות. לכן יושבים בו על הארץ, אין מברכים ב"שלום" זה לזה. מחשיכים את האורות בלילה ונאסר לימוד תורה משמח. לעומתו ביום הכיפורים, פרט לחמשת העינויים, הוא יום חג! לובשים בגדים נאים, יושבים על ספסלים, מברכים לשלום זה את זה ועוסקים בתורה ללא הגבלות.

ובמעבר חד. מדי פעם אני משתף אתכם בסיפור משפחתי והפעם על בן דוד של אבא, ידידיה חבקין. בשנות ה-70 המוקדמות הופיעה בקיבוץ זמרת, מוזיקאית, פזמונאית בשם דרורה חבקין. את השעה שלפני ההופעה העבירה בביתו של אבא בשיחה משפחתית . אבא סיפר לי שלאחותה הצעירה של אימו היה חתן בשם בן ציון חבקין ובנו, ידידיה, טיפח את דרורה לכיוון המוזיקלי. מי האיש הזה? את התשובה קיבלנו ב"הארץ" לפני חודש בערך. ידידיה היה אסטרולוג, צמחוני אידיאולוגי, מוזיקאי וטיפוגרף אך התפרסם בהיותו ההומו הראשון המוצהר בירושלים. "למיטב ידיעתי אני ההומוסקסואל היחיד בירושלים" אמר . הוא היה טיפוס חריג ואומלל. קשה להאמין שהיה קיים בכלל כי הזדהותו זו, הקדימה את זמנו בעשרות שנים. בחברה הציונית החלוצית, קיומה של ההומוסקסואליות היה מוכחש במידה רבה ובחברה הבריטית והערבית, נחשב, כמו בחברה הדתית היהודית לנגע שראו בו הרגל מגונה שיש להסתירו מהציבור. ידידיה חבקין עסק באובססיביות בנטייתו המינית עד כדי ראיית ההומוסקסואלים כגזע נבחר הנושא שליחות אוניברסלית וכתב: "להתייחס לאורנטיים (הומואים) כאל יצורים הראויים לחמלה זו טעות!… אלה האנשים ברי המזל עלי אדמות ועליהם להתייחס ברחמים אל ה"נורמלים" (1925). חלומו היה להיות פציינט של פרויד וליהפך למקרה מפורסם בתחום הפסיכולוגיה.  נטייתו להומוסקסואלים נתגלתה כשבילה באתרי שיזוף של נודיסטים כשנהנה להסתכל על העירום בעיקר ב"חממה להזעה". הוא היה דמות שוליים בירושלים המנדטורית, אאוטסיידר כמוהו לא היה בעיר. מאחר שהיה אסטרולוג ו"קורא בכוכבים" שלח לבן גוריון מכתב ואליו צרף מסמכים, מפות השמיים ותחזיות. במכתב התריע על התאריך להכרזת המדינה וטען שתבוא על המדינה הצעירה פורענות קשה. בפרוץ מלחמת השחרור התגייס לצבא ושירת בהגנת קיבוץ קריית ענבים. פגז שנחת בקיבוץ פגע בקבוצת חיילים ביניהם גם הוא והרגם. בן 45 שנים היה האיש שנקבר בקיבוץ בקבר אחים.
מי שנצרה את זיכרו הייתה המוזיקאית והפזמונאית דרורה חבקין שידידיה גידל ועודד לעסוק במוזיקה. איש קצת מוזר היה במשפחתנו.

לפני כמה שבועות קוננתי כאן על היחס של בנינו ל"שומר הצעיר". שבא לביטוי במפקד הכניסה לתנועה. זוכרים? היום התעודדתי כשנכדתנו אורי סיימה קורס מד"צים ותדריך בתנועה בשנה הבאה. נזכרתי, איך ב- 1949 (לפני 70 שנה) יצאתי לקורס מדריכים של התנועה שנערך בגבעת חביבה במשך כמעט חודש. איך יצאנו ממנו חדורי אידיאולוגיה, עמוסי ערכים ורצון עז להדריך חניכים צעירים ולהנחיל להם את מה שקיבלנו. צופיות – בשדה, רעיוניות – בכתה ופעילות מחייבת בכל מקום אפשרי. אני רוצה לברך אותך קיקה ולאחל לך הדרכה מעולה מכל הלב על אף הקשיים שלבטח יהיו. חזקי ואמצי!

"שבוע טוב"!

3.8.19  ב' אב תשע"ט

פרשת "מטות" העוסקת במלחמה במדיין ובהכנתה מעלה מחשבות על "הצבא", מהו, איך הוא, למה הוא ואת מי הוא משמש .אנחנו יודעים שלעם ישראל לא היה צבא קבע ולא צבא מקצועי, ולו רק מהידיעה שלקראת המלחמה משה חייב כל שבט לתרום (כך כתוב) 1000 לוחמים ואותם גיבש כצבא למלחמה במדיין. זה לא היה גיוס כולל של הצעירים אלא גיוס חלקי במכסות ובכל זאת נקרא 'צבא העם', בשל שילוב המסגרות.  ללא כללי התנהלות וחוקים ברורים, אותו חייל שיצא למלחמה היה יכול גם לצאת ממנה ברכוש גדול. לקחת  אנשי אויב בשבי, השלל והביזה ועם תום הקרב יכלו לבסס כלכלית את הצעיר לכל חייו. לכן החיילים דאגו להשמיד את מחנות האויב  בלי להשאיר שבויים חיים, כדי לזכות במה שמכונה 'רכוש נטוש' שכלל כמובן נשים, עבדים, עדרי צאן שטחי אדמות וכסף וזהב. כיון שבימים ההם גילו של אדם היה בסביבות 40 שנה, ההימור הזה כנראה השתלם. ביוון העתיקה, כשהאויב קם עליך למלחמה היו צעירי הכפרים מתגייסים לצבא ומנהג היה שכל מתגייס מביא לשער הכפר אבן גדולה משדהו וכך נבנתה חומה גדולה. בשובם מהמלחמה כל חייל משוחרר היה לוקח את האבן שהביא חזרה לשדהו, האבנים שנותרו – כי איש לא בא לקחתן הפכו לגלעד. אנו קוראים בפרשה שבמהלך מלחמת בני ישראל במדיינים הרגו הלוחמים את כל מלכי מדיין ובמשפט קצר מוזכר שהרגו גם את בלעם (מהפרשה הקודמת) ואני שואל למה היה צריך להרוג את האיש שברך את עם ישראל את הברכה הנפלאה ביותר שכמוה לא נשמעה בכל סיפורי התורה? התשובה המקובלת לשאלה זו היא, שהקשר בין מופקרות בנות מואב לבין הרמזים שפיזר בלעם בברכותיו כל כך ברור… מנהיגי ישראל וכוהניו הבינו, באמירות שבין הברכות, שבלעם מסית ומדיח נגדם ולכן חיסלוהו.      ולחזור להתחלה דבר אחד אני יודע שהצבא שאליו יתגייסו ספיר ומור יהיה שונה לחלוטין אפילו מהצבא אליו אני התגייסתי לפני שישים ושמונה שנים.

ואני לא יכול שלא להתייחס ל"עלילות קפריסין". ההתדרדרות המוסרית של הנוער החלה כשבעולם היו רק שני צעירים. אחד מהם היה רוצח.  שהתייצב בפני אלוהים לענות על השאלה : "היכן אחיך"? הוא לא טען שרצח בגלל שלגם אלכוהול או היה אפוף סמים.  קין רצח את הבל שטרם הספיק להינשא וללדת צאצאים. כל צאצאיו של קין, כידוע, נספו במבול. ומי נשאר? נח! שהיה מבני שת, הבן השלישי של אדם וחוה שנולד אחרי הרצח. ולא הייתי מציין זאת אלמלא הנערים כולם היו יראי שמים בכיפות לבנות וחגגו את האירוע.
ולשמחות: השבוע ציינו את יום הולדתה של רעיה – אם משפחתנו – האומרת, שמגיל מסוים לא צריך לחגוג ימי הולדת ואין חובה לציין אירוע זה במיוחד. צריך לכבד את דעתה. נאחל לך הרבה אושר, נחת, ושמחה באהבה ענקית!
"שבוע טוב"!