אני רוצה שוב להודות לכם, וראו זאת כתודה אישית לכל אחד ואחת מכם, על החוויה שהענקתם לי/נו. זה היה מדהים בשלושה: בהפתעה, בעוצמה וברמת ההתרגשות שאחזה בי. התרגשות מהולה במבוכה רבה. בשביל לעבור חוויה כזו כך, צריך אולי לחכות ל- 80. וכמה נכון לכולנו השיר ששימש לנו מוטו לקליפ "כמה טוב, כמה טוב / שיש לנו אותנו, / ומתנגן לו מתנגן / 'שיר השירים' שלנו."
בד' באדר בשנת 2368 לבריאת העולם בקשתי מהורי מלבוש וסנדלים תנכיים חדשים לכבוד הולדתו של משה רבנו ב-ז' באדר. "למה אתה צריך בגדי חג"? שאלו ואני עניתי "כדי ללכת לבאר, לפגוש את החברה לשתות קצת חלב נאקות, לאכול פיתות עם זעתר. ליד הבאר ננגן ונשיר עד אור הבוקר, נעשה חיים. למחרת האירוע שאלו ההורים "איך היה?" "לא הייתה שמחה גדולה, השמים לא נטו לנו חסד וירד גשם זלעפות, הבגדים החדשים הפכו לסמרטוטים והסנדלים היפים התפרקו במים. הגמלים והנאקות ברחו, הפיתות (הכיבוד היקר שהבאנו) נרטבו וגם אנחנו. אולי בשנה הבאה יצליח יותר.
ב-12 לחודש רביע אלאוול, החודש השלישי (על פי לוח השנה המוסלמי) של שנת 570 לספירה, בקשתי מהורי לקנות לי בגדים ומנעלים לחגיגת הולדתו של מוחמד. הגענו לשוק ההומה מאדם ושם קנינו בשבילי טוגה לבנה, אבנט אדום, מנעלים, וכיסוי ראש בדמות מטפחת גדולה משובצת אדום שהזקנים קראו לה "כפייה". ההורים אמרו שבשביל ערב אחד, לקנות מלבושים שעולים כל כך הרבה כסף לא כדאי: "מחר בלאו הכי תזרוק את בגדי החג האופנתיים האלה", התעקשתי ולא ויתרתי. בלילה יצאתי מאוהלי לכיוון האבן הגדולה ליד המעיין ושם כבר נתקבצו חברי הרבים אכלנו מהמאכלים שהבאנו, שתינו ממי המעיין, רקדנו במעגלים מעגלים אבל לא נהייתה שמחה גדולה. כך חגגנו את הולדתו של מוחמד. כשחזרתי הביתה אמרתי לשכן שלי: "המסיבה לא הייתה מוצלחת, כי אף בת לא באה ובלי בנות זה לא שווה". אולי בשנה הבאה יצליח יותר.
ב-25 לדצמבר שנת 4 לפנה"ס נולד ישו. לציון האירוע, הזמנתי את הורי לשוק המקורה בנצרת כדי לרכוש בגדים ומנעלים וכיסוי ראש ותכשיטים וכיבוד ויין, הרבה יין. הם קנו כל מה שביקשנו, אני ואחותי. לי קנו ג'ינס חדש וחולצת משי אדומה, מגפיים שחורים וכובע והוסיפו: "קר בנצרת בחודש דצמבר" לאחותי קנו שמלה מהודרת, נעליים על עקבים "שישמעו כל רקיעה כשתרקוד!" וטבעות וצמידים שיתקשקשו אלה באלה כשתרקוד, ובושם ריחני. כשהגענו הביתה הורי אמרו: הערב אין סיבה לשמחה חכו כמה ימים. ואכן, כעבור ששה ימים הייתה סיבה למסיבה. השנה הרביעית התחלפה בחצות ה – 31 לדצמבר לשנה השלישית לפני הספירה ובאמת היה נשף גדול, ריקודים סוערים, שירים עליזים היין נשפך כמים עד שאיש לא ידע מי המן ומי מרדכי. כעבור שנים החלו לקרוא ליום הזה בשמו של הקדוש של אותו יום – סילבסטר! בכל העולם אומרים: "שנה חדשה", "אניו נואבו", או "ניו ייר". אז למה ה- סילבסטר, תשאלו בצדק, מעורר שמחה כזו באוהלינו? אז דעו לכם: סילבסטר היה אפיפיור נוצרי שרצח בעינויים קשים אלפי יהודים אנשיו שרפו את אבותינו ואימהותנו בשמן רותח, היו שמים יהודים בתוך חביות מלאות במסמרים ומגלגלים אותן מראשי ההרים, הוא המציא את המשחק "התנורים המקפצים" כשהניחו את היהודים על פחים לוהטים. סילבסטר מת ב-31 לדצמבר, במותו הייתה ליהודים רווחה גדולה ולכן זה העם היחיד (כמעט) שחוגג את ה"סילבסטר" ולא את כניסת השנה החדשה. אגב, בשירותים של הספרייה ראיתי כתובת: אם במקום סילבסטר היו קוראים לחג הזה "היטלר" האם הייתם חוגגים אותו?
ואתם, יקירי, אחרי ששמעתם כל זאת וקניתם לכם בגדי חמודות ונעלי מילה אחרונה, צאו לרקוד ושמחו שמחה גדולה כזו, שלצערי אין לכם בראש השנה שלנו וגם לא ביום העצמאות, כי מה נותר לנו זולת זיכרון המן בפורים והסילבסטר בחגו? והעיקר שתהיה לכולנו שנה אזרחית נפלאה!
"שבוע טוב!"
ברדיו אמרו משהו על העשרה בטבת שהיה פעם והקבילו אותו לעשרה בטבת של היום, כשהמכנה המשותף בין התאריכים הוא המצור על ירושלים, העיר הסגורה שאין יוצא ממנה ואין בא אליה. כמה מילים על העשרה הטבת ד'פעם. ארבעה צומות יש בשנה היהודית, שכולם מציינים אסונות ואירועים קשים בתולדותנו כעם. הקל בהם הוא צום י' בטבת הנמשך רק מבוקר עד לילה ולא כמו בצום גדליה, תשעה באב או יום כיפור שמתחילים בצום ערב קודם. צום זה על שום מה? הצום הוא לזכר היום בו החל, בשנת 588 לפנה"ס, המצור של נבוכדנצר מלך בבל על ירושלים. המצור נמשך שנה וחצי כשבסיומו נחרבה ממלכת יהודה, נחרבה ירושלים ונחרב בית המקדש. זו ההיסטוריה, ולמה התקשורת באה לקשור יום זה עם י' בטבת השנה? מאוד פשוט, ביום זה נפתחו ארובות השמים ומתוכן לא יצאו אש וגופרית, לא רעמים וברקים אלא שלג, הרבה מאוד שלג רך, צח ולבן. כל כך הרבה שלג, שכל דרכי הגישה לעיר נסתמו בערימות שלג שאי אפשר היה לא להיכנס ולא לצאת ממנה. כדרכה של תקשורת צריך להעצים כל תופעה ולהביאה לקצוות וכינו מצב זה "מצור על העיר", רגע, מצור? בתולדות ירושלים כמה מצורים נוספים: ב-70 לספירה מצור הרומאי בתקופת "המרד הגדול", ב-614 לספירה מצור ע"י כוחות הכיבוש הפרסי. 1099 המצור הצלבני, ב-1187 מצור צלאח א דין וב-1948 המצור במלחמת השחרור. ואז גילתה התקשורת שכבר היה לנו פעם בתאריך זה ממש מצור על ירושלים. נכנסו לגוגל וראו שם כתוב, שהיה אז מצור נבוכדנצר על ירושלים לפני 2500 שנה וגם אז היה קר מאוד, ולא היו מזון ומים (היום גם לא חשמל לאור וחום). גזרו, הדביקו ויש לנו הקבלה ממש משמים. אבל אנחנו יודעים כמה השלג נחמד ויפה בתחילה והופך לג'יפה בהמשך ויודעים שהשלג הוא סיפור של כמה ימים. אך נודה שאין כמו סיפור עכשווי הקושר את גורל עם ישראל לעברו אז שלא נקנה אותו? נאמצו אל לבנו ונתגאה בו. וכך עשינו! הפכנו את השלג לפלח בהיסטוריה שלנו.
שבועטוב 