"שבועטוב" (574)

"זיכרון זה לא רק נוסטלגיה   –  זיכרון זה גם פרספקטיבה"

     25.2.23   ד' אדר תשפ"ג

רעידת האדמה בטורקיה וסוריה בעוצמה 7+ עוררה התרגשות וחרדה. שוב שמענו את המומחים אומרים "שכל מאה שנים בערך מתרחשת בארץ ישראל רעידת אדמה הרסנית. ומספרים לנו שב – 1837 מחצית צפת נהרסה ברעידת האדמה חזקה מאוד ומחצית תושבי העיר ניספו. שב – 1927 התחוללה רעידת אדמה חזקה שבמרכזה היו הערים שכם וג'נין וגם באבו-שושא בה התיישבה קבוצת הכיבוש של משמר העמק לעתיד. וכך נכתב ב"ימי ראשית": "פתאום, משום מקום, קרס החאן מול עינינו. מנין בא הרעש המחריד, שזעזע כך את האוויר השרבי של חודש יולי בשעת אחר-הצהריים, והחריב את כתלי המבנה והגג באבו-שושא? השמועה פשטה במהירות: רעידת אדמה חזקה פקדה את כל הארץ והמיטה אסון רב נפגעים באזורנו. אנחנו יצאנו בזול. עם חרדה קלה, עם כאב לב על המבנה התורכי המרובע והיפה שהיה לביתנו בחודשים האחרונים והפך לתל הריסות. אבל גם עם אנחת רווחה: איש מאתנו לא נפגע, והקשתות של החאן בהן התגוררנו נותרו על כנן. אפשר לחזור לעבודה בשדה ובמשק". והיום, פברואר 2023, האם אנחנו מוכנים וערוכים לרעידת אדמה, שתמיד באה במפתיע?
פרשת השבוע "משפטים" אינה מספרת סיפור מסע העם במדבר, היא שונה ועוסקת בהוראות והלכות. מתוך 613 מצוות שבתורה (תרי"ג מצוות) 53 מופיעות בה והן עוסקות אם להשתמש בלשון מודרנית בנושאים שונים כמו: יחסי עבודה, שכנים, משפחה, צדקה, חגים, כשרות, יחס לאלמנה, ליתום, לעני ולגר, החזרת חובות והכניסה לארץ ישראל. ולצד מצוות – חוקים מלאי השראה אלה מופיעים גם דיני ענישה נוקשים כמו: "נפש תחת נפש", "עין תחת עין", "שן תחת שן". רק חז"ל, כעבור מאות שנים, הם אלו שהבחינו באכזריות שבחוקי הנקמה האלה והמירו את "הנקמה" בגוף ובנפש לעסקי ממון. ז.א. לא ינקרו את העיניים אלא יאלצו לשלם כסף לפי ערך הנזק שנגרם. בסוף הפרשה משה קורא את התורה לפני כל העם הוא מסיים במילים "נעשה ונשמע"!

וברכות לאורי ליום הולדתה ה- 19. איזו ברכה אפשר לשאת לאורי, שיודעת מה שהיא רוצה ומתקדמת צעד צעד למימוש מטרותיה. אנחנו גאים בלכתה לשנת שירות שכולו מעשה התנדבות לטפל בסוגיות החברתיות של ישראל. אנחנו מלאי ציפיה לראות בהצלחותייך בעתיד. שהברכות השגרתיות של אושר ובעיקר שמחה תלונה אותך באשר תהיי, עם הוריך ואחייך עם המשפחה הגדולה וגם איתנו הסבים האוהבים אותך כל כך!  "שבועטוב"!

"שבועטוב" (573)

"זיכרון זה לא רק נוסטלגיה  –  זיכרון זה גם פרספקטיבה"

18.2.23   כ"ז בשבט תשפ"ג

גם השבוע מצאתי הקבלה בין הכתוב בפרשת השבוע "יתרו" למה שקורה במציאות – העימות הגדול על הרפורמה המשפטית. המהפכה המשפטית הראשונה מקורה ביוזמת יתרו כהן מדיין, חתנו של משה, שבא לבקרו במהלך המסע במדבר וראה אותו יושב ודן בכל הנושאים והמריבות וכורע תחת העומס המשפטי. יתרו הציע לו להקים מערכת שיפוטית היררכית (פירמידה), מערכת שבה הערכאות תהיינה בבתי משפט נמוכים ועד לעליון למשה עצמו. יתרו גם מצביע כיצד ייבחרו השופטים: "אנשי חיל יראי אלוהים אנשי אמת ושונאי בצע" בקיצור, אנשים חזקים בחברה, כאלה שלא זקוקים לטובת הקהילה כדי לחזק את מעמדם, אנשים מבוססים שיוכלו לשפוט משפט צדק ללא משוא פנים. היום נטוש הויכוח על מי יבחר בשופטים ואת מי ישרתו היועצים המשפטיים ותשוו אותו עם הקריטריונים של יתרו כשהמליץ על המהפכה המשפטית שלו. במילים אחרות ומובנות יותר: מי שמדבר מתוך אמת ואידיאלים ולא מתוך אינטרס, דבריו יישארו תקפים לנצח. בפרשה נמצאו גם דגש על עשרת הדיברות, שהן בבחינת עשה ואל תעשה. עשרת הדיברות מתחלקות לשניים: חמש הראשונות עוסקות בין אדם למקום    וחמש האחרונות בין אדם לחברו, כשמילת המפתח היא : לא

  1. "אנוכי ה' אלוהיך אשר הוצאתיך מארץ מצריים מבית עבדים". המשמעות המודרנית, לדעתי, היא שאלוהים מעורב בעשייה ההיסטורית לפחות בתחום היציאה מעבדות לחירות.
    2. "לא תעשה לך פסל וכל תמונה". המשמעות היא שלא תשתעבד למשהו חומרי ותהפכו לפולחן.
    3. "לא תישא את שם אלוהיך לשווא". לדיבור יש משמעות ולכן אל תישבע או תשתמש במילים קדושות לשווא.
    4. "זכור את יום השבת לקדשו". יש לאפשר לכל אדם יום אחד בשבוע שינוח וירגע מהמרוץ בו הוא נתון בחייו.
    5. "כבד את אביך ואת אמך". כל דור חייב לכבד את הדור שהיה שלפניו ולהודות לו על מה שנתן לו. ולחשוב, שכך ירצה שייתיחס אליו גם הדור הבא.
    6. "לא תרצח". אין יקר יותר מהחיים
    7. "לא תנאף". המשמעות היא חשיבותה של נאמנות במשפחה.
    8. "לא תגנוב". רכוש הזולת גם הוא קדוש ואין לגעת בו.
    9. "לא תענה ברעך עד שקר". המשמעות היא לא לשקר, לדבוק בעובדות, לדבוק באמת.
    10. "לא תחמוד". המשמעות היא: אל תקנא בזולת, בנכסיו וברכושו אלא היה שמח בחלקך

וכעת לברכה לתומר ליום הולדתה. אולי היא אפילו אינה יודעת שהיא בכורת הדור החמישי במשפחתנו  במשמר העמק. ואין שמחה גדולה מזו. לכן נברך אותך שתזכי לכל הטוב והיפה במשפחה, בקיבוץ ובעולם, נדליק לך שבעה נרות של אושר, נרים אותך שבע פעמים למרום, שתראי מלמעלה שמשפחתך נראית עוד יותר יפה ואוהבת אותך. ונברך את הוריך נואי ואיתן שזה חגם ושל אחיותיך יהלי ו… הרבה שמחה ואהבה מאתנו הסבים ומכל המשפחה.

"שבועטוב"!

"שבועטוב"(571)

"זיכרון זה לא רק נוסטלגיה  –  זיכרון זה גם פרספקטיבה"

4.2.23   י"ג שבט תשפ"ג

בשבוע שעבר כתבתי על 'משילות' והשוויתי בין הקרב על המשילות במצריים למצבנו היום. הפעם בפרשת "בא" המספרת על יציאת מצריים שוב הקבלה. כאחד מהתומכים בביקורת על התוכנית להחלשת מערכת המשפט, גם אני שואל מה החיפזון? למה חקיקה מהירה כאן ועכשיו, ללא דיון ציבורי נרחב בנושא שאמור להיות שינוי בסדרי השלטון במדינה הדמוקרטית שלנו? כשקראתי את פרשת השבוע הבנתי מניין בא החיפזון בהעברת 'התוכנית המשפטית'. בפרשה מסופר על החיפזון שביציאת מצריים, כאשר להבנתי לא היה מקום להיחפז והיה אפשר להתכונן בנחת. ולדוגמה, בשל החיפזון, אלוהים ציווה עליהם "לא לבשל את הבשר במים אלא רק לצלות אותו", בתיאור אחר נכתב ש"אין זמן אפילו לחגור חגורה, לנעול נעליים ולאחוז במקל" כדי למהר לצאת ממצרים. והמהלך הצליח, מאוד! מכיון שיש לנו ממשלה ימנית והם מכירים (רובם) את פרשות השבוע, הם ודאי מודעים לכך שתהליך החיפזון הזה הצליח ואימצו את הדגם הזה לשינוי מערכת המשפט ומצאו לה 'דחיפות מוצדקת' כמו בסיפור 'יציאת מצריים'. "אז בואו נלך", הם אומרים, "וננהג גם אנחנו תחת צל "מעשה" אלוהים דאז".
האם גם הפעם החיפזון ישחק לטובת עם ישראל?
השקדיות בצידי הדרכים הלובשות בגדי לובן מבשרות שהאביב בוא יבוא. החורף עדיין אתנו, הימים ממשיכים להתארך והלילות להתקצר. כשהירח יתמלא נחגוג את ראש השנה לאילנות, את ט"ו בשבט. ט"ו בשבט במקורו הוא המקביל ל – 1 בינואר. מעין יום "מס הכנסה" בתקופה המודרנית. המשנה קבעה יום זה לצורך חישוב המעשרות שילקחו מפרי האילנות, באותו יום עוברים בין עצי הפרי מעריכים את היבול שיתנו השנה ועל פי ההערכה הוטלו המיסים (המעשרים) על התושבים, שישולמו לבית המקדש. חז"ל קבעו שט"ו בשבט  הוא יום "מתנות לעניים", והחישוב לתשלום המעשרות ביום זה, נועד למטרות של צדק חברתי. ט"ו בשבט בעת שלנו, יום בו חידשו את טקסי נטיעות לכיבוש השממה צוין לראשונה ב- 1890 בזיכרון יעקב ומ- 1908 הסתדרות המורים קבעה אותו כחג חובה לנטיעות לילדי ישראל ונתנה לו משמעות לאומית ציונית. המשמעות הציונית התעצמה ולכן קבעו את ט"ו בשבט ליום ייסוד הכנסת. מנהג נטיעת עץ 'על שם' הייתה ביטוי סמלי להצלחה בהשתרשות במולדת, והייתה ניתנת  כשי- לחג אישי וגם לכבוד אירועים מיוחדים. אני זוכר שסיימתי את המוסד כל משפחת גורדון תרמה לירה אחת ונטעה עץ על שמי באיזה שהוא יער של הקק"ל וקיבלתי תעודה דמויית קלף על כך. 
בעבר, זה היה חג גדול אצלנו למבוגרים ושמחה גדולה לילדים. צעדנו כולנו בתהלוכה ביער עד שהגענו לשטח הנטיעות ואז לאחר טקס שכלל: נאומים, שירת מקהלה, נגינת התזמורת וריקודים, ניגשנו לנטיעת שתילי האורנים. כבר סיפרתי לכם על כך המון פעמים. אז אסיים כאן.

פריחת השקדיה

"שבועטוב"!