בשבוע שחל ל"ג בעומר, רעיה הביאה לי קטע עיתונות ובוראיון עם אבא משנות ה – 70 ובו הוא מספר על הימים הראשונים של תנועת השומר הצעיר בפולין לפני מאה שנים. חלק מהראיון הוא הקדיש לאביו, של"ג, (שמואל לייב גורדון) שהוא סבא רבא-רבא שלכם שראוי שתכירו. וכך אבא מספר על אביו: "אבי היה משורר עברי שחי ויצר בתקופת המעבר שבין תקופת ההשכלה וביאליק. תנועת ההשכלה האמינה בהשתלבות בחיים התרבותיים והלאומיים של עמי אירופה, וביאליק היה הראשון, שציון והגעגועים אליה היו במרכז שירתו. אבי חי ושורר בין הזמנים האלה. היה לו זיכרון פנומנלי, הוא ידע שפות רבות. תרגם את שקספיר מאנגלית, את היינה מגרמנית, את מולייר מצרפתית והיה ספוג תרבות יהודית שורשית והושפע מאוד מאחד העם. הוא היה הראשון שהחל לכתוב שירים בהברה ספרדית. ב1898 הוזמן ליפו להיות מנהל בית ספר עברי לבנים. כעבור זמן עבר בית הספר לרשת "אליאנס" ששפת הלימוד הרשמית בו הפכה לצרפתית. אבי לא יכול היה להשלים עם החלטה זו וחזר לפולין. (במשך שנתיים אלה בארץ, שני תינוקות שנולדו להם בארץ נפטרו בגלל התנאים הקשים ששררו בארץ). בפולין נרתם אבי לעבודת חינוך עברי-לאומי ועסק בהוראת התנ"ך והשפה העברית, הוציא עיתון פדגוגי ואת עיתון הילדים הראשון לילדים. וכשחזר לפולניה יצר את הבית העברי הראשון בגולה, בית ספוג כולו אווירה ארץ ישראלית ועברית. אפילו המשרתת הגויה דיברה אתנו עברית, כזה היה בית אבא-אמא שלי בוורשה. התחנכתי מינקות בבית עברי. תוך כדי עבודתו נוכח שיש צורך בפירוש מדעי חדש לתנ"ך הוא לא היה יהודי דתי במובן המקובל, אבל ראה בתנ"ך את היסודות המוסריים והרגשיים של העם היהודי ונתן לו פירוש מדעי. לכן עזב את ההוראה ועסק שנים בביאור התנ"ך. אבי לא היה הולך לבית כנסת יומיום להתפלל. אבל בחגים נמשך דווקא לבית הכנסת הרפורמי ששם היה חזן עם רגש דתי עמוק, שהפליא לשיר. הוא היה פתוח לרעיונות חדשים, לא ניסה לכפות עלינו (ילדיו) דרך חיים ולכן כל כך טבעי היה בעיניו שהלכתי אל הפעילות בתנועת נוער ולהגשמה חלוצית". וכאן הראיון ממשיך על ראשית ימי התנועה. כדי לסגור את המעגל, בעקבות אבא שעלה לארץ כחלוץ ב1924 עלו הוריו, אחיו ואחותו לארץ, לתל אביב. כאן הוציא את התנ"ך שביאר ופירש, (על פי פירוש של"ג למדו את התנ"ך בבתי הספר עד שמשרד החינוך בשנות ה-50 חשב שהוא ליברלי מדי והחליפו בקסוטו).הוא הקים עם ביאליק את "אוהל-שם", והיה פעיל באגודת הסופרים. ב1933, (18 יום אחרי שנולדתי ונתינת שמי) נפטר והוא בן 64 בלבד.
גילוי נאות: עו"ד רונאל פישר, שאת שמו כולכם שומעים כל יום כל היום, המואשם בפלילים בכותרות 'החדשות' בטלוויזיה ובעיתונים, היה מורי בלימודי התקשורת בבר אילן בתחום 'התקשורת באירועים מכוננים בתולדות המדינה'(משהו כזה) כמו: הכרזת העצמאות, שביתת הימאים, משפט אייכמן, מלחמת ששת הימים והלאה לאורך המאה העשרים. מורה נהדר, בהיר, חד, ענייני, היום אומרים במילה אחת: "מקסים" או "מהמם". את שיעורו הראשון פתח במילים: "אני מגמגם ומי שזה מפריע לו יכול ללכת." מרושל בלבושו המהודר וגאה בעיקר בג'יפ שלו. אבל כשפתח את פיו לאף סטודנט הגמגום לא הפריע וכולנו נשבינו לנושא בדברו. מורה שתבע ריכוז מחשבתי ומורה חביב. אני לא יכול להסביר לעצמי איך אחד שלא חסר לא כלום ככה הסתבך, פשוט לא מבין. תקופה מסוימת הייתי אפילו חביבו בכיתה (כי אני באתי ללמוד, לא באתי ל'הוציא' תואר). מאוד הייתי רוצה לדבר אתו היום, רק שאני מביט בו בדרכו לבית המשפט, אני רואה טווס ללא נוצותיו המהודרות וטווס ללא נוצות זה טווס מרוט ותמיהותי רק גדלות. אני חושב כמה קצרה הדרך מ'איגרא רמה לבירא עמיקתא'. ואני מקווה שהכל עוד יתבדה.
שיהיה לנו "שבוע טוב"!
לשהם, ליום הולדתך, זר ברכות, זר איחולים מיוחד, לא כל יום חוגגים ח"י שנים, יום שמבטא את הגיעך לבגרות, ל"שחרור" מההורים, מהמורים ואת הקובעת היחידה מה תעשי בחייך ולאן תפני. מעכשיו הוריך, קרובייך ואוהביך, הופכים להיות על תקן של יועצים בלבד (כדאי לך להתייעץ איתם הרבה) אנחנו בטוחים שתדעי למצוא את דרכך, שתדעי לתת את התשובות הישירות והאמיתיות, קודם כל לעצמך. שהאהבה והרעות ילוו אותך ואחרי כל מה שאמרנו כאן, אנחנו כבר שוברים את המילה ואומרים לך (מבלי שביקשת עצה) רק שתמשיכי לרקוד!! המחול הוא מזור לגוף וגם לנפש. אל תפסיקי! (ברכה קצת משונה, לא?).
שבועטוב 