"שבוע טוב"(484)

"זיכרון זה לא רק נוסטלגיה  –  זיכרון זה גם פרספקטיבה"

29.5.21   י"ח סיון תשפ"א    (שנה עשירית)

מביא לכם תמצית הרצאה ששמעתי ואהבתי מפי מורי הרב ד"ר צבי בנושא: "מ'יהדות של 'גוף' ליהדות של 'רוח'.: "בארץ ישראל ישב עם ישראל. בניו ובנותיו עיבדו את אדמתם, חרשו, זרעו וקצרו. יהדותם הייתה עניין מוחשי, מעשי. נטעו כרמים, דרכו ענבים, שתו את יינם, עשו גינות פרי ואכלו את פריין. הזיכרון ההיסטורי מחזיר אותנו אל האנשים שישבו לבטח על אדמתם, משלמים את מיסיהם (קרוי: מעשר), מעלים קורבנות לבית המקדש, שובתים בשנה השביעית, נותנים מתנות לקט, שכחה ופאה לעניים. חייהם לא היו אולי מושלמים, אבל הם חיו בשלום בביתם. משחרב בית המקדש. ומשגלו מעל אדמתם, הם איבדו את המימד הגופני של יהדותם והפכו לחסרי אחיזה.
סיפור בריחתו-הברחתו של יוחנן בן זכאי בתקופת החורבן, מירושלים, מסמל את המעבר מ"יהדות של גוף ליהדות של רוח". כשהבין שגורלה של ירושלים נחרץ הבין שעליו לצאת ממנה, אבל העיר הייתה נצורה והרומאים לא התירו לאיש חי לצאת ממנה, רק את המתים התירו להוציא מן העיר. רבן יוחנן הורה לשניים מתלמידיו לשאת אותו מירושלים בארון מתים כשהוא משים עצמו כמת. ביבנה הקים את המרכז היהודי מחוץ לירושלים, והקים את בית המדרש. המיר את הקשר למקדש על עוצמתו, ניחוחיו ומראותיו בפלפול ודיון. מרכזה של היהדות עבר מ'בית המקדש' ל'בית המדרש'. שם נולד האתוס של 'עם הספר', אתוס שהעדיף את הלימוד על פני האחיזה בקרקע. ירושלים מעולם לא נעלמה מהזיכרון היהודי ומעולמם הרוחני של היהודים באשר חיו. ירושלים ויבנה התקיימו זו בצד זו. ירושלים הייתה עיר הנצח, ויבנה אפשרה חיים יהודיים משמעותיים בגולה במציאות בה אין בית מקדש ואין מרכז שלטוני.  "ואז באה התנועה הציונית ואמרה את דברה! אך זה כבר נושא להרצאה אחרת" סיים.   
עקב אזעקת הלילה המוטעית התעוררו גם בעיות המיגון בקיבוץ. אם משמר העמק "פוקה" כולה נבנתה ממוגנת, משמר העמק "תחתה" כמעט ולא, וכל ה"ישן" בפני "חדש" תוציאוהו מתקדם בקצב איטי מדי. וקצת היסטוריה. המיגון הראשון על 'אנשינו' היה במאורעות 1929 באבו שושא. אספו את המחרשות, הארגזים ובנו מהם גדר ביטחון. במאורעות 1936-9 החלו לחפור בחצר תעלות (נקראו : תעלות קשר) ובמלחמת העולם השניה, לאחר ההפצצה על תל- אביב, בשיכון צריפי "ההורים" (היום לב הקיבוץ – דרום) כיסו חלקי תעלות בפחים ועליהם שפכו אדמה. אלה היו המקלטים הראשונים. בהתקפה על משמר העמק ב-1948 החצר הייתה מלאה בתעלות קשר ששימשו גם כמיגון חלקי. המקלט הראשון נבנה רק אחרי ההפצצה, ליד בית הילדים, לימים 'בית היוצר'. רעיה תעיד שבהפצצה, בחנוכה 48', הילדים כבר שהו במקלט הזה. אחרי המקלט הראשון נבנו עוד מספר מקלטים מרכזיים במקומות שונים בחצר הקיבוץ. עד כאן היסטוריה. עם בניית שיכון ה"משתלה" החלה תקופת הממ"דים, לא אושרו יותר תכניות בנייה ללא ממ"ד. ומאז לכל בית מגורים חדש נלווה ממ"ד. וכך משמר העמק "פוקה" כולה ממוגנת. ומה עם עשרות הבתים שאינם ממוגנים? ומכאן לאישי: אחרי שנאמר לנו במנהלת: "שאנחנו נמנים על קבוצה של "חסרי זכאות דיור" שאלתי: ומה עם מיגון? לזה אנחנו זכאים? התחילה סאגה שנמשכה כמה שנים של 'לך ושוב', ובה התברר שבעצם אין שום מוסד/גוף שדן ומחליט בתחום זה. בסוף נמסר לי שבהתייעצות עם רכז המשק הוחלט שאין אפשרות להיענות לבקשתנו. וזה מה שקורה. עם אזעקת הלילה המוטעית , שוב התעוררה הבעיה ומצד רבים, ואין אלא לצפות ליוזמות חדשות למציאת פתרון מהיר ואפשרי!
"שבוע טוב"

"שבוע טוב"(483)

"זיכרון זה לא רק נוסטלגיה  –  זיכרון זה גם פרספקטיבה"

22.5.21       י"א סיון תשפ"א      (שנה עשירית)

עוד על חג הביכורים: בתורה לא מופיע חג 'השבועות' כיום 'מתן תורה'. בתלמוד קיימת מחלוקת (כך קוראים לוויכוח) על מועד מתן תורה האם היה זה ב-ו' בסיון או בז' בסיון. בשיעור על החג למדתי איך עוקפים בעיות במחלוקת כמו זו. בתפילות החג אומרים: "זמן מתן תורתנו" ובכך נסגר הדיון.           
וקצת היסטוריה: ב-1924 התחולל פולמוס בעמק יזרעאל סביב חג הביכורים בו חגגו שלושה ישובים: עין חרוד, גבע וכפר יחזקאל את החג בתהלוכה חגיגית, בשירה וריקודים. כעבור שנה הזמינו חברי עין חרוד את כל תושבי העמק לחגיגה ונדמה היה שנוצרת מסורת בהתיישבות העובדת. ההנהגה הדתית התנגדה לחילול החג בפרהסיה וכך כתב הרב פישמן – מימון: "חוגגים הם את חג הביכורים ושמים את חגי האומה לחגא (אבל). את חגם הם חוגגים ואת חגינו מחללים. את חג השבועות זמן מתן תורתנו העיזו והחציפו לחלל במקהלות ואת מעשיהם הם מפרסמים ברבים בעיתונות…" זה היה אחד הוויכוחים הנוקבים על דמות הציבור היהודי בארץ ישראל. התנגדות הדתיים נשאה פרי ובשנת 1928 משכו המוסדות הציוניים את תמיכתם מהחגיגה. על כך כתב לוין קיפניס את שירו "סלינו על כתפינו" שמכל שורה נושבת רוח ציונית נלהבת וכך השיר התמים לכאורה מביע עמדת תמיכתו בחג ואכן, ב-1929 הועד הלאומי והקק"ל נתנו את הכרתם בחג הביכורים בהתיישבות העובדת. למרות שיש רבים המקשרים את השיר "התמים" לטקס הקדום של הבאת ביכורים לבית המקדש.
חג שבועות הוא חג שאינו עוסק במלחמה, אינו מספר על קרב כלשהו, עימות עם אויב כלשהו. לא ניצחנו ולא נוצחנו. מרבית חגי ישראל הם בגין מלחמות/עימותים: פסח וסוכות עם המצרים, (יציאת מצריים) חנוכה עם היוונים, פורים עם הפרסים, ל"ג בעומר עם הרומאים. חג שבועות, באופיו הוא שונה, הדגש יותר סוציאלי, הוא חג האזרח: קבלת האחר, הגר, הזר, השונה, אלה הם סממניו הבאים לביטוי נפלא במגילת "רות" אותה קוראים בחג השבועות. 

בשנים האחרונות הפך ליל שבועות  לליל לימוד ועיון בסוגיות שונות. זה התחיל בחברה הדתית והתפשט לציבור הרחב. אנשים הרגישו צורך להקדיש לילה ללימוד ערכי כלשהו. בסביבתנו, 'ליל הלימוד' פרח. לילה אחד כזה, שנצא מהנוחות שבבתינו היפים ,כשאנו לובשים חולצות לבנות ולבנו פתוח, ליצור שוב את ה'ביחד' שלנו ולדבר על מה שחשוב לנו (לא המציק לנו) גם מבלי לקבל החלטות. נכון שבשנה שעברה חיינו "קורונה" והשנה ב"שומר חומות". אני מקווה שנצליח בעתיד לפחות לנסות לקיים מנהג יפה זה. שהוא מעין 'פסק זמן', יכול להתאים מאוד גם בקיבוץ הגדול הטרוד בבעיות היומיום שלו.

ולשהם ביום הולדתה, הרבה ברכות מהלב הרבה איחולים והמון שמחה. לך, לזוהר, למשפחתך הקטנה והגדולה. את באמת מישהו…אוהבים מאוד : הסבים שלך!
שבועטוב!

                                                               

"שבוע טוב"(482)

"זיכרון זה לא רק נוסטלגיה  –  זיכרון זה גם פרספקטיבה"

15.5.21  ד' סיון תשפ"א  (שנה עשירית)

"חג שבועות תעשה לך ביכורי קציר חיטים"…
מחג השבועות נעדרים מימדים חוויתיים ורגשיים הקיימים בשני הרגלים האחרים – ריח סוכות הוא ריח ההדס והאתרוג וטעמו של פסח הוא טעם המצה ותחושתו, החג המשפחתי העמוס זיכרונות ורגשות. אין מצווה מובהקת האופיינית לחג השבועות. הוא חג 'עני' במקצת בתכניו ולכן סיפח תכנים רבים לאורך הדורות. זה טיבה של מסורת, שאינה יכולה להתקיים בריק וחללים תרבותיים תמיד מתמלאים. לכן גם החלוצים בקיבוצים הצליחו לתת לחג דפוס המיוחד להם. המילוי בתכנים תרבותיים שונים, בא לביטוי גם בשמות החג:
1. חג הקציר – יסוד חקלאי קדום מועד ראשית קציר החיטה.
2. חג הביכורים – הקשר המיוחד לבית המקדש, אולי בגלל הקרבת "שתי הלחם" העשויים מחיטה חדשה בבית המקדש.
3. חג מתן תורה  –  מסמל את הקשר המשולש בין אלוהים, ישראל והתורה.
4. חג השבועות  –  המציין את סיום ספירת 50 הימים ממוצאי חג הפסח, שהם ימי ההכנה של בני ישראל לקבלת התורה. ואוסיף את חג הביכורים שלנו, המבטא את השיבה לארץ ישראל והקשר המחודש לאדמה ולעבודה. טקס המתקיים ברוב עם הכולל הבאת ביכורים, ריקודים ושירים, בדגש על ההישגים  שהושגו כשגולת הכותרת היא הנפת התינוקות שנולדו בשנה, שאף הם "פרי" ביכורים.

לפני 70 שנה בדיוק התקבלתי לחברות בקיבוץ. ידענו היטב והבנו מה המשמעות של להיות "חבר קיבוץ". לאחר ההצבעות האחרונות, אני מבקש שמישהו יגיד לי מהי המשמעות של להיות חבר קיבוץ היום, פרט לתור לשיכון או לצורך התקציבים או לתואר המכובד. האם יש בכלל משמעות לכך? בבקשה! חוסר הבהירות הזו, עומד ברקע סערת הרוחות סביב הצעד בו הקיבוץ ברב קולות, לא קולני, קיבל את החלטתו. קיבוץ חכם שעוד יש לו כמה מחשבות על "היותי חבר קיבוץ". לכל סופקי הכפיים בשל התוצאות ה"לא נוחות" וה"לא קיבוציות", אני מציע שיקדמו החלטה האומרת: שכל בן/ת קיבוץ ובני זוגם, הרוצים לחיות אתנו בקיבוץ, יתקבלו לקיבוץ אוטומטית , ללא דיונים והצבעות. כך יימנע "קלקול הדם" שלנו ונהיה "אחים".

ואחרון אחרון ומרגש אותנו מאוד הוא ציון יום הולדתה של בכורתנו קרין. היא לא נולדה לבית ילדים לידיהן של יטקה ויהודית. היא נולדה אלינו, בארץ זרה בתרבות אחרת, שלמדנו לאהוב  אותה כל כך והיא כולה רק שלנו, ובטיפולה של כרמן. כך התחלנו את דרכנו כהורים זה היה כל כך מיוחד. ולפעמים שאני מתבונן בה אני חי את הייחודיות שבהולדתה שוב ושוב. אנחנו מאוד שמחים שהמשיכה , כמו רובכם, בדרך שלנו – בקיבוץ הזה. אבל חשים כלפיה את הרגשות הסוערים והאהבה האין גבולית אליה, ממש כמו בליל שישי ה- 13.5.1960 בשעה 02.30 לפנות בוקר, בבית החולים 'סנטה מריה' שבסנטיאגו. אנחנו מאחלים לך כסבים לסבים המון נחת ואושר, בריאות ושמחה גדולה. לא צריך יותר. תמיד יש רצון להגיד לך: "חכי עוד רגע, אל תלכי". כאילו קיימים רק בת והורים, אבל ילדיך, ירון ונכדותיך כבר מחכים לך. ועיסוקיך… רק אהבה! מאתנו, הורייך.
"שבוע טוב"!

"שבוע טוב"(481)

"זיכרון זה לא רק נוסטלגיה  –  זיכרון זה גם פרספקטיבה"

8.5.21   י"ט אייר תשפ"א      (שנה עשירית)

למה מציינים מדי שנה את ל"ג בעומר? הכל החל בשנת 132 ספירה בו מתארגן שוב מרד יהודים כנגד הרומאים , שישים שנה אחרי המרד הגדול שהביא לחורבן ירושלים ובית המקדש. המרד בהנהגתו של שמעון בר כוכבא שנחשב לדמות חד פעמית, מעין הכלאה בין מצביא למשיח. המרד נמשך שלוש שנים, הסתיים במפלה וגבה חיי מאות אלפי יהודים. את החזון הזה מייחסים לר' עקיבא, גדול התנאים, שהיה המנהיג הרוחני של המרד. במילים של היום, הזרם שהוביל ר' עקיבא, בעצמו איש חזון לא רק רוחני אלא גם פוליטי, בראשה הצורך בריבונות יהודית גבר על התיאוריה של רבן יוחנן בן זכאי – המנהיג הרוחני לאחר כישלון המרד הגדול, שניסה למתן את הרעיונות המשיחיים ודוקא להרגיל את העם לחיות תחת שלטון זר.  ר' עקיבא חיפש דמות שתקבל את חזונו ומצא אותה בדמותו של בר כוכבא, אדם בעל כושר אירגוני נדיר ובעל כריזמה כובשת. עם תום המרד הסתבר שהלהט הדתי של בר כוכבא והתשוקה לריבונות של ר' עקיבא גרמו לתבוסה קשה בשדה הקרב. את ר' עקיבא הוציאו להורג ב"מיתה קשה" עד שנחשב לאחד מעשרת הרוגי מלכות. עד כאן הסיפור ההיסטורי. איך זה נוגע לל"ג בעומר שמציינים היום?     
תוצאות המרד הגדילו מאוד את המיתוס סביב בר כוכבא ור' עקיבא. ובתקופת הציונות המדינית שמנהיגה היה זאב בנימין הרצל, שפעלה לכך, שיש לחתור לקבלת זכויות פוליטיות על ידי פעילות דיפלומטית כדי להשיג בית לאומי, עוד לפני פעולות ההתיישבות. בתקופה זו, אומץ ר' עקיבא על ידי הציונות הדתית שהקימה את תנועת הנוער שלה "בני עקיבא", ולאור דמותו של בר כוכבא נרקם החלום הלאומי של הציונות שחיפשה גיבורים היסטוריים שייקל להזדהות איתם. על האריה של בר כוכבא רכבנו בילדותנו ושרנו לו שירי הלל ובל"ג בעומר שיחקנו כאילו אנחנו חלק מהצבא הלוחם לגירוש האויב הזר. לכן החברה החלוצית קבעה את ל"ג בעומר ליום מציין את הגבורה היהודית לדורותיה, ואימצה צד אחד בלבד ממרד 'בר כוכבא', את גבורתו כלוחם יהודי. נוצרה חפיפה עם הזרם הדתי,  של"ג בעומר הוא גם תאריך הולדתו ופטירתו של רשב"י (רבנו שמעון בר יוחאי) ותאריך סיום המגפה, (שבה מתו 24.000 תלמידי ר' עקיבא)  כך הפכה את ל"ג בעומר ליום חג לאומי מיוחד. 

ולשמחות שלנו! בשבוע הראשון של חודש מאי ציינו ימי הולדת למאי (2) ולניר(7) שתי עלמות חן "בדרך לגימנסיה" ואיחולנו מלווים אותן לאורך הדרך באהבה גדולה. ואין כשיר (שכותבו עלום שם) המבטא זאת:

"ברכת יום הולדת לנערה" 
האזיני לליבך  /  היי קשובה לרצונותייך
העולם כאן מחייך  /  ממתין לכל חלומותיך
האמיני בעצמך  /  עמדי על זכויותיך
העולם כאן מברך  /  שומר על אוצרותיך
התמידי בדרכך  /  בדקי את צעדייך
העולם כאן עבורך  /  מלווה את מסעותייך
הרחיבי את ליבך  /  שמחי ביקירייך
מלאי את עולמך  /  באוהבייך ואהובייך.

"שבוע טוב"!