"זיכרון זה לא רק נוסטלגיה – זיכרון זה גם פרספקטיבה"
29.5.21 י"ח סיון תשפ"א (שנה עשירית)
מביא לכם תמצית הרצאה ששמעתי ואהבתי מפי מורי הרב ד"ר צבי בנושא: "מ'יהדות של 'גוף' ליהדות של 'רוח'.: "בארץ ישראל ישב עם ישראל. בניו ובנותיו עיבדו את אדמתם, חרשו, זרעו וקצרו. יהדותם הייתה עניין מוחשי, מעשי. נטעו כרמים, דרכו ענבים, שתו את יינם, עשו גינות פרי ואכלו את פריין. הזיכרון ההיסטורי מחזיר אותנו אל האנשים שישבו לבטח על אדמתם, משלמים את מיסיהם (קרוי: מעשר), מעלים קורבנות לבית המקדש, שובתים בשנה השביעית, נותנים מתנות לקט, שכחה ופאה לעניים. חייהם לא היו אולי מושלמים, אבל הם חיו בשלום בביתם. משחרב בית המקדש. ומשגלו מעל אדמתם, הם איבדו את המימד הגופני של יהדותם והפכו לחסרי אחיזה.
סיפור בריחתו-הברחתו של יוחנן בן זכאי בתקופת החורבן, מירושלים, מסמל את המעבר מ"יהדות של גוף ליהדות של רוח". כשהבין שגורלה של ירושלים נחרץ הבין שעליו לצאת ממנה, אבל העיר הייתה נצורה והרומאים לא התירו לאיש חי לצאת ממנה, רק את המתים התירו להוציא מן העיר. רבן יוחנן הורה לשניים מתלמידיו לשאת אותו מירושלים בארון מתים כשהוא משים עצמו כמת. ביבנה הקים את המרכז היהודי מחוץ לירושלים, והקים את בית המדרש. המיר את הקשר למקדש על עוצמתו, ניחוחיו ומראותיו בפלפול ודיון. מרכזה של היהדות עבר מ'בית המקדש' ל'בית המדרש'. שם נולד האתוס של 'עם הספר', אתוס שהעדיף את הלימוד על פני האחיזה בקרקע. ירושלים מעולם לא נעלמה מהזיכרון היהודי ומעולמם הרוחני של היהודים באשר חיו. ירושלים ויבנה התקיימו זו בצד זו. ירושלים הייתה עיר הנצח, ויבנה אפשרה חיים יהודיים משמעותיים בגולה במציאות בה אין בית מקדש ואין מרכז שלטוני. "ואז באה התנועה הציונית ואמרה את דברה! אך זה כבר נושא להרצאה אחרת" סיים.
עקב אזעקת הלילה המוטעית התעוררו גם בעיות המיגון בקיבוץ. אם משמר העמק "פוקה" כולה נבנתה ממוגנת, משמר העמק "תחתה" כמעט ולא, וכל ה"ישן" בפני "חדש" תוציאוהו מתקדם בקצב איטי מדי. וקצת היסטוריה. המיגון הראשון על 'אנשינו' היה במאורעות 1929 באבו שושא. אספו את המחרשות, הארגזים ובנו מהם גדר ביטחון. במאורעות 1936-9 החלו לחפור בחצר תעלות (נקראו : תעלות קשר) ובמלחמת העולם השניה, לאחר ההפצצה על תל- אביב, בשיכון צריפי "ההורים" (היום לב הקיבוץ – דרום) כיסו חלקי תעלות בפחים ועליהם שפכו אדמה. אלה היו המקלטים הראשונים. בהתקפה על משמר העמק ב-1948 החצר הייתה מלאה בתעלות קשר ששימשו גם כמיגון חלקי. המקלט הראשון נבנה רק אחרי ההפצצה, ליד בית הילדים, לימים 'בית היוצר'. רעיה תעיד שבהפצצה, בחנוכה 48', הילדים כבר שהו במקלט הזה. אחרי המקלט הראשון נבנו עוד מספר מקלטים מרכזיים במקומות שונים בחצר הקיבוץ. עד כאן היסטוריה. עם בניית שיכון ה"משתלה" החלה תקופת הממ"דים, לא אושרו יותר תכניות בנייה ללא ממ"ד. ומאז לכל בית מגורים חדש נלווה ממ"ד. וכך משמר העמק "פוקה" כולה ממוגנת. ומה עם עשרות הבתים שאינם ממוגנים? ומכאן לאישי: אחרי שנאמר לנו במנהלת: "שאנחנו נמנים על קבוצה של "חסרי זכאות דיור" שאלתי: ומה עם מיגון? לזה אנחנו זכאים? התחילה סאגה שנמשכה כמה שנים של 'לך ושוב', ובה התברר שבעצם אין שום מוסד/גוף שדן ומחליט בתחום זה. בסוף נמסר לי שבהתייעצות עם רכז המשק הוחלט שאין אפשרות להיענות לבקשתנו. וזה מה שקורה. עם אזעקת הלילה המוטעית , שוב התעוררה הבעיה ומצד רבים, ואין אלא לצפות ליוזמות חדשות למציאת פתרון מהיר ואפשרי!
"שבוע טוב"