"שבוע טוב" (297)

28.10.17   ח' חשוון תשע"ח

בפרשת 'בראשית' למדנו על יופיו של גן העדן על העצים הצומחים בו על הדשאים הפרושים בו ועל הנהרות הסובבים אותו. ליווינו את אדם וחוה בעיקר בכישלונותיהם והבנו שהאנושות שברא אלוהים לא הולכת בדיוק בתוואי שסימן לה, ועליה באה התגובה הקשה של האלוהים: להשמיד את האנושות שאינה הולכת בתלם. איך? באמצעות המבול! הדבר היחיד המעכב אותו הוא איש חביב ונאמן שמו נח, שממש מצא חן בעיניו. אבל מי זה אותו נח שנועד להציל את העולם? נח מתואר כ"איש צדיק תמים היה בדורותיו, את האלוהים התהלך". וניצב גם מול המציאות הקשה "ותשחת הארץ ותמלא הארץ חמס". (פרשנות אישית לגמרי האם המשפט הזה אינו מעיד על כך שבני האדם, שחיו באותה תקופה, עדיין התלבטו והתחבטו בעניין האמונה בכח העליון הזה וטרם הגיעו לדרגתו של נח באמונה?) מכאן נולדה הפשרה, אולי הראשונה בתנ"ך, על בניית התיבה, שתציל את חיי נח ומשפחתו וגם את זוגות החיות מכל מין שהוא עצמו ברא, מעין מאסטר אם יעלה צורך לשכפל אותן. יש הרואים בנח מעין מגדלור שמאיר לאנושות את הדרך לחוף מבטחים, ולמרות שלא הצליח להציל את בני דורו, דמותו ופעלו יצילו את הדורות הבאים.

יובל שנים לסיון! וזה ללא ספק אירוע! מצד אחד אי אפשר לתת לו לחלוף בלי להתעכב כדי להביע את ברכותינו ואיחולנו, מצד שני, ומתוך ידע אישי, זה אירוע שיכול להיות מביך, להיות פתאום במרכז תשומת הלב! הלכתי לחכם באדם, לשלמה המלך, לספר משלי (ל"א) ומה הוא אמר על אשת חיל: "אשת חיל מי ימצא ורחוק מפנינים מכרה". מיהי אשת חיל זו? אישה יראת אלוהים, אשת אמת, שונאת בצע ועושה מעשים טובים.
"גמלתו טוב ולא רע" –  גומלת לבעלה בטוב כל ימי חייה, בעוני, בעושר, בצעירותה ובזקנתה וגם אם מתגלים חילוקי דעות – לא תגמול לו רע.
"פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה" – אשת חיל אומרת רק דברי חכמה ומדריכה את ילדיה ובעלה בגמילות חסדים ובמעשים טובים.
"קמו בניה ואשרוה, בעלה ויהללה" –  אשת חיל ראוייה לדברי שבח מפי ילדיה ומפי בעלה ומפי משפחתה לתפארת, כפי שכתוב: "רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כולנה"!.
עד כאן שלמה וגם כמה מילים (אולי פחות מלוטשות) מאתנו.
מברכים אותך, מעומק לבנו ומאחלים לך המון אושר, בריאות, עניין, שמחה ואהבה לך, עם לירן, שהם וספיר, עם מילן ועם כולנו האוהבים אותך!
החיים האמיתיים באמת, מתחילים רק ב- חמישים. כי שוב את ניצבת, כמו אחרי הצבא, לפני אופק פתוח ורק צריכה להחליט מה תעשי שתהיי גדולה!
נרים כוסית לחייך! ולחיים היפים שבאופק!
"שבוע טוב"!

"שבוע טוב" (296)

21.10.17   א' חשון תשע"ח

ספיח מסוכות. מה עושה יהודי טוב וכשר, לאחר פירוק סוכתו, מארבעת המינים, מהלולב, האתרוג, ההדס והערבה? כיון ש"לא זורקים מזון מכל סוג", (חינוך יהודי פולני) ראו איזו סגולות מצויות בכל אחד מהם בתום תפקידו הרשמי בסוכה. נתחיל בלולב: לוקחים את העלה הראשון הקרוב לקצה העליון, כותבים עליו שם קדוש ומניחים אותו בכיס בגדיכם והרי לכם סגולה לנשים לזכות בפרי בטן ולשמירת הפרי שבבטן. הערבה: לוקחים ענפי ערבה מרתיחים במים ושותים אותם. מועילה מאוד במקרי טראומות ודיכאון, אבדן אדם יקר, אהבה נכזבת וכד': התוצאה מרגיעה ועוזרת לשכוח. ההדס: נטילת שמן מעלי ההדס, סגולה כנגד נשירת שיער והתקרחות. איך? משרים את ההדסים במים למשך יום שלם, השמן שבעלים צף אוספים אותו ומורחים על השיער לחזקו. סגולה נוספת היא: לקחת שלושה עלי הדס לרשום על כל עלה "אגל"א" – "אתה גיבור לעולם אדוני", להשרותם ביין ולשתותו. התוצאה מרגיעה מאוד ומהווה תחליף לריטלין המקובל היום כל כך. והאתרוג: אכילתו מהווה סגולה ללידה קלה, בישולו עד היותו ריבה תרופת פלא למגמגמים. מכל זאת למדנו לא לחסל או לזרוק דברים.יש למצותם עד תום. מי שרוצה יאמר "אמונות תפלות" ומי שרוצה יאמר "כזה ראה וקדש", בזה הסתיימה הרצאת הרב  בפתיחת שנת הלימודים תשע"ו על מינהגים ביהדות שכוחם יפה תמיד אם את/ה מאמין/ה.
השבוע התחלנו לקרוא מחזור נוסף של פרשות השבוע והראשונה, פרשת "בראשית" עוסקת, בין השאר, בשאלת מקורו של האדם וכוללת שני סיפורי בריאה נפרדים (בפרק א' ובפרק ב') בנוגע לאדם:1. היחס בין האל והאדם ו- 2. היחס בין האישה לגבר. שאלות הנותנות מובנים שונים למילה "אדם". מסופר (בפרק א'): "ויברא אלוהים את האדם בצלמו…זכר ונקבה ברא אותם" פרשנות: הגברים והנשים נבראו יחדיו וכונו בשם כולל "אדם"!. במילים אחרות המושג אדם מציין את המין האנושי כולו. המצוה המצווה עליהם היא: "פרו ורבו ומלאו את הארץ…" בסיפור הבריאה השני (פרק ב'), המילה "אדם" מציינת את הגבר הראשון בלבד. מאחר שאלוהים כשל מלמצוא בת זוג לאדם מקרב בעלי החיים שברא, ומבחין בבדידותו של אדם, חושב ואומר: "לא טוב היות האדם לבדו" הוא יוצר מצלע האדם בת זוג המוצאת חן בעיני אדם כי היא "עצם מעצמי, בשר מבשרי" וקורא לה אישה כי מאיש לוקחה. וכדי לציין את תפקידה בחיים כאם כל חי קורא לה חוה. ובכל זאת כתוב בתורה, שבהיות אדם בן 130 שנה נולד לו בכורו שת ושם חוה אמו לא מוזכר כלל. (לא נחשבת) בשני סיפורי בריאת האדם משתקפות שתי תפישות למהות הקשר בין גברים ונשים. בסיפור הראשון מטרת הקשר ביניהם הוא של פריון ורביה בשרות אלוהים, ליצור נוכחות אלוהית בכל מקום, שכן האדם נברא בצלמו, ואילו בסיפור השני הזוגיות אינה משרתת אינטרס אלוהי אלא מתייחסת לכמיהה האנושית למצוא בת זוג שהיא "בשר מבשרו".

הארות אלה, שהובאו בסיפור בריאת האדם לדוגמה, מהוות את ההצדקה של קריאה מחדש כל שנה ב- 54 'פרשות השבוע' שלכל פרשה יש כמה פנים  להאיר ויש מקום לבחון אותה נוכח המציאות המתחדשת וזה מה שאני אוהב! (ומנסה לשתף אתכם).

 

ולברכות, לתומי בן הארבע הילד המתוק, החמוד, השמח, העליז, היפהפה, בעל הגוף המפזז והשיער המתנפנף, חיבוקים ונשיקות לך, לאחיך ולאחיותיך ולהוריך כמובן!

ולשיר (רומי: "למה הוא הילד האחרון שלכם?") ברכות ואיחולים חמים ליום הולדתך! אתה כבר ילד כל כך גדול, שיודע בדיוק מה ואיך להתנהל ומה טוב לך, שנשאר לנו רק לאחל לך הצלחה, אושר ואהבה עם קרן, עם גלי, רומי ושני,  המשפחה הגדולה וכמובן מאתנו הוריך האוהבים. ומקווים שתחשוב על מה שהצענו לך כשקבלנו את לוח השנה המרשים שעיצבת!

"שבוע טוב"!

"שבוע טוב" (295)

14.10.17  כ"ד תשרי תשע"ח

חלפה עוד שנה ושוב כולנו מתכנסים ליד קברו של שי וחושבים איך כבר עברו 42 שנה בלעדיו. רעיה קוראת שיר ובביתנו מעלים את הסרטון על שי, שזכרו כל כך יקר לנו.

בתקופת המקרא, או לפחות בחלק מהתקופה, חג סוכות היה, כנראה, החג החשוב ביותר ועובדה שזה החג היחיד המכונה בתורה : "החג"! אחת ההוכחות לכך באה מכיוון המלך שלמה שחנך את בית המקדש בחודש השביעי הוא חודש תשרי בזמן החג המרכזי. כך כתוב! יש סברה שיש קשר בין מנהג החקלאים לדור בסוכות לבין איסוף התבואות. אבל על פי המשפט": "וחג האסיף בצאת השנה באספך את מעשיך מן השדה". (שמות כ"ג) אין זכר לסוכות. הסוכות מופיעות לראשונה מאוחר יותר בספר ו'יקרא'. שם נכתב: "בסוכות תשבו שבעת ימים" (ויקרא כ"ג). כילדים למדנו שבסוכות ישבו בני ישראל בצאתם ממצריים כי כאשר נטשו את בתיהם הנוחים, היו זקוקים למחסה כלשהו, גם בחלוף חצי שנה מהאירוע הטראומטי הזה. אין ספק שלחלק החקלאי – הקיומי! יש חלק מירבי בחג. אולי ישבו בסוכות בעת האסיף כדי לשמור על היבולים בשטח, (יש להניח שגם אז היו גנבים) וגם כדי לא לחזור מדי ערב הביתה, (שמירת לילה), שראינו לכך דוגמאות בארצות רבות.  מכל האמור לעיל דבר אחד ברור שחג הסוכות היה חג מרכזי לעם, כשהחוגגים הבולטים בו היו הכוהנים. לשמחתנו, אצלנו, חג סוכות נמנה על החגים הגדולים יחד עם 'חג הקיבוץ' ויום העצמאות הנחגגים ברב עם. וגם לנו "כוהנים" בדמות רכזי התרבות וצוותי החגים. חג נשפט אצלנו על פי שני קריטריונים: התכנון והביצוע, התכנון בידי ה"כוהנים" בסיעור מוחותיהם והביצוע על ידי "העם" כולו. את החג השנה ממש אהבתי, הן במעטפת החיצונית המחודשת של מעין סוכה פתוחה, הן בטקסים ובריקודים המתחדשים מדי שנה בשנה, בשילוב בין העבר המפואר וההווה, בין המסורת וההוויה העכשווית. אהבתי את הקראת הקטעים מהמסורת העברית/כנענית – מהמקרא, הקשורים לחג. הערה: לדעתי יש להרבות בקטעים אלה, כי זה החג היחידי בשנה, בו כולם מקשיבים בשקט להקראת הפסוקים המקראיים, שערכם עצום ולו רק בשל השימוש בשפה העברית העשירה בה אין מרבים להשתמש היום, וכמובן שמהרעיונות היפים.
לארגן חג בקיבוץ, היום אומרים להפיק, זו עבודה עצומה. להגיש לכלל האוכלוסיה הרב גילית על אורחיה ערב חוויתי ייחודי, הייתה השקעה, שתוצאותיה היו עבורי השנה הנאה, שמחה (מוצר נדיר),  התרוממות רוח, (ראיתם את תומר!) ואווירת הרגשת הצלחה משותפת לציבור הצופים כקהל ולמשתתפים הרבים. את כל זה קיבלנו השנה בחג האסיף, חג הסוכות, ואני שמח שהדר היה ממוביליו .

זיכרון קצר ממלחמת יום כיפור שמלאו לה 44 שנים. ביום השלישי או הרביעי למלחמה הובלתי שיירת דלק למוצב 101ברמת הגולן. נמסר לנו שהוא כבר בידינו אבל כשהתקרבנו, קיבלתי פקודה לעצור את השיירה עד גמר כיבושו. עצרנו והמתנו. פתחנו את הרדיו שהיה במשאית ושמעתי לראשונה את הגשש החיוור שרים את 'לו יהי'. חשתי צמרמורת בכל גופי מרוב התרגשות. הוצפתי דמעות געגועים לרעיה, לילדים ולבית, חוויה מכוננת. מאז שמעתי ופיזמתי את השיר הזה פעמים רבות וכל פעם שאני שומע אותו, אני חוזר למרגלות 101, למלחמה ההיא ב-1973.
"עוד יש מפרש לבן באופק  /  מול ענן שחור כבד  /  כל שנבקש לו יהי.
ואם בחלונות הערב  /  אור נרות החג רועד  /  כל שנבקש לו יהי.

"שבוע טוב"!