חודש: אוקטובר 2016

29.10.16  כ' תשרי תשע"ז

שפע ברכות לסיון ליום הולדתה, רק שמחה ונחת. ווידוי אישי: כשאני פוגש את סיון במרפאה, ובזמן האחרון זה קורה לעתים קרובות, וזוכה לחיוך –  פעם גדול, פעם קטן יותר, זה חיוך שעושה את היום. זה מאור פנים שמפחית לי את הכאבים. ואני פשוט רוצה לומר לה, נוסף על האיחולים גם תודה על כך.

השבוע אנחנו מתחילים לקרוא את פרשת השבוע מההתחלה וכמובן שמתחילים ב"בראשית ברא…" להלן הפעולות שנעשו בפרשת "בראשית": בריאת העולם. הפרדת האור מהחושך, הרקיע והמים, הצמחים והעצים, המאורות: השמש, הירח והכוכבים. העופות והדגים, וביום השישי היונקים והאדם, יצירת חוה מצלע אדם. החיים בגן העדן והגירוש של אדם וחוה, התחלת החיים האנושיים, החטא הראשון, הרצח הראשון כשקיין רוצח את הבל. אתעכב על יצירת חוה כבת זוג לאדם. למה נוצרה חוה מהצלע דווקא?   ר' לוי מפרשני חז"ל אומר: אלוהים לא בראה מהראש שמא תהיה מייקרת, (מייקרת משמע מעלה את ערכה – "הדם יעלה לה לראש", מהעיין, שלא תהיה סקרנית, מהאוזן שלא תהיה צייתנית, מהצוואר שלא תהיה גבהנית מהפה – פטפטנית, מהלב – קנאתנית, מהיד – משמשנית, מהרגל פרסנית, ואז שקל אלוהים והחליט שהצלע הוא המקום הצנוע בגוף האדם ואינו נראה כלפי חוץ ואמר תהא אישה צנועה – שכולן יש בה.

ואם עסקתי באירועי בראשית, גם לנו הייתה התחדשות כמעט בראשיתית. לפני כמה חודשים נתבשרתי שלתוארי הגיל שלי כמו: וותיק, זקן, קשיש, מבוגר, 'גבורותניק', נוסף עוד תואר והוא: "נסע בעברו ברכבת העמק", זו שעליה סופרו אין ספור סיפורים בשל מהירות (איטיות) נסיעתה כמו, למשל, תוך כדי הנסיעה היו יורדים לקטוף פרחים וחוזרים לקרון להמשך הנסיעה, ואפילו איך בזמן המאורעות, הערבים היו יורדים מהקרונות בזמן הנסיעה ומציתים אש בשדות. בכיתה ג' או ד' בטיול שנתי לשער הגולן, נסענו ברכבת העמק.  מוישה אופו (דמות מיתולוגית לילדי הקיבוץ) לקח אותנו בעגלה רתומה לזוג פרדות עד תחנת הרכבת בכפר ברוך, שם עלינו לרכבת ואחרי כ- שמונה שעות הגענו לצמח. משם כבר לקחו אותנו לשער הגולן וכעבור יומיים עשינו את כל הדרך חזרה. ובכן, אנחנו שנסענו ברכבת העמק, הוזמנו, אחרי הפסקת פעילותה ל- 65 שנים לנסיעת הבכורה של הרכבת המחודשת, מהתחנה בכפר יהושע בואך בית שאן וחזרה. כשהגענו לכפר יהושע כבר ישבו בפתח התחנה כמה מאות בני הדור השני של העמק המערבי והמתינו לטקס החנוכה! בתחנת עפולה, עלו ותיקי העמק המזרחי להמשך הנסיעה. מושקו נסע אתנו והנציח את האירוע. כיון שהייתי בין "צעירי" הדור השני הבטתי רבות סביבי. לא ראיתי שמחה בעיני המשתתפים במסע, אבל ראיתי התרגשות גדולה בפני האנשים.     המשתתפים, כך התרשמתי, באו לאירוע (בכסאות גלגלים, עם הליכונים ומקלות סבא) כדי לפגוש את עברם, את געגועיהם לנעוריהם, למעשיהם, לזיכרונות ילדותם הלא כתובים וכמעט שלא מסופרים ורצו שוב להרגיש ולו רק עוד פעם אחת ראשונים! הרבה גאווה שרתה באירוע.
ברכבת לא ראיתי בכלל ערבים –  ולי זכורה נסיעתנו בילדותנו עם המון ערבים בקרונות. לכך אין לי תשובה. חזרנו הביתה די רצוצים אך בהרגשה שלא שכחו את בני העמק הראשונים בטקס חנוכת הקו חיפה – בית שאן."

"שבוע טוב"!

22.10.16   כ' תשרי תשע"ז

ברכות חמות, לוהטות לשיר ביום הולדתו ה- 40. וברכות חמות גם לנו ביום הולדתו. ארבעים שנה זה לא סיפור קטן, זו חתיכת היסטוריה אישית ומשפחתית וגם לאומית ועולמית שאינך יכול להתעלם מכך. מבחינה אישית מילד לאב לילדים. משפחתית, לאחריות כוללת לא רק לילדיך שלך ולחבריך אלא גם להוריך. בגיל 40 בן אדם נוטה לדאוג לכל, פרט לעצמו ואני בא לייעץ לך שלא להזניח את עצמך. נכון, היום אתה עטוף באהבה ממשפחתך הצרה והרחבה ומחבריך וסביבתך. האיחול הגדול ביותר הוא שתמיד תשרור סביבך אהבה גדולה ושמחה גדולה והרבה אושר ונחת. לא יכולתי להתעלם מתאריך יום הולדתך העגול, ואת הברכה כבר אשא באירוע משפחתי שנערוך לך.

"שבוע טוב" מספר 244 מסכם חמש שנים של כתיבה רצופת אהבה אליכם, (לא הרגשתם בכך?) ניסיון ליצור ערוץ נוסף, מיוחד וייחודי בינינו, משפחה וכמה חברים. אמנם הוא חד צדדי (מצדי) אבל אני מרגיש שהפך כבר ל"מוסד".
אני יודע ש"מוסד" המציין את יובלו, חודש לפני האירוע, מפיץ בין קוראיו, בקשה לשלוח לו ברכות ואיחולים להמשך הדרך. אני מסתפק בכך שאתם שואלים מדי מוצ"ש: "לא קוראים היום את שבוע טוב"? זו מחמאה ענקית בשבילי. בחמש שנים, יש 260 מוצ"שים ז.א. שרק ב- 16 מוצ"שים לא כתבתי (טוב, כמה טיולים בחו"ל במשך השנים האלה). אבל כל "המפעל" הזה לא היה יכול להתקיים בלי רעיה העורכת 'הרעיונית' שלי, מסירת המוקשים והמהמורות שלי  וניסוחי הלשון לשפתי הדלה (שחוקרי עמלה יוכלו למצוא את תיקוניה בתיק שמור מיוחד). ולתימור, הדואג ליצור את המסגרת היפה בעיצוב הבלוג במסירות והתמדה. המון תודה לכם. בלעדיכם, כמו שאומרים, אנא אני בא?
כיון שאנו מצויים בחוה"מ של חג הסוכות, אסיים בסיפור קצר על "חג סוכות מוזר" שחוויתי במלחמת יום כיפור.

חג סוכות מוזר    מוקדש לברוך ממן. ז"ל.

אני רוצה לספר לכם על חג הסוכות הכי מוזר שחגגתי בחיי, שאירע לי במלחמת יום הכיפורים לפני 43 שנים. במלחמה לא חושבים על חגים, חושבים רק על מה שאתה צריך לעשות וכך היה. כשחזרתי בערב סוכות מהפעילות בה השתתפתי, הלכתי לאוהל ששימש כחדר אוכל, אכלתי משהו וחיפשתי קצת שקט. את השקט הזה מצאתי בקבינה של המשאית של בארוך ממן. הירח הבהיק במלואו וכך מצאתי את המשאית שלו בקלות בין עצי האקליפטוס. פתחתי את הדלת וראיתי שקירות הקבינה מקושטים בענפי אקליפטוס. ליד ההגה ישב ממן והחזיק בידו בקבוק יין וספר תנ"ך. "מה זה"? שאלתי, לא זכרתי בכלל שאנחנו בערב סוכות, והוא השיב: "הערב ערב סוכות! בדרך למאהל אספתי כמה ענפים ובניתי לי סוכה בתוך האוטו. סוכה יפה בניתי" חייך אלי. ממן בא לארץ עם משפחתו ממרוקו כשהיה בן חמש, משפחה מסורתית. הוא ישב ושתק, שפתיו מלמלו משהו ואז פנה אלי: "אני חושב עכשיו על אבא. הוא עומד לבדו בבית הכנסת ומתפלל לאלוהים. עצוב לי שהוא לבד, כל בניו מגויסים למלחמה. אני חושב על אמא העומדת ומביטה בו מעזרת הנשים כשלידה אחיותי ואשתי ומתגעגע עליהם מאוד". הוא פתח את בקבוק היין מזג לו ולי כוסית. ברך ברכה ואמר: "ספר לי מה עושים אצלכם בקיבוץ בחג סוכות, איך אתם חוגגים"? סיפרתי לו על חג סוכות שהוא יותר חג אסיף אצלנו, תיארתי לו איך כל הקיבוץ יושב על הדשא הגדול מול הבמה ואיך מתנהלת מסכת הריקודים, מריקוד כפות התמרים שרעיתי כבר רוקדת אותו המון שנים ועל ריקוד הסכך של הילדים וריקוד העבודה וריקוד המים, סיפרתי לו על שיירת העגלות הקטנות המובלות על ידי טרקטור ועליהן ילדים המספרים על הישגי ענפי המשק ומברכים אותם ואני, כן אני, מוביל אותה עם טרקטור קטן שצבעו ירוק כבר שמונה שנים ותמיד לוקח אחד מילדי על הברכיים, סיפרתי לו שהטקס רצוף ריקודים וקטעי קריאה מהמקורות וגם מהווי ההתישבות העובדת ואז שאל: "ומתי אתם הולכים לבית הכנסת"? רציתי לומר לו שאני לא מאמין באלוהים אבל אז, בדיוק ברגע זה, כשרציתי להסביר לו שאנחנו בקיבוץ שמים את הדגש על חג האסיף אך כלולים בו גם כל סממני חג הסוכות כמו ארבעת המינים, פסוקים מהמקרא ועד תפילת הגשם. ואין סתירה בין חג הסוכות לבין חג האסיף החילוני שלנו, קראו לי לצאת לאיזו פעילות והבטחתי לו שאחזור ונמשיך את טקס סוכות האינטימי של שנינו אבל זה לא קרה. כשחזרתי לפנות בוקר בארוך כבר יצא למשימה שלו. אז הלכתי לישון. אני לא אוכל לספר לכם שחגגתי את חג הסוכות של אותה שנה, אבל היה לנו משהו סמלי צנוע, חג קטן שחגגנו שנינו בזכותו של בארוך ממן, אפילו בעת המלחמה הקשה ההיא.

"חג שמח" ו"שבוע טוב"!

15.10.16   י"ג תשרי תשע"ז

מה אנחנו יודעים/זוכרים על יום הכיפורים מלבד על "המלחמה הגדולה" שנתנה ללוחמיה משמעות חזקה מאוד ליום הכיפורים.  על אף התייחסותנו לדתיים וכפייתם על אורחות חיינו – כמה מילים על "כל נדרי" התפילה הפותחת את יום הכיפורים. זו תפילה הנאמרת לפני תפילת ערבית של ליל יום הכיפורים, תפילה הכוללת הכרזה על ביטול נדרים ושבועות של ציבור המתפללים והפכה לסמל של יום זה ובה נאמר: "על דעת המקום ועל דעת הקהל בישיבה של מעלה ובישיבה של מטה אנו מתירים להתפלל עם העבריינים. כל נדרי, ואסרי, ושבועי, וחרמי, וקונומי, וקונוסי, וכינויי… מיום כיפורים שעבר עד יום כיפורים הזה הבא עלינו. אם נדר שנדרנו, אין כאן נדר ואם שבועה שנשבענו, אין כאן שבועה… יש כאן מחילה וסליחה וכפרה ככתוב בתורתך ונסלח לכל עדת בני ישראל ולגר הגר בתוכם.
להלן סיפורו של ש"י עגנון  "דרכי חיים":
"כפרית אחת ענייה היו לה כמה ילדים. היו מבקשים אוכל ולא היה לה ליתן להם. פעם אחת מצאה ביצה. קראה לילדיה ואמרה ילדים ילדים שוב אין לנו לדאוג, ביצה מצאתי. ואני הרי בעלת תכלית אני, לא אוכל את הביצה אלא אבקש מהשכן שיניח לי ליתן אותה תחת תרנגולת רובצת על ביצים עד שתצא מן הביצה תרנגולת, הלא בעלת תכלית אני, ולא נאכל את התרנגולת אלא אושיב אותה על ביצים ויצאו מהביצים תרנגולות. והתרנגולות אף הן יטילו ביצים הרבה עד שיהיו תרנגולות הרבה וביצים הרבה. ואני בעלת תכלית אני, לא אוכל את התרנגולת ולא את הביצים, אלא אמכור אותן ואקנה לי עגלה. והעגלה לא אוכל אלא אגדל אותה עד שתיעשה פרה ואת הפרה לא אוכל עד שתלד ולדות, ואף אותם לא נאכל ויהיו לנו פרות ועגלים. הלא בעלת תכלית אני, ואמכור הפרות והעגלים ואקח שדה ויהיו לנו שדות ופרות ועגלים ולא יחסר לנו עוד מאומה. עד שאותה כפרית מדברת כך ומשתעשעת באותה ביצה נפלה הביצה מידיה ונשברה. כך אנחנו, כשבאים הימים הקדושים כל אדם מקבל עליו לעשות תשובה וחושב בלבו כך אעשה וכך אעשה. אבל הימים עוברים בהרהורי דברים בלבד ואין המחשבה מביאה לידי מעשה, ולא עוד אלא שבסוף הוא נופל למטה. לפיכך צריך אדם להשגיח על עצמו הרבה שלא יפול חלילה".
"שבוע טוב"!
ובשבוע הבא…נחוג את חג הסוכות, יום הולדת ה-40 של שיר, ונציין חמש שנים ל"שבוע טוב".

8.10.16       ו' תשרי תשע"ז

בפרוס השנה החדשה יש לי שלוש משאלות קטנות אישיות, שקל להיענות להן, אם רק חושבים עליהן ורוצים.
1. לברך ב"שלום"! את הבא בדרכך.
2. לסגור את הסלולרי בציבור. לא מכובד למשתמש במכשיר ולא "מנומס" כלפי אלה שאתך.
3. להנמיך את רמת הרעש בחדר האוכל. שלושת אלה יכולים לשפר משמעותית את איכות החיים המשותפים שלנו בקיבוץ.

ברכה מיוחדת לשהם על בחירתה לתרום את כישוריה במסלול בשירות הלאומי במד"א. זו נטילת אחריות עצומה לטפל בבני אדם ברגעים שהכי רע להם, אחריות שהיא גם זכות גדולה – בהצלחה מכולנו.  

ועוד מטיולנו ברומניה. בדרך כלל בית קברות הוא מקום עצוב, קודר ומכביד בשל הזיכרונות המציפים את נפשו של הבא בשעריו. ברומניה ביקרנו בבית קברות ששמו: "בית הקברות העליז". 800 מצבות מעץ על רקע כחול (תקוה), ועליהן צבעי הצהוב (פוריות), אדום (תשוקה) וירוק (חיים). בראש המצבה ציור של משלח ידו של הנפטר או איפיון אחר ותחתיו חמשיר. למשל: ציור של אדם מחזיק בבקבוק יין "צוויקה" ומתחת כתוב: כל מי שאוהב צוויקה / יכול למות כמוני / אני אהבתי צוויקה /ומתתי עם הבקבוק ביד. או ציור של אדם יושב ובידו כוס יין וכתובות המילים: דבר אחד אהבתי מכל / לשבת ליד שולחן הבר / ליד אישה של מישהו אחר. "בית הקברות השמח" נוסד ב- 1953 ע"י הנגר של העיירה יון פטראש, לאחר שישב עם משפחת הנפטר ושמע אודותיו. וכך כתב על מצבתו המעוצבת: כשהייתי צעיר בכפר / אהבתי לרקוד לצלילי הכינור / אבל אז נשאתי אישה ואת תחביבי היא לא אהבה. מיד הוצף בבקשות ופניות לעצב קברים נוספים. ועוד כתב על אחת המצבות: כאן נח תאודור / יותר מכל אהב את מנעמי החיים / לשתות ולנשק את כל הנשים / אבל כשהזדקן מתה התשוקה / ולכן החליט למות איתה. ואסיים בסיפור על שני צעירים הוללים הקבורים שם ועליהם נכתב: היינו שני אחים / לא סתם אחים / אלא חברים טובים / מתנו בגיל צעיר / וכאן לנצח מנוחתנו / נהנים מהחיים / שרנו ופיזזנו /  עד שבגיל 18 / אל מותנו רקדנו.  הראיתם פעם בית קברות בו אנשים מסתובבים וחיוך גדול מרוח על פניהם? אנחנו ראינו! תארו לעצמכם שעל קברו של פרס היה מצויר למשל  איש כותב או קורא בספר ותחתיו היה כתוב: חשבנו שאף פעם לא תמות – אבל אכזבת… או משהו כזה.

צפיתי בהלויית שמעון פרס מתחילתה ועד סיומה. מודה, לא השתעממתי לרגע. התרשמתי מאוד מהארגון והסדר במקום הלא פשוט הזה ומהנאומים. אהבתי את ה'קדיש' של שלושת הילדים ואת משפט התוספת שאמרה הבת ואהבתי את שירת החזן. שמעתי ברדיו שיחה ובה נרמז למה פרס בחר להיקבר בבית הקברות של גדולי האומה ולא ליד קבר אשתו. נזכרתי שכבר קראנו על אחד כזה – יעקב אבינו, שבחר שלא להיקבר ליד רחל אמנו אהבתו הגדולה, בדרך אפרתה, אלא במערת המכפלה ליד לאה, שנחשבה אז  לבית הקברות של גדולי האומה. שמו ומקומו של יעקב בהיסטוריה שלנו לא הועם עד היום.
"שבוע טוב"!

2.10.16  ערב ראש השנה תשע"ז

ראשית החזרת חובות: ברכה לג'ני ליום הולדתה שאירע בספטמבר, מה נאמר לך אחרי כל מה שעברתם עם תומי, רק את הערכתנו העצומה, ונאחל לך קצת חופש, הרבה שמחה , נחת, אושר ואהבה. את יקרה לנו מאוד! שנית, 'ברכת הדרך' לליאן בצאתה לפרק נוסף מרתק במסע חייה  – צה"ל. שיהיה מאתגר, מעניין, ומהנה. ואחרון אחרון לתומי לשחרורו מהגבס הצהוב ושובו לילדות רגילה של ריצה, קפיצה ושמחה לו ולכל המשפחה.

חזרנו מהטיול ברומניה בחברת חברים מקיבוצי הגליל העליון. אתייחס רק לאירוע אחד, מיוחד וייחודי. בעיר סיגט שבצפון רומניה (בבוקר 3-4 מעלות חום). נכנסנו לאווירה יהודית, אחרי ביקורינו במוזיאון ע"ש אלי וויזל שנולד בעיר זו. המשכנו בדרכנו דרך כפרים ועיירות. באחד הכפרים ירדנו לטיול קצר בכפר. בעודנו מטיילים ב"הקפי" שלו, פגשנו באיכר רומני חורש את שדותיו (עם סוס כמובן) ומדריכנו שאל אותו על הדרך לכביש הראשי והוא שאל מאיפה באנו? מישראל! הוא הוסיף ואמר שיש כאן לא רחוק בית קברות יהודי מלפני שנים רבות. תלכו עד לכנסיה ומשם ימינה , שמאלה, כמה עשרות מטרים. הלכנו עד לכנסיה לא מצאנו… שם שאלנו שוב ואמרו לנו שעל הגבעה הרחוקה ממול יש בית קברות. תראו חלקה מגודרת זה שם! כל אחד ששאלנו, שלח אותנו למקום קצת אחר. רחוק יותר. אישה אחת שיצאה מביתה אמרה לרעיה בדיוק איך להגיע אל בית הקברות. אתם מבינים שהאיכרים האלה, שלא היו מבוגרים במיוחד, ידעו על קיומו של בית הקברות ועל חייהם של יהודים בכפר. מאחד הבתים צץ רומני אחד ואמר שהוא יראה לנו את הדרך והוא יודע אצל מי נמצא המפתח של שער בית הקברות והוא ישלח אותו לשם. הלכנו בדרך ארוכה ותלולה ובאמת, בשולי בית הקברות הנוצרי ראינו שטח מגודר. הצצנו דרך השער ומול עינינו נצבה מצבה עליה אפשר היה לקרוא בבירור את השם "אסתר". חיכינו לבעל המפתח וכעבור זמן מה הופיע אחד רזה מאוד, חייכני ושמח, בחיוכו הרחב מתגלות רק שתי שיניים, אחת מימין ושניה משמאל, הוציא צרור מפתחות קשורים בחבל, חשף את המנעול העטוף ביריעת פלסטיק ש"לא יחליד" ותוך כדי כך סיפר שכבר 14 שנה אף אחד לא בא לכאן והוא כל כך נרגש שמישהו סו"ס מגיע לביקור. לכשנפתח השער, נכנסנו וראינו כ- 30 מצבות. חלקן הרוס, חלקן שקוע, חלקן הפוך. על רבות מהן אי אפשר כבר לקרוא מה כתוב עליהן ובחלקן הצלחנו בקושי לפענח את הכתוב. ממה שהצלחנו לקרוא, המצבות היו מתרס"ג (1903) ועד תרצ"ח (1938) נוצרה אווירה מאוד מיוחדת, מאוד מרגשת, מאוד עוצמתית, אולי בשל הגילוי המפתיע והיותה כל כך בלתי צפויה. השתרר שקט במקום והורגש צורך לומר משהו למרות שכולנו חברי קיבוצים ולא דתיים, אחד מאתנו  אמר "קדיש" וכולנו מלמלנו "אמן". מאוד הזדהינו עם התפילה במקום הזה. רגע  מיוחד של המית לב   עזבנו את המקום וחיכינו ש'החייכן' יסיים את נעילת השער יעטוף את המנעול ביריעת הפלסטיק, וכהבעת תודה, צ'יפרנו אותו בכמה ליים.  ולקראת ראש השנה (אי אפשר בלתו) כמה מילות הסבר:
בגדול, ראש השנה הוא היום הראשון בלוח השנה היהודי ובו, עם ישראל מקבל על עצמו את מלכותו של אלוהים כמלך כל הארץ. החג מכונה 'ראש השנה' ולא 'תחילת השנה', ממש כפי שהראש מכיל בתוכו את חיי הגוף כולו, כך ראש השנה הוא היום בו בורא עולם מעניק פרנסה, בריאות וחיים לכל השנה הבאה עלינו.
מה קרה בראש השנה:
א. בתנ"ך כתוב שביום השישי ברא אלוהים את האדם. אנו מציינים את אירוע יצירת האדם בראש השנה, א' תשרי, בתקיעת שופר ואמירת פסוקים מן התנ"ך.
ב. החטא הראשון. לאחר שברא את האדם ראה אלוהים ש"לא טוב היות האדם לבדו, אעשה לו עזר כנגדו" וברא את חוה וציווה עליהם פרו ורבו! בנוסף, אסר עליהם לאכול מפרי עץ הדעת. אבל הנחש הערמומי פיתה את חוה שנתנה גם לאדם לאכול מפרי העץ. אלוהים גירש אותם מגן – עדן. חטא עץ הדעת הוא החטא הראשון בתולדות האנושות והתרחש… בא' תשרי – בראש השנה.
ג. ראש השנה הוא היום בו התנסה אברהם אבינו בניסיון הקשה להוכיח לאלוהים את נאמנותו וצייתנותו גם במחיר היקר של העלאת בנו יצחק לעולה, מה שנקרא 'עקדת יצחק' רק כשהניף את הסכין לשחוט את בנו אמר לו המלאך להחליפו באייל, והתנצל, שזה היה רק ניסיון, שבו עמד אברהם בהצלחה. בזכות צייתנותו, ברכו, שזרעו ירבה ככוכבי השמיים וכחול אשר לשפת הים. אפשר למצוא עוד אירועים שחלו בא' תשרי. עד סיפור הלילה הראשון של דוד המלך ובת שבע. אסתפק בכך לתזכורת אירועי א' תשרי הוא ראש השנה.

אנחנו מאחלים לכולנו, לנו, למשפחותינו לחברינו (כמובן שלקוראינו) שתבוא עלינו שנה טובה ומבורכת, שנה שתגשימו את מאווייכם האישיים והמשפחתיים, שתחוו חוויות חדשות מעשירות ומאושרות, בריאות טובה, שמחה רבה ורק אהבה!
שתהיה לכולנו שנה מאושרת!
שבת שלום!, שבוע טוב! ושנה טובה!!!