"שבוע טוב" (130)

נואי צדקה! לא ברכתי על סיום שנת הלימודים האקדמאית. אמרתי רק שאתייחס לכך לכשתסתיים. אז ראשית, ברכות לנואי וקרן לסיום השנה המפרכת (תרתי משמע) ובעיקר איחולים לקראת העתיד שרצוי שיהיה בו משהו מההשקעה הגדולה בלימודים. גם שנת הלימודים שלי הסתיימה.

בשבוע שעבר כשכתבתי על הפרטת חדר האוכל הרגשתי מוזר. איך משהו עוד מקפיץ אותי,כי הוא חשוב לי.חשוב לי שתדעו מה אני חושב.  מה ל"וותיק" כמוני להתערב במקום שהוא כבר לא "ניספר" ואינו יכול להשפיע על מהלך העניינים? אני נזכרבמדרששל חז"לינו המתייחס למחשבותי אלה ואולי של כל בני דורי: באחד השיעורים דיברנו על המשפט: "דור דור ודורשיו, דור דור ופרנסיו, דור דור ומנהיגיו." ולמה מתכוון המשפט השגור הזה?למה מתכוון הסופר?ובכן,המדרש דן במשה רבנו שלא רצה לסיים את תפקידו כמנהיג העם ואלוהים כפה עליו להעבירו ליהושע ושלח אותו להר נבו. אמר לו משה: "אם מפני יהושע אני צריך למות, אלך ואהיה תלמידו", (מסופר בתלמוד) "או. קיי". אמר אלוהים: "לך עשה"! התגנב משה לפתחו של יהושע בעת שלימד את תלמידיו, עמד והקשיב. (רגע, קפיצה מהסיפור, באותם ימים המורה היה יושב ותלמידיו עמדו סביבו ולא כמו היום שהתלמידים יושבים והמורה עומד). משה עמד כפוף, כך, שיהושע לא יראה אותו וכיסה את פיו בידו – שלא יפליט מילה.  אך משגילוהו האנשים ואמרו זאת ליהושע, הוא קם ואמר למשה: רבי, מורי ואדוני למדנו אתה תורה.יצתה בת קול ואמרה להם: "למדו מיהושע"! עמד משה והקשיב ולא הבין מה הוא דורש,לא מה הוא אומר (הנושאים אחרים) ולא איך הוא אומר (השפה אחרת) וחש שהתורה "סתומה לו". חזר משה לאלוהים ואמר לו: "ריבונו של עולם, עד עכשיו ביקשתי חיים, עכשיו נפשי נתונה לך,אם רק תאמר, אעלה להר למות".ראו את התייחסות התנ"ך עצמו ומפרשיו לחברה האנושית, לנפש האדם, לבעיותיו, לתופעות החיים, לרגישות לכאבים, לעוולות, ולחכמה המצטברת, המלוות אותנו באנושיות רבה (לכאן ולכאן) כבר למעלה מאלפיים שנים. ומכאן נקיש עלי (להבדיל אלף אלפי הבדלות) אני לא מתכוון ללכת כל כך מהר, גם כשרעיונות שנשמעים לי "סתומים" מדי פעם ואינם לרוחי וגם כשהשפה היא אחרת.יכול להיות שבשביל לומר את המשפט הזה לא צריך לספר סיפור כל כך ארוך אבל אני אוהב את ההסתמכות על סיפורי המקרא ופרשניו באמירה:  אין חדש תחת השמש.
"שבוע טוב"!

"שבוע טוב" (128)

עוד ספיח מחג השבועות, חג מתן תורה. פעמים רבות נגעתי בדמותו ופעלו של משה רבנו. הפעם אני נתלה באילנות גבוהים ממני (לא קשה) ואצטט ב"קיצורים" שלי מתוך הספר "שקט" של סוזן קיין. הספר עוסק במופנמות ומוחצנות וטוען שלמופנמים יש יכולות ותכונות מנהיגות וכריזמה שאינן מוחצנות אך משפיעות. ומביאה לדוגמה את משה רבנו. וכך היא כותבת: " כשאלוהים הופיע לפניו לראשונה בדמות הסנה הבוער, משה עבד כרועה אצל חותנו. הוא אפילו לא שאף להיות בעל כבשים משלו. וכשאלוהים גילה למשה שהוא מטיל עליו להוציא את בני ישראל ממצריים אמר לו: "שלח מישהו אחר לעשות את זה, מי אני כי אלך אל פרעה, לא איש דברים אנוכי כי כבד פה וכבד לשון אנוכי". רק כאשר צירף אליו את אחיו המוחצן אהרון, קיבל על עצמו את המשימה. (יש להניח) שמשה היה היום כותב הנאומים, האיש מאחורי הקלעים ואהרון היה היום הפנים הציבוריות של המבצע (יציאת מצריים). "הוא יהיה לך לפה", אמר אלוהים, "ואתה תהיה לו לאלוהים". משה הנהיג את בני ישראל ביציאת מצריים, סיפק את צורכיהם במדבר במשך 40 השנים הבאות והוריד את עשרת הדיברות מהר סיני. הוא עשה את כל אלה בעזרת כוחות המקושרים עם מופנמות אישית, צניעות וענווה: טיפוס על הר בחיפוש אחר חכמה וכתיבה מוקפדת על שני לוחות אבן של כל מה שלמד. אנחנו לא שואלים מדוע אלוהים בחר לנביא אדם מגמגם שסובל מפחד קהל. ספר שמות ממעיט בהסבר אבל מסיפוריו אפשר להבין, שהעם הלך אחרי משה כי המילים שאמר היו טעונות מחשבה ולא מפני שאמר אותן היטב. ועוד על הדיברות, על עשר הדיברות. שמענו הרצאה של דב אלבוים על הנושא ובה אמר: " יש בתורה עשר דיברות אבל הדיבר הראשון אומר: אנוכי ה' אלוהיך אשר הוצאתיך מארץ מצריים מבית עבדים. מה זה? איזה דיבר זה? זה לא דיבר, זה כרטיס ביקור!" נותרנו עם תשע דיברות  ואיפה העשירית? ואז, טען בפנינו, מסתבר שהעשירית טמונה בדיברה הרביעית, או נכון יותר לומר שהדיברה הרביעית מתחלקת לשתיים. 1. לעבוד ששה ימים בשבוע, כדי 2. לקדש את השבת, את היום השביעי. ציטוט: "ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך ויום שביעי שבת לה' אלוהיך" החלפנו בינינו מבטים ונזכרנו שפעם (לפני שנים) כולנו עבדנו ששה ימים בשבוע לפרנסה ופעמיים- שלוש בחודש גם ביום השביעי. כמו בשיר: "העבודה היא חיינו, מכל צרה תצילנו" ואמרנו לעצמנו שאם אלוהים היה מחבר את עשר הדיברות היום, היה חורט באבן: חמישה ימים תעבוד וקדשת את השישבת.                                   ויבוא שלום על הארץ. ושאלה לסיום מה היה שיאו של הטורקי שוקון במונדיאל? הוא הבקיע שער אחרי 11 שניות במונדיאל !2002                                                                       "שבוע טוב"!

"שבוע טוב" (127)

ב"שבוע טוב" בשבוע שעבר ברכתי  בעל פה (כי ה"גיליון" כבר נסגר) את שהם על הופעתה המדהימה ב 7 ריקודים בסיום שנת האולפנא למחול  ואת ספיר –   על הסרטון שכתב, ביים וערך לערב כתות ח'. בברכתנו יש המון גאווה והערכה ליצירתיות ולביצוע.

חזרה לחג השבועות עם כמה "צימוקים" שלא מרבים לדבר בהם. 1. חג השבועות הוא החג היחידי שאין לו ציון תאריך מדויק (למרות שתמיד יוצא ב – ו' בסיון) והוא נספר שבעה שבועות מליל הסדר.    2. תיקון ליל השבועות: ע"פ המסורת, בני ישראל האריכו בשינה ולא התעוררו בזמן לטכס מתן תורה שניתן בבוקרו של חג השבועות ומשה היה צריך לעבור ביניהם ולעוררם ל"טכס". מכאן בא המנהג ללמוד כל הלילה שלפני החג, להחזיקם ערים ומוכנים למתן תורה. (מהו תיקון? המילה הארמית "תיקון" מופיעה בספר 'הזוהר' פירושה קישוט. זאת אומרת שהאנשים העושים תיקון הם המקשטים  של חג השבועות. בפועל 'תיקון ליל שבועות' נמשך כל הלילה, והוא כולל לימוד התחלות וסיומים של פרקי תורה שונים).  3. מנהג היה ליהודי אירופה והוא קישוט בתי הכנסת על ידי הצבת עצים ירוקי עלים בתוכם, זאת כמובן כדי לתת ביטוי ליופיו של הטבע. האגדה מספרת שבעת מתן תורה הר סיני לבלב כולו. (בניגוד למה שלמדנו שההר בער), אלא… שהרבנים באירופה ביטלו את המנהג, בגלל מנהג הכנסת עץ אשוח בחג המולד הנוצרי לכנסיות. 4. חג שבועות נחוג בארץ ישראל כחג הביכורים, "חג הקציר", חג חקלאי מיסודו, שהפך לחג מתן תורה, רק בשנות הגלות באירופה כשניסו לצקת לו תוכן מתאים יותר למציאות של אז.    5. מאכלים: המנהג הראשון היה לאכול מאכלי דבש, מוצרי דבש, כנאמר: "דבש וחלב תחת לשונך". מהמאה ה – 14 דובר כבר רק על מאכלי חלב. עם חידוש ההתישבות בארץ קיבל המנהג תנופה גדולה בעיקר ע"י מועצת החלב ו"תנובה" של אז ז"ל.. ומאכל אחר מיוחד קרוי:  "שרה והגר" להלן המרשם:  מיקפא עשוי מיץ פטל או תות בצבע אדום  = הגר. דייסת חלב עשויה עם קמח תירס ממולאת בשקדים, צנוברים ואגוזים עם תמצית של פריחת הדרים בצבע לבן = שרה. מניחים את שני המקפאים זה בצד זה על צלחת גדולה ושטוחה ויוצא (שלום בית) "שרה והגר". 6. מה משותף לגלי, מור ולי? אנחנו שלושת הבנים הבכורים היחידים במשפחה. ביקשתי לברר מה בין ביכורים לבכורים והתשובה שקיבלתי היא: "בשבועות מביאים ביכורים למקדש, הביכורים הם הפירות הראשונים ויש בהם קדושה ולכן גם הבנים הבכורים, שהם הראשונים יש בהם קדושה.
כל הכתוב לעיל הוא באמת רק צימוקים מעוגת חג השבועות הגדולה, הגדושה במנהגים, אמונה, שמות ומסורת שהתפתחה עם השנים.                        "שבוע טוב"!