נואי צדקה! לא ברכתי על סיום שנת הלימודים האקדמאית. אמרתי רק שאתייחס לכך לכשתסתיים. אז ראשית, ברכות לנואי וקרן לסיום השנה המפרכת (תרתי משמע) ובעיקר איחולים לקראת העתיד שרצוי שיהיה בו משהו מההשקעה הגדולה בלימודים. גם שנת הלימודים שלי הסתיימה.
בשבוע שעבר כשכתבתי על הפרטת חדר האוכל הרגשתי מוזר. איך משהו עוד מקפיץ אותי,כי הוא חשוב לי.חשוב לי שתדעו מה אני חושב. מה ל"וותיק" כמוני להתערב במקום שהוא כבר לא "ניספר" ואינו יכול להשפיע על מהלך העניינים? אני נזכרבמדרששל חז"לינו המתייחס למחשבותי אלה ואולי של כל בני דורי: באחד השיעורים דיברנו על המשפט: "דור דור ודורשיו, דור דור ופרנסיו, דור דור ומנהיגיו." ולמה מתכוון המשפט השגור הזה?למה מתכוון הסופר?ובכן,המדרש דן במשה רבנו שלא רצה לסיים את תפקידו כמנהיג העם ואלוהים כפה עליו להעבירו ליהושע ושלח אותו להר נבו. אמר לו משה: "אם מפני יהושע אני צריך למות, אלך ואהיה תלמידו", (מסופר בתלמוד) "או. קיי". אמר אלוהים: "לך עשה"! התגנב משה לפתחו של יהושע בעת שלימד את תלמידיו, עמד והקשיב. (רגע, קפיצה מהסיפור, באותם ימים המורה היה יושב ותלמידיו עמדו סביבו ולא כמו היום שהתלמידים יושבים והמורה עומד). משה עמד כפוף, כך, שיהושע לא יראה אותו וכיסה את פיו בידו – שלא יפליט מילה. אך משגילוהו האנשים ואמרו זאת ליהושע, הוא קם ואמר למשה: רבי, מורי ואדוני למדנו אתה תורה.יצתה בת קול ואמרה להם: "למדו מיהושע"! עמד משה והקשיב ולא הבין מה הוא דורש,לא מה הוא אומר (הנושאים אחרים) ולא איך הוא אומר (השפה אחרת) וחש שהתורה "סתומה לו". חזר משה לאלוהים ואמר לו: "ריבונו של עולם, עד עכשיו ביקשתי חיים, עכשיו נפשי נתונה לך,אם רק תאמר, אעלה להר למות".ראו את התייחסות התנ"ך עצמו ומפרשיו לחברה האנושית, לנפש האדם, לבעיותיו, לתופעות החיים, לרגישות לכאבים, לעוולות, ולחכמה המצטברת, המלוות אותנו באנושיות רבה (לכאן ולכאן) כבר למעלה מאלפיים שנים. ומכאן נקיש עלי (להבדיל אלף אלפי הבדלות) אני לא מתכוון ללכת כל כך מהר, גם כשרעיונות שנשמעים לי "סתומים" מדי פעם ואינם לרוחי וגם כשהשפה היא אחרת.יכול להיות שבשביל לומר את המשפט הזה לא צריך לספר סיפור כל כך ארוך אבל אני אוהב את ההסתמכות על סיפורי המקרא ופרשניו באמירה: אין חדש תחת השמש.
"שבוע טוב"!
שבועטוב 