"זיכרון זה לא רק נוסטלגיה – זיכרון זה גם פרספקטיבה"
1.4.23 י' ניסן תשפ"ג
השבוע, מילים אישיות, מילים מהלב.
כל כך הרבה דברים השתנו בימי חלדי. חלקם לטובה, חלקם לרעה אבל אחד מסמלי השינויים, המציקים לי, היא בדימוי חג הפסח – ב'ליל הסדר'.
אבא שלי היה טוען שחג הפסח הוא חג דו משמעי: חג משפחתי, בה המשפחה מסבה לשולחן החג ביחד, והוסיף: במסגרת משפחת הקיבוץ המסב כולו לציין את היציאה מעבדות לחירות יחדיו. במושגים של אבא: "אצבעות ההופכות לאגרוף" כך ראה ממש את הקיבוץ "ברגעיו הקשים וברגעי התעלות הנפש". וסדר פסח הוא הסמל. ליל הסדר מתייחס לגאולת עם ישראל, אמר, ומי כמונו מבין את הביטוי "מגולה לגאולה"!. ליל הסדר, היה אחד הסמלים הגדולים, המלכדים, בתחושת אווירת חיי השליחות של המייסדים ושלנו בני הדור השני ביצירת חג קיבוצי, המחזק את המסורת היהודית שלנו ואת החברה הקיבוצית. קריאת ההגדה בציבור, הייתה פסגת ההזדהות עם ה"אני מאמין" הגדול שלנו. עד כאן אבא. ואני מתגעגע לתחושה הזו.
'בסדר' בשנים ההן איש לא נסע למקום אחר. ההיפך, הוא הביא אלינו אורחים, כל אחד בארץ רצה להשתתף בו. ערב של תנועה 'מהעיר לכפר'. בשנת השיא שלי, כאב הסדר, היו נוכחים 1429 משתתפים! והיום? אומרים: שזו תקופה אחרת, אומרים: שזה "קיבוץ אחר", אומרים שהקיבוץ כבר אינו משפחה, ש"אנחנו נוסעים ל… כי פסח הוא חג משפחתי ולא המוני, אומרים: למי יש סבלנות לשבת עם כל הציבור הגדול הזה, אומרים ואומרים.. אפילו עד כדי לבטל את הסדר המרכזי. ובכל זאת אני מצר כבר כמה שנים, כל "ליל סדר" מחדש, על ויתור הרעיון של אבא, שבערב המיוחד הזה החג המשפחתי משתלב במסגרת משפחת הקיבוץ. השבוע סיפר לי חבר מקיבוץ המופרט כבר שנים, שהשנה הם שוב חוזרים לערוך סדר קיבוצי (כל מנה עולה למשתתף 80 ₪) כי הם מרגישים בצורך להיות בליל הסדר ביחד! טוב, אנחנו קיבוץ שיתופי אז כבר לא צריכים/רוצים לחגוג ביחד. ה'שי לחג' מספק, כנראה את הביחד…
אני מתעצב ותמה איך בחג אולי הגדול בחגים, איך 'דור לדור אינו מביע אומר'.
הימים והלילות הקשים והמדהימים נשקפים גם מהכורסה. אכן, יש לי קושי להשתתף בהפגנות. אני חושב לעצמי מתי האווירה במדינה הייתה קשה יותר בתום מלחמת יום כיפור או עכשיו.
היום אני כל כך מזדהה עם המפגינים. "הפיוז כמעט נשרף" כששמעתי את הקודקוד מודיע על ההשהיה. איך בלי בושה הישווה את המצב הפוליטי בארץ למשפט שלמה כשאמר ש: "שני הצדדים טוענים לאהבת התינוק, לאהבת המדינה שלנו". אני יודע ולא רק אני יודע, שמה שחוצה את ישראל לשניים עד לאיום קיומי עליה, הוא לא משפט שלמה אלא משפט נתניהו. ניסיונותיו של נאשם לעוות את החוק לצרכיו האישיים עד שישלוט על מינוי שופטיו. וד"ל.
הדבר היחיד המשמח שהתרחש השבוע הוא יום הולדתו של יהב, נכד כל כך אהוב. אנחנו כל כך שמחים שאתה ורעותי חיים בינינו, חברים אתנו באותו קיבוץ, נדיבים ואדיבים, חמים ומחויכים תמיד. נברך אותך שבאמת תשיג את כל מאווייך הפרטיים, בעבודה, בלימודים, בדירה החדשה, ו… בכל שתרצה. אוהבים אותך – חיבוק גדול מכולנו!!!
"חג פסח שמח" ו"שבוע טוב"!
שבועטוב 