חודש: מרץ 2017

1.4.17   ה' ניסן תשע"ז

ברכות חמות ואוהבות ליהב ביום הולדתו ה- 27. גיל הראוי להתייחסות רצינית. הצעירים בגילו של יהב והתנהלותם עוררו אצלי את הסקרנות סביב המונח "דור ה-Y ",  איך לחיות רק על היום, "לי טוב עכשיו" מבלי לחשוב על המחר או על "מה אני רוצה לעשות כשאהיה גדול". אורח החיים הזה מאוד סיקרן אותי, אולי משום שאנחנו חונכנו וחינכנו לעולם מושגים לגמרי שונה. מתוך סקרנות זו רכשנו את הספר: "דור ה Y –, כאילו אין מחר" מחקרם של עוז ותמר אלמוג, ממנו אנסה למקד כמה תובנות. ראשית, כדי שאובן נכון, אני בא לציין כמה תופעות של הדור הזה, בחלקן טובות ויפות ובחלקן פחות וללא שמץ שיפוטיות. העובדות: הדור הזה נולד בשנות ה-80 וה- 90 של המאה ה-20. אלה צעירים חילוניים שגדלו ועוצבו בתקופה של צמיחה כלכלית מואצת. זה דור מתירני, שוויוני, מלא הומור, מפרגן, פתוח וזורם. דור שמאחר להתבגר, חי בלהקות אורבניות, מהסס להתחייב ולקחת אחריות, ממוקד בעצמו ומנהל את חייו כאילו אין מחר. הם ילידים דיגיטליים שגודלו כנסיכים/ות,  החבר הטוב שלהם הוא הפייסבוק, והמאהב/ת הוא הסלולרי הכי משוכלל, הם עטופים באהבה, מרופדים במחמאות, לא ממהרים לפרוש כנפיים, כי הבטיחו להם שאם רק ירצו יוכלו לעוף על החלומות שלהם. עד כאן הגדרות כלליות (מסוננות) הלקוחות מהספר. הספר מתייחס ל: 1.בגרות מעוכבת. 2. אנוכיות כטרנד. 3. העבודה היא חייכם – אבל לא חיינו. 4. החיים במינוס –צריכה בכל מחיר. 5.הבילוי כמהות החיים. 6. מחוברים 24/7 – ילידים דיגיטלים. 7. חברות חזקה בעידן הניכור. 8. נשיות וגבריות גמישים. 9. רווקות כדרך חיים. 10. מדייט לדייט – זוגיות חדשה.  11. לימודים באמצעות הגוגל. 12. למה לי פוליטיקה – אסקפיזם כתפישת עולם. עד כאן עיקרי הדברים, מדובר ב-12 מאפיינים שאף אחד מהם אינו דומה לדרך החינוך אותה  עברנו כחניכים או מחנכים. אנחנו המלווים את נכדינו וללא ספק נמנים על 'העוטפים אותם באהבה', מאוד היינו רוצים לדעת איפה הדור הזה ינחת בסופו של דבר ומתי זה יקרה. אך עוד אני לומד את דור ה-Y  ,  נופל לידי מאמר התוהה כבר על דור ה-Z. ואני שואל איפה הימים שבין דור לדור חלפו 20 שנה? וכל זאת בעקבות יום הולדתו של יהב שאנחנו כל כך אוהבים! מאחלים לך שיהיה לך הכי טוב ושתהיה מאושר במה שתבחר ותאפשר לעצמך. חיבוק חזק לך!  ואגב.. שהייתי בגילך כבר חבקתי בת בכורה, את אמא שלך!.

כיון שעומדים אנו בפתח חודש ניסן כמה דברים על חודש זה:
1. חודש ניסן נחשב לחודש הראשון בלוח השנה היהודי.
2. חודש ניסן מכונה גם חודש האביב. השם ניסן נגזר מניצן המסמל התחדשות ופריחה.
3. ברכה מיוחדת נישאת כאשר רואים עצים מלבלבים: "ברוך אתה… שלא סר בעולמו כלום וברא בריות טובות ואילנות טובים ליהנות את בני האדם".
4. בחודש ניסן נברא העולם.
5. בתלמוד מציינים שמי שחולם על האות "נון", יזכה לניסים.
6. המזל של ניסן הוא הטלה, המסמל את הטלה שמקריבים בבית המקדש כקורבן הפסח.
7. חודש ניסן – חודש של גאולה, ככתוב בהגדה "בחודש ניסן נגאלו אבותינו ממצריים ובו עתידים להיגאל".
"חודש טוב ושבוע טוב"!

25.3.17  כ"ז אדר תשע"ז

ללי נכדנו יום הולדת . לי, פילוסוף קטן, סקרן גדול, חקרן וידען וחוגג שש שנים. כל כך טוב ומעניין להיות בחברתך להקשיב להגיגיך ולהבחין בכישרונותיך מה נאחל לך? שתמשיך לנסות להבין את העולם הסובב אותנו, שתמשיך להיות מאושר במשפחתך, עם הוריך, אחיותיך ואחיך הצעיר, שתבוא יותר לבקר אותנו ושתמשיך להפתיע אותנו כמו השבוע, עם צילום מהאצטדיון של "מכבי נתניה". חיבוק חזק , נשיקות, טפיחה על כתף ושוב חיבוק מאתנו.

"שש מדורות הבהבו"… הוא ספרו המעניין, ודאי לחברי משמר העמק, המכיל בתוכו ריכוז הידע של ישע עקרון על הפלמ"ח, ספר, שצירו היא מערת הפלמ"ח. אתמול ראיינתי את ישע לוידאו. מודה, במהלכו, לא חשבתי על מלחמת העצמאות, מה, היכן ואיך לחם הפלמ"ח, ולא על הלחימה הקשה במהלכה, הראיון עורר בי זיכרונות יפים מהימים ההם, ימי ראשית הפלמ"ח. היינו בני 8-9 והזדהינו מאוד עם מה שמתחולל ביער שלנו, היער, שמילא חלק מרכזי בילדותנו ובנערותנו. אנחנו הילדים היינו "מובילי המים" של הפלמחניקים על גבי חמורים למערה. אחרי הלימודים היינו באים ליד המקלחת (היום מקום עבודתה של מירה) שם היו מתרכזים החמורים עם אסלי המים המלאים, היינו עולים על גב החמור ועולים למערה שהייתה כל כך רחוקה, אני זוכר את השעות שישבנו בצל השדרה ליער משקיפים על מגרש הספורט שעליו הפלמחניקים היו מתאמנים בקפא"פ (קרב פנים אל פנים) ואחר כך מבצעים את אותם התרגילים בעצמנו בבית הילדים. מהם למדנו את המילים הראשונות בערבית: אהלן, פינג'אן, סאלאם. כילדים הבטנו על הפלמחניקים כפי שיווני היה מביט על אליליו, ודיברנו בינינו עליהם כפי שיהודי מדבר על הכותל המערבי. הערצנו אותם, את האנשים הצעירים האלה, השמחים במעשיהם והם התייחסו אלינו בחיבה ובמאור פנים. אנחנו עוד שייכים לדור שזוכר שהמילה פלמ"ח הייתה אסורה להיגוי ולכן שרנו במקום : "אנו, אנו הפלמ"ח".. "אנו ההולכים בסך". אני רוצה לספר על אמא שלי שהייתה "המטפלת" של גרעין ד'- כך קראו לפלוגת הפלמ"ח ששכנה בלול.  לכאורה, תפקידה היה רק לדאוג ולטפל בבגדיהם אחרי הכביסה, אך בפועל, מדי יום בשעות אחה"צ המאוחרות אחרי שסיימו יום עבודה או יום אימונים, הם היו באים ל"קומונה" ושם מצאו זמן לשוחח איתה ולספר לה על מחשבותיהם, הקשר עם הבית, על אהבות נכזבות, על ריבים קטנים ביניהם ואני הילד, שאבא שלו תמיד היה עסוק בעבודה בסוכת המטעים בגן א', כשלא היה לי מה לעשות ואז הייתי בא לאימא, יושב ומקשיב. לא הבנתי הרבה על מה דובר, אבל הרגשתי את האנושיות שלה, את החום שהקרינה כלפיהם, את ההקשבה האמיתית לקשייהם ולמצוקותיהם ולרגעי אושרם, לפעמים קנאתי בהם, הרגשתי שהיא לא רק אמא שלי, כי היא הייתה גם כמו אמא שלהם. כך אמא זכורה לי מהימים ההם, ימי ראשית הפלמ"ח.
"שבוע טוב"!

18.3.17   כ' אדר תשע"ז

ועוד על יום האישה הבין-לאומי. אחד ההישגים הגדולים בהיסטוריה של  הנשים בעולם, אירע לפני 100 שנים בדיוק. ב- 8.3.1917,  בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה, כשתנאי החיים החריפו, והקצבת המזון קטנה. את "מהפכת פברואר", פתחו מאות פועלות  במפעלים שונים בפטרוגרד – בירת רוסיה בעת ההיא – בשביתה, תחת הסיסמא "לחם ושלום!". אליהן מצטרפים גברים רבים לעצרות ענק והפגנות מחאה ברחבי הבירה. העימותים עם כוחות המשטרה וחיילי צבא הצאר היו אלימים ביותר והתפשטו במהרה לערים נוספות שבהן החלו הפגנות ואיתם עימותים קשים עם המשטרה והצבא. בהמשך, רבים מהחיילים עברו לצד המהפכנים. התוצאה הייתה שכעבור שבוע פרש הצאר ניקולאי השני, נעצר והוגלה. ובזאת תמו 300 שנות שלטון בית רומנוב.    הוקמה ממשלה זמנית והוקם קונגרס כלל רוסי. שלטון זה נמשך רק מספר חודשים כי באוקטובר פרצה המהפכה הבולשביקית, שבסיומה הכריז לנין על ממשלה חדשה וכך יצא, שהמשטר הקומוניסטי נבנה על מחאת "מהפכת- הנשים" הזו, שנקראה "מהפכת פברואר" ממש כמו שהמהפכה הקומוניסטית ב- 7 בנובמבר נקראת "מהפכת אוקטובר". והקשר לפורים – הפמיניסטית הראשונה הייתה ושתי…  חג פורים אינו רק חג לילדים יש בו תכנים חשובים גם למבוגרים. המספר ארבע מוכר לכולנו מפסח (4 כוסות, 4 קושיות) לפניכם 4 המצוות של פורים:

1. סעודת פורים שבמגילת אסתר מכונה סעודת "משתה ושמחה". בניגוד למשתה הראווה של אחשוורוש, מציגה היהדות את השמחה בהתכנסות המשפחה וחברים בשמחה פשוטה וצנועה, שהעיקר בה, שחוזרים ומספרים מדי שנה את סיפור פורים.

2. משלוח מנות. היום, הקשר הישיר בין בני האדם הולך ונחלש ויש המכנים זאת 'קשר האיפון' או הפייסבוק ומה שביניהם. מין מכה הגורמת להיווצרות מרחק פיזי שהולך וגדל בין בני האדם, כדי להתמודד עם הנתק הזה צריך אדם, בפורים, לרכוש או להכין במו ידיו משלוח מנות, ללכת ממש לביתו של החבר/השכן/קרוב משפחתי, לברכו ולהגיש לו את מתנתו.

3. מתנות לאביונים. מצוות מתנות לאביונים דורשת להעניק למי שאין לו. לא מדובר בעזרה כלשהי, מדובר במפורש בכסף! כי הכי קשה לוותר על משהו, שטרחנו כדי להרוויח אותו. השימוש שאנו עושים בכסף מעיד על מה חשוב לנו באמת ולא להסתפק בלדבר בלשון גבוהה על ערכים נשגבים.

4. קריאת המגילה. קוראים את המגילה פעמיים בבית הכנסת. פעם בלילה ופעם ביום. הקריאה במגילה מזכירה לנו יותר מכל את המבט ההיסטורי של העם היהודי, תהליך שחוזר על עצמו, שמתאר את חיי היהודים בתפוצות השונות, תחילה, מרגישים נוח תחת השלטון הזר ותופשים עמדות חשובות, מתחילים להתבולל בו ואפילו להמיר את הדת. ואז מגיע האיש (מהמן ועד היטלר) שמחליט להשמיד ולהרוג את כל היהודים, כולל את המתבוללים.
לא משנה כמה הרגשת טוב "בבית", בארץ הזרה בה חיית. הזהות האמיתית שלך קמה עליך ואתה נאלץ להתמודד איתה. כך קרה בחברה הגרמנית, הצרפתית או הפולנית. "לך כנס את כל היהודים" אמרה אסתר למרדכי וביקשה בכך לאחד את העם שהחל להתפזר ולהתבולל. אחרי שגזירת ההשמדה חלפה, חידשו היהודים את הקשר שלהם ליהדות המסקנה מתכני ארבע מצוות פורים אלה לאדם הבוגר, היא: הרבה בשמחה, טפח קשר אנושי, היה נדיב לזולת ותתחבר חזק לזהותך הלאומית.

"שבוע טוב"

11.3.17  י"ג אדר תשע"ז

לנואי ביום הולדתה אלף נשיקות! השנה שחלפה הייתה כל כך נהדרת עבורך, פיסגתה הולדת תומר! מאחלים לך ש"הכל יהיה כרצונך" (והרי כך יהיה) שהאהבה תהיה נר- תמיד למחשבותייך ומעשייך ומאיתן האיתנות… לחשוב איזה שינוי הסבה לנו הולדתך שלך, הנכדה הראשונה, וממך זכינו לקבל את הנינה הראשונה.. מה צריך יותר. שווה להגיע לגילנו וכרגיל… אנחנו נכונים תמיד לקריאתך!!

בעוד משה נושם בקושי ונושף בעת העלייה הקשה להר סיני הוא שומע את קול אלוהים אומר לו: "דבר אל בני ישראל, ויקחו לי תרומה: מאת כל איש אשר ידבנו לבו, תיקחו את תרומתי וזאת התרומה אשר תיקחו מאיתם: זהב וכסף ונחושת ועד.. עצי שיטים ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם". נכונותו של אלוהים "לשכון בתוכם" אינו דבר מובן מאליו, ולכן נדרש מהעם מאמץ גדול להכין את משכנו (כאן בא פירוט החומרים הנדרשים) ולשם השגתם יש לגייס תרומות גדולות. אגב, שימו לב שאין כאן דרישות רוחניות מצדו של אלוהים, כמו סלקו את האלילים, העמיקו בלימוד תורה או קיום מצוות, כל הדרישות הן חומריות ומעשיות לחלוטין לבנייתו בפאר ובהדר הראויים לו בבואו למשכן. לכן הפרשה קרויה "תרומות".
תרומות אמרנו, תראו איך הדברים מתקשרים למציאות חיינו.  שנים רבות הקיבוצים מוצפים בפניות לתרומות למטרות שונות ומשונות. לפני 15 שנים כשהייתי מזכיר, עשינו סדר וקבענו שהקיבוץ תורם לאלו"ט, למגן דוד אדום ולעוד מוסדות מוכרים. ביקשנו, שכל פנייה לתרומה תופנה למזכירות ושהיא תחליט לגופו של עניין ולא לגופו של ה"מתרים" וכך היה. היום שמרבית הקיבוצים מופרטים, לא קיימת יותר כתובת מרכזית ולכן פונים לחברים באופן פרטי בקיבוצים השונים אבל אנחנו… עדיין לא הופרטנו ויש דיין! לאחרונה אנחנו מוצפים בפניות פרטיות של חברים מעל לוח המודעות או אפילו ב"דף", לתרום, (שלא לדבר על הבקשות בטלפון) וכך הפכנו, במידה מסוימת, לכתובת ללחץ חברתי מתון. לאחד יש חבר במצוקה… לאחר יש קרוב בקשיים… תתרמו! הרי יש לכם כסף!. התופעה הפכה פשוט לשנור. רבים מביטים על זה בבחינת 'למה לא'? אני כנראה נותרתי בתפיסה קיבוצית אחרת, ויודע שהתגובה עליה תהיה "מה אכפת לך". אז לא אכפת לי, רק לא נראה לי הנוהג הזה. לא הייתי עוסק בכך אלמלא פרשת 'תרומות'. כמה שהתנ"ך הוא ספר אקטואלי.

ולחג הפורים. לפני שנה עסקנו בכיתה בנושא: מה קרה באמת בשושן הבירה. והנה קם איש אחד מבוגר מאוד (גם אני מבוגר אבל הוא יותר) ואמר: "גם היטלר היה המן ואני רוצה לקרוא בפניכם משהו לחג פורים": הוציא דף מכיסו והחל לקרוא:
מחנה ריכוז 'גרוס רוזן' ליל חג פורים 1944.
האסירים היהודים עלו כהרגלם על משכבם. אולי, איש לא זכר שהיום חג פורים. גם מי שזוכר האם היה לו כיצד לחגוג? שמא יטול פיסת לחם קטנטנה וידמיין לעצמו שזהו אוזן המן אותו הייתה מכינה אמא? שקט שרר בצריף. השעה הייתה שעת לילה מאוחרת, לפתע, כמו משום מקום, קפץ אחד האסירים מן הדרגש והחל לצעוק: יהודים יקרים, הלו חג פורים היום! היום אנו חוגגים את מפלת המן צורר היהודים אשר ביקש להשמיד את עם ישראל אבל בורא עולם ראה את צעקת בניו והציל אותם והמן הרשע נתלה על עץ. אחי, כמו בימי מרדכי ואסתר, גם אנו נמצאים בעת צרה, לא המן שמו, אלא היטלר יימח שמו  אבל חג פורים מזכיר לנו כי ישועתנו קרבה וסופו של היטלר יהיה רע ומר כשל המן! חיזקו ואימצו, עם ישראל חי!"
כשסיים לקרוא התיישב בכבדות בכיסאו ומלמל משהו כמו המן והיטלר הם אותו דבר. המרצה שאל אותו איך ידעתם שם בכלל מתי חג פורים? אבל לא זכה לתשובה. האיש ישב מותש, ראשו מורכן וידיו רעדו.
אצלנו פורים נראה לגמרי אחרת, הוא חג שמח! מי בתחפושת ומי בעליצות, מי בריקודים, מי בכיבוד ומי במשקה. כולם שרויים בשמחה וצהלה 'עד לא ידע'!

שיהיה לכולם חג שמח ו"שבוע טוב"!

4.3.17  ו' אדר תשע"ז

איך, איך, איך אפשר באותה פרשה (משפטים) לכלול מצד אחד חוקים מלאי השראה המביאים את עמדת היהדות לזכויות האדם כמו שכתוב: לגר, ליתום, לאלמנה, לעבד ואפילו לבהמה העובדת אצלך ומצד שני חוקי ענישה כל כך קשים כמו – ואני מצטט: "ואם אסון יהיה – ונתת נפש תחת נפש, עין תחת עין, שן תחת שן, יד תחת יד, רגל תחת רגל". מעניין שחז"ל די נבהלו מעצמת רגש הנקמה הזה, נתפסו ל"עין תחת עין" בשאלה ומה אם יש לאדם רק עין אחת, היש להוציאה גם כן? ולכן ריככו את העניין כך, שאת החוק 'עין תחת עין' אפשר יהיה להחליף בממון ז.א. ב"תשלום קנס" לפי ערך הנזק. כך נולדה תרבות הקנסות הכספיים על עבירות עד עצם היום הזה. זו פרשת קצוות כמו החיים.

המשך פרשת 'משפטים': "כל אלמנה ויתום לא תענון", לאיסור זה, לא מוצמד עונש כלשהו למה? חז"ל אומרים שזעקת אלמנות ויתומים מופנית ישירות לאלוהים ולא למערכת המשפטית ולמה אלוהים אינו מרשה למערכת המשפטית לדון בענייני האלמנה והיתום? כי, פסיקתה תעורר את השאלה האם החברה כולה צריכה לסבול בשל מחדלי הרשויות המטפלות? עדיף לעקוף אותם ולפנות ישר לקודקוד. הלכתי לגדול בתורה, לדוד סתיו (שהיה מועמד לכהונת רב ראשי אשכנזי) וראו מה הוא אומר על כך: "מה יש בו במצב האלמנות שמחייב התערבות, למרות שייתכן שמדובר בנשים חזקות? אלמנות אינה בהכרח חולשה פיזית, שכן זו תלויה בגיל ובמצב בריאותי. בעיית האלמנות והיתמות היא לפני הכל הב ד י ד ו ת. ולנו כחברה יש תפקיד מרכזי במאבק כנגד תחושת הבדידות. כדי שנוכל להיות להן/ם לעזר, עלינו להיות רגישים לצרכיהן והפנייה הישירה לאלוהים, נובעת במקרא, מהחשש שהחברה ובתי המשפט לא תמיד יהיו רגישים דיים ואז תוכלנה האלמנות והיתומים לזעוק לשמיים!" עד כאן דברי סתיו. שאלת האלמנות/ים אצלנו התעוררה לפני שנה ויותר, ואלה שפנו נותרו, לפי שעה, ללא מענה מספק. כיון שחילונים בני חילונים אנחנו נוציא את המילים "אלוהים" ו"בתי המשפט" מהכתוב לעיל ונפנים את ערכינו כחברה מתקדמת – הקיבוץ – חובת ההתייחסות שלנו מתמקדת באנושיות, ברגישות, בהתחשבות ובהקשבה כדי להגיע לפתרון, במילה אחת: בתמיכה! קודם כל חברתית, לפעמים כלכלית, לפעמים נפשית, אך תמיד אישית. ועל אף שקיים מכנה משותף בסיסי, חייב להיות טיפול אישי בכל אחת ואחד. לא תמיד אפשר יהיה להיענות לכל בקשה, אך תמיכת החברה שלנו חייבת להיות.
השבוע חגגנו את "יום המשפחה", מה שנקרא פעם 'יום האם' ולמה השבוע?
"יום האם" נקבע כיום זיכרון למות הנרייטה סולד בל' בשבט. (1860 – 1945) הנרייטה סולד פעלה רבות למען נשים ובמיוחד למען ילדים. היא זו שהקימה את ארגון "הדסה" ואת "עליית הנוער" לאחר מלחמת העולם השנייה.
"שבוע טוב"!