חודש: מאי 2019

25.5.19   כ' אייר תשע"ט

מה לא נחגג בחודש מאי ומה חגגנו, נתחיל מהתחלה, מהאחד: האחד במאי! חג הפועלים תחת הסיסמה "פועלי כל הארצות- התאחדו!" יום שהיה בעבר אחד הימים הגדולים בשנה, בעצרות עם, בהפגנות ענק מרהיבות, בחולצות לבנות וסרט אדום בדש, במקהלות מדברות ומקהלות שרות ביום אחד של סולידריות בין לאומית  – אפילו לא צויץ! יש לציין, שפרשת השבוע העוסקת בשנת שמיטה, מראה דאגה עמוקה של אלוהים לקרקע אך הוא מתעלם לחלוטין מהבעיה מה יעשה החקלאי, ממה יתפרנס במשך שנה שלמה כאשר אדמתו נחה.  השני: השמיני במאי, יום הניצחון על הנאצים במלחמת העולם השנייה לאחר שש שנות מלחמה נוראית – גם לא הוזכר ולהבדיל, גם ה- 17.5.77 יום המהפך בו עלה הליכוד לשלטון שמאז… (למעט ממשלות קצרות המועד של רבין וברק) הוא שולט בעם שלנו. לא הצלחנו להפכו ליום של חשבון נפש של המחנה הרעיוני שלנו… יום? שעה? אפילו דקה לא הקדשנו לנושא. כן, התרגלנו ונראה שהשלמנו שכך צריך להיות, שכך העם רוצה ואפילו נוח לנו שזה כך. ואנחנו עסוקים בהגדלת קרנות החיסכון שלנו.
ומה כן חגגנו וציינו בגדול: ציינו את יום השואה בצורה מאוד מכובדת, ציינו את יום הזיכרון ליד האנדרטה בהר הגעש ובבית הקברות ביראה ובעצב שלא חדל, חגגנו את חג העצמאות בהדר! ובשמחה, ציינו את הפסד מכבי נתניה בגמר הגביע ואני מניח שהנוער עמל קשה והצליח לציין את טקס ל"ג בעומר (ואני לא אפליג בזיכרונות מימינו בתנועה) חודש מאי בעיני הוא חודש נהדר: עוד הכל ירוק ופורח, סו"ס מתחיל להיות חם, שעות היום מתארכות. אז מתבקש שיר:
"ירח מאי" (מחבר לא ידוע)
בירח מאי, בירח מאי
שימלונת ירק אשים עלי
עם בוקר אור אני אשכים
לראות אם בא דודי אלי
ולו אומר דודי לטפני
ותוך ליטוף לו אנשק.
בירח מאי, בירח מאי
שימלונת ירק אשים עלי.

ומה חגגנו עוד? חגגנו 5 ימי הולדת במשפחה לפי הסדר: מאי, ניר, שמואל, קרין ושהם וזה אושר גדול. ולמתברכות שטרם בורכו:
השבוע חגגנו לקרין יום הולדת, אני יודע שאתם כבר עייפים מלשמוע את סיפור לידתה בסנטיאגו דה צ'ילה. (אני דוקא לא מתעייף לספר) מה נאחל לך, בתנו, שאין לך? עוד נכדים? עוד חתונות? הם עוד יגיעו! תמשיכי ככה: להיות עסוקה, טרודה, דואגת, מתרוצצת. ואת כבר מגיעה לגיל שצריך לחשוב גם על בריאות, תכיני עצמך לבאות ותמצאי לך עיסוק יצירתי כלשהו כמו כתיבה (אני אדריך אותך) ציור, כיור, אולי ריקוד! כי אין מאוחר מדי (אמא תדריך אותך), דאגי למשהו לנפש! ולגוף! זה יעשיר אותך ויאשיר (מאושר) אותנו מאוד. אני הולך ומזדקן וטוב לי לדעת שתהיי לידנו כשנזדקק.
כל כך אוהבים אותך, בדיוק לבת כמוך ייחלנו כשזרקנו את מטבע המשאלות לברכת המים בסנטיאגו. רק אושר שמחה ואהבה גדולה!!!
ולשהם. יש לי הרבה איחולים ביום הזה אבל מתבקשת הקדמה: בימי מחלתי הביאו לי מרקים ממרקים שונים הטוב מכולם היה של שהם וזו הזדמנות לומר לה תודה גדולה. ולאיחולים: אנחנו מאחלים לך שתממשי את רצונותייך, הרבה שמחה, הנאה וצחוקים שתמשיכי להיות כזו פתוחה ובלתי אמצעית והעיקר שתחזרי לרקוד! כמי שהתבונן בך בנשף יום העצמאות רואה כמה יפה את רוקדת ושאת מתבזבזת אם אינך רוקדת!
שהמיתה! שיהיה לך רק טוב, בריאות, שמחה ואהבה,  לך, למשפחתך מכולנו.

"שבוע טוב"!

מוקדש לדניאלה               18.5.19   כ' אייר תשע"ט

דניאלה הייתה חברת ילדות/נערות/בגרות הכי קרובה לרעיה ולכן, התמונות העולות מהחוויות המשותפות, חוזרות ופוקדות בלי הרף והעצב הוא גדול.  דניאלה הייתה סופרת שכתבה שלושה ספרים (עד כתיבת שני ספרים אתה נחשב ל"מחבר" מהספר השלישי אתה כבר "סופר") שלושתם קשורים לביוגרפיה שלה, הראשון "בלי פסיק ונקודה" קולות ילדות, השני: " אסופת כתיבה" והשלישי האחרון: "פרופיל אשורי", כמו כן לפנייתי אליה תרגמה מצרפתית את הספר "גנרל צבא המתים" של איסמאיל קדארה.
היא אהבה את הכתיבה, את העיסוק במופשט, במושכל, ולא פעם אמרה שגם זו דרך להפיג את בדידותה ולהפליג למקומות אחרים. הסקרנות והרצון ללמוד ולדעת לצד רגשי הבדידות הביאו אותה לצאת גם מחוץ לקיבוץ, ולחוות כל מופע, כל הצגה, כל תערוכה, כל הרצאה, כל מפגש אינטלקטואלי. כדי לספוג תרבות ואמנות ככל שניתן, תוך הקפדה קיצונית על שמירת המרחב האישי שלה. לעתים הזמנו אותה לבוא אתנו לצפות בסרט, ונהנינו מאוד. היא ביקשה וחזרה וביקשה שכל פעם שאנחנו נוסעים שנזמין אותה לבוא אתנו. לאחרונה הזמנו אותה עוד כמה פעמים, אבל תמיד הייתה עסוקה. "בפעם הבאה" אמרה. דניאלה הצטיירה לי כאדם שואף תרבות אירופאית, שקורא עליה, מביט בה, סופג ומפנים אותה. פריז הייתה לה קודם כל בית המשפחה, לאחר מכן בירת העולם התרבותי, כל שנה פריז!  ועוד מילה על הקיבוץ שהיה ביתה היציב. מכאן באה ההוראה רבת השנים באולפן בה התמקצעה ופיתחה דרך לימוד מיוחדת גם לשפות שונות, ששיאן היה בהזמנה לקונגרס מורי לשון בחו"ל. מכאן הגיע גם אימוץ ה"מאומצים" שלה- לתמיד. היו לה המון קשרים מחוץ לקיבוץ שידעה לשמרם ולטפחם. והייתה בה גם נאמנות וכמיהה לערכים בקיבוץ, ההולכים ונעלמים עליהם גדלנו, והיא לא חסכה את שבט ביקורתה בנושאים אלה. והייתה לה את קבוצת תומר. תמיד אמרתי… "כשרעיה הייתה זקוקה להרמת מורל, יש רק שניים שיכולים לשנות זאת תוך בדיחות וצחוקים ירון ודניאלה". ההומור שלה והצחוקים איתה היו כמעט פרועים. בביטחונה העצמי, התנהלה תמיד כשהיא שולטת ומכתיבה את מהלכי הנכון והלא נכון, וידעתי תמיד שלא חשוב מה אתה תגיד/תציע, אם היא בעניין זה יהיה כפי שהיא חושבת!.
אהבנו אותה, היא הייתה חלק מאתנו ואני מניח שזה היה הדדי כי עובדה שכל פעם שהציק לה משהו הייתה מתקשרת לרעיה כדי לומר, לדבר.
המשפחה הייתה כל עולמה הבנים… יחידים , מיוחדים… יפים, חכמים וכל כך נבונים… אין כאלה! והנכדים… בכלל!, אפילו את הכלב הנבחן והמעצבן של תלמי הייתה משבחת. נזכור גם את מסירות האין קץ שלה למתרחש בבית הקברות, מסביב לקבר המטופח של אוריה כמעט 40 שנה.
אין לנו מילים מנחמות, זולת שהיא הייתה יקרה לנו מאוד,  אוהבים אותה מאוד וכבר היא חסרה לנו.
"שבוע טוב"!

יום העצמאות          11.5.19  ו' אייר תשע"ט

צהלות החוגגים תמו, אורות הזיקוקים כבו, יום העצמאות ה-71 חלף. ראינו את הדר שובר עוד שיא אישי וכללי ולבנו רחב!. ראינו קיבוץ על אורחיו שמח ונהנה, החל מהמקום המרהיב, האווירת חג, דרך ההופעות. אשרינו שיש לנו מי שיודע  איך לעשות לנו חג.

בעיתון "דבר" ישן מצאתי רשימה המפרטת מה היו העמדות השונות ביישוב היהודי סביב הכרזת הקמת המדינה בימים שלפני ההכרזה: ראשית, הנימוקים בעד.
1. התכנית נותנת תחושת כוח ליישוב היהודי לכן זה הזמן להכריז על הקמת המדינה.
2. הכרזה רשמית תעניק למוסדות השלטון מעמד חוקי ומוכר כלפי פנים וכלפי חוץ. תאפשר הקמת צבא, חוק גיוס חובה, גביית מיסים ופעולות בסיסיות נוספות לצרכי התארגנות למלחמה.
3. בן גוריון ראה ב"הפוגה" אסון ליישוב, כי הערבים יוכלו לנצל את הזמן להתחזק. דחיה במועד ההכרזה עלולה להיות החמצה היסטורית לדורות.
4. במשך 30 שנות המנדט, הקים היישוב מסגרות פוליטיות וכלכליות שהוכיחו את היכולת לתפקד בזמן מלחמה ואת היכולת להקים מדינה .
והנימוקים נגד:
1. הכרזה על הקמת המדינה אחרי יציאת הבריטים מהארץ, תאפשר פלישת צבאות ערב לארץ והשתלטותם עליה.
2.  הכוחות היהודיים מותשים אחרי חצי שנת קרבות.
3. יגאל ידין (המפקד הרשמי של ההגנה) העריך כי סיכויי הניצחון הם : 50:50, תהיינה אבדות כבדות וסכנה לחורבן היישוב היהודי.
4. ארה"ב והאו"ם ביקשו הפסקת אש ודחיית ההכרזה עקב כאוס באיזור. ארה"ב הצהירה שלא תסייע למדינה  הצעירה וישראל תישאר בבידוד בין-לאומי.
5. גיוס צעירי היישוב מתנהל באיטיות ולא ברור אם הכוחות החדשים יוכלו להשתלב בלחימה.
וכיצד הוחלט? הממשלה הזמנית נקראה "מנהלת העם", מנתה 13 חברים מכל המפלגות והזרמים. על הקמת המדינה הוכרז לאחר ההצבעה במנהלת העם בה הוחלט ברוב של 6 (ובהם קולו של בנטוב) כנגד 4. שלושה חברי מנהלת לא השתתפו בהצבעה שניים היו נצורים בירושלים ולא יכלו להגיע לישיבה ואחד היה בחו"ל. ואז… נכנסו לסוגיית השם שייקרא למדינה שתקום. השיר "לשיחת קיבוץ" של עמנואל משקף גם את מה שהיה שם בישיבה. "בבחירת השם זמן רב התקשו, כל אחד הציע כל אחד הצביע…": השם "יהודה", נדחה. "ציון", נדחה. "ארץ ישראל", נדחה. כך גם "עבר". השם "ישראל" הוצע  על ידי בן גוריון בנימוק ש"ישראל" מופיע 2000 פעמים בתנ"ך.  אני מניח שיהיה ויכוח, על כל מה שנכתב כאן, אבל אני נצמדתי לעמוד אחד בעיתון מאז.
ואי אפשר לסיים בלי ברכת יום הולדת שמחה מחייכת לניני! האחת ויחידה ! שגורמת לנו לאושר עצום! ואהבה גדולה! איחולים ברכות וחיבוקים לך, להורייך ואחייך מכולנו!                                                                                                     "שבוע טוב"!

ליום הזיכרון

4.5.19  כ"ט ניסן תשע"ט

כפרחי העונה   –   חנן שדמי

שאינם זוכים לחיים ארוכים

חיוכם מלבלב מבעד לוח השיש,

עינם מחייכת מאבן-הראש

ואנו רוכנים ונושקים לרגליים

שלהד צעדם פה חיכינו עד בוש.

עבר היורה, המלקוש אחרינו

ואנו נזקן משנה לשנה,

אך אלה שפתע קיצרו את הדרך

פורחים לכל עת כפרחי העונה.

יום הזיכרון תשע"ט.
לפעמים אני חושב שאנחנו דור בר מזל, דור שזכה להרגיש ולחוש את הקמת המדינה, את שמחת הקמת המדינה שהייתה מהולה במות רבים כל כך על המאבק להקמתה. דור שגם בחלוף השנים מתקשה לעמוד במעבר החד בין יום הזיכרון ליום העצמאות. ונאמר את האמת, זה דור, שיום הזיכרון לנופלים מעיב על חגיגת העצמאות העליזה והשמחה. הדור הזה הולך ומזדקן, הולך ונעלם. אבל, גם הוא בחלוף השנים הכיר במעבר החד ביניהם ובשמחה המתבקשת ביום העצמאות. ביום הזיכרון הכללי יש גם לנו מקום מיוחד  בו אנו מתכנסים ביום הזה – קברו של שי. לפני שנתיים קרא הדר על הר הגעש את הדברים הבאים לזיכרו:
"את שי לא הכרתי (לצערי) אך שי הוא חלק בלתי נפרד מחיי, מחיינו. אין לי אפילו זיכרון אחד אתו, רק צילום אחד ביחד. אך במשך החיים שלי צברתי לידו אין סוף תמונות וזיכרונות. המפגש הראשון שלי עם שי היה במעמד צד אחד, ביום הזיכרון על הר הגעש. הייתי בן שש ובפעם הראשונה שעליתי לטקס. היה חשוך וקר. אני לא רעדתי מקור, אלא מפחד. התחבאתי בתוך הדובון של אבא, שם הייתי הכי מוגן. החזקתי לו חזק את היד ולא הסרתי את מבטי מאמא. פחדתי שיקרה לה משהו, שחלילה אראה אותה בוכה. כשהתחילו לקרוא את שמות הנופלים, מיד הכנסתי את אצבעותי כל כך חזק לאוזניים, שכבר לא שמעתי כלום. רק הסתכלתי על אמא וידעתי בדיוק מתי הקריאו את השם "שי שוהם". הרגשתי את החיבוק של אבא עוטף את כולנו וכאילו אומר: "אנחנו ביחד עם השכול והכאב", ואנחנו נעבור את זה ביחד. היום, כשאני האבא שעולה עם הילדים שלי להר הגעש, ואני הוא זה שמחבק, מגן ושומר, תמיד אני מחפש את המבט של אבא כדי לבדוק אם הכל בסדר אצל אמא, שכבר 40 שנה עולה ברגל להר הגעש! תמיד עם מספר נכדים, כדי שתוכל לספר להם עוד סיפור אחד קטן על שי, רק שלעולם לא יישכח… (ואעביר לכם את כל דבריו המרגשים של הדר כדי תשמרו אותם לילדיכם ונכדיכם שיבואו).

יום הזיכרון הוא יום עצוב. יום המחרת שלו שמח. צריך לחיות את השמחות הקטנות כגדולות. אז מה היה לנו שמח? יום הולדת השלישי לשני. ילד יפה, חזק, חכם, טוב, שמח וחברותי שלמרות תלתליו שאינם כבר הוא כל כך מקסים. ואנחנו מאחלים לו, להוריו ואחיו שתשרה האהבה והשמחה והחדווה בביתם. בשמנו ובשם כל המשפח הגדולה שלנו.
ברכה שניה נישא למאי שכמה שהיא רחוקה מהעין היא קרובה ללבנו. ילדה מיוחדת בכל שתיגע, תמיד יש לנו מקום בלבה ולה בלבנו. אנחנו מאוד אוהבים אותך מאי ומאחלים לך שתשיגי כל מה שתרצי! מאחלים לך ולהוריך לאחותך ולאחייך שהטוב והיפה, השמח והאוהב יהיו מנת חלקך/כם, תמיד!
ואחרון למור על הצגת סיום המוסד. הייתה הצגה יפה, ערכית ומעוררת מחשבה שמסר חשוב בצידה. ואתה, ששיחקת את עצמך, היית הפלפל, המלח החריף שלה. בחיי שנהניתי וזה לא קורה לי לעתים קרובות. היה שווה ליהנות ולצחוק. תבורך ויבורכו כל בני קבוצתך על החוויה שגרמתם לנו.

"שבוע טוב"!

בשבוע הבא נתייחס ליום העצמאות!