22.7.17 כ"ח תמוז תשע"ז
שני עניינים מעניינים (בין השאר) בפרשת השבוע "פנחס". ראשית נקבעים היורשים של משה ואהרון לאחר מותם ונבנית מנהיגות העתיד. אלוהים בוחר ביהושע בן נון למנהיג הצבאי והחברתי כיורשו של משה ואת פנחס בן אהרון למנהיג הדתי במשרת הכוהן הגדול. אם יהושע זוכה בתפקיד באופן טבעי כ"סגן" של משה לאורך שנים, הרי בחירתו של פנחס, באה אחר רצח זמרי והמדיינית, אלוהים משדר מסר חד משמעי, שהקנאות היא דרכו ושרצוי לעם שבנושא הדתי ובעבודת הקודש ינהיגו אותו הקנאים והקיצוניים ולא מנהיגים "טובים" כאהרון. המינוי הקיצוני הזה גם מעיד על הפחדים הגדולים של אלוהים שבני ישראל יחזרו לעבודת אלילים. אמר לנו אחד המרצים בחוג ליהדות: "על אהרון נאמר שהיה 'אוהב שלום ורודף שלום', אם אהרון היה אוהב שלום, פנחס היה רודף, ואין דין אוהב כדין רודף". גם היום לא מספיק להיות רק אוהב שלום, שלום יש לעשות עם מנהיגות מובילה, עם ויתורים והסכמים.
נושא שני בפרשה הוא תכנית מתאר לחלוקת שטחי ארץ ישראל לשבטים לפי גודלם, חלוקה שנעשית לפי מספר בתי אב, ז.א. על פי הגברים. ואז קמו ארבע בנות צלופחד ובאו למשה לדרוש את הזכויות המגיעות להן. אמרו לו: "אבינו מת ולא הותיר בנים זכרים שירשו אותו". משה הביא את הנושא לאלוהים שפסק שהן צודקות בתביעתן על הזכויות לאדמה. שהוא בהחלט גילוי פמיניסטי בתורה ועלית מדרגה במעמד הנשים. אגב, באותה הזדמנות נקבע גם סדר מקבלי הירושות: ראשית, הבנים. אם אין בנים, הבנות, אם אין בנות, אחי הנפטר וכן הלאה.
אם דיברנו על תכנית המתאר של ארץ ישראל אחרי הכיבוש, כמה מילים על תכנית המתאר שלנו שהוצגה במגאזין האחרון. אני אוהב תכניות לטווח ארוך, תכניות רב שנתיות, כי הן מדברות על חזון. הן עוסקות במבט רב היקף ורב תחומי: כלכלי, חברתי, נופי-תיאורי, "זורקות" רעיונות שמבטאים את השקפת עולמו של מי שמכין אותן. אחרי כן מישהו פורט אותן לפרטים לביצוע מעשי. כזו היא תכנית המתאר, המכונה תב"ע שהוגשה לנו. ב- 2006 עמדתי בראש צוות כזה ואחרי סיום תפקידי נידון הנושא פעם נוספת ואושר בשיחה ב- 2012. לא מצאתי בתכנית שום דבר חדש שלא דובר עליו פרט לאישור הפשרת 100 יחידות ב'שיכון המאה' בשקדים והקמת מגרש ספורט לידו. שיכון שתהיינה לו השלכות קיצוניות על חיינו (ולו רק בגלל ההתרחקות מהמרכז) שמענו בהרחבה על גידול תמה, על הכניסה לקיבוץ, על דרכים עוקפות, הקמת אזור משרדים, מסחר ותעשיה יזומה. שמענו על 1600-1700 תושבים כיעד אבל בחזון שהוצג לא נאמרה מילה על הקיבוץ, פרט למילים : "אנחנו מתכננים לקיבוץ שיתופי אבל מכינים גם אפשרות אחרת". חסר בה ולו בהתייחסות למשל: האם והיכן יבנו בתי ילדים נוספים לאוכלוסיה גדולה כזו, וחברת הנעורים? איפה ואיך הקיבוץ יתכנס בחגיו? יצירת מקום כינוס קטן/גדול ל100-150 איש? אולי מוזיאון לתולדות הקיבוץ? שלא לדבר בכמה מילים על בית גלעד וחדרי סיעוד? ועוד שכאלה. תכנית מתאר לא צריכה להתייחס לפרטים של כל אלה אבל במסגרת ציון יעדים, יש חובת התייחסות! ולמה אין התייחסות? כי ממש זה לא משנה, זו תכנית שואפת קוצנזוס ולא תכנית לעורר בעיות ודיונים. כולנו יודעים שהכל תלוי באיזו מידה ירצו ליישם אותה בעלי התפקידים שיפעלו בעת ההיא. אז אין מקום לדאגה, בינתיים כביש 66 עוד לא הוסט. ויש מספיק פנאי לדון בשאלה העיקרית מי אנחנו: קיבוץ, כפר, ישוב קהילתי, או רק מקום?
ברכות לאן ולספיר ביום הולדתם. לאן נגיש ים של ברכות וצרור מכחולים מעוטרים בצבעי החיים המגוונים בדרכה לתלמה ילין, דרך חדשה. איחולים להצלחתך שהיא הצלחת משפחתך כולה, מלווה בצלילי מוזיקה שימשכו תמיד. ולספיר.. אני יכול לכתוב 'שבוע טוב' שלם על המכנה המשותף המתרחב בינינו מדי שנה, והייתי מקצה לו עמוד מדי שבוע שיספר בו על פרשת השבוע ויוסיף בשקט: "אם זה היה בכלל". איחולנו לך, שככל שעיסוקיך מתרבים מדי שנה, תחזיק בכולם מבלי להרפות, בייחוד בפסנתר, כי " על המנגינה הזו אי אפשר לוותר"!
"שבוע טוב"!
שבועטוב 