חודש: ינואר 2018

27.1.18  י"א שבט תשע"ח

חג הקיבוץ ביום הולדת ה- 96, היה יפה ומהנה. היה חג שמח! כל הכבוד למשתתפים ולהפקה.. ובכל זאת הערה: מעטים מדי החברים הפוקדים את המועדון המסודר בכבוד רב ובצורה אסטתית וראויה, כדי לעצור לרגע אחד ולהתבונן בתצלומי הפנים של כל אלה שמלאו חלק נכבד מאוד בחיינו ב- 96 שנות קיומנו והלכו לעולמם: המייסדים, הוותיקים שהצטרפו, הוריהם, חברי ההשלמות, החיילים והילדים ולהיזכר בהם. לפני שנים רבות, כל הקיבוץ ב- "21", היה עולה עם ילדיו, לבית הקברות לתת כבוד לאלה שאינם עוד, היום גם לא מזכירים אותם ולו במילה בחג עצמו. לפני כמה שנים שאלתי למה? ונעניתי בשתי מילים: "הם במועדון"! כשאני רוצה לומר משהו ואני לא מצליח לבטא את עצמי, אני פונה לרעיה שתמצא לי שיר מתאים. הפעם נתנה לי את שירו של יורם קניוק:
"הכבוד הגדול ביותר" (קטע מהשיר)
"הכבוד הגדול ביותר שאפשר להעניק לכל המתים הרבים שרוחם מהלכת עלינו היום,
האלמונים והאחרים, היא לעמוד ענווים מולם ולומר, שקולם הביישני, המוקיע באילמותו,
נשמע מקצה הארץ ועד קציה.
שנשתדל בכל יכולתנו לבנות מעל השורשים שהם תקעו במו גופם באדמה הקשה,
עץ יפה, בית נאה, חברה יפה ככל האפשר.
קולם מכשף אותנו לומר להם סליחה שהם שם ואנו כאן, ולנסות לזכור אותם…"

ונעבור לט"ו בשבט. לפני 81 שנים, ב-1937 יצאה חוברת ששמה ביער שלנו – שי לחג החורשה. כ"שי מחברת הילדים של השומר הצעיר במשמר העמק לק.ק.ל ולתנועת השומר הצעיר בגולה". יצאה ב'הוצאת הקואופרטיב השומרי המרכזי' בורשה. וכך כתוב בהקדמה: "את החורשה הזאת, את החורשה במשמר העמק, אנו גידלנו, כל התנועה העולמית, שאגרה פרוטה לפרוטה במשך שנות עמל ארוכות והקימה את המפעל, ביער השומר הצעיר, אשר אף אם התנקשו בו יצרי משטמה אפלים, יגדל וישגשג, סמל ירוק ורענן של נצח השומר הצעיר." בחוברת גם נתונים על היערות בארץ ישראל ודגש על היער שלנו: ב- 1929 ניטעו 12.500 עצים מהם נעקרו ב'מאורעות' 8000 עצים, שניטעו מחדש כעבור שנה. בתרצ"ה (1935) כבר היער מנה 199.223 עצים והיה היער השלישי בגדלו בארץ. בחוברת יש שירים, סיפורים וציורי החניכים.  תמצאו שם סיפור של מיכה לין, שיר של הלל (עומר)  מאמר של קוסטא ושל חניכים רבים נוספים. ומי הכותבים? ילדי קב' עופר בני שמונה וחצי-תשע שנים, קב' אילה בני תשע וחצי-עשר שנים, קב' חבצלת בני עשר-אחת עשרה, קב' אלון אחת עשרה-שתים עשרה שנים, קב' ארז בני שתים עשרה-שלושה עשרה וקב' עולים בני ארבע עשרה-חמש עשרה שנים.

מהחוברת עצמה קטע המתאר את אווירת החג שכתב  צבי מקב' עולים:
"ט"ו בשבט! ט"ו בשבט! – מחר ט"ו בשבט!" קוראים כל דיירי הבית הלבן. זהו הבניין הארוך והיפה העומד על גבעה קטנה. בתוך הבניין גרה חברה של ילדים שמחים ובריאים אשר סיסמתם: "לקראת חיים חדשים במולדת חדשה". למרות החג עובדים אנשי הקיבוץ ורק אחדים מכינים את השטח החדש שיינטע היום. אחרי זמן קצר יוצאת חברת הילדים למקום הנטיעה, כולם לבושים חולצות לבנות ופי כולם מלא שירה עליזה… הנה יוצאים הילדים העבריים, בני תרבות עברית ושפה עברית, יוצאים ובונים מחדש את הארץ" וכן הלאה.

חג נטיעות שמח לכולנו ו"שבוע טוב"!

"באגדה סינית עתיקה  /  גיליתי על עצמנו  / שכבר בהיוולדנו דובר בנו גבוהה  /  והאלים קשרו בסרט  /  את רגלינו  /  ובימים צמחנו ממרחק  /  והשמים הותאמו למידותנו".        (סבינה מטג)

יום הולדת לקיבוץ   20.1.18   ד' שבט תשע"ח

35 דברים שהדור הצעיר מחמיץ:

1. לדבר אחד עם השני, לא דרך הסמארטפון או הפייסבוק.
2. לגור באוהל או בצריף.
3. לשיר ביחד עד השעות הקטנות של הלילה.
4. לרקוד ריקודי מעגל וקראקוביאק.
5. לשחק פטר השחור, תופסת, שלוש אבנים ועין- חרודי.
6. לנסוע באוטובוס- לפני הגיוס.
7. גיוסים לדילול תירס, עישוב כותנה, קטיף תפוחים ומשלוח עופות.
8. עבודה עצמית ושרות עצמי!
9. לתפוס מקום למשפחה וחברים לסרט השבועי.
10. טיולים ליער מדי שבת.
11. לטייל לכפרים הערביים, להגיע לחאן ולשחק עם הילדים הערבים במגרש ספורט.
12. לומר בחביבות: שלום! בוקר טוב! תודה! בבקשה!
13. לקרוא ספרים.
14. לשחק שח.
15. לנקות ולסדר את דירת ההורים  ולהכין את אדמת הגינה לשתילה.
16. לבוא במוצאי שבת לשיחת קיבוץ.
17. לצאת לחיפה להפגנה פוליטית ול'ביקורי בית' כדי לשכנע בצדקתנו.
18. לחוות חופש צהריים.
19. לישון בלילה בלי ההורים, רק עם ילדי הקבוצה.
20. ללכת ברגל.
21. לראות ולהריח פרות.
22. לראות 'איך עושים' פרדה.
23. לעשות אחרי הצבא שנת תורנות בחדר האוכל, טיפול בחולים וניקוי השירותים הציבוריים.
24. לעבוד בגן ירק – ועוד בחורף.
25. להריח את ריחות המאפיה ולהתכבד בלחמנייה מהתנור.
26. לקבל ביום שישי את זר הפרחים ממשתלת מרתה, מסבא שיפריס.
27. להכיר את כתבי היד של החברים בקבוצה שלכם.
28. ללמוד ע"פ שיטת הנושאים.
29. להיפגש עם חברים גם בלי ליצור איתם קבוצת וואטסאפ.
30. להכין  עבודה שנתית בלי גוגל ו-וויקיפדיה.
31. לראות את נבחרת ישראל במונדיאל.
32. למצוא בבוקר פתק ליד המיטה על תוצאות המשחק אמש של הפועל משמר העמק.
33. לעשות 60 ימי מילואים בשנה.
34. להשתתף ב'ערב השני' של יום הולדת לקיבוץ.
35. להיות בטוחים שמשמר העמק היא הכי הטובה בעמק,
    היא מרכז ארץ ישראל, מרכז העולם!

את רשימת החוויות הנ"ל לא תכירו. אבל אל תתבאסו, אתם דור נהדר! אתם משכילים, חכמים, יצירתיים, אתם חדשניים, טכנולוגים במהותכם, יש לכם חלומות, אתם אוהבים את הקיבוץ ואתם גם מחבקים. יש לכם הכל!
אבל בחג הקיבוץ כדאי וראוי שנספר לכם גם מה היה פעם.
וציטוט מדברי אבא: "מי שלא מכיר את עברו, ההווה שלו דל ועתידו מעורפל".

יום הולדת 96 שמח ו"שבוע טוב"!

13.1.18  כ"ו טבת תשע"ח

אף פעם אני לא מצליח לזהות בשבת, אם הדמות הנכנסת לביתנו היא סופר- מן, סופר- גירל, בט-מן או פיטר פן. לפעמים אפילו רגע אחד חושש שרומי לא תגיע היום, ואז כשהיא מסירה את המסכה… נחשפת לנו רומי בכל יופייה וחביבותה כשעל פניה חיוך רחב האומר משהו כמו: "הבהלתי אתכם!" ועוד גילוי, בין כל נכדינו הלא מעטים, רומי היא היחידה שביקשה שאלמד אותה את משחק השחמט, והוא כידוע משחק ראש ולא הכדורגל. כל הכבוד לה אני אומר, ולו רק על הסקרנות לדעת. היום כולנו מציינים את יום הולדתך, יום שאת, רק את ניצבת במרכז. בשם כל המשפחה נברכך ונאחל לך להרבות שמחה, שובבות, חברות טובה והמון אהבה עם הוריך ואחייך!
ברכה נוספת, שבה תקווה גדולה וציפייה גדולה, אני רוצה לשאת לרעייתי ולחברותיה לעבודה על סיום העברת הספרייה למקומה הישן בבית המחודש. ליוויתי את רעיה בהעברה מהבית הגדול, שמעתי על ההערות 'החכמות' של האחראים לבניה שכאבו לה כל כך: "מי בכלל צריך ספרים כאלה" או "תעיפי את כל הספרים" "נפיל את הבית על הספרים" וכד' והחכמים במיוחד אמרו: "היום לא צריך ספרים יותר" אני שמח שרוחות הבורות האלו לא התגשמו ויש לנו היום  ספרייה מאוחדת אחת, במקום ישן-חדש, שהיא נכס תרבות חיוני וחשוב לקיבוץ ותפילתי שרעיה תמצא בה את מקומה המכובד כיאה לספרנית כל כך מנוסה וכאוהבת ספר ייחודית שאין רבות כמוה, שיודעת להפוך ספר לחוויה, כאילו הוא ריקוד לנשמה. ותודה גם למיה שנחלצה לארגון ההעברה ולירון – שתמיד קשוב.
במגילת הקלף שנוצקה באבן הפינה לספרית הקיבוץ וחדר קריאה, (בנין המזכירות שליד חדר אוכל), ב-  21.1.1934, בפרוס השנה ה- 13 לקיום הקיבוץ נכתב בין השאר:…"המגילה הזאת שתושם בלב הבטון המוצק של היכל הספר לקיבוץ השומר הצעיר הבונה את חייו ומשקו במשמר העמק. בפינת- ספר זו יוחזר לספר תפקידו ההולם בחיי הקיבוץ. נכון, כי לידתו של הקיבוץ באה תוך מרידה עזה בירושת ספסל בית המדרש, תוך רצון לוהט למעשי- בראשית, ובכל זאת, בלב הקיבוץ בימי ינקותו נתון היה… הספר". המגילה מסתיימת במילים: "פינת ספר צנועה זו שתקום במאמצים על של כל אחד מאתנו, תהא נא עזר ומנוף להרחבת קשרינו עם רעיונות הדור, להעמקת תרבות חיינו ומעשינו". לאחר 84 שנים אני חותם על כל מילה שכתב חתולי.

ואם דיברנו על ספרים אז הפעם נספר על אברהם מאפו, סופר עברי שנולד בינואר 1808 לפני 210 שנים. שכתב את הרומן העברי הראשון שיצא לאור   ב- 1853, ושמו: "אהבת ציון". הספר מתאר את סיפור אהבתם של אמנון ותמר  ואת החיים בארץ ישראל בתקופת הבית הראשון. והמדהים הוא שתיאורי החיים בארץ הם חיים של עצמאות ושחרור לאומי. תיאורי הנוף הארצ-ישראלי מפליאים במיוחד, ומעניין שהוא דמיין אותם, את הנופים, השבילים, את מזג האויר, הצומח והחי, מבלי שהיה כלל בארץ. (בן גוריון כל כך התרשם מהספר,  שאמר, שהספר שימש לו מקור השראה רעיונית לתנועה הציונית.) מאפו נפטר ביום הכיפורים בשנת תרכ"ח (1867) כשהיה בן 59. התוודענו אליו כילדים, כי במשחק 'רביעיות' הייתה גם רביעיית 'סופרים' ושם הכרנו את שמו ושמות ארבעה מספריו. לימים  קראנו את הספר הישן המפתיע הזה ונראה שהעברית שלו לא תהיה מובנת לכם כלל, אבל ראוי שתנסו.

בימים אלה מלאו 160 שנה להולדתו של מחייה השפה העברית אליעזר בן יהודה. יום הולדתו הוכרז כ'יום השפה העברית'! אפשר לספר עליו רבות למשל שהיה בעד תכנית אוגנדה, אבל הפעם אצטט את פרשנותו בשפה העברית לשלבי התפתחות האדם.
א'. תינוק –שלב הלקיטה – מלשון יונק.
ב'. עולל – שלב ההתנסות – מלשון מעולל.
ג'. נער – שלב המרד – מלשון התנערות.
ד'. עלם – שלב השאלות – מלשון על-מה.
ה'. בוגר –  שלב ההתמודדות – בסיקול אותיות גובר.
ו'. בחור – שלב ההחלטה – מלשון בחירה.

"שבוע טוב"!

 6.1.18  י"ט טבת תשע"ח

שנה אזרחית מבורכת !
בשלוש ארצות בלבד חוגגים את ה"סילבסטר"! בפולין, גרמניה וישראל בכל יתר העולם חוגגים את "השנה החדשה", "השנה החדשה המאושרת" המכונה בפי כל בתקשורת בביטוי הרוסי "נובי גוד". מי היה ה'סילבסטר' הזה, 60 שניות עליו: שאת זיכרו חוגגים בהתרגשות גדולה כל כך מדי שנה. סילבסטר היה כומר קתולי שנבחר לכהן כאפיפיור בשנים 314-338 לספירה. עיקר פועלו היה לשכנע את קונסטנטין קיסר רומי להתנצר ולבנות את קונסטנטינופול. (היום איסטנבול). ה- 31.12 הקרוי על שמו 'נפל' לגמרי במקרה. לכל קדוש נוצרי יש יום בשנה הקרוי על שמו, בדרך כלל קשור ליום הולדתו של הקדוש או יום מותו והנ"ל זכה ביום האחרון בשנה. רבנים, לאורך השנים טענו שהאפיפיור סילבסטר היה אנטישמי, רודף יהודים. אפילו "רוצח יהודים", אף כי אין שום הוכחה היסטורית לכך.
כל שנותינו חיינו על פי התאריך הלועזי ואני לא זוכר שמישהו ציין את האירוע הזה –חצות של ה- 31.12 במעבר ל-1.1 כאירוע הזקוק לציון מיוחד. לראשונה פגשנו בו בצ'ילה (לפני 60 שנה) אני זוכר את הרחובות המוארים, המקושטים להפליא, את הכנסיות המהודרות ואת טיול חצות בסנטיגו, שערכנו בלילה הקיצי החם. אני תמה איך החג הזה וההכנות לקראתו נהפכו לחג השני בגדלו והיקפו בחיינו, אחרי פורים!  הלוואי והתלהבות זו הייתה מלווה את החגים היהודיים שלנו. רוצים לשמוח? למה דווקא במועד כל כך לא נוח שבו היום קצר, חשוך, קר ולפעמים גשום. השמחה שיש לנו  ב- 1.1. היא יום הולדתו של ירון, זאת ההתחלה הטובה לשנה החדשה! ברכות ואיחולים לך, אושר, כושר ותומר.. ואהבה סביבך, ואולי… תתחיל לחשוב גם על בריאותך שלך! נניח, לבדוק פעם אחת לחץ דם, כולוסטרול וסוכר. לא מתוך דאגנות, סתם כדי לדעת!

וקצת "פרקי אבות". לפני 70 שנה, ב- 1948 הארץ הייתה כולה נתונה במלחמה, מלחמת העצמאות  אני מביא לכם את יומן האירועים בקיבוץ  שקדמו לפריצת המערכה על משמר העמק.
כך כתוב ביומן של מאיר צור:
יום שישי 30.1.48 חגיגות יום הולדת לקיבוץ – שירה "מאז ועד הלום".
שבת 31.1. יום גיוס לביצורים.
7.1 נטיעות ט"ו בשבט.
26.2. דיון על פינוי הילדים לקיבוץ שמיר.
9.3. יריות על הקיבוץ.
11.3. בדרכם לעבודה במאפיה שלנו נחטפו שני חברי הזורע. – חבלה בקו החשמל – אין אור ואין מים. הקשר עם הזורע בליווי משוריין בריטי.
12.3. אלישע לין נפצע מירית צלף.
13.3. יום צליפות – לפנות ערב מגיעים 30 חברי פלמ"ח. בלילה פעולת תגמול ברובייה תחתה, פוצצו בתים.
15.3  הערבים מבקשים שביתת נשק לשם פינוי הכפר. הגיעה חברת נוער מבולגריה (לימים נקראה אל-על)
18.3. התושבים של רובייה תחתה נטשו את הכפר.  – התחבורה אלינו רק באוטובוס משוריין.  – מקימים גדרות תיל סביב לנקודה.
25.3. שוב יריות – עובדים בביצורים וחפירת תעלות הגנה. – מקשיבים ל"קול ההגנה", התנגשויות רבות עם הערבים.
4.4. פורצת המערכה על משמר העמק. שעוד נקדיש לה מקום מכובד.

אני חושב שתיאור האירועים בשלושת החודשים הראשונים של 1948 בקיבוץ, מתאר היטב את העיסוקים, האווירה והמתח ששרר בקיבוץ לפני 70 שנה. קטונתי לרדת לנפש החברים, למחשבות ולדאגות שבלבותיהם, קל לתאר,    אך על זה לא כתוב ביומן.
"שבוע טוב"!