חודש: ספטמבר 2019

21.9.19   כ"א אלול תשע"ט

פרשת השבוע "כי תצא" עוסקת בנושאים רבים: היתר לקחת שבי בקרב אשה יפה בת האויב, בתנאי שיש להחזיקה אותה חודש ימים כדי להחליט אם רוצים בה. לה כמובן אין זכות דיבור במשטר הפטריארכלי שהיה. אחרי חודש יש להחליט אם לקחתה או לשחררה אבל חל איסור מוחלט על מכירתה. יש גם עיסוק ביבום ויש גם הנושא הפחות חשוב ופחות ידוע (ולשכמותו אני אוהב להתייחס) והוא "הלא"! ספרו ומצאו ש-78 פעמים נזכרת בפרשה המילה :"לא"! הלאווים האלה ברובם עוסקים במה שנקרא "הפרדה בין הדבקים". הלאו הראשון אומר: "לא יהיה כלי גבר על אישה, ולא ילבש גבר שמלת אישה…" מהמילים "לא ילבש גבר שמלת אישה ניתן להבין שבאותם הימים היו שני סוגי שמלות שמלת אישה ושמלת גבר. פרט לכוהנים שהיו פטורים מהשמלה ולבשו מכנסיים, כדי שיוכלו לטפס במעלות המזבח בלי חשש. יתר הגברים והנשים לבשו שמלות דמויית הגלבייה בת ימינו. גם המשפט הנאמר ב"ישעיהו": "שמלה לך קצין תהיה" מעיד על כך שכולם לבשו שמלות. אבל יש עוד הרבה דוגמאות בפרשה שבהם מצוייה המילה "לא" למשל,  "סכנת" עירוב מין בשאינו מינו,  איסור ללבוש שעטנז – צמר ופשתים יחדיו. או לא תזרע כלאיים, או לא תחרוש בשור וחמור יחדיו. וגם את "שילוח הקן". משמעותי לא פחות המשפט: "לא יבוא עמוני ומואבי בקהל האלוהים גם דור עשירי". האם כאן מתחילה ההסתגרות של עם ישראל? משה חוזר ומדגיש שלא לחיות בחברת גויים, מחשש שמא אורחות חייהם ואמונותיהם ישפיעו על העם לחזור אל העבודה הזרה. ושימו לב משה דיבר על "עמוני ומואבי" ולא אמר "עמונית ומואביה". ואנחנו יודעים על מואביה אחת שהפכה להיות סבתו של דוד המלך. יש גם שורה של לאווים העוסקת בכספים, במלווה ולווה, ואנחנו מכירים גם המונחים "הכרח לא יגונה", "פיקוח נפש דוחה שבת" ו"הכסף מטהר ממזרים" הכל בא מהפרשה הזו ואסתפק בכך הפעם.

השבוע אירחנו את אלי עמיר בשני ערבים. חלק מחייו התחנך בקיבוצנו וחוויותיו מאז גם באו לביטוי בספריו השונים כולל בספרו האחרון "נער האופניים" עליו זכה ב"פרס ברנר".- כמובן שבירכנו אותו אישית – "פרס ברנר" בעיני, הוא אחד מהפרסים החשובים בתחומי הספרות. זו הזדמנות להזכיר ולספר על דמותו היחודית . יוסף חיים ברנר (1881-1921) שנולד באוקראינה, היה סופר, מבקר, הוגה דעות, מתרגם, מחנך ומנהיג ציבור. היה מחשובי המייסדים של הספרות העברית החדשה והשפיע רבות על בני דורו ועל הדורות לאחריו. למד ב"חדר" ובישיבות ובנערותו עזב את הדת והצטרף לתנועה הסוציאליסטית היהודית ה"בונד". הוא רכש השכלה בלימודים כלליים והחל מתרועע עם סופרים ולכתוב בעצמו. ב-1909 עלה לארץ, רצה לעבוד בחקלאות דוגמת א.ד.גורדון אך כעבור שבוע, לעדותו, זנח את הרעיון ועסק בכתיבה  ופעילות ציבורית. בספריו "בחורף", "מכאן ומכאן" "שכול וכישלון" ועוד. הדמויות מאוד מיוסרות וסובלות וגיבוריו מתמודדים עם עולם קשה ואכזר. ברנר נרצח ע"י פורעים ערביים והוא בן שלושים ושלוש בלבד, עם חבריו בפרעות תרפ"א (1921) ביפו כשהתגורר עם כמה חבריו בבית יצקר שבפאתי יפו, שסירבו להתפנות ולעלות על הרכב שנשלח לחלצם. היה נשוי במשך כשנה ונולד לו בן ששמו אורי, שהיה לימים סגן מפקד הפלמ"ח.
סיכום קצר לבחירות שמאחורינו: הטוב שבהן – 1. ביבי לא מצא את  המלוכה! העם לא רצה במלך! ובמשפחת המלוכה. והפחות טוב –  2. המרכז שיחק יפה אבל בתוצאה השיג רק תיקו מאכזב. והגרוע –  3. השמאל הולך ומצטמק. ואם להביט עלינו, איבדנו את הרצון להוות כוח פוליטי במדינה ובחרנו בכוח הכלכלי, בחלקו קפיטליסטי לחלוטין, שאחד מסימני ההיכר שלו זו הפילנתרופיה: לחלק כספים ולא להפיץ רעיונות ודוגמה אישית, אז על מה נלין? צלצל לי הבוקר חבר  (מתקרב ל-90) ואמר לי: "מהלילה אני רק מעלה זיכרונות מהעבר וזה מה שעושה לי טוב". מי שיכול… אשריו.

ואסיים בטון שמח של הווה ועתיד ונאחל לג'ני יום הולדת שמח ומאושר עם תימור ועם הילדים. יום הולדת, ובעיקר כשהוא בא בסמיכות לראש השנה הוא יום של "חשבון נפש" המסכם את המעשים הטובים (או לא טובים) בשנה שחלפה ואיך ניתן להשתפר בשנה הבעל"ט. תקוותנו: לשינוי אחד-
שתבואי/ו אלינו יותר! אוהבים אותך מאוד, מאוד.
"שבוע טוב"!

14.9.19   י"ד אלול תשע"ט

פרשת השבוע שופטים נפתחת במילים: "שופטים ושוטרים תתן- לך בכל שעריך… ושפטו את העם משפט צדק". למרות שהפרשה פותחת בהגדרת  תפקידם של השופטים והשוטרים, הנושא המרכזי בה הוא דווקא מעמד הכוהנים, המעורבים גם בתפקיד השופטים וגם בתפקיד השוטרים. באותם הימים הפרדת הרשויות לא הייתה חד משמעית, דרך המסופר בפרשה מוצבים גבולות למעורבותם בחיי העם. אתייחס לקטע בפרשה שלא מרבים להתייחס אליו: תחום הגיוס לצבא. על הכוהנים הוטל לברך את המתגייסים החדשים היוצאים למלחמות ולעודדם. בחרתי להאיר עניין זה, בגלל שני נכדינו, ספיר ומור, עומדים לפני גיוס בחורף תש"ף. הכוהנים משתפים פעולה, בנושא זה, עם השוטרים. בפועל, השוטרים מגייסים והכוהנים מברכים ומלהיבים ורק אחרי ברכותיהם ועידודם חוזרים השוטרים וממינים אותם ליחידות השונות.  בתורה – הכוהנים מעניקים פטור מהשירות בצבא לכל אלה: שהחלו בבניית בית שטרם חנכו, נטעו כרם ולא חיללו, ולזה שאירש אישה ולא לקחה, ופטור אחרון, לירא, המפחד ורך הלבב. בנימוק שלא ימיסו את לב אחיהם חדורי האומץ. ואיך מקבלים פטור היום? מצהירים על דתיות או על סעיף נפשי או על פציפיזם ולרוב די בזה כדי לקבל פטור.

משהו מעולם אחר לגמרי:
לא פעם אנחנו מדברים בינינו ותוהים איזה ספרים קוראים נכדינו, אם הם בכלל קוראים ספרים או שהסלולרי, הטבלט, המחשב ושאר מכשירי הדור העכשווי עונים על צרכיהם ומספקים את יצר הקריאה הטבעי כ"כ לילדים ובני הנוער. ולא פעם אנחנו תוהים איזה סיפורים/אגדות מספרים להם הוריהם. השבוע נזכרתי באחד מהסיפורים, על  מגלי ארצות שהיו לגיבורי ילדותנו וביניהם הסיפור על מגלן, האדם הראשון שהקיף את העולם במסע באנייה.. האניות לא שטו אז על פחם ולא על דלק אחר, הן היו ספינות מפרשים ושטו באמצעות הרוח.

ב- 21.9.1519, לפני 500 שנה בדיוק, יצא פרדיננד מגלן, (1480-1521) למסע שהחל בדרום ספרד דרך חציית האוקינוס  האטלנטי נסיעה לאורך חופי דרום אמריקה בחפשו דרך מעבר לאוקינוס השקט. הוא גילה את המיצר הארוך, העקלקל והמסוכן (כ600 ק"מ) שהביאו בואך האוקינוס השקט. מצפון למיצר קצה יבשת אמריקה ומדרומו ארץ האש. כשיצאו לאוקינוס, במשך חודשים שטו הספינות מבלי לדעת לאן תגענה. כעבור שנה וחצי הגיעו לפיליפינים ואז ידעו שהשלימו את חציית האוקינוס השקט לראשונה. כעבור חודש  ירד מגלן מהאנייה כדי לעזור לאחד המנהיגים של האי במלחמתו עם תושבי אי אחר ושם, כשצעד במים רדודים פגע בו חץ מורעל והרגו והוא בן 41 שנים. מי שהשלים את המסע היה אל-קאנו,  קברניטה של "ויקטוריה", אחת מחמש הספינות שיצאו להקפת העולם. לאחר תלאות קשות שפקדו את הספינה והצוות, ב- 6.9.1522,  שלוש שנים אחר שיצאו להפלגה הגיע אל קאנו חזרה לנמל בספרד, ועמו 18 אנשים, שהם היו האנשים הראשונים שהקיפו את העולם. הדמות החשובה במסע, מסתבר, היה צעיר ונציאני אחד שהצטרף למסע כנוסע פשוט והפך לעוזר נאמן למגלן, שכתב את יומן המסע. המיצר הקרוי על שמו עד היום. הסיפור ששמעתי מאבא על המסע הראשון סביב העולם ריתק אותי, וכן הסיפורים של ג'יימס קוק  (הקוטב בדרומי) ושל אמונדסן (הקוטב הצפוני והדרומי) ועוד, גם הם היו מגלי חלקי עולם לא מוכרים ולא ידועים.
השבוע יצאה מגריניץ' ספינת פאר ועליה 1500 נוסעים ואנשי צוות ל"הקפת עולם אולטימטיבית" לזכר המסע ההיסטורי של מגלן, אירוע שלא נשכח.

"שבוע טוב"!

7.9.19   ז' אלול תע"ט

משהו מיוחד לפתיחת שנת הלימודים ששלחה לי מיה: היום, הראשון בספטמבר, היום, הראשון (א') באלול והיום הראשון בשבוע, השילוב הנדיר הזה הבא יחזור רק ביולי 2068, אז יש לכם למה לחכות!
בא' באלול כמקובל בדת היהודית, אנו מתחילים לבקש סליחה/ות, עד צאת יום כיפור, ארבעים יום תמשך התקופה הבלתי מחייבת אותנו. (ועוד נעסוק בכך).
ב- 1 בספטמבר מלאו 80 שנה לפרוץ מלחמת העולם השנייה. תאריך שנחרת בזיכרוני, לא רק בשל העובדה שביום זה התחלתי את כתה א', אלא ובעיקר בשל מה שראו עיני בחדר הורי וכולכם מכירים את הסיפור שכתבתי על היום הזה  ב – 1 לספטמבר 1939 בשעה 04.45 פתחה אניית מלחמה של חיל הים הגרמני באש תופת על מצודת וסטרלפטה של הצבא הפולני ובכך החלה המלחמה. במתקפה על פולין השתתפו מיליון וחצי חיילים גרמנים ו1500 מטוסים. סוכנויות הביון של בריטניה, צרפת וארה"ב דיווחו לממשלותיהן על ההכנות לפלישה אך הן לא עשו דבר במידע הזה. פולין ננטשה לגורלה ובכלל זה שלושה מיליון יהודיה. מלחמת העולם השנייה הייתה לאירוע הדמים הגדול בתולדות האנושות וכללה גם את שואת העם היהודי. מדיניות הפיוס של מנהיגי המדינות המערביות הנאורות, כלפי היטלר הייתה למנוע מלחמה בכל מחיר, והיטלר קלט את חולשתם.  המלחמה גבתה לבסוף בין 80 ל-100 מיליון הרוגים חיילים ואזרחים, ובהם 6 מיליון יהודים שהיטלר ראה בהם את "התגלמות הרוע והאויב הנצחי" ובהשמדתם רצה להגשים את חזונו "עולם ללא יהודים".
זו הייתה המלחמה הגלובלית ביותר, האכזרית ביותר וההרסנית ביותר, מכל המלחמות הרבות שניהלה האנושות. שש שנים ארכה המלחמה. ולחובבי השירים והשירה… השיר המייצג והמאפיין ביותר את המלחמה הזו היה השיר הרוסי ששלונסקי תרגם אותו ב- 1941 לעברית: "את חכי לי ואחזור"!
נוכח המתרחש בעולמנו היום, עולה השאלה לא פעם – האם נלמד הלקח?!
אלו היו "שישים שניות" על פרוץ מלחמת העולם השנייה.

ב- 6.9.1951 לפני שישים ושמונה שנים התגייסתי לצ.ה.ל. לא הייתי מציין זאת  אלמלא נסענו ביום שמש לוהט בכבישי עפולה ולפתע צדו עיני את צריף 'קצין העיר' שעדיין ניצב במקומו "ההיסטורי", אותו הצריף בו התגייסנו, ממנו נסענו לבה"ד 4 שבסרפנד. עצרתי וצילמתי אותו בכל הדרו זוהר בשמש הקופחת. (וכך הוא נראה היום). לא הייתי מאמין שישמרו את הצריף ולא יהרסו אותו אני בטוח שלו היה ניצב במקומותינו היו מעלים עליו את השופל כבר מזמן.
אי אפשר לסיים בלי להביע תקווה שבמהרה שני יחזור הבייתה בריא, שמח ומאושר. וכולנו נהיה אז מאושרים!
"שבוע טוב"!