חודש: יולי 2026

ככל שנודה יותר על מה שיש- נבין יותר שיש על מה

1.8.26   י"ח אב תשפ"ו

במתכוון דחיתי את כתיבתי על ט' באב בשבוע, כדי שלא אחשב למזלזל בו ואני לא… קיים בלבול מתי בדיוק התרחשו חורבן הבית הראשון והשני שעל חורבנם אנו מציינים ב'תשעה באב'. בספר מלכים ב' כתוב שבית המקדש הראשון נחרב על ידי צבא בבל בשבעה (ז') באב, ב'ירמיהו' כתוב שהחורבן היה בעשרה באב. ב'תלמוד הירושלמי' נכתב שככה זה היה: בשביעי באב נכנסו לבית המקדש בשמיני היו מקרקרים בו, בתשיעי הציתו את בית המקדש ובעשירי נשרף. חורבן הבית השני, על פי עדותו של יוסף בן מתתיהו, היה בעשרה באב אך יום האבל על חורבנו הועתק לתשעה באב. מסורת עתיקה אומרת שהתשעה באב נקבע כיום של בכיה לדורות כבר בתקופת המדבר בשל חטאם של המרגלים. היום נוהגים בתשעה באב בחמישה עינויים: הימנעות מאכילה ושתיה, מרחיצה, מנעילת 'סנדל', מסיכה ומתשמישי מיטה- מיחסי אישות. במקביל, אין לומדים תורה, קוראים את מגילת 'איכה', לבית הכנסת הולכים עם נעלי גומי או בד והמקצינים עוטים על גופם בגדים בלויים והולכים יחפים. בתשעה באב בבוקר הולכים לבית הקברות להשתטח על קברי המתים ולבקש בזכותם רחמים. להליכה זו, יש יסודות קדומים בהם משתפים את המתים בטקסים חברתיים. והקיצונים שבקיצונים נוהגים להשליך שום על הקברים וזה נובע מהאמונה שבכוחו של השום להבריח את הרוחות הרעות ואת השדים.  לגבי מגילת "איכה", אחד ממורי סיכם אותה ואמר: "אנחנו לא קוראים את מגילת "איכה" בגלל חורבן הבית, אנחנו קוראים בה כדי למנוע את החורבן הבא". אהבתי.

פרשת השבוע "עקב" עוסקת בהבטחות הגדולות שהקב"ה יעניק לעם בתנאי אחד: שיאהבו אותו ובתמורה העם יקבל הטבות חומריות מפרי בטן, ומפרי האדמה. אבל מזכיר שההטבות האלה הן לא בזכות היות העם נפלא, אלא שהגויים רעים יותר. בפרשה אנחנו נוגעים גם בנושא הרגיש: 'הדוגמה האישית'! 'צניעות וגאווה'. משה חוזר, מתריע ומזהיר, שהעם לא יתפאר במעשיו ובהצלחותיו. האם חשש שצניעותו תתקבל כגילוי גאווה? הוא חוזר ומהלל את עצמו על כך שהציל את העם כל פעם מחדש ועשה זאת בשל האמונה בשליחותו. זה הזכיר לי את רוח האמונה והגאווה שליוותה את חלוצי ההתיישבות בארץ ישראל, (בהחלט כולל את מייסדנו) שללא הצטנעות נהגו לתאר את מפעלם בביטויים עתירי פתוס על שהם בוראים עולם חדש, והם מנציחים כל פעילות בהנחת אבן פינה וכתיבת מגילת ייסוד, מלא הוד ציוני! בכל בניין שבנו, בכל שדה שחרשו וכל עץ שנטעו. וגאוותם- צניעותם.
בעקבות ה'פריימריז' ב'דמוקרטים', אני לא מתכוון להצביע בבחירות בעדם מסיבה שהיא ההתעלמות המכוונת שלהם מהתנועה הקיבוצית, בבחינת "הם כבר מובטחים לנו!", "הם יגיעו לקלפיות כמשקיפים כשנגיד להם"… הקיבוצים, ההתיישבות העובדת, הם חוט השדרה הערכי של התנועה המכונה 'דמוקרטים', וגם, יש להניח, יתבקשו לתת כספים למימון הבחירות. וכיון שהם לא צעקנים ולא מרפקנים, אז ניתן להם את המקום ה- 14 המכובד ולא ריאלי. אזכיר שבכנסת הראשונה היו 26 חברי קיבוצים. פי שלושה מחלקם באוכלוסייה שכלל רק 4% מכלל האוכלוסייה. קיוויתי שיו"ר המפלגה ינצל את סמכותו לתיקון- באמצעות ה'משוריינים' שעומדים לרשותו גם זה עדיין לא קרה. קשה להשלים שלא סופרים אותנו,  דרך המחאה היחידה שנותרה לי, היא לא להצביע בעד! אין לי ציפיות שרבים בקיבוצים יחשבו כך וינהגו כמוני. אולי הגיע הזמן להקים מפלגת הקיבוצים לפחות נבטיח ארבעה מנדטים וישמע קולנו בציבור הרחב.

ברשותה של אסתי ובתודה לה, אני מפרסם קטע מתגובתה ל"שבועטוב" קודם: "…משה שאתה מרבה לדבר אותו , דווקא בתקופה הזו מתאים להגות בו ולחיות לאורם של מנהיגים עם שעור קומה שגם כשמאווייהם אינם נענים עדיין מרימים ראש וממשיכים להוות מקור וסמל להמשך!! עניין בית כנסת או בית תפילה בקיבוצים החילוניים הוא מהותי ועקרוני, לחברה שלנו בקיבוץ יש ייחודיות!!! האם מי שמאמין ונוהג אחרת בתחום כל כך מהותי שהוא דרך חיים שונה – יש לו מקום בינינו?? נקלטים אנשים שונים, נישאים לבנינו ובנותינו. האם אנחנו הדור של פעם צריכים לעמוד כשומרים בשער?? לדעתי מותר לנו למתוח קווים אדומים!…"   
עד כאן אסתי ומה תגובתכם?           

"שבועטוב"

ככל שנודה יותר על מה שיש – נבין יותר שיש על מה

25.7.26    י"א אב תשפ"ו

בפרשת השבוע "ואתחנן". משה מתחנן פעם נוספת בפני אלוהים שייתן לו לעבור את הנהר ולראות את הארץ ואלוהים אומר לו: "רב לך- אל תוסיף דבר אלי בדבר הזה". כשמשה משלים עם כך הוא 'אוסף' את עצמו, ומרגיש שעליו  לעשות הכל כדי שכל מעשיו בארבעים השנים לא יזכרו, ובעיקר, שהעם לא יחזור לעבודת אלילים. הוא קורא בפני העם את עשרת הדברות ואת הפסוק שהפך לתמציתן (ונאמר עד היום.) "שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד". והמשפט הזה מהווה מסר קצר, והפך למעין סיסמה לעם. בקריאת עשרת הדיברות הכניס משה כמה תיקונים לעומת אלה שקרא במעמד הר סיני. למשל, בגרסה הראשונה נאמר: "זכור את יום השבת לקדשו" בגירסתו החדשה נאמר: "שמור את יום השבת לקדשו" ומה עומד מאחורי השינוי הזה? 'זכור' בא מ'זיכרון', מילה שמתייחסת לעבר, ואילו 'שמור' הוא בגדר ציווי לעתיד. מנאומי הפרידה של משה למדו טובי הנואמים הגדולים איך נוגעים באנשים. ראשית, על הנואם לפתוח בנימה אישית לרגש את המאזינים, ומול הציבור הנרגש להעביר את המסרים שלו. במילים שלנו על הנואם לפנות קודם כל לרגש ורק אחר כך להגיון.

סיפור ולקח בצידו. בשבוע שעבר נשאלתי האם אני מוכן לגשר בקיבוץ ותיק אחר (ביודעו, שרעיה ואני  למדנו גישור ואף גישרנו בפועל), גישור בין אלה שמבקשים להקים בקיבוץ 'בית תפילה' לבין מוסדות הקיבוץ. עניתי, כמובן, בשלילה אבל הסתקרנתי ושאלתי על כך את חברי באותו קיבוץ וזה מה שענה לי: "אכן יש אצלנו קושי לא קטן עם בני זוג שהצטרפו לקיבוץ ובשנה האחרונה ביקשו לאפשר להם מקום להתפלל, והמשיך, זה תהליך די ארוך של ניסיון לייצר דפוס שיתחשב בהם ואין הסכמות אבל מנסים לגשר".  ולמה אני  כותב על זה? כי אני תוהה אם התופעה הזו יכולה לקרות גם אצלנו, שאם מישהו בינינו יבקש הקמת בית כנסת (עלות הבנייה על משרד הדתות) יצטרפו אליו אנשים שיתמכו בו/ה וימלמלו דרך קבע "בעזרת השם" כתחליף ל"שלום""? זה כמובן יהיה צעד קיצוני, שנובע מחוסר חשיבה אידיאולוגית ברורה,  ואנחנו כבר לא מתמודדים בשאלות אידיאולוגית ובמהות, ודאי שלא בפניות לקליטה (גם אם יש קשר לבן/ת שלנו) ולא בתהליך הקליטה עצמו. תשאלו: "מה אכפת לך?" לפעמים נדמה לי שלרבים מחברנו, ה"אכפת" הוא 'הדירה' ו'הבונוס' ואני אומר: "כל עוד אנחנו כאן, מאוד אכפת לי! כי הרעיון והאידאה, הם הערכים שעליהם בנו את הקיבוץ.

לא כל שבוע מזדמן לי לברך אב ובן  ליום הולדתם: ליר יקר ואהוב, יום הולדתך הוא קודם כל חג שלנו הוריך, לפני שלך. כבר אינך ילד אבל בשבילנו, תמיד תישאר הילד שלימד אותי להיות אבא לבאים אחריך. ולימדת אותי את משמעות הנחת מגידול ילדים. נאחל לך רק אהבה ואושר עם סיון, שהם וספיר. נאחל לך בריאות (הגיל, הגיל) ושמחה רבה בכל דרך שתבחר. מאיתנו וכל המשפחה הגדולה.

וברכות חמות לספיר ליום הולדתו. נכד (מס' 5 ) יקר לנו! ברכותינו הן ביטוי להערכתנו, לגאוותנו בך, בהישגיך, בדרך שבחרת!  נאחל לך הרבה אושר, סיפוק, עניין בלימודיך והכל בשמחה גדולה, באהבה גדולה, עם הוריך, אחותך כל המשפחה הגדולה שלך ובמיוחד מאתנו.

נ.ב. השבוע ציינו 100 שנים להולדתו של ע. הלל. אני זוכר את 1950 שנה בה  יצא לאור "ארץ הצהריים" ואנחנו במוסד כמובן שהכרנו בעל פה, כל שיר ושיר. ואני זוכר ששיחת הקיבוץ הראשונה בה השתתפנו הייתה על עזיבתו את הקיבוץ. כעבור שנים רבות 'הוצאתי' לו את "תכלת וקוצים" ב"ספריית פועלים", ואז שוחחנו, בעיקר בביתו, על נושאים רבים כולל על עזיבתו את הקיבוץ ומה קרה אחרי זה. ממנו שמעתי לראשונה את המשפט: "אני יצאתי מהקיבוץ אבל הקיבוץ לא יוצא ממני".
לזכרו קטע מתוך השיר: "שיר אדמה":
האנשים העובדים את האדמה,
הם לבדם יודעים את השלווה, ואת הבטחה,
הם לבדם יודעים את האחווה האמיתית, החורגת מחבל חברת-האדם…
בהריח האיכר את אדמתו הנחרשת,
הוא מריח את ריח האמונה,  ואת ריח דמו הכבד…
ואם פני איש- האדמה  קמוטים וחרושים,
הלא אין זאת אלא בבואת שדהו החרוש!
ואם בשערותיו זרקה השיבה,
הלא אין זאת כי אם בבואת העננים הנישאים מעל
ונושאים את גורלו שנה-שנה.

"שבועטוב"!

ככל שנודה יותר על מה שיש- נבין יותר שיש על מה

18.7.26   ד' אב תשפ"ו

למה צריך בכלל את ספר "דברים"? הרי בסוף ספר "במדבר" עם ישראל מוכן לכניסה לארץ ואפשר להמשיך ישירות לספר "יהושע" המספר על כיבוש הארץ. למה לעצור את רצף הסיפור ? אם כך, למה ספר 'דברים' כל כך חשוב שאפילו יש לו שם נוסף "משנה תורה"? כי ספר 'דברים' משלב היסטוריה, מצוות, זיכרונות ותחזיות באמצעות הנאומים של משה רבנו בחודש האחרון של חייו, לפני בני 'דור המדבר' העומדים להיכנס לארץ. חכמים אומרים שבין הקב"ה לישראל כרותה ברית, שספר 'דברים' הוא כתב הברית שלה. זו ברית מיוחדת שאינה ברית עם מנהיג, אלא עם כל פרט מישראל, כל אחד הוא צד בברית עם הקב"ה ושותף לברית הגדולה ולאחריות על שמירתה, ומכאן בא המשפט: "כל ישראל ערבים זה לזה". פוליטיקת הברית, היא פוליטיקה מוסרית המכוונת ליצירת חברה צודקת, המכבדת את חבריה ובייחוד את החלשים והנזקקים, אנשי השוליים, הגר, האלמנה והיתום. משה יודע שמותו קרב, הוא יודע שהוא נשאר העד האחרון וחשוב לו לספר לדור הצעיר את האמת שלו, שכך היו הדברים ואמונתו היא האמונה הישראלית. והפסיכולוגים קבעו שמשה, כמו זקנים רבים שזוכרים את עברם לפרטי פרטים ולא זוכרים שרק אתמול סיפרו וחזרו וסיפרו מה היה אז. אם ספר 'בראשית' –  הוא סיפור בריאתו של העולם, ו'שמות'  –  היווסדו של העם, 'ויקרא' –  תחילתה של הקדושה", ו'במדבר'  –  תחילת המאבקים על ארץ ישראל, הספר הנקרא 'דברים'  הוא קיצור כל הפרקים של ספר "התורה".

השאלה אותה אנחנו שואלים כהורים וכחברה היא איזה אדם אנחנו מבקשים ל"עצב" בשנות החינוך שלו, מה חשיבותה של רכישת ידע, או האם הכי חשוב להיות אדם טוב, או מה משקלם של ערכים כמו חירות האדם, אחריות, שיפוט מוסרי, אכפתיות, השקפת עולם? להורינו, למייסדים, לא היו ספקות למה לחנך. המטרה הייתה לחנך להיות חברי קיבוץ, היה להם הרבה יותר קל ללמד 'חזון' מאשר ללמד מתמטיקה או שפה זרה. דרכם הייתה שיש לתת חינוך הומני שיעצב אדם חברתי, ערכי, מוסרי, ואדם עובד על פי העקרונות של חיי הקיבוץ. כל מה שלימדו וחינכו אותנו, סבב בהקשרים אלה, קראו לזה "החינוך המשותף", כשהיחידה הבסיסית היא הקבוצה! ולאמצעי להקניית הידע קראו "שיטת הנושאים" שכל נושא כלל לא רק את "הרפת" או 'אגדות ישראל' אלא גם חשבון, כימיה, ביולוגיה, פיזיקה, אקלים, אנגלית, ספרות, היסטוריה, מוזיקה, ריתמיקה, תנ"ך, ציור, נגרות, תפירה (תיקון גרביים, כפתורים),קבלת האחר, עזרה הדדית, טיפול בבעלי חיים, סדר וניקיון ואפילו ספורט. כן, ועבודה! העבודה היא ערך עליון. הכל היה קשור לנושא! אולי רמת הלימודים הייתה נמוכה, אבל היה דגש על נתינת כלים איך ללמוד. את זה רכשנו בהצלחה, בני הדור השני! מטרת החינוך הייתה הכנה לחיים של חברים  בקיבוץ וכמשפיעים בחברה. כל זה אמור לעצב אדם חדש בחברה חדשה, לפתוח אפשרויות בפנינו ולסייע לנו להגשים את המטרה. בימים ההם, צעיר שרצה ללמוד  לימודי המשך, היה נדרש לרצות/להסכים להיות מורה/מחנך בשיטת החינוך שקבע הקיבוץ.  ומה נשאר לנו מזה היום? מרבית 'הערכים' האלה, נקרא להם כך, כבר לא מתקיימים בבית הספר הממלכתי. היום רצים אחר 'הידע' המקצועי, החשיבות ניתנת למתמטיקה ואנגלית ובצורך בבחינת בגרות. (אני זוכר את הדיונים והוויכוחים הסוערים בחבר העובדים ב'שומריה' לפני ארבעים וחמש שנים על הכנסת בחינות בגרות.  ראינו כולנו שברשימת המשתלמים לתשפ"ז, שבין שבעים ושלושה החברים אין ולו אחד שהולך ללמוד הוראה וחינוך בסיסי. זה מעיד על הגישה העקרונית לגבי חינוך הדורות הבאים. ואולי זה כבר לא כל כך חשוב לנו? מזמן השלמנו עם כך שאנחנו כבר לא אוונגרד, שאין לנו ייחוד, אלא הולכים בתלם שהמדינה 'חורשת', ובכל זאת "איזה אדם אנחנו רוצים לעצב"? והאם אנחנו רוצים בכלל?

היום ממש חל יום הולדתה של אן- (נכדה מס' 7 שלנו) מגוון הכישרונות שלך והאיכויות…מרחיבים לב ונפש. נאחל לך שתמשיכי ותעמיקי בכל לימודייך ומעשייך, אושר עם הורייך ואחייך, עם משפחתך הגדולה וכמובן אתנו,  והרבה שמחה!

"שבועטוב"!

ככל שנודה יותר על מה שיש- נבין יותר שיש על מה

11.7.26   כ"ו תמוז תשפ"ו

בפרשת השבוע "מסעי" אנחנו מוצאים המשך לסיפור חמש בנות צלופחד וזכייתן בנחלת אביהן, חשוך הבנים הזכרים. החלטה זו של אלוהים/משה לא עברה בקלות, כי מנהיגי שבט מנשה (שבטו של צלופחד), ומנהיגי שבט האח אפריים באו למשה וטענו בפניו שאם בנות צלופחד תינשאנה למי מבני השבטים האחרים תועבר אדמת הנחלה לידי השבטים האחרים וכך יאבדו מהשבט לנצח, חלקי קרקע. משה פונה כמובן לאלוהים שמוצא פתרון וקובע: אם הבנות רוצות לשמור על זכותן על הקרקע, הן חייבות להתחתן רק עם גברים מהשבט וכך יכובדו שתי הפניות, וזה אומר שתישמרנה זכויות הבנות על הקרקע, אך תיאבדנה את החופש להינשא לחתן על פי בחירתן. כך מרבעים מעגל. את פרשת 'מסעי' קוראים תמיד ב'ימי בין המצרים'  (מי"ז בתמוז ועד תשעה באב) לזכר שתי התבוסות הלאומיות הכי גדולות. בית המקדש תמיד היה הסמל של עם ישראל! חורבן שני בתי המקדש, הן במאה השישית לספירה והן במאה הראשונה, אירעו לדעתי, בגלל מנהיגות עלובה של רחבעם (בית ראשון) וקריסה של המנהיגות של בית חשמונאי (בית שני).

בחוג לפילוסופיה יהודית, בשיחתנונו על תכנית הלימוד לשנה הבאה, הצעתי שנעסוק ב'ברית החדשה', שלרובנו אין עליה מושג. אני התוודעתי אליה כשהייתי בכיתה י"א, אבא הביא ל'חדר' את הספר ואמר: "במוסד לא תלמד אותו, אבל חשוב שתדע עליו וממש הכריח אותי לקרוא. (הוא עשה אותו דבר גם עם הקוראן והיום אני מודה לו על כך). וזו תחילת הסיפור במילים שלי: הורי מרים, אימו של ישו, אנה (חנה) ויהויכין, היו חשוכי בנים וכל התפילות והקורבנות שהביא יהויכין לא עזרו, והוא, מרוב ייאוש פרש למדבר לחיות עם רועי צאנו. לילה אחד במדבר, הופיע בחלומו המלאך גבריאל ומבשר לו על הריונה של אשתו ולידתה הקרובה ומצווה עליו לעלות לירושלים ולפגוש באנה. באותו לילה ממש מתבשרת גם אנה על כך. לאחר זמן מה נולדת הבת מרים. בהגיעה לפרקה, כמו שאומרים, שאלו ההורים את הכוהן הגדול למי להשיאה ואז בין 12 מטות השבטים, פרח מטה יוסף, ואז נפלה ההחלטה להשיאה ליוסף הנגר מנצרת. מיד אחרי אירוסיה, מופיע לפניה המלאך גבריאל ומבשר על הריונה והיא שואלת אותו: "איך זה, ואני לא ידעתי איש?" והמלאך משיב לה: "רוח הקודש באה עליך ועל כן קדוש יהיה הילד, בן האלוהים! המלאך מופיע גם אצל יוסף ומצווה עליו לא לזנוח את מרים בגלל הריונה, אלא להגן עליה ולשמרה. וכך נוהג יוסף. כל האירוע התרחש כשברומא שולט הקיסר אוגוסטוס, שמינה את הורדוס כ'מלך' ביהודה, שהורה לערוך מפקד אוכלוסין כשכל אחד במקומו, בישוב שלו. הם הגיעו לבית לחם וכאשר לא מצאו מקום במלון, התמקמה המשפחה באורווה, שבה מתרחשת לידת התינוק ישוע, כשעריסתו היא אבוס השחת. וההמשך… בקריאת ה'ברית החדשה', שמיליארדים של אנשים מאמינים בה. זה לא התנ"ך משום בחינה, (אין כמו התנ"ך) אבל ראוי להכיר אותה.

ברכות לגלי, (נכד מס' 12) ליום הולדתו. איזו חגיגה טובה יותר לכדורגלן צעיר מהמונדיאל? כאילו קראו  את משאלות ליבך. ואני בפנטזיות שלי מדמיין אותך חוגג בו על המגרש! נאחל לך הצלחה בכל שתרצה: בכדורגל, וגם בלימודים ועם חברים/ות. הרבה אושר במשפחתך ושמחה גדולה בחייך. חיבוק חזק מאיתנו!!    

סוף עצוב מימינו אנו: ברזיל הודחה מהמונדיאל, ועכשיו כבר לא אכפת לי מי יזכה.

"שבועטוב"!

ככל שנודה יותר על מה שיש– נבין יותר שיש על מה

4.7.26   י"ט תמוז תשפ"ו

פרשת השבוע "פינחס". במרכזה, שני עניינים. 1. בפרשה זו מתמנים שני היורשים של משה ואהרון שינהיגו את העם אחרי מותם. הממנה הוא כמובן אלוהים. יהושע בן נון מתמנה למנהיג צבאי וחברתי, מחליפו של משה באופן טבעי לאחר שהוכיח עצמו כמנהיג צבאי וגילה נחישות בפרשת המרגלים, ואילו פינחס מתמנה בזכות הרצח שביצע, כשראה אחד מבני ישראל נכנס לאוהלה של צעירה מדיינית, לקח סכין ודקר את שניהם למוות. בבחירתו יורש לאהרון, מעביר אלוהים מסר ברור, שהקנאות מוצאת חן בעיניו, שאת עבודת הקודש ינהיגו הקנאים! ו- 2. בפרשה זו שוב סופרים את העם, מהספירה יודעים את גודלו של כל שבט ובהתאם מחלקים את הנחלות. בתקופה ההיא נשים לא נספרו כלל ואז קמו ארבע בנות צלופחד, שאביהן מת ולא היה לו בן זכר, וטענו למשה שלא יתכן שינושלו הן וצאצאיהן מנחלתן. משה מביא את הבעיה לפני אלוהים שפוסק שהן צודקות, שזכותן על האדמות שווה לזו של הזכרים. וכך נקבע סדר הירושה: ראשונים הבנים ואם אין בנים, הבנות, ואם אין בנות- אחי הנפטר. האם תביעתן הנחרצת של בנות צלופחד בישרה את המאבק, עד היום, על מעמד האשה? בעקבות 'ההצלחה' הזו, החלו לשאול לא רק מי האב אלא גם מי האם ונקבע כי הוכחת יהדותו של אדם תיקבע על פי אימו!

כל מזכיר דואג לצקת ל'דף לחבר' את הצורה והתוכן הנראה לו והדוגמה האחרונה, הייתה ה"דרשה" של מיכל שמאי לאורך השנים בראשית הדף. המטרה של ה'דף'  שהחל ב- 1963 הייתה להעביר מידע שוטף לחברים, בבחינת "מה קורה" בכל התחומים: מקומות עבודת החברים, למשל, או פניות חברים מיוחדות, בעיות של חברים, ועדות וענפים. הדף התבסס על מסירת דו"ח בעיקר מישיבות המזכירות ו- ו.עבודה. החשיפה לציבור הייתה בשקיפות כמעט מלאה (למעט ענייני פרט מיוחדים). והיום? על מה כתוב בדף? איפה המידע השוטף? אני מצרף דוגמה נוספת מ'דפי' אוגוסט 1984:
5.8.84 ישיבת ו. עבודה: 1. דיון בהיערכות לקטיף הכותנה.  2. אישור ניצה קרין ופלומה כמטפלות במוסד לתשמ"ה בלבד. 3. פרדה מאבלין היוצאת עם המשפחה לנטור.
7.8.84 ישיבת מזכירות: 1. אישור לחזרתה של נעמי שולמן ובנה לקיבוץ.  2. עם נציגי המועצה האיזורית על האולם האיזורי.  3. פניית מפ"ם להאריך את כהונתו של יוחנן כהן לפעילות במפלגה. סוכם: להאריך עד סוף החודש בלבד.             
7.8.84 ישיבה של ו.משק: דיון בצעדי הממשלה האחרונים והקשר לתכנית המשק שלנו. סוכם: 1. הועדה תתכנס בעוד שבוע. 2. נבחרה ו. סינון לטפול בתכנית המשק.                                                                                      
10.8.84 1. המשך הדיון בו. משק על המצב הכלכלי הנוכחי. דווח על הפעולות שנעשו במשך השבוע. הההחלטות בתמה פגישות עם רכזי ענפים וענפי השירות. סוכם: לצמצם במידה מירבית את ההוצאות ב-3 החודשים הקרובים. לא להטיל קיצוצים ספציפיים או אמצעים אדמיניסטרטיבים אלא, באופן וולונטרי על ידי החברים והמוסדות. 2. מסגרת לתכנית המשק תשמ"ה. האם ניתן להציע שניקח ביודעין הלוואות יקרות ביותר הנמצאות בשוק והסתבכות כספית צפוייה בטווח קצר בעקבותיהן ומה מידת העזרה שנוכל לקבל במקרה כזה. 3. כמה ניתן ללחוץ על הציבור בתחום הצרכני. סוכם: א'. ו.סינון תכין שתי רשימות להשקעות לתשמ"ה- רשימה אחת בסך 2 מליון דולר והשנייה 1 מליון. ב' רכז המשק יכין הצעה לתקציב הוצאות קיום. 3. שיפוץ לול ד'- אושר.                           
11.8.84 שיחת קיבוץ במסגרת "שבוע האשה": שאלות שונות של בעיית האישה בקיבוץ. 
14.8.84 ישיבת מזכירות: 1. ישע עקרון המרכז את פינת החי כבר ארבע שנים פונה שחברת הילדים תיקח את המשק תחת חסותה. אראלה מס כנציגת חברת הילדים אינה רוצה לקבל אחריות. סוכם: בעוד מספר חודשים יתקיים דיון נוסף. 2. בנים שוכחים לחזור מחו"ל – בהשתתפות רעיה גורדון (ו. בנים). מספר בנים ששנת החופש שלהם הסתיימה ולא יוצרים קשר. לא להארכת הזמן או לעזיבה. סוכם: בנים שלא יוצרים קשר עם תום השנה יחשבו כעוזבים. מכתבים ברוח זו יישלחו לכולם. 3. מיכל שמאי ליום בשבוע ברופין. בהשתתפות נציגי רופין: סוכם: לאשר את היום לחצי שנה ולאחר מכן לחזור להסדר הקיים, שמיכל עובדת 3 ימים בחוץ ו-3 ימים בבית.
8.8.84 שיחת קיבוץ: 1.עניינים אישיים. 2.ערעור על ההחלטה שלא לקלוט חברת נוער (בהשתתפות נציגי הקבה"א) למרות שרוב הדוברים היו בעד לקבל את הערעור,  הערעור לא זכה לקבל מספיק קולות ולא התקבל.
19.8.84 ישיבת ו. עבודה: 1. תור מטבח במוסד. (בהשתתפות יגאל תלמי) משה"ע ביקשה לשחררה מהתור, לאור עודפי י"ע שיש לה במוסד. המוסד מתנגד. סוכם: לקבל את עמדת המוסד. 2. חינוך (בהשתתפות עפרה אכמון ועפרה קורנבליט) הוצגו קשיי האיוש בחלק מבתי הילדים. הדרישה להוציא את הילה מהמכבסה לחינוך. המכבסה הסבירה את הבעייה אצלה. סוכם: תמשך הבדיקה לגבי הילה. נאוה לין תעבוד חצי שבוע בבית ילדים וחצי במרפאת שיניים. 3. היערכות לקטיף כותנה.
21.8.84 ישיבת מזכירות: 1. אימוץ קיבוץ נטור. סוכם: א'. לבקש הבהרות מהתנועה על כוונותיה, ב'. להתחיל בהרכבת צוות. 2. נסיעת וילק לחו"ל לביקור קרובים. סוכם: וילק ייסע השנה על חשבון תקציב המזכירות. הסכום יקוזז בשנה הבאה מרשימת הנוסעים לחו"ל.                                                    

"שבועטוב"!