ככל שנודה יותר על מה שיש- נבין יותר שיש על מה
1.8.26 י"ח אב תשפ"ו
במתכוון דחיתי את כתיבתי על ט' באב בשבוע, כדי שלא אחשב למזלזל בו ואני לא… קיים בלבול מתי בדיוק התרחשו חורבן הבית הראשון והשני שעל חורבנם אנו מציינים ב'תשעה באב'. בספר מלכים ב' כתוב שבית המקדש הראשון נחרב על ידי צבא בבל בשבעה (ז') באב, ב'ירמיהו' כתוב שהחורבן היה בעשרה באב. ב'תלמוד הירושלמי' נכתב שככה זה היה: בשביעי באב נכנסו לבית המקדש בשמיני היו מקרקרים בו, בתשיעי הציתו את בית המקדש ובעשירי נשרף. חורבן הבית השני, על פי עדותו של יוסף בן מתתיהו, היה בעשרה באב אך יום האבל על חורבנו הועתק לתשעה באב. מסורת עתיקה אומרת שהתשעה באב נקבע כיום של בכיה לדורות כבר בתקופת המדבר בשל חטאם של המרגלים. היום נוהגים בתשעה באב בחמישה עינויים: הימנעות מאכילה ושתיה, מרחיצה, מנעילת 'סנדל', מסיכה ומתשמישי מיטה- מיחסי אישות. במקביל, אין לומדים תורה, קוראים את מגילת 'איכה', לבית הכנסת הולכים עם נעלי גומי או בד והמקצינים עוטים על גופם בגדים בלויים והולכים יחפים. בתשעה באב בבוקר הולכים לבית הקברות להשתטח על קברי המתים ולבקש בזכותם רחמים. להליכה זו, יש יסודות קדומים בהם משתפים את המתים בטקסים חברתיים. והקיצונים שבקיצונים נוהגים להשליך שום על הקברים וזה נובע מהאמונה שבכוחו של השום להבריח את הרוחות הרעות ואת השדים. לגבי מגילת "איכה", אחד ממורי סיכם אותה ואמר: "אנחנו לא קוראים את מגילת "איכה" בגלל חורבן הבית, אנחנו קוראים בה כדי למנוע את החורבן הבא". אהבתי.
פרשת השבוע "עקב" עוסקת בהבטחות הגדולות שהקב"ה יעניק לעם בתנאי אחד: שיאהבו אותו ובתמורה העם יקבל הטבות חומריות מפרי בטן, ומפרי האדמה. אבל מזכיר שההטבות האלה הן לא בזכות היות העם נפלא, אלא שהגויים רעים יותר. בפרשה אנחנו נוגעים גם בנושא הרגיש: 'הדוגמה האישית'! 'צניעות וגאווה'. משה חוזר, מתריע ומזהיר, שהעם לא יתפאר במעשיו ובהצלחותיו. האם חשש שצניעותו תתקבל כגילוי גאווה? הוא חוזר ומהלל את עצמו על כך שהציל את העם כל פעם מחדש ועשה זאת בשל האמונה בשליחותו. זה הזכיר לי את רוח האמונה והגאווה שליוותה את חלוצי ההתיישבות בארץ ישראל, (בהחלט כולל את מייסדנו) שללא הצטנעות נהגו לתאר את מפעלם בביטויים עתירי פתוס על שהם בוראים עולם חדש, והם מנציחים כל פעילות בהנחת אבן פינה וכתיבת מגילת ייסוד, מלא הוד ציוני! בכל בניין שבנו, בכל שדה שחרשו וכל עץ שנטעו. וגאוותם- צניעותם.
בעקבות ה'פריימריז' ב'דמוקרטים', אני לא מתכוון להצביע בבחירות בעדם מסיבה שהיא ההתעלמות המכוונת שלהם מהתנועה הקיבוצית, בבחינת "הם כבר מובטחים לנו!", "הם יגיעו לקלפיות כמשקיפים כשנגיד להם"… הקיבוצים, ההתיישבות העובדת, הם חוט השדרה הערכי של התנועה המכונה 'דמוקרטים', וגם, יש להניח, יתבקשו לתת כספים למימון הבחירות. וכיון שהם לא צעקנים ולא מרפקנים, אז ניתן להם את המקום ה- 14 המכובד ולא ריאלי. אזכיר שבכנסת הראשונה היו 26 חברי קיבוצים. פי שלושה מחלקם באוכלוסייה שכלל רק 4% מכלל האוכלוסייה. קיוויתי שיו"ר המפלגה ינצל את סמכותו לתיקון- באמצעות ה'משוריינים' שעומדים לרשותו גם זה עדיין לא קרה. קשה להשלים שלא סופרים אותנו, דרך המחאה היחידה שנותרה לי, היא לא להצביע בעד! אין לי ציפיות שרבים בקיבוצים יחשבו כך וינהגו כמוני. אולי הגיע הזמן להקים מפלגת הקיבוצים לפחות נבטיח ארבעה מנדטים וישמע קולנו בציבור הרחב.
ברשותה של אסתי ובתודה לה, אני מפרסם קטע מתגובתה ל"שבועטוב" קודם: "…משה שאתה מרבה לדבר אותו , דווקא בתקופה הזו מתאים להגות בו ולחיות לאורם של מנהיגים עם שעור קומה שגם כשמאווייהם אינם נענים עדיין מרימים ראש וממשיכים להוות מקור וסמל להמשך!! עניין בית כנסת או בית תפילה בקיבוצים החילוניים הוא מהותי ועקרוני, לחברה שלנו בקיבוץ יש ייחודיות!!! האם מי שמאמין ונוהג אחרת בתחום כל כך מהותי שהוא דרך חיים שונה – יש לו מקום בינינו?? נקלטים אנשים שונים, נישאים לבנינו ובנותינו. האם אנחנו הדור של פעם צריכים לעמוד כשומרים בשער?? לדעתי מותר לנו למתוח קווים אדומים!…"
עד כאן אסתי ומה תגובתכם?
"שבועטוב"
שבועטוב 