"ככל שנודה יותר על מה שיש – נבין יותר שיש על מה".
1.3.25 א' אדר תשפ"ה
יושבים מול המסך, בוהים במתרחש הכואב ומתסכל כאחד, קוברים את ביבס. מחזירים חטופים. רק כאב, חוסר אונים. אוזרים כוחות כדי למצוא תקווה, או אמונה באדם, וזה קשה. מגלים שרוב העם מאוחד בתחושה זו ואין מילים.
צפינו עם מיה והדר בסרטו האישי כל כך של הדר על תקופת עבודתו בבקר לבשר. שמענו את חבריו לעבודה, חשנו את אהבתם, מסירותם וחוויותיהם מתקופת עבודתם בבקר, גם מכלי העבודה, מהנופים המשגעים ומעל לכל על חברותם החזקה כבר שנים רבות. כאבא של התסריטאי והבמאי, אולי אני לא אובייקטיבי, אבל, באמת, אני לא רוצה להיות כזה. התרגשנו מאוד מהרעיון ומההפקה, הרגשנו הזדהות ענקית עם מה שראינו. הרגשתי במשך הצפייה גאווה גדולה שאני אביו של היוצר. הרגשתי גאווה שזכיתי לצפות ולשמוע את חוויות ארבעת בנינו יחד בחבורה מופלאה שכזו, ראיתי, שמעתי וחשבתי, על המשמעות של יחסי הבנים ביניהם בתקופה הזו. ראיתי את השותפות המשפחתית מעמיקה וליבי רחב עד מאוד. הבנתי למה וכמה ענף ה"בקר" היה למכונן ומעצב את אישיותם. וראיתי עוד משהו – ראיתי את הקיבוץ שהיה, ראיתי את צוותי העבודה של חברים. החברות הטובה והיחסים הבין-אישיים המתפתחים. על ערכה של העבודה, על האחריות ללא כל חשבון, המסירות והנאמנות, ברפת, בלול, במטעים, בפלחה, בעצם על כל ענף אפשר לעשות סרט דומה, זה הקיבוץ עליו אני מדבר. אלה הערכים.
הדר נולד ב-1973. ענף הבקר לבשר הוקם ב- 1955. איך זה התחיל? שלושה אנשים היו האחראים להקמתו: יוסק׳ה אפרתי שהיה רכז המשק, אוריאל לין שבאותם ימים גידר עם קבוצת 'עובדי דחק' את אדמותינו בהרים בשתילת שיחי צבר, ואותי, שהייתי רכז הרפת. אלה היו ימים קשים כלכלית לקיבוץ, הייתה לנו ברפת 'להקה' של כ – 60 עגלים שגידלנו לשיווק לבשר. המזון, עלה ביוקר. מה עושים? בשיחה עם אוריאל שאלנו את עצמנו למה שלא ננצל את ההרים עמוסי צמחי בר כמרעה לגידול העגלים האלה.. פרשנו לפני יוסק׳ה את הרעיון והוא הגיב כך: "אל תחשוב איך לחסוך, תחשוב איך להרוויח יותר". "תנסה", אמר ואישר. כעבור כמה ימים יצאנו לראשונה למרעה למרגלות הר הגעש. תמיד דגלתי בדוגמה אישית, אז כרכז הרפת עליתי על הסוס, רכבנו (אוריאל ואני) כל היום סביב העגלים הנהנים משפע המזון. זה נראה לנו טוב ונכון. לענפון החדש קראנו "רפת ב'". ב- 1956-7 חגי בז ואמנון לוי השתחררו מהצבא ונתנו תנופה גדולה לענף וגם שינו את שמו ל"בקר לבשר". איתם ואחריהם באו טיסטי, אורי אלג'ם וישראל דגן, עופר טמיר, דני מור, רועי סלק ודורון שוהם. ומי ששכחתי, שיסלח לי… את הדורות הבאים תראו בסרט בסרט. אני שמח שהסרט לא מספר על 'תולדות', אלא מעצב, חוויתי, אישי מאוד של הדר. עליו, על אחיו וחבריהם השותפים לעבודה.
"שבועטוב"!
שבועטוב 