"ככל שנודה יותר על מה שיש – נבין יותר שיש על מה".
31.5.25 ד' סיון תשפ"ה
שבעה שמות ניתנו לחג השבועות הקרויים בראשי תיבות: "חקת שבעה":
ח= חמישים, ק= קציר, ת= תורה. ש = שבועות, ב = ביכורים, ע = עצרת, ה = הקהל. אתייחס לארבעה מהם. חג שבועות, מציין את סיום ספירת ה'חמישים יום' ממוצאי החג הראשון של פסח ונחשב לסיום התהליך של הכנת העם לקבלת התורה. חג הקציר בו מציינים את ראשית קציר החיטה, במשך השנים נוסף דגש על 'מגילת רות' וקבלת הגרים. חג הביכורים, מסמל את הקשר של עם ישראל לבית המקדש, אליו היו מביאים את ביכורי תנובת האדמה. חג מתן תורה, מסמל את הקשר המשולש בין אלוהים, ישראל והתורה. יש האומרים שבקשר שבין אלוהים לעם ישראל, התורה משמשת כ'כתובה'.
אני רוצה לחזור ללוין קיפניס המשורר, לילדים בעיקר, משורר 'ציוני' (שאת שירו על ל"ג בעומר ציטטתי בשבוע שעבר) הוא זה, שהפקיע בשירו "סלינו על כתפינו…", את טקס הבאת הביכורים, מפעולה דתית , לטקס הבאת הביכורים כמעשה חלוצי, ציוני, וכך שורר:
"סלינו על כתפנו, / ראשינו עטורים, / מקצות הארץ באנו, הבאנו ביכורים.
מיהודה, מיהודה, משומרון, / מן העמק, מן העמק והגליל –
פנו דרך לנו, / ביכורים אתנו, / הך, הך, הך בתוף, חלל בחליל!.
שיר לילדים ומבוגרים, שארץ ישראל היא ה'גיבורה' שלו. לוין קיפניס חיבר את שירו המרדני ב- 1929. וקצת היסטוריה של החג בהתיישבות העובדת: ב- 1924 חגגו לראשונה את חג הביכורים בתהלוכה חגיגית, שלושה ישובים בעמק יזרעאל: עין חרוד, כפר יחזקאל וגבע, והזמינו את כל תושבי העמק לחגוג עימם. ההנהגה הדתית התנגדה לחילול החג בפרהסיה, וכך כתב הרב פישמן-מימון, (לימים שר הדתות הראשון): "חוגגים את חג הביכורים ושמים את חגי האומה לחגא (לאבל). את חגם הם חוגגים ואת חגינו הם מחללים…" התנגדות הדתיים נשאה פרי, כך, שב-1928 המוסדות הציוניים הפסיקו את תמיכתם בחג, וחגיגות הביכורים המאורגנות בארץ פסקו לשנה. חג השבועות, מאז ומתמיד, היה נתון בחיפוש אחר צביונו, תוכנו ומקומו. כבר שנים שהחג אינו רק חג חקלאי כפי שחגג ה'משק המעורב' על ריבוי הענפים הששגוני. כשביכורי החקלאות הלכו והתמעטו, הבאנו תצוגה של כלים חקלאיים, ואפילו מטוס שזורק סוכריות מהאויר. לשמחת ליבנו האטרקציה בשנים האחרונות היא הנפת ביכורי התינוקות שנולדו לאורך השנה.
ב – 4.1.1930 עבר כל הקיבוץ מעפולה למשמר העמק. ביומן הקיבוץ מאותה שנה, מצאתי כתוב תחת כותרת: חג הביכורים תר"ץ – 1930 מכתב מילדי הכיתה והגן לקק"ל. "השנה לא יכולנו לשלוח ביכורים מפני שבכל הארץ אין חגיגות. החלטנו שאנחנו, (ילדי) הכיתה והגן נוותר יומיים על החמאה ועל טיול אחד. מזה התאספה לנו לירה אחת ואנחנו שולחים לקק"ל במקום ביכורים". והתשובה מקק"ל הגיעה: "קיבלנו את פדיון הביכורים ששלחתם בסכום לירה אחת. יודעים אנו כי אין לכם השנה (חג) ביכורים. אין השנה (חג) ביכורים לילדי העמק, כי יד זדון ורשע שולחה בהם. יודעים אנו כי במקום ביכורים שנשדדו השנה, תשיב לנו אדמתנו, אדמת ישראל, שבעתיים בשנה הבאה…"
"חג שמח" ושבועטוב"!
שבועטוב 