"ככל שנודה יותר על מה שיש – נבין יותר שיש על מה".
9.7.25 ט"ו באב תשפ"ה
"לפחות פעם אחת משה משפץ את ההיסטוריה של עם ישראל במדבר לצורך שמירת מעמדו כמנהיג. ונעזר במה שקורה לא פעם למנהיגים: "אי אמירת אמת". אני זוכר את פניו המאוכזבים והסובלים של המרצה המבוגר מאוד שהרצה בפנינו, באומרו את הדברים הבאים על פרשת "דברים": "הדוגמה הבולטת", אמר, היא פרשת המרגלים, כשלון המרגלים. משה מטיל את האחריות לשליחת המרגלים על כל העם. וטוען שהעם, היה זה שביקש ממנו לשלוח אותם לחקור את הארץ , למעשה, לא העם הורה למשה לשלוח את המרגלים, אלא הקב"ה בכבודו ובעצמו, והעם כלל לא היה שותף. ("וידבר אלוהים אל משה לאמור: שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען…") למה היה למשה את הצורך ל'שפץ' את ההיסטוריה דווקא במקרה זה? כי הפרשה הסתיימה במפח נפש גדול למשה ואהרון (להצלחה – אבות רבים, הכישלון – יתום.) וכדי לזכות את עצמו ואת הקב"ה, העביר את האחריות ליציאת המשלחת ולכישלונה על העם. כשמשה מספר את סיפור יציאת מצריים, הוא מדגיש שכל מה שהוא עושה הוא רק לטובת העם!" המרצה סיים ב"קראתם ושמעתם את סיפור המרגלים מאות פעמים, אך לפי מראה פניכם, מעולם לא קשרתם את הסיפור לשינוי הגרסאות שאותן תיארתי. זה לא מקובל, אבל אפשר למתוח ביקורת גם על הכתוב בתנ"ך".
הבריחה מנטילת אחריות בימינו מוכרת לכולנו, מדי יום.
כמה מילים לט"ו באב החל היום: אפשר לתאר את ה"חג" כך: אמצע החודש, הלבנה במלואה, נערות מחוללות בכרמים, שמלות לבנות מתנפנפות, ורוקדות במעגל שאין לו סוף, מבטי הנערים מלווים אותן וחושבים את מי לחטוף הלילה. והן מחוללות ומגניבות מבטים על הבנים, כשמעל הלבנה מתבוננת בהן. עת בציר היא וכל הכפר חוגג את פרי הגפן, חג של נעורים וחושניות תנובה ופוריות. חגיגות ט"ו באב, לא כללו הקרבת קורבנות וגם לא תפילות, אלא שמחה עממית ומלאת חיים. ואפשר גם מזווית אחרת: ט"ו באב, לפי אחד ההסברים, נקבע כיום חג, בגין שובם של בני שבט בנימין לחיק עם ישראל. כזכור, במלחמה, בה נהרגו רבבות, נלחמו בני שבט בנימין בשאר השבטים, מלחמה שכמעט הכחידה את שבט בנימין, מסופר שהמלחמה פרצה בשל מעשה 'פילגש בגבעה', שבו אנסו בני שבט בנימין, אישה 'זרה' שהגיעה לעיר, התעללו בה ורצחו אותה. שבטי ישראל החליטו בנוסף על הכרזת מלחמה, שלא להשיא את בנותיהם לבני בנימין ומשום כך עמד השבט בפני סכנת הכחדה. ט"ו באב מציין את הסולחה הגדולה. זקני שבט בנימין הורו לבני השבט לחטוף להם נשים. "ויצוו את בני בנימין לאמור לכו וארבתם בכרמים וראיתם והנה אם יצאו בנות שילו במחולות וחטפתם לכם איש אשתו מבנות שילו והלכתם ארץ בנימין" (שופטים כ"א). כל זה אירע בט"ו באב, שלימים כונה גם 'חג לאהבה'.
קיבלתי הערה מפתיעה לגבי גיוס חרדים עליו כתבתי בשבוע שעבר, והיא אומרת בערך כך: צריך לחוקק חוק נגד גיוס חרדים! ולמה? כי אם יגויסו לצבא בעוד כמה עשרות שנים הם יהוו רוב בהרכב המטכ״ל ומי שיקבע מה ייעשה ומהן המטרות לצבא חזק יהיו הרבנים ולא הממשלה. ועוד אמר, אחרי הקמת המדינה המטכ״ל ברובו היה מורכב מחברי קיבוצים ואנשי ההתיישבות והיום… תראה כמה חובשי כיפות יש שם. ולכן צריך לחוקק חוק המונע את גיוס החרדים, ומונע אפשרות שהרבנים הקיצוניים ינהלו את הצבא בעתיד. מחשבה בהחלט מקורית.
"שבועטוב"!
שבועטוב 