"ככל שנודה יותר על מה שיש – נבין יותר שיש על מה".
16.8.25 כ"ב אב תשפ"ה
פרשת השבוע "ואתחנן". המתחנן הוא משה רבנו בפני אלוהים על האיסור להיכנס לארץ. " אעברה נא, ואראה את הארץ הטובה אשר בעבר הירדן, ההר הטוב הזה והלבנון". ואלוהים משיב לו "… רב לך – אל תוסף דבר אלי בדבר הזה". משה שיודע שגזר דינו למות בגולה מבלי להיכנס לארץ, מרגיש שמה שנותר לו לעשות זה לא להישבר, אלא להעביר לעם את המסר העיקרי, החשוב: לא לחזור להיות עם עובד אלילים והוא קורא לפני העם שוב את עשרת הדיברות ואת הפסוק התמציתי שסביבו העם יתאחד לדורות והוא : "שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד"! [יש עוד כמה פסוקים כאלה שמעבירים מסר קצר, כמו 'קיצור התורה' של הלל הזקן – "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך", או של רבי עקיבא: "ואהבת לרעך כמוך"!]. עוד משהו שלמדנו ממשה, על אף שנחשב נואם גרוע ונעזר באחיו אהרון במו"מים שקיים עם פרעה ויתר ראשי אויביו. משה לימד את הנואמים הגדולים, שנאום טוב צריך להתחיל בנימה אישית, כדי לבטל את המחיצות, ורק אחרי שהותיר את מאזיניו עם מעין 'צביטה בלב' הוא מעביר את המסרים. במילים שלנו – ראשית, עליך, לפנות אל הרגש ורק אחר כך להיגיון. והדוגמה: נאומו האחרון נפתח בסיפור סירוב אלוהים לתת לו להיכנס לארץ ורק אחריו נאמר המסר לעם, שלא יתעלם מההישגים שלו במשך ארבעים שנה במדבר ולא יחזור לעבודת אלילים, שבה ראה את הסכנה הגדולה לקיום עם ישראל. בפרשה מתעוררת גם השאלה למה בגירסה הראשונה של עשרת הדיברות כתוב "זכור את יום השבת לקדשו ובגירסה שהוא קורא כעבור ארבעים שנה כתוב "שמור את יום השבת לקדשו". בפירוש שלי: "זכור" מתייחס לעבר ו"שמור" לעתיד. על מה שבין "זכור" ל"שמור" בפעם אחרת.
כמה פרטים על חודש אב שחל בו יום 'תשעה באב' הנותן לחודש אופי קודר ו'ט"ו באב' בעל אופי שמח הנבלע בעשרה שבועות 'כבדים' של תפילות, חשבון נפש, סליחות וציפיה לנחמה. חודש אב, שהגיע מבבל ומהשפה האכדית: נקרא 'אבו קנים'. פירוש נוסף של השם הוא 'אש', משום החום הגדול השורר בחודש זה והסבר אחר אומר שהמילה 'אבו' באכדית פירושה 'גבעה' שהיא הפתח לעולם המתים, ל"חג המתים הבבלי" המתקיים באותו חודש. לנו כיהודים חשוב גם לדעת שמאז ימי הביניים נוהגים להוסיף לשם 'אב' את המילה 'מנחם' כדי להדגיש את התקווה לנחמה וכדי לציין שבאמונה, המשיח יוולד בתשעה באב. לסיום ההסבר על חודש אב, נזכיר את שני מזמורים הלקוחים מ'תהילים', הקשורים לעצב ולשמחה, ולנחמה שתגיע. המזמור העצוב : "על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו…" והמזמור ה'שמח': "שיר המעלות בשוב ה' את שיבת ציון…"
ולסיום: (מתוך שיר של שלום עליכם) "ימים טובים באים ומחליפים ימים מרים"!
"שבועטוב"!
שבועטוב 