"ככל שנודה יותר על מה שיש – נבין יותר שיש על מה".
11.10.25 י"ט חשוון תשפ"ו
לפני הכל, מתמלא אופטימיות לקראת שובם של החטופים וסיום המלחמה בעזה!
"האזינו השמיים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי…" כך נפתחת פרשת השבוע "האזינו". שתי שירות גדולות השאיר לנו משה(רבנו), "שירת הים" ושירת האזינו. המרחק ביניהן הוא 40 שנים אבל יש הבדל גדול ביניהן שירת הים נפתחת בפנייה של משה לאלוהים: "אשירה לאדוני כי גאה גאה" שירת האזינו אינה פונה לאלוהים, אולי כי התאכזב שלא נתן לו להיכנס לארץ, וגם לא פונה אל העם ממנו נואש, כנראה מלשנות את דרכיו ולהוציא ממנו את עבודת האלילים. משה פונה להיסטוריה, לימי 'בראשית', אל איתני הטבע, אל השמיים ואל הארץ, אל המטר ואל הטל, אל הדשא ואל העשב. ואחרי גילויי האכזבה, הוא חוזר לשבח את אלוהים על גדולתו. בהמשך השירה הוא עושה חשבון עם העם, שאינו מגלה אסירות תודה לכל הטוב שהרעיף עליו אלוהים: 'ויניקהו דבש מסלע' ו'שמן מחלמיש צור'… עם שאינו משיב טובה תחת טובה – "וישמן ישורון ויבעט" במילים אחרות הוא אומר אל תסחפו אחרי פיתויי העולם שנתתי לכם, מכאן אנחנו למדים גם על זכות הבחירה של האדם שרשאי לבחור במה שטוב לו ורצוי לו כשהבורא מעניק לאדם כל טוב כדי שיוכל לומר גם "לא". "ראה, נתתי חיים לפניך היום. את החיים ואת הטוב, ואת המוות ואת הרע ובחרת!" אם יש משפט שכדאי שנהרהר בו, כקיבוץ בן 104 כמעט, הוא: האם וכמה מתאים לנו הציטוט מהפרשה: "וישמן ישורון ויבעט" ?? בני ישראל, כמובן שלא ידעו קרוא וכתוב. וכדי ללמדם את התורה בעל פה אמרו: "יש לשיר את התורה" כי אין כמו השיר כדי לזכור טוב יותר את המילים. ואז יצרו גם את 'טעמי המקרא' שהם מעין תווי נגינה ההופכים את התורה לשירה ומבטיחים שגם הבורים ידעו לשיר את התורה אפילו אם אינם מבינים.
המסגרת והציון של יום כיפור בקיבוץ ״החילוני האדוק״ שלנו, שינתה כיוון בגין 'מלחמת יום הכיפורים'. אנחנו שוכחים שפעם היה אחרת, שזה היה יום עבודה רגיל, נסענו לכינרת, או סתם אהבנו להרגיז. לא הוצג הציור של גוטליב ואפילו לא יצירת הקישוט של אורה שנשאר מראש השנה. זה היה סתם יום של חול. ב-6 לאוקטובר 1973 פרצה מלחמת יום הכיפורים בהתקפת פתע של צבאות מצריים וסוריה. 19 יום נמשכה המלחמה הקשה הזו, שגבתה 2656 חיילים הרוגים, ו- 7256 פצועים. המחדל, הקונספציה, הכל קרס. הוקמה ועדת חקירה ממלכתית בראשות אגרנט (שלא דנה באחריות הצד המדיני) כתוצאה מעבודתה, פוטר דדו הרמטכ"ל וראש אמ"ן, ראש הממשלה (גולדה) ושר הבטחון (דיין) התפטרו בהמשך. נותרו לנו למזכרת לאומית לדורות שני שירים: "לו יהי" של נעמי שמר ו"נתנה תוקף" בלחן של יאיר רוזנבלום שחי אז בבית השיטה, קיבוץ שנהרגו אחד עשר מבניו במלחמה, בביצועו המצמרר של חנוך אלבלק. דרכו למדנו גם פרק בהיסטוריה, על עלילות אמנון ממגנצא. אימצנו את הביצוע הנהדר שלו למעין שיר זיכרון למלחמת יום הכיפורים ושרנו אותו בערב יום הכיפורים. אל אף ש"נתנה תוקף" נכתב לראש השנה!
הייתי השנה, כבכל שנה, בעצרת יום כיפור הנהוגה בקיבוצנו מאז ימי חנה קציר הגדולה שעיצבה את הערב המיוחד הזה. הייתי ונדהמתי איך לא מזכירים ולו במילה אחת את המלחמה הנוראה ההיא. כל השנים (כמעט) הייתה תזכורת למלחמה ההיא, לפעמים יותר, לפעמים פחות אבל השנה, המלחמה נמחקה כליל מטקס 'יום הכיפורים' אצלנו. נכון, יש לנו טראומה לאומית חדשה נוראה, אבל זו סגולתו של עם ישראל, שאינו שוכח את 'יציאת מצריים' וחוגג את פסח, אינו שוכח את מתתיהו ובניו וחוגג את חנוכה, חוגג את יום העצמאות וזוכר את מלחמת השחרור, ואנחנו, את 'הרביעי באפריל'. כך נולדת 'מורשת'. מה קרה לנו השנה? צעירי הלוחמים בה כבר עברו את גיל השבעים, האם דינה להיעלם מספר חיינו?
"שבועטוב"!
שבועטוב 