"זיכרון זה לא רק נוסטלגיה – זיכרון זה גם פרספקטיבה"
3.6.23 י"ד סיון תשפ"ג
בקריאת בפרשות השבוע, אנחנו מצויים בספר "במדבר" ונשאלת השאלה: מדוע התורה ניתנה לעם ישראל במדבר ולא במצריים או בארץ ישראל ולכך שלוש תשובות אפשריות: 1. התורה ניתנה במדבר כי המדבר הוא מקום פתוח וכל החפץ בה יכול לבוא ולקבלה. 2. התורה ניתנה במדבר במקום פתוח שאינו שייך לאף אחד. אין בעיות בעלות על השטח או גבולות. 3. תארו לכם שהתורה הייתה ניתנת בארץ ישראל ואז השבט שבתחומו תינתן, יתבע עדיפויות בשל כך. ואולי כולן נכונות? הוראות לוגיסטיות מפורטות מופיעות בפרשה כמו: איך מתנייד 'המשכן' ממקום למקום ומה תפקידה של כל משפחה במסע הגדול. הסדר, המסגרת והמשמעת זוכים לחשיבות גדולה כיון שבלי הדיוק בזמן ובמקום ותוך תיאום מלא, לא ישרדו התכנים הרוחניים. הרב ליבוביץ' טען ש"סדר הוא השומר את הטוב שבעולם למרות שלעצמו הוא דבר טפל. סדר הוא מן המעלות הגדולות שוודאי שנשתמש בו ברוחניות, בתורה ומצוות ואותו אדם שחי בלא סדר חסר הוא בשלמות האדם".
ולפרשת "נשא" העוסקת גם בתופעת הנזירות. המאפיין הבולט של הנזירות הוא היין. אך מדוע יגזור אדם על עצמו להתרחק מן היין, הרי כתוב: "יין ישמח לבב אנוש", ש"כל יהודי מברך על היין מדי ליל שבת ובמוצאי שבת", לוגם "ארבע כוסות בליל הסדר" ו"עד לא ידע" בפורים. אומרים שהיין הוא שליח רע כי "אתה שולח אותו לבטן ואילו הוא הולך לראש". את כוסית היין הראשונה שלו שותה התינוק בעת ברית המילה. היין מרגיעו ולכן הוא רודף אחריו כל ימיו. על כך נאמר ש"הגמילה מהיין קשה כקריעת ים סוף". לעומת הקלישאות הללו ניצב הד"ר, הרמב"ם, שהמליץ לא להינזר מיין, אלא לשתותו בכל ארוחה מרכזית של היום בהיותו מסייע לעיכול. ואיך קרה שהיין ושותפיו האלכוהוליים, הממכרים כל כך, הם אחת המכות הקשות של ימינו. ואם בתנ"ך נשים לא נספרו בדרך כלל, היום הן שותפות מלאות לשתייה ואפילו לשכרות.
כשהתנועה הקיבוצית קמה התקיים דיון איך יקראו למוסדות הקיבוץ. וכיון שבימים ההם נזקקו להסכמות גורפות של כלל החברים לקונצנזוס, אמרו: "המונחים "הנהלה" ו"מנהל" נחשבו למונחים קפיטליסטיים – בורגניים, אז למוסדות שלנו נקרא "מזכירות" ו"רכז". בזמן האחרון בכמה פרסומים שלנו, התחילו לשנות את המושגים והתחלנו לשמוע את המושג 'הנהלת הקיבוץ', במקום גזבר 'מנהל כספים' רכזי ענפים מכונים 'מנהלים ענפים'. למה, האם זו הסתגלות לסביבה? הגדיל לעשות המושג "הנהלת הקיבוץ" מי החליט על כך? ואיפה? (אני זוכר דיון בו הוסבר לנו שרכז תמה ייקרא 'מנהל' בגלל העיסוקים הבין- לאומיים של הענף) מי הם חברי ההנהלה? האם המזכירות המצומצמת הפכה את עצמה להנהלה? עד כמה שאני זוכר מכהונותיי כמזכיר לאורך 40 שנים, זה 'גוף' שנועד רק להתייעצויות, ולא לקבלת החלטות. אז מי הם חברי ההנהלה שלנו? איפה ניתן התואר? איפה ומתי נבחרו? האם השינוי במונחים/מושגים/תארים, אינם סממן להגברת הניכור בין 'ההנהלה' והחברים? הרי בינינו, הבעיה האמיתית היא, מידת האמון שהציבור נותן ב'הנהלתו'. לפעמים בשבתי בחדר האוכל, אני שומע יותר מדי אמירות כמו: "עזבתי פנימה" כי "המוסדות" הם …. ראוי וכדאי, שנברר את ה'תחושה' הזו בהקדם, וגם אם ייאמרו 'דברים קשים', שיאמרו בצורה מכבדת והוגנת בשיחת- הקיבוץ. בעיית האמון / חוסר אמון היא הבעיה! חגי תשפ"ג הסתיימו ועד ראש השנה יש זמן. תחשבו על זה!
"שבועטוב"!
שבועטוב 