"זיכרון זה לא רק נוסטלגיה – זיכרון זה גם פרספקטיבה"
17.6.23 כ"ח סיון תשפ"ג
אבא ממשיך לספר והפעם על תולדות "דיברות השומר". דיברות השומר חוברו ב- 1915. תחילה הן היו העתק מדוייק כמעט של דיברות הצופים האנגלים בניסוחם הפולני. כשומרים -צופים לא האמנו בדת, אבל בדיברה השנייה היה כתוב שהשומר הצעיר נאמן לאלוהי ישראל. בזה בטאנו את השתייכותנו ללאומיות היהודית. ליד כל דיברה ניתן גם ביסוסה. שאבנו את כל הדיברות מהמסורת היהודית, התלמוד והתנ"ך. והברכה השומרית "חזק ואמץ" והרמת שלוש אצבעות כלפי מעלה לקוחה מספר "דברים" פרק ל"א שם נאמר: "חזק ואמץ כי אתה תביא את בני ישראל אל הארץ אשר נשבעתי להם" ובספר "יהושע" פרק א'. זה היה מקור הברכה השומרית ואנחנו פירשנו אותה כך: "חזק זרועך ואמץ כוחך, למען תוכל בכל עת לבוא לעזרת רעיך ולעזרתך אתה. חזק ואמץ כי עליך לשמור את כבוד עמך וארצך. עליך לעבוד בכל כוחך ומאודך בעבור תחיית עמך למען יבוא אחרי העבר המר וההווה הקשה – עתיד מלא זוהר ואושר. ברך "חזק"! – ואחיך יענו לך "חזק ואמץ". שלוש האצבעות אשר הרימונו לברכה היו מלאות משמעות: אצבע אחת הרמנו לאלוהי ישראל, אצבע שנייה לארץ ישראל ואצבע שלישית לעם. כש'פותחו' הדיברות, הוצא האלוהים מתוכן והשפה העברית נכנסה במקומו.
השבוע נפתח כמדי שנה, "שבוע הספר". יש לי רושם, שקיומו של ה'שבוע' כבר אינה מלווה בהרגשת חג והתרוממות רוח כפי שאני חוויתי במשך עשרים שנה כרכז "ספריית פועלים". אם הייתם שואלים אותי מה התמונה הבולטת הזכורה לי מאותו אירוע? הייתי עונה, לצפות מהדוכן שלנו במשפחות הנוהרות לכיכרות, הורים עם ילדיהם שממש עטים על הספרים, חולפים בין הדוכנים, מציצים בספרים וגם קונים ספרים, לפעמים אפילו חבילות ספרים! ופה ושם אתה שומע ילדים מתחננים לפני הוריהם: "רק עוד ספר אחד"! אולי הדבר הבולט ביותר היה מאור הפנים, השמחה הקורנת והסקרנות של הבאים לחגיגה. לעיני גם תמונה נוספת של סופרים, לבושי חג, החותמים על ספריהם למעריציהם המגלגלים עיניים כלא מאמינים שזה קורה להם. ובפינות הדוכנים, סופרים משוחחים עם קוראיהם ועם ילדים ומספרים על עצמם. (מאוד אוהבים לספר על עצמם). את אווירת חג הספר בפועל יצרו ההמונים שהציפו את הכיכרות בערים ובעיירות ערב ערב במשך עשרה ערבים. את התוצאות החיוביות בדרך כלל של המכירות חגגנו המו"לים והסופרים -המחברים של הספרים. כאן המקום לציין ששבוע הספר הראשון בארץ אירע ב-1.4.1926 בשדרות רוטשילד בתל אביב. חבר/סופר מאותם זמנים הממשיך עד היום במדיה אומר: שמספר הספרים היוצאים לאור מדי שנה גדל ועבר כבר את ה-8000 כותרים (ספרים) חדשים השנה. אבל 'שבוע הספר' כבר אינו חגיגי כשהיה. הילדים שמגיעים מרוכזים בסלולרים שלהם ולא בספרים שעל הדוכנים, והמבוגרים, שמסבירים לילדיהם כמה זה חשוב לקרוא ספרים, כנראה מסתפקים ברשתות. כך סיפר לי. שבוע הספר תמיד היה בעיני ותמיד יהיה אירוע חינוכי – תרבותי בעל חשיבות עצומה. אין חוויה אישית פרטית גדולה יותר מלשקוע בקריאת ספר הלוקח את נפשך לאן שלוקח ומעשיר את נפשך בעולמות, חוויות ומחשבות גם על עצמך.
"שבועטוב"!
שבועטוב 