"שבועטוב" (601)

"זיכרון זה לא רק נוסטלגיה  –  זיכרון זה גם פרספקטיבה"

2.9.23    ט"ז אלול תשפ"ג

אמא נולדה ב- 6.9.1903 . במשפחת גורדון תמיד ציינו וחגגו את התאריך העברי! שהוא י"ד באלול תרס"ג. ז.א. שאמא הייתה אמורה השבוע לחגוג 120  והיום ממש, להיאסף אל אבותיה. אבל אמא נפטרה ב- 10.11.1971 , כ"ב חשוון תשל"ב והקדימה בהרבה את זמנה. אני מאוד מתגעגע אליה ולזכרה אני מביא את הקטע הראשון בסיפור חייה שכתבתי בשם: "שבע נפלה וקמה" "…אמא נולדה שבע פעמים וכמעט מתה שבע פעמים עד שהשביעית הכריעה אותה. פעם ראשונה: אמא נולדה ב- 6.9.1903 כפרי אהבתם של הוריה. נולדה ומום בליבה. הרופאים לא נתנו להוריה תקוות גדולות שתחייה אבל היא גדלה כבת לתפארת כמו כל הילדים על אף החשש התמידי לחייה.  אמא מתה ונולדה מחדש עם החלטתה לעלות לארץ ישראל, על אף התנגדות רופאיה ומשפחתה בפולין, ולהצטרף לאבא בקיבוץ הצעיר. על אף איסורי הרופאים להימצא במציאות חיים קשים כל כך, יום אחד איבדה את הכרתה וגופה קרס בעבודה במשתלה. חודש ימים שכבה ללא תזוזה במיטתה ואז, נולדה מחדש. ביום בהיר אחד קמה, כאילו ליבה לא עבר אירוע והלכה  לעבודתה. ושוב, כשגמלה בה ההחלטה כתוצאה מהקריסה להביא ילד לעולם. הרופאים ומשפחתה הסבירו לה חזור והסבר שליבה לא יעמוד בלידה אבל אמא ידעה בדיוק מה נכון לה. בעקשנות ובנחישות עמדה על זכותה להיות אם ככל האימהות. הלידה הייתה קשה מנשוא ושוב כמעט מתה, בזכות אבא ואולי גם בזכות הבריאות הטובה של הבן, עמדה מול המוות וניצחה אותו גם הפעם. במוות הרביעי מתה נפשה, לא גופה, ממנו כבר לא יצאה אף לא לרגע אחד, כיליון משפחתה הענפה בפולין במלחמה הגדולה…" (והיתר בסיפור כולו).
אמא הייתה בשבילי האישה היפה, הטובה, העדינה, חכמת הלב, המבינה, המקשיבה והמקבלת. כך אני זוכר אותה.

ואקטואליה: אני זוכר כילד שגדל ב"גן רימון" של היום, חמש שנים, בשנות ה-40 של המאה הקודמת, איך בכיתה/חדר האוכל הייתה כוננית ארוכה ועליה היו ניצבים הספרים. זו הייתה הספרייה הראשונה שלנו, הילדים. בצהרי יום, לאחר ארוחת צהריים היינו ניגשים ביראת כבוד לכוננית, ומורתנו רחל מנור הייתה מציאה לנו ספרים. איתם הלכנו למיטותנו למנוחת צהריים. כך למעשה קמה 'ספריית הילדים'. הספרייה עברה מקומות שונים עד שהגיעה לנחלתה בבית "שיזף", בלב בתי הילדים. כל ילדי הקיבוץ השתמשו בה וגדלו עליה שם היו מפגשי ילדים ומפגשי הורים שעסקו בעולם הספר. מעין מרכז רוחני לילדים. שם למדו, קראו וחוו עולמות אחרים שונים, חוויות אחרות של ילדים ובוגרים כידו הטובה של הספר. הספרייה הגיעה לשיא תיפקודה  כשאראלה מס לקחה על הספריה אחריות והפליאה לעשות וליזום. הילדים באו וההורים הגיעו, היא הנחילה בצד הטיפול בספר ובנתינת עצה לילדים, גם חינוך ליחס מכובד למקום. והנה התוודענו לכך שגם הנכס היקר והייחודי הזה עומד להסגר ולעבור לספרייה בבית הגדול. אני בטוח שבעבר, צעד כזה לא היה יכול להתקיים ללא דיון חינוכי – ציבורי רחב. בדיונים שהיו על ארגון תכולת הבית הגדול, לא בכדי התקבלה דעתה של אראלה ושל ועדת חינוך, שספריית הילדים, בשל תפקידה וערכה החינוכי צריכה להישאר במקום.  והיום? הצוות החינוכי מתקשה לטפל בספריית הילדים והעומס החינוכי הגדול המוטל עליו, לא מאפשר לו לתחזק את המקום, האין זה עניינה של הקהילה? האם הציבור מיודע על כך? איפה המחנכים? איפה ההורים? האם בכלל שמעו על כך? ולהם אין מילה? האם הילדים יבואו לספרייה בשעות שונות, מי יילך למקום ל'ראות' ספרים במרחק של מאות מטרים? מי ידריך ויכוון אותם בספריית הקיבוץ? לדעתי, הקיבוץ מוותר על עוד נכס יסוד שהתקיים בו. ספרים הם חלק מעולם החינוך של הילד, חינוך רגשי, חינוך ערכי, חינוך הומני, פגישה עם עולמות נסתרים, ארצות רחוקות, פנטסיה מדע בדיוני ופלאח עולם ועוד. אני יודע שתגידו: "מה אכפת לך? זה עניין לבן תשעים? שלא מבין שהזמנים השתנו והיום יש טלביזיה ויש סלולרי ויש הכל, מכל בכל גם בלי ספרים". אבל מי שלא גדל על "הלב" של אמיציס, או על "אחד עשרה האלופים" או "יחפיפיה", "הארי פוטר" ועוד למשל, את עולם ההתרגשות הזה, שום גורם לא ימלא. איך מוותרים על הנכס החינוכי הזה ללא תגובה!?

ולסיום ברכות ואיחולים לפתיחת שנת לימודים טובה ופוריה לכל נכדינו ונינתנו לשנת הלימודים החדשה  – תשפ"ד!! והם: למאי, לניר, לגלי, ללי, לרומי, לתומי, לשני וברכה מיוחדת לעולה לכתה א' – תומר  –  לכולכם, בהצלחה!!!

"שבועטוב"!      

"שבועטוב" (600)

"זיכרון זה לא רק נוסטלגיה  –  זיכרון זה גם פרספקטיבה"

26.8.23    ט' אלול תשפ"ג

בראש הדף מתנוסס המספר 600! שפירושו האמיתי הוא שזו הפעם השש- מאות שאני כותב את 'שבועטוב' וזה עושה לי טוב על הלב. אני יודע שלי זה משמעותי יותר מאשר לקוראי, הן במשפחה הגדולה שלנו והן לקוראים החברים שלי. אפשר לומר: "מביט אחורה" בסיפוק. אני, אתם יודעים, איש צוות. אני מרגיש את רעיה העורכת הכי טובה שיש ואת תימור כמעצב חכם ורגיש, נוכחים איתי ממש בעת הכתיבה מדי שבוע, אני מודה להם!

על אף שפרשת "שופטים" נפתחת בהגדרת תפקיד השופטים והשוטרים במרכזה ניצב מעמד הכוהנים. אני אתייחס לנושא הכתרת מלך בישראל. אלוהים מעריך שעם ההתנחלות בארץ ישראל, ירצה העם גם במלך, דוגמת כל העמים שסביבו. שלוש הגבלות עיקריות הוא מונה כתנאי להקמת מלכות: 1. אסור למלך להרבות בסוסים כדי שלא יחזיר את העם למצריים. 2. אסור למלך להרבות בנשים ובכסף כי אלו מהוות סכנה לאבוד מוסר בסיסי. מלך עשיר מאוד עם עשרות נשים הוא לא הדמות שהתורה אומרת שצריך להעמיד בראש העם. 3. המלך צריך לכתוב לעצמו ספר תורה פרטי ולקרוא בו באופן קבוע. התורה רוצה שעם ישראל יישא עיניו למלך, שהוא אדם צנוע ומוסרי, ולכן עליו להתהלך עם ספר תורה צמוד כמו שכתוב: "לא גלימה, לא כתר לראש ולא נעלי יוקרה אלא ספר תורה, "ספר חינוך". במילים אחרות: התורה מגדירה את השפע ואת היעדר המוסר כנקודות  תורפה. ואת הצורך לקבוע את היעדים וידיעת הגבולות שלנו והמלך, אפילו שהוא המלך שלנו, אינו מלך העולם. מלך העולם הוא אני, חוזר ומדגיש האלוהים.

ולאקטואליה: ישראל לא יכולה להיות מדינה ליברלית כל עוד היא מתעקשת להיות, קודם כל מדינה יהודית ורק אחר כך דמוקרטית. במוסדות השלטון בישראל של היום לא מדברים כלל על הפרדה בין הדת למדינה אלא מחפשים איזונים בין הדת והמדינה. כולנו זוכרים עוד מימינו בבית הספר, (זוכרים?) כשקראנו את "מדינת היהודים" של הרצל  שבספרו הוא קורא להפרדת הדת מהמדינה. ואין זה אומר שמדינת ישראל לא תהיה לארץ מקלט ליהודים בגלל האנטישמיות שהייתה מאוד נפוצה באירופה. אבל הרצל שלל את קיומה של מדינה החיה על פי עקרונות הלכתיים העומדים בסתירה לעקרונות בסיסיים של דמוקרטיה ליברלית מודרנית ואני מוסיף, שאפשר לקיים את חוק השבות במקביל לשוויון מגדרי, זכויות מיעוטים ואפילו דיני אישות אזרחיים למי שרוצה בכך. מדינת ישראל נוסדה בפועל כמדינה חילונית שהיה בה מיעוט דתי. שני אלה יצרו את 'הרבנות הראשית' ומכאן… המדינה תספק את השירותים הדתיים. הרבנות, זכתה בשני תפקידים: הדתי והמעשי. וכך נוצר מצב, של קושי בהפרדת הדת מהמדינה. בגלל חלקה הנכבד של הדת בזהות הלאומית  – זו דת של מצוות ומעשים. ואפילו אלה שרוצים (כמוני), לא יודעים איך לפתור את המשוואה הזו.

וברכות והפעם לרעותי ביום הולדתה: היום כשאת כבר חברת קיבוץ מן המניין ובת משפחה לכל דבר, נותר לנו רק לאחל לך שמחה במעונך, אושר עם יהב ושכל מאווייך יתגשמו!!! אוהבים אותך מאוד!!!

"שבועטוב"!

"שבועטוב"(599)

"זיכרון זה לא רק נוסטלגיה  –  זיכרון זה גם פרספקטיבה"

19.8.23    ב' אלול תשפ"ג

פרשת השבוע "ראה" מדברת גם על המלחמה שלוחמת התורה על סילוק הגשמיות מדמות אלוהים. לאלוהים בתורה אין דמות! והיא נלחמת על כך בפסוקים כמו: "לא תעשה לך פסל וכל תמונה" (שמות כ' 4) או "ופסילי אלוהיהם תגדעון". משפטים נחרצים הנאמרים כדי לא לשוות לאלוהים צורה חומרית כלשהי. רעיה אומרת שצריך למצוא קשר לאקטואליה, אז… המקביל שלי הוא הענן הוירטואלי, שבו אפשר למצוא את מקור החוכמה והידע הקיימים בעולם ואין מקור ידע שישווה לו. ה"קלאוד" אינו קיים פיזית, אין בו שום חומר או חומרה וכולו מושג מופשט. אי אפשר להסביר, לפחות לי, את קיומה של הישות הזו, ונתנו לה שם של עצם מוכר: "ענן" וזה ממש מה שהתורה דורשת מאתנו כדי לדמיין את אלוהים. כנראה שלבני האדם יש צורך בכל זאת להאמין ב'אלוהים' כלשהו, שהוא כוח עליון כל-יכול.

בשע"ט אורי סיימה את שנת השירות. ברכנו אותה וקיימנו איתה 'ראיון' קצר המספר אודותיה בשנה זו.
ש: מה הביא אותך לשנת השירות?
ת: שמעתי על כך המלצות טובות גם ב"שומריה" וגם ב"מגידו". רציתי לעשות משהו שהוא רק התמודדות שלי, להכיר משהו אחר. מהשכבה שלנו יצאו לש.ש. 20 מתוך 24.
ש: איזה תנאי חיים היו בקומונה?
ת: הקומונה הייתה בקיבוץ יחיעם. היינו ששה, ארבעה מקיבוצים ושני עירוניים. התגוררנו בבית ילדים מהעבר, אמנם גדול, אך מבנה מיושן. היה בסדר.
ש: במה עסקתם?
ת: הייתה עבודה בחקלאות של יחיעם ושלושה מבינינו עבדו בבית הספר היסודי. אני עבדתי עם כיתה ו'. אחרי הצהריים היה מוקדש לעבודה בחינוך הבלתי פורמלי בכברי, שבי ציון ויחיעם. עיקר העבודה היה בחינוך הבלתי פורמלי כשהסמכות והכתובת היא המועצה האיזורית. זו עבודה שדרשה מאתנו המון השקעה, רצון ונחישות.
ש: האם ואיך באו לביטוי הערכים שקיבלת בשנות החינוך בבית הספר 'מגידו' ב'שומריה'?
ת: כן, ודאי, באו לביטוי בעצמאות… באחריות!
ש: היה מי שהדריך אתכם וכיוון אתכם?
ת: היה לנו מלווה שהוא איש חינוך, הייתה לנו פגישה שבועית איתו, בייחוד התרכזנו בחינוך הבלתי פורמלי. בפגישות דיברנו על מה שקורה בעבודה ועסקנו בבניית כלים חינוכיים לצרכי עבודתנו.
ש: איך היו היחסים עם קיבוץ יחיעם בו חייתם?
ת: נוצרו קשרים עם בעלי תפקידים. היכרנו משפחות. נוצרו קשרים באמת טובים. למשל אנחנו ארגנו בקיבוץ את חג "פורים" באולם חדר האוכל שאינו פעיל כל השנה (קיבוץ מופרט לגמרי). ש: דחיתם את הגיוס לצבא מה התרחש בשטח זה במהלך השנה עם הצבא?
ת: עצם העובדה שיצאנו לשנת שירות נחשבת מאוד על ידי הצבא. בתחום אפשרויות לתפקידים, יש אחראי לקשר מטעמו שמלווים אותנו. פותחים 'מנילה' חדשה  עם תוספת אפשרויות בחירה שלא היו קודם.
ש: האם היה שווה לדחות את הגיוס למען שנת השירות?
ת: כן! זו הייתה שנה אחרת בשבילי, היכרויות חדשות, פגישות עם אנשים, רכישת ניסיון.
ש: ספרי על חוויה חיובית גדולה שהייתה לך?
ת: חג הפורים שעשינו הייתה חוויה נהדרת.
ש: וחוויה קשה?
ת: הפרידה, בה כולם בכו.
תודה לקיקה על הנעימות של השיחה , על התשובות הכנות, הרגשנו שחווית חוויה חשובה וחיובית לקראת צאתך לצבא.

תומר מלקקת את הדבש שבאותיות של שמה

השבוע היינו בפעם המי יודע כמה בטקס ה"טודרה", שהיה מיוחד בזכותה של הנינה שלנו תומר, שסיימה את גן "זית" ועולה לכתה א' 'בפלגים'. וכשליקקה את לוח הדבש רחב לבבי. ביקשנו מנואי שתשוחח איתה על הטקס.
ש: מה חשבת ומה הרגשת בטקס?
ת: אני חושבת שבאמת לעמוד על הבמה מול כל הקיבוץ ואחר כך במגזין זה מפחיד.
ש: זה ריגש אותך, שימח? היה לך נעים ומרגש ללקק את הדבש ושהיינו איתך על הבמה?
ת: בכיתי מרוב התרגשות.
ש: ודאי היה לך נעים שיהלי  הביאה לך את הזר, היה נעים לעבור את השער אל המרחבון?
ת: משעמם לי בגן, רוצה כבר לחגוג יום הולדת 7  ולעלות לכתה א'. אני חושבת שיהיה לי שם כיף.
לנו כ'סבים-רבים', שכבר עברנו את הטקס 15 פעמים עם הנכדים, זה היה טקס מיוחד.
ואחרון חביב, יום הולדתו של תימור. בן יקר שלנו, שגר הכי רחוק אבל הכי קרוב ללב שלנו. אתה בן שדואג, שואל, מקשיב, משוחח, מספר, משתף ומשתתף. נאחל לך ולמשפחתך: המון אהבה, בריאות, אושר וים של שמחה! ואל תשכח את האמרה: "שיהיו לילדיך הורים מאושרים!" וגם לך!   "שבועטוב״!

"שבועטוב"(598)

"זיכרון זה לא רק נוסטלגיה  –  זיכרון זה גם פרספקטיבה"

12.8.23   כ"ה אב תשפ"ג

ראש וראשון: לאחר שלוש וחצי שנים ספיר השתחרר השבוע מצה״ל ועובר ממשימותיו החשאיות, למשימות בחזית החינוך ב"שומריה". מעריכים ומוקירים אותך על כל מה שעשית, ומברכים אותך, נכד יקר, ובטוחים בך בכל שתעשה. ונתחיל, בקליטה טובה. ברוך בואך הבייתה!

פרשת "עקב" עוסקת במשה רבנו המשחזר בנאום הפרדה שלו, את ירידתו מהר סיני ובראותו את יצירת 'עגל הזהב', הוא שובר את לוחות הברית. הטראומה שעבר משה ברדתו מההר מלמדת אותנו שיעור בהתמודדות עם מצב משברי. הוא יורד מההר בהתרוממות רוח והכל מתרסק לנגד עיניו. משה חוזר ומספר לעם על הרגעים הקשים מבלי לטשטש, ומתאר גם איך קרא לו האלוהים לשוב אל ההר רק אחרי שטחן עד דק את עגל הזהב, וביקש ממנו שהוא עצמו יפסל את הלוחות הברית השניים. להבדיל מכך, שאת הלוחות הראשונים פיסל אלוהים והעניקם למשה, ואת הלוחות השניים משה מפסל   במו ידיו. הלוחות השניים מסמלים את היכולת האנושית לתקן ולהתקדם, מבלי להאיץ תהליכים ולרפא שברים ביום אחד, אלא מזמן אפשרות להתמודדות בעתיד. בהחלט יש מקום לקושי ולמשברים, לא מבטלים אותם (פרשת עגל הזהב לדוגמה) אלא לומדים לחיות אתם ומתקדמים הלאה לבניית 'לוחות' חדשים.  זה נכון גם לזמננו?

כבר תקופה ארוכה שאנחנו מתחלחלים, כל פעם מחדש מהשפה העברית הרדודה והעילגת הנשמעת מכל עבר. נזכרתי שבשיעור ב'ספרות' בבר אילן, לפני כעשר שנים, נתבקשנו  לערוך בכתב, מעין השוואה בין "איך דיברו 'פעם' ואיך מדברים 'עכשיו'". (סלנג) לפניכם ה"עבודה" שעשיתי בנושא.

ככה דיברו פעם                            ככה מדברים היום  
אחי ורעי, יקירי אחי, אח שלי
אין בלתו,מעורר התפעלות סוף הדרך!משהו! פיצוץ!
אמת לאמיתה, דברים כהווייתםוואלה, אשכרה
היה כמרקחהבלאגן
אני משתאה, תדהמה אחזה ביאני בשוק, אני בהלם, אני המום
אפסה תקוותו, ירד לטמיוןהלך עליו, הלך לעזאזל
בבת עיני, מחמד לביכפרה, נשמה
בחפץ לב, בעונגבכיף
גרועעל הפנים
האומנם?באימא שלך?
מאס ב… הגיעו מים עד נפשנשבר לו
הלבין את פניו, שילח בו חציםירד עליו, כיסח אותו
הלצות, דברי בדיחותאדאחקות
המיטב שבמיטב, כפתור ופרחחבל על הזמן (במובן החיובי)
טרחןנודניק
יחיד במינוקול, גזעי
יישר כוח!סאחה, סחתיין
יצא בפחי נפשהתבאס, מבואס
יצא וידו על העליונהיצא גבר
יצא וידו על התחתונהיצא פראייר
יצא מדעתו, דעתו התבלבלה עליוהתחרפן, נפל על השכל
יש אפשרות?                  לך על זה
כהרף עין, במהירות הבזקתיק-תק, צ'יק צ'ק
כלאחר ידחפיף, חיפף
כפי ש…כאילו
לא עמד בדיבורודפק ברז, תקע ברז, הבריז לי
לאין ערוך, לאין שיעורבטירוף
ללא כחל וסרקדוגרי
לעילא ולעילא                 אחלה, סבבה
מקורי, אמיתי אורגינלאסלי
מוצא חן בעיני, מאודאני מת על זה
משתוקק ל…, נפשו יוצאת ל…חולה על… מת על…
עד מאוד, לעילא ולעילאמה זה טוב
עדכני, נס ליחואין/אאוט
עיקרו של דבר, תכלית הענייןתכלס
פגע בו במזידדפק אותו
צחקתי עד דמעותנקרעתי, נשפכתי מצחוק
ראוי לציון!גדול! ענק!
שובה לב, מעודד, משובב נפשמגניב, מדהים, מהמם
שפע (זמן, עבודה), רב ביותרמלא (זמן, עבודה)
שקדן, למדן, הולך בתלםחננה, חנון, חרשן, מרובע
תממשלך על זה

הרשימה כמובן לא מעודכנת ל-2023, הייתי שמח אם מי מכם היה מעדכן אותה ושולח לי.

מפגש חגיגי של ילדינו

"שבועטוב"!