"זיכרון זה לא רק נוסטלגיה – זיכרון זה גם פרספקטיבה"
9.9.23 כ"ג אלול תשפ"ג
השבוע נפתחה שנת הלימודים החדשה. תומר עלתה לכתה א'. אני מניח שכבר יש לה המון חוויות. יש אירועים בחיים בלתי נשכחים ואחד מהם יום הלימודים הראשון! ועל אף גילי המבוגר, כתבתי מה אני זוכר מיום הלימודים הראשון שלי:
ב – 1 בספטמבר 1939 נפתחה שנת הלימודים ואני עליתי לכיתה א'. אני ועוד 11 ילדים. עכשיו אלמד לקרוא ולכתוב, יהיה לי קלמר משלי, עפרון משלי ואפילו מוחק. ה – 1 בספטמבר של שנת 1939 היה יום קיץ חם מאוד ובחצר הקיבוץ התרוממו מערבולות אבק שחלפו ביעף מקצה הקיבוץ לקצהו. התרנגולות נטו למות בחום הזה, הפרות רבצו על רצפת הבטון הקריר ברפת ועדר הכבשים הקדים שובו מהמרעה שבעמק היוקד. היינו נרגשים מאוד אותו בוקר. התלבשנו בזריזות, התרחצנו, צחצחנו שיניים, אפילו הסתרקנו. באותו בוקר לא היה צורך לא בגערה ולא בהערה לאף אחד. לבשנו את החולצות הלבנות, שהכנו בקפדנות עוד בערב הקודם.
ביחד נכנסנו לחדר האוכל שלנו. להפתעתנו הגדולה מצאנו שהשולחנות מסודרים בצורה שונה מהרגיל. על השולחן, ליד כל כסא הייתה מונחת מחברת, עפרון לבן שעל צידו היה כתוב משהו (לימים, שכבר ידענו לקרוא גילינו שחרוטות עליו המלים "חברת הילדים במשמר העמק") ומוחק. לידם הוצבה צנצנת לבן ובה פרחים כשעליה נשען כרטיס עליו כתוב שם הילד. כך מצאנו כל ילד את מקומו. היינו מאוד נרגשים ומתוחים וכשנכנסה המורה, שקראו לה דשה, תקפנו אותה במטח של שאלות, שנדמו רק כשאמרה בקול שקט: "ילדים, שקט בבקשה, אתם נכנסים היום לכיתה א' ובכיתה א' אי אפשר לדבר כולם ביחד" והוסיפה לכך הסבר נרחב, שמהיום אנחנו כבר ילדים גדולים והיא מצפה מאתנו שנתנהג יפה ונהיה אחראים בלימודים ועוד אמרה כמה משפטים, שמרוב התרגשות, אושר ושמחה אני לא זוכר. מה שאני זוכר שהדבר הראשון שלמדנו לקרוא ואחר כך לכתוב היה "שלום כיתה א'" וגם "אבא" ו"אמא" ושאני התעצבנתי כי ה"מם" של אמא לא יצא יפה. בסוף למדנו לכתוב כל אחד את שמו ושוב התעצבנתי בגלל ה"מם" של עמרם ואז המורה אמרה להכניס את המחברת והעפרון למגירה בשולחן, כי השיעור תם. מיד הפכו השולחנות, משולחנות כיתה לשולחנות חדר אוכל והתיישבנו לארוחת הבוקר.
שבעים ושמונה פעמים מופיעה בפרשת "כי תצא" המילה "לא"! אתייחס ללאו הראשון האומר: "לא יהיה כלי גבר על אשה ולא ילבש גבר שמלת אשה". מהמילים "לא ילבש גבר שמלת אשה" אפשר להבין שבאותם הימים היו שני סוגי שמלות: שמלת גבר ושמלת אשה. היחידים שהיו פטורים משמלה היו הכוהנים, להם הותר ללבוש מכנסיים כדי שיוכלו לטפס ללא קושי במעלות המזבח. שאר הגברים והנשים לבשו בחיי היומיום שמלה שנראתה דמויית גלבייה בימינו. ההוכחה המשכנעת ביותר מוזכרת ב'ישעיהו פרק ג': "שמלה לך קצין תהיה" פרשנים אחדים אומרים, שהתורה אמרה : "לא ילבש גבר שמלת אשה" כדי לעשות את החיים ברורים יותר. אגב, באותה פרשה נאמר גם על הסכנות של עירוב מין שאינו במינו כמו: אסור ללבוש שעטנז (צמר ופשתים יחדיו) לזרוע כלאיים, לחרוש בשור וחמור יחדיו, וגם שפיקוח נפש דוחה שבת.
בשבוע שעבר מניתי את שמות כל הלומדים בבתי הספר ושכחתי לציין (איך זה קרה לי) שיהלי נכנסת לגן "שקד" וקרני לבית התינוקות מאחלים שיהיה להן רק טוב ונעים. ושכחתי גם לציין את העוסקים בחינוך, את ספיר ב"שומריה" ואת רעיה בספריה ב'מגידו', נאחל להם הרבה סבלנות ואורך רוח! כי אהבה לנושא ה'חינוך' יש בהם, ועוד איך!!
"שבועטוב"!
שבועטוב 