חודש: דצמבר 2023

"ככל שנודה יותר על מה שיש  –  נבין יותר שיש על מה"

30.12.23  י"ח טבת תשפ"ד

פרשת השבוע "ויגש". אעסוק השבוע במפגש בין פרעה ליעקב ואסבירו בדרכי.  יוסף הרגיש בצורך להפגיש בין משפחתו שבראשות אביו לבין פרעה כדי שפרעה יקצה למשפחה מקום במצריים לשבת בו. בפגישה שואל פרעה את יעקב: "כמה ימי שני חייך?" ויעקב משיב: "ימי שני מגורי שלושים ומאת שנה". ומדוע הוא אומר שני מגורי ולא שני חיי ? משום  ש"מגורי" בא מהלשון "גר", ויעקב מבדיל בין חייו של אדם על אדמתו דוגמת האיכר המצרי ובין של אדם הבא להתגורר ויודע שביום מן הימים יעזוב, כי אלו אורחות חיי הרועים הנודדים. וגם, יעקב התגורר אצל לבן הארמי ואמר: עם לבן גרתי". כך הגיעה כל המשפחה אל הנחלה בארץ גושן וישבו בה 430 שנה. רילוקשן תנ"כי. מכאן אולי תבינו למה החלוצים בעליה הראשונה ,השנייה והשלישית לא קראו להיאחזותם בקרקע "התנחלות" אלא "התיישבות" מלשון 'ישיבה' ולא קבעו את המילה "כפר" אלא "מושב" מלשון 'ישיבה'.

המלחמה המשתוללת כבר שבועות ארוכים והרגשות הנלווים לה, מעוררים בנו שתי תגובות: 1. חיפוש האשמים (את זה אנחנו הכי אוהבים) ו- 2. חיפוש המשמעות. במילים אחרות, חיפוש האשמים כלפיהם יש להפנות את הכעס והתסכול על שהביאו עלינו את המלחמה הזו –  זה עיסוק בעבר! וחיפוש המשמעות, להביט קדימה אל מטרות המלחמה וההישגים שאנו רוצים להשיג צבאית ומדינית –  זה עיסוק בהווה ובעתיד. כשנקלעתי ל"סבך" הזה, החלטתי  לחזור לחזונו האופטימי של זאב בנימין הרצל, כפי שבא לביטוי  במכתבו לברון הירש  ב- 1896: "הרעיון ישן הוא. הלא הוא: תקומת מדינת היהודים. כן, כוחנו אתנו לברוא לנו מדינה, מדינה למופת. בידינו כל האמצעים, באנשים ובמעשים הדרושים לכך. מדינת היהודים היא צורך העולם ועל כן קום תקום. משער אני לעצמי דגל לבן ובו שבעה כוכבי זהב. השדה הלבן יסמל את החיים החדשים הטהורים: הכוכבים הם שבע שעות הזהב אשר לעבודת ימינו. כי בשם העבודה ידגלו היהודים ההולכים אל הארץ החדשה. האמן נאמין, כי יקום דור יהודים חדש ונפלא מן הארץ, המכבים יקומו לתחייה. אם תרצו אין זו אגדה!"

ב"דף לחבר" האחרון מופיעה רשימת מקבלי התרומות מאתנו לסוף 2023. (בסך 190 אלף ₪) קראתי ולא הבנתי למה בימים אלה אנחנו מחלקים "תקציבים קואליציוניים" (מלפני ה- 7 לאוקטובר) למי שאנחנו בוחרים לתרום, ולא מקצים את כל הסכום עליו הוחלט 'קודש לתקומה'! מבלי שתהייה לנו יד בהחלטה לאן יופנה. מכיוון שזה לא חשוב מה בן 90 אומר "כי הוא כבר לא מבין בדיוק" אומר רק שאילו הייתי בתפקיד כלשהו, הייתי מבטל את ההחלטה על התרומה שהוחלט עליה, ונוהג כפי שצריך: "כל התרומות קודש לתקומה". ומנסה לשכנע שכל התרומות המיועדות ל-2024 יופנו במרוכז למוסדות המדינה. הדמינו לסמוטריץ' ומרעיו?

בעוד יומיים תיפתח שנת 2024! כידוע לכם, אני מעדיף את חגיגות חגי תשרי המבוטאות באותיות עבריות, למשל תשפ"ד, אבל גם מודע לתשוקה העזה הבלתי נשלטת לחוג את הסילבסטר, ההופך, אולי, לחג החשוב ביותר בשנה. ומה אנחנו מצפים משנה חדשה זו:
שכל החטופים יחזרו לבתיהם! שתהא זו שנת שלום! שנרדוף את השלום!
שעל אף רגשות התוגה והדכדוך נחזור לשגרה, לתקווה וליצירה, לתת אמון.
שתהא לנו שנת ברכה ושמחה!
ובהזדמנות זו נברך את מבשר השנה החדשה, את ירון ליום הולדתו.                    
נאחל לך שתמשיך בדרך שלך, בעיסוקים שלך כאילו לא התבגרת בשנה, נאחל לך הרבה שמחה ואושר במשפחה ההולכת ומתרחבת, המשפחה, שהיא העוגן בחיים. והרבה נחת (גם לנו) ממעשי ידיך ופרי מוחך.

"שבועטוב"!

"ככל שנודה יותר על מה שיש  –  נבין יותר שיש על מה".

23.12.23   י"א טבת תשפ"ד

קינה:                                                                                                             
הרעיה שהיה לה בעל צעיר זועקת "בעלי"!
זו שהיה לה בן צעיר זועקת "בני"!
הבחורה זועקת "אחי"!
האם זועקת "בני"!
הבן הצעיר זועק "אבי"!

אין ספור קינות נשמעו, נשמעות וכנראה יישמעו בעקבות אסונות טבע ומלחמות – אדם. הן אינן רק תיאורי הרס, אלא גם תיאורי רגשות שמתעוררים בעקבות ההרס והמוות. רעיה, שיש לה אוסף ענק של שירי זיכרון הראתה לי את הקינה הזו שייחודה בכך שנכתבה לפני כ- 4000 שנה (1800 לפנה"ס) על גבי לוח טין  בשפה השומרית ובתרגום לאכדית. כמה שהקינה הזו מתאימה גם לימינו אלה  וזה אומר שאין חדש תחת השמש.

מתוך פרשת השבוע "מקץ" שני דברים על יוסף:
1. גם מתהומות אפשר לעלות מעלה-מעלה. חיי יוסף לא היו פשוטים. הוא התייתם מאמו בהיותו ילד קטן. אחיו שנאו אותו והתנכלו לו כל הזמן, בן 17 הושלך לבור. במצריים עבד בבית השר- הסריס פוטיפר, וכשלא נענה לחיזורי אשתו הושלך לבור הסוהר המצרי, משם, בשל חכמתו ויכולתו לפתור חלומות, עלה לגדולה והיה למשנה למלך. בעצם, מה זה אומר? שכל אדם בהתאם ליכולתו יכול להתקדם ולהגיע לפסגות בחייו.
2. יוסף היה "הבוכה" הגדול בתורה – הוא בוכה כשהוא פוגש את אחיו לראשונה, הוא בוכה כשהוא שומע אותם מדברים, הוא בוכה כשהוא נפגש עם אחיו הצעיר בנימין, הוא בוכה כשהוא נחשף לאחיו, הוא בוכה כשיעקב אביו מגיע למצריים ובוכה כשהוא נפטר. אנחנו גדלנו שמנהיג, לא כל שכן מנהיג חזק, אינו מביע רגשות ברבים. יוסף המשנה למלך מרשה לעצמו להביע את רגשותיו מבלי לחשוש וזה לא עשה אותו פחות גבר ופחות מנהיג, אולי יותר.

מתחילים לסכם את 2023, ראשית, מה אירע בקיבוצנו, בנהלל, ב- 1923, לפני 100 שנים? על פי "60 שנות חיים של מאיר צור". הקיבוץ ממשיך את חייו על אף התסיסה – הקונפליקט בשיחת הקיבוץ בראש השנה תרפ"ג בין ה"אינטלגנטים" וה"עממיים" (לא כתוב מהו) שכתוצאה ממנה עוזבים עשרה חברים את הקיבוץ. 3 לינואר- עובדים בלקט אבנים (עבודת דחק). 20 בינואר-  גשם, בוץ, עוני, מבשלים על גבי כיריים מאולתרים, בעיקר תה. 21 בינואר- יום הולדת לקיבוץ- נשף צנוע.  25 בינואר- חוסר עבודה, עוסקים בספרות ובמוזיקה, אין כסף. 26 באפריל- נולד הבן הבכור אוריאל לינקובסקי-לין. 7 במרץ- נשף פורים. 25 במאי- דיון על הטיפול המשותף בילדים. 5 ביולי- חוסר עבודה מוחלט- יוצאים לטיולים. 21 ביולי-  נולדה אמירה אוברווגר- קנטור. 10 לאוגוסט- משיגים עבודה בבניין. 29 בספטמבר –  נולדה יעל שטרייזנד-פלקון. 20 באוקטובר-  נולד איתן בזנר -בן אור. 15 בנובמבר- שיחת קיבוץ על השאיפה להתיישבות. 15 בדצמבר- חברים אחדים נשלחים להכשרה חקלאית למקווה ישראל  ולבית אלפא. ומה ייזכר וייכתב על שנת 2023 בעוד מאה שנים?!

"שבועטוב"!

"ככל שנודה יותר על מה שיש  –  נבין יותר שיש על מה"

16.12.23   ד' טבת תשפ"ד

פרשת השבוע "וישב": "וישראל (יעקב) אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקונים הוא ועשה לו כתונת פסים". האהבה הזו כשכתונת הפסים היא שיאה הביאו את יתר האחים לקנאה ושנאה יוקדת כלפיו ובהזדמנות הראשונה הם בוחרים לנסות להיפטר ממנו, אפילו באכזריות. ולפני שזרקו אותו לבור, פשטו ממנו את כתונת הפסים, טבלו אותה בדם של חיה והביאוה לאביהם כהוכחה ש"טרוף- טורף". ספר 'בראשית' עוסק בין השאר ביחסי אחים. זה מתחיל בסיפור קין והבל שאלוהים קיבל את מנחת הבל ולא את זו של קין ואז התעוררה בו הקנאה והשנאה עד לרצח אחיו. להבדיל, המריבה בין עשו ויעקב שהביאה לאפליה, קנאה ושנאה עד רעיון שפיכות דמים בשל 'גנבת הבכורה' שבאה לביטוי בהצהרת עשו: "יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי". וסיפור יחסי הקנאה בין לאה ורחל על אהבת יעקב, שלא הגיעה אמנם לאלימות אבל הקנאה הובילה לשנאה עזה.
ולאקטואליה: "אחים אנחנו"! החברה הישראלית נמצאת כבר תקופה לא קצרה במאבק פנימי קשה. בסיסמאות נאמר "אחים אנחנו", אך "האחים" מסוכסכים בריב ובויכוח קשה המועצמים בדלק הניגודים בין קבוצות רבות בחברה הישראלית. ואני מתייחס הפעם לסוגיית הגיוס לצבא. חלק מהעם מודאג מאוד מ"הדפיקה בדלת", חרד עד ללא שינה משום שבניו ובנותיו מגויסים לצבא ואילו חלק אחר, אין לו חרדות, בניו ובנותיו פטורים מהשירות בצה״ל . עובדה זו, לדעתי, עלולה להבעיר את מלחמת האחים הבאה. ותשמש כדלק בגלגליה. דווקא עכשיו במלחמה הקשה הזו, ניתנת לנו כ"אחים" ההזדמנות לתקן את אי השוויון בנטל הגיוס בין "אח" ל"אח", כדי ש"כתונת הפסים לא תחזור שוב מגואלת בדם".

יום ראשון בצבא

ומהערך השיוויוני של השרות בצבא, ישירות לגיוסה של אורי השבוע. בשבילנו, כשעוד נכדה מתגייסת זה יום מיוחד. יום שמחזיר אותנו שנים רבות לאחור לימי השרות שלנו. אנחנו, שהיינו עדים חיים להקמת צה״ל כצבא העם. אנחנו דור המלחמות, קיווינו שהדורות הבאים אחרינו לא יחוו את חוויות המלחמות האלה. (רעיה הייתה צפנית בחיל האוויר והיא העבירה את ההודעה לבסיסים על פתיחת מלחמת 'קדש' ב-1956, ואני השתתפתי בחמש מלחמות כחייל וכילד מפונה במלחמת השחרור). אנחנו שוב במלחמה על החיים ושוב בשאיפה לשלום וביטחון. שוב תקופה של היחלצות מדהימה של העם שלנו. הגיוס של קיקה הוא חלק קטן אך תורם רבות לאמונה שלנו במדינה. אנחנו מאחלים לך שרות משמעותי, ערכי, שתביאי את כל כישוריך ויכולותיך (צה״ל עוד לא מכיר אותך) לביטוי בתקופת שירותך, שתהיי נאמנה לעצמך, למשפחתך הקטנה והגדולה הגאה בך ודואגת לך, כך, שבתום השרות, כשתחזרי אלינו, תוכלי לומר: "אני נתתי לצבא והוא נתן לי המון", ולסכם במילים:"היה טוב! וטוב שהיה!!" אהבתנו תלווה אותך תמיד!

"שבועטוב"!

"ככל שנודה יותר על מה שיש  –  נבין יותר שיש על מה".

9.12.23   י"ט כסלו תשפ"ד

בזמנים אחרים, כשהייתי כותב על פרשת "וישלח" הייתי מתייחס בהרחבה למפגש המרתק בין יעקב לעשו. אך בימי פורענות אלה אתייחס לסיפור הנורא ב'פרשה', סיפור דינה בתו היחידה של יעקב אבינו. דברי תורה משווים בין אונס ורצח. הסיפור על דינה ה'עולה החדשה', שהגיעה עם משפחתה זה מקרוב לאיזור שכם, היוצאת מביתה "לראות בבנות הארץ" נתקלת בנסיך יפה תואר, בנו של המלך, שכם בן חמור שאונס אותה וחוטף אותה. יעקב אביה אינו עושה דבר עד שבניו, לוי ושמעון מבינים שצריך להצילה מידיו ויודעים שאין להתעמת ישירות לא עם שכם, לא עם המלך אביו ולא עם תושבי העיר. שכם התאהב בדינה ויחד עם אביו באים לבקש את ידה. (יש האומרים שהמעשה נעשה תוך כדי הסכמה מלאה מצדה של דינה שנשבתה בדמותו). שמעון ולוי, אחיה, שלא יכולים לשאת את החרפה, מטכסים תחבולה האומרת: "אנחנו מסכימים שאחותנו תלך עם שכם רק בתנאי אחד שימולו את 'עורלת בשרם' של תושבי שכם, שנענו לתנאי כצעד של כריתת ברית עם משפחת יעקב. 'הניתוח הצליח' וביום השלישי, ביום הכואב ביותר, באו שמעון ולוי ושחטו את כל הגברים הכואבים והמותשים של העיר, בעוד אחיהם בוזזים את העיר ומחזירים את דינה הביתה. יעקב מבועת ממה שמתרחש ומביע זאת באזני בניו והם אומרים לו את המשפט המפורסם: "הכזונה יעשה את אחותנו"? יעקב לא שוכח ועל ערש דווי בברכתו לכל בניו, בן אחר בן, הוא מקלל (לא מברך) את שמעון ואת לוי. תיארתי כאן פרשה חריגה שאיש אינו יוצא בה מוחמא. שכם – הנבל הראשי החוטף ואונס. אביו חמור, שאינו מגנה אותו. שמעון ולוי אשמים במעשה אלימות מחריד, האחים הבוזזים, דינה עצמה, שנהגה בפזיזות בעוזבה את הבית ויעקב – שאינו מתערב. הפרשה כולה אינה 'מסכמת' את העניין ומשאירה את הקורא במחשבותיו שלו. זה מקרה האונס הראשון בתורה וסיפרתי עליו, כי זוועות המלחמה הנוכחית חושפות אותנו לראשונה בהיסטוריות המלחמות שלנו גם למקרי פגיעה מינית מחרידים, שאמנם אירעו בגוש עציון במלחמת השחרור, על ידי 'הלגיון הערבי' אך לא בשאר המלחמות. הקשר המוצג בסיפור דינה, בין האונס למלחמה ושפיכות דמים מקבל היום ביטוי מוחשי שקשה לשאת. דברי התורה המשווים בין אונס לרצח נעשים ברורים וחדים יותר. ליבנו לנפגעות ולנפגעים המתהלכים/יתהלכו בינינו, בתקווה שיהיה בנו הכוח לשמוע את קולם ושיעמוד להם כוחם להמשיך בחייהם בעתיד.

אנחנו מצויים במסגרת ימי חג החנוכה. חג החנוכה הוא החג המסורתי שאינו מופיע בתנ"ך, אלא בספר 'המכבים'. המאבק בין היהודים ליוונים נמשך שבע שנים בלבד (167 – 160 לספירה).
המרד של היהודים ביוונים היה על רקע גזירות הדת הקשות שהוטלו עליהם על ידי אנטיוכוס.  המרד פרץ במודיעין ושיאו היה בכיבוש ירושלים וטיהור בית המקדש מסימני עבודת האלילים. המאבק בין היהודים ליוונים היה מאבק דתי ותרבותי ולא מאבק לאומי. ניצחון החשמונאים היה גם חידוש הריבונות היהודית בארץ ישראל. ומה אמרו חז"ל על כך? הם המעיטו במשמעות הלאומית והצבאית של חנוכה והדגישו את המשמעות הרוחנית והדתית של החג: נס פך השמן והדלקת המנורה. חז"ל הם שקבעו את מסגרת שמונת ימי החג ואת טקס הדלקת נרות חנוכה בכל אחד מימי החג. מהמאה השנייה לספירה, אנו חוגגים את חג החנוכה בשמחת הילדים מדי שנה.

ולברכות: ברכות חמות במיוחד, לאיתן ליום הולדתו. ראשית, נאחל בריאות! ובהמשך אושר, שמחה ואהבה. כאבי נינותינו תומר, יהלי וקרני ועם נואי כמובן. למדנו לאהוב אותך ולהרגיש ממש כמו סבים שלך! ברכות לליאן ויהב על תחילת שנת הלימודים האקדמית – תשפ"ד. (בינתיים בזום) זו זכות גדולה וחובה גדולה ללמוד 3-4 שנים, נאחל לכם שתרבו דעת ושתיהנו מכך!!

"שבועטוב!" ו"חג חנוכה שמח!"